ניגוב חדיש – חומוסרי

אם אתם שוחרי בריאות, חולי ניקיון או סתם נשים – חומוסיית הגורמה שברחוב בן יהודה היא המקום בשבילכם • אם אתם מחפשים מנת חומוס אותנטית, לעומת זאת, כנראה שלא תגיעו לשם

עמית: שמע יהונתן, אכלנו נוסטלגיה, ריככנו את הנחיתה בתל אביב, אבל הגיע הזמן לצלול לעומק הביצה.

יהונתן: ידעתי שהיום הזה יגיע, אבל קיוויתי שניתן יהיה לדחות את הקץ. אי אפשר להרביץ איזה קובה בשכונת התקווה לפני שמתחילים עם הפלצנות?

עמית: אל תדאג, עוד נחזור לממולאים לקבבים ולמסעדות הפועלים. בעצם גם היום אנחנו הולכים לאכול מאוד פשוט.

יהונתן: יופי. מה בתפריט?

עמית: חומוס.

יהונתן: אני חש מלכוד מסוים… על איזה חומוס בדיוק אתה זומם? אני ממש מקווה שאתה הולך להגיד אבו חסן.

עמית: ניראה לך? אנחנו הולכים לחומוסרי.

יהונתן: אתה צוחק עלי, נכון? חומוסרי?! מה זה השם הזה?

עמית: זה מקום חדש שמגיש חומוס בתוך קרואסון, או על ופל בלגי. סתם. זו חומוסיה חדשה, מה שנקרא גם "איכותית", בצפון הישן. שמעתי עליה דברים נחמדים.

יהונתן: אז ניפגש שם. יש מצב שאתה מביא לי בדרך פיתה מסבחה מאבו חסן?

החומוסרי נמצאת רחוק מאוד מסביבת המחייה הטבעית של מסעדות פועלים, בגדה המערבית של רחוב בן יהודה, בין ז'בוטינסקי לנורדאו. בהתאם למיקום, מדובר בחומוסיה קטנה וחמודה, שמבהיקה למרחוק בניקיונה ומפיצה לרחוב ניחוחות משכרים של כמון וקטניות שמתבשלות על אש קטנה.

יהונתן מנגב. לא בתמונה: הפרצוף המודאג של יהונתן המנגב לפני הביס הראשון

עמית: כשאני למדתי בחטיבה ובתיכון בירושלים כל פעם שהיינו מבריזים זה היה כדי לאכול חומוס בפינתי. אני מניח שלפה החבר'ה של עירוני ה' באים לאכול כשהם מחליטים לוותר על שיעור…

יהונתן: אין הרבה דברים שמתאים יפה כל כך את ההבדל שבין ירושלים לתל אביב כמו הסיפור הזה שלך.

עמית: אין ברירה אלא להיכנס פה לדיון על אסכולות חומוס, הא?

יהונתן: בוודאי שלא. עוד לפני שנכריע מי יותר טוב – ולא נכריע – תרשה לי לנצל את הבמה כדי לשגר קריאה נרגשת לכל התל אביבים שעולים לירושלים שלא להיכנע ולהתפתות לחומוס של אבו גוש. חומוס בירושלים אוכלים קודם כל בעיר העתיקה ואחר כך בפינתי.

עמית: צודק. אבו גוש זה חומוס מאוד מבאס, ירושלמים כבר מזמן לא אוכלים שם. בהקשר של פינתי חשוב להעיר שהאוכל בסניף הראשון והמקורי במרכז ירושלים רחוק מאוד מזה שמוגש בשלוחות בכל יתר הארץ.

יהונתן: בתל אביב עדיין לא מצאתי באמת את המנה שלי. כשגרתי בכרם מאוד אהבתי את הפול של הסורים, וכמובן שבלי אבו חסן אי אפשר. אבל זהו פחות או יותר.

עמית: יש בסצינת החומוס בתל אביב דברים שאני לעולם לא אבין. חומוסיות שפתוחות בערב למשל. חומוס זה ארוחת בוקר, מכסימום צהריים. בשום אופן לא ערב. וזה עוד לפני שדיברנו על הבעיה הכי גדולה: חומוס עשוי בידי יהודים, שלא נאמר אשכנזים. בדיוק כמו זה שאנחנו הולכים לאכול עכשיו.

את החומוסרי פתח לפני כמה חודשים דרור ליפשיץ, משוגע לחומוס שהחליט להפוך את התחביב למקור פרנסה. אצל ליפשיץ מילות המפתח הן איכות ובריאות: בחומוס שלו לא תמצאו מלח לימון או סודה לשתייה, את החומוס הוא טוחן בכמויות קטנות בכל פעם, הזיתים מגיעים מיקב משובח והפיתות ממאפייה סודית בגדרה. עמית ויהונתן מתיישבים ותוך שניות מגיע לשולחנם קרש עץ זית דקיק ועליו פיתות תפוחות וחמימות וצלוחית של זיתים וירקות כבושים פריכים.

כל טעימה מחזקת את מה שכבר היה ידוע: חומוס זה לא עסק ליהודים

יהונתן: טוב אין ספק שזו החומוסיה הכי נקייה ומעוצבת שביקרתי בה מעודי.

עמית: כשחברתנו היקרה גלית שמעה שלכאן אנחנו הולכים היא אמרה שהגיע הזמן שיהיה אפשר לאכול חומוס גם במקום נקי שלא צועקים בו בערבית כל הזמן. באמת יש מצב שאפשר להביא לחומוסרי בחורה בדייט וזה אפילו יהיה לגיטימי.

יהונתן: רק אתה מסוגל לחשוב על דייט בחומוסיה. פלא שאתה עדיין רווק?

מלצרית: כן חברים, מה בשבילכם?

עמית: אני אלך על מסבחה. עם ביצה.

יהונתן: בשבילי חומוס. עם איזה תוספת כדאי?

מלצרית: יש גרגירים, פול, שעועית שחורה ושעועית מש.

יהונתן: אז אם אפשר קצת מכל דבר, וגם ביצה, זה יהיה נפלא.

עמית: ותביאי לנו בבקשה שתי צלחות קטנות משני הסלטים של היום.

בזמן ההמתנה נשלחת על חשבון הבית טעימה קטנה של לבנה עזים מטריפת חושים וקרמית במיוחד עם שמן זית וזעתר. הסלטים מגיעים בצלוחיות זכוכית מעוצבות – באחת תערובת של עשבי תיבול ירוקים, חמוציות ואגוזי מלך, ובשנייה קוסקוס מלא, סלרי, גרגירי רימון, זרעי חמניה וצימוקי אוכמניות.

אפשר כמעט לראות את הבריאות. לבנה קרמית מופלאה והסלטים

עמית: הייתי צריך לצלם את הפרצוף שלך כשהיא הניחה את הסלטים על השולחן. אתה אפילו לא רוצה לטעום, הא?

יהונתן: אני לא אשקר, קשה לי עם אווירת הבריאות הזו. חשבתי שבאים לחומוס.

עמית: אני חושב שאם היית מקבל סלט כזה במסעדה ערבית בגליל, או באל-באבור נניח, היית מתנפל עליו בחדווה.

יהונתן: שנינו יודעים שלא היינו מקבלים סלטים כאלה באל-באבור.

עמית: אותי זה לא מעניין, אפילו להפך. זה בדיוק סלטים שאני לפעמים מרכיב לעצמי בבית. הסלט עשבי תיבול אדיר. קצת מתוק קצת חמוץ, רענן וכיפי. גם מהסלט קוסקוס אני מרוצה. זה אוכל שגורם הרגשה טובה. לי לפחות.

יהונתן: אתה צודק. זה מרגיש טוב לאכול אותם. להגיד שהייתי מזמין אותם מיוזמתי? זה לא.

יחד עם החומוס מגיע מהמטבח של החומוסרי פינוק נוסף – טעימות של מרק עדשים מהביל ומרק ירקות עם קוסקוס. למרות שנהוג להתחיל מהמנות החמות, יהונתן ועמית בוצעים פיתות וצוללים לעומק צלחות החומוס. בכל זאת, לשם זה התכנסנו. אחרי כמה דקות של שתיקה, מצמוצי שפתיים, רחרוח צלחות וניגובים הדדיים, מתקבלות מסקנות ראשונות.

מסבחה נוסח ליפשיץ. אחרי חיזוק משמעותי של שמן זית ורוטב לימון חריף היה נחמד

עמית: טעים לי. זה לא טעים לי כמו מנת חומוס קלאסית, אבל זה טעים. מאוד עדין בתיבול, אחרי תוספת מרוטב התטבילה הנהדר – פלפל חריף שום ולימון – המסבחה בהחלט משתדרגת. זה פשוט אחר.

יהונתן: כמו שכבר אמרתי, קשה לי. הכל טוב– הקטניות מבושלות כמו שצריך ולא מתפוררות, החומוס עצמו מאוד טעים, וממש מרגישים כמה שהוא טרי. המרקם גס יחסית, והצבע יותר כהה ממה שאנחנו רגילים. הכל עדין עדין עדין.

עמית: אני חושב שהמנה שלך יותר מוצלחת משלי, בעיקר כי משחת החומוס באמת טובה. היא גם מחזיקה יפה במבחן המזלג – לאכול בלי פיתה.

יהונתן: מה שכן, שמן הזית שמוזגים פה על המנות פשוט אדיר. תוסיף ממנו עוד קצת למסבחה ולדעתי זה יעשה לך יופי של שדרוג.

עמית: צודק. העדינות הזו בתיבול מאוד מורגשת בשני המרקים. שניהם אני חושב שאנחנו רגילים לטעמים קצת יותר חזקים.

יהונתן: מרק העדשים קופץ קדימה הודות לתטבילה, ואני הייתי מוסיף גם כוסברה אם אפשר. בסך הכל אני חושב שמרגישים כאן את האיכות והבריאות – שני דברים מאוד מאוד חשובים בקולינריה המודרנית של תל אביב. יש אנשים שיעופו על המקום הזה, אבל האנשים האלה הם לא אני.

צמד המבקרים מסיים לאכול. דרור, בעל הבית יוצא מהמטבח וחושף את סוד העדינות של האוכל. מסתבר שהוא מעדיף להשתמש במעט מאוד מלח כדי לשמור על האוכל בריא יחסית. מי שרוצה מלוח, מוזמן להוסיף. בהמשך למדיניות הבריאות, יהונתן מצית סיגריה ועמית מזמין קפה. אספרסו, לא שחור. חומוס של אשכנזים, כבר אמרנו? בהמשך למדיניות הפינוק, דרור שולח את קינוח הבית בעל השם האקזוטי "טחינמיסו": פרוסת עוגת בננה שמשתכשכת בשלולית טחינה, סילאן ומעט קפה.

אחרי שבועות של נוסטלגיה ומסעדות פועלים, הפלצנות מכה במלוא כוחה. בחומוסרי

יהונתן: חומוסרי, טחינמיסו – מה יהיה עם העיר הזו ועם השמות האלה?

עמית: באמת קצת חבל, כי חוץ מהשם הדבילי זה קינוח ממש חמוד. נשמע מזעזע, אבל מתחבר טוב בצלחת.

יהונתן: אני חושב שצריך להשתמש בעוגה עם טעם יותר נייטרלי, כי הבננה לא ממש קשורה.

עמית: טוב יהונתן, אני אסיים את הקינוח ואתה תסכם בינתיים. אלייך.

יהונתן: אוקיי. אז בגדול נחמד פה, מאוד אפילו. זה פשוט לא הסגנון שלי. לנשים, אמהות וסתם אנשים שמחפשים מנה בריאה ואסתטית החומוסרי הוא בהחלט אופציה. למי שרוצים חומוס במובן הקלאסי שלו – קצת פחות.

חומוסרי, בן יהודה 191, ת"א. 03-6242975. © צילומים: אביעד הרמן

 

 

תביאו חשבון: מסבחה עם ביצה (27 ש"ח) + חומוס מעורב עם ביצה (26 ש"ח) + סלטרי קטן (12 ש"ח) + סלט קוסקוס קטן (12 ש"ח) + קולה (8 ש"ח) + מיץ רימונים (12 ש"ח) + 2 X אספרסו (16 ש"ח) = 113 ש"ח.

פורסם בקטגוריה "אוכלים צהריים", מסעדות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

7 תגובות על ניגוב חדיש – חומוסרי

  1. מאת פודגבר‏:

    תמיד טענתי שהתטבילה עושה את החומוס, וגם – טחינה וסילאן הולכים מצויין ביחד, אצלנו קוראים לזה סלינה.

    אני חייב להגיד שזה נשמע מפתה, אבל חומוס אמור לעלות 25 כולל סלט ופלאפל לשולחן. זה קצת אנטי-חומוס מצידם.

  2. מאת מרקוביץ'‏:

    מקריאה בין השורות, עושה רושם שאם החומוס הזה היה מוגש לכם בחומוסיה מעופשת ברמלה (כזו עם שליכטה של טחינה על הרצפה וצעקות בערבית), הוא היה מקבל ביקורת הרבה יותר אוהבת. כאילו שקשה לכם להחמיא באמת לחומוס "מעוצב" (?).
    ואני מבין את זה, כי מסיבות רלגיוזיות, קשה להפריד את איכות הצלחת עצמה ממה שקורה מסביב, וגם אני מוצא את עצמי לא פעם באותה סיטואציה, שקשה להחמיא באמת לחומוס במקום כזה.
    אבל מה שמעניין, זה שבחומוסיות, לאכול במקום "מעוצב" כביכול מוריד את רמת האוכל, בעוד שבשאר סוגי המסעדות, עיצוב המקום נוטה רק להוסיף :)

    • מאת עמית אהרנסון‏:

      אני לא בטוח שהייתי מתלהב מהחומוס הזה גם אם הוא היה מוגש לי בבינת ג'בל, האמת. כאילו, חומוס סבבה והכל, פשוט מסגנון שאני פחות מחבב.
      מעבר לזה, התגובה שלך מדויקת ומבריקה להפליא.
      תודה!

  3. מאת ליה‏:

    עמית הבלוג שלך תמיד עושה לי קרקורי בטן + באסה: קרקורים כי טעים, באסה כי אני טבעונית טריה (אוף). אז לכבוד הפוסט הטבעוני (אם מורידים את הביצה) הראשון (?) שלך הייתי חייבת להגיב, ולהגיד שכושלאמא'שך – עד שזה טבעוני זה בת"א. לא חסר על מה להתבאס. שאפו!

    • מאת עמית אהרנסון‏:

      ליה,
      קודם כל תודה רבה.
      דבר שני – לדעתי יש במחניודה חומוסייה אורגנית, אפילו לא מאוד חדשה, ששמעתי עליה דברים מצוינים, מה שהופך אותה לדעתי לאופציה טבעונית ראויה ביותר עבורך.

  4. מאת יורם‏:

    שישרף לכם הכפר. איזו עיר בלתי נסבלת. חומוסרי? פיכס. מעדיף לאכול בפונדק אסא, סטקייה.

  5. אני מודה שכשאני רוצה חומוס אני רוצה אותו בהארד קור, בלי פנפוניישן ובלי חרטוטיישן.
    עם זאת יש הבדל בין הארד קור לבין וואנה-בי הארד קור.
    פה לדעתי זה די נופל בין הכיסאות כי זה לא זה ולא זה.
    זה סוג של וואנה בי – אבל לחלוטין לא- כי התוצאה הסופית היא לא.
    בשביל סלטים כאלו הייתי הולכת למקום אחר , אני רוצה חומוס ושיהיה קודם כל טעים ואח"כ כל היתר.
    בסוף של הסוף מעניין אותי צלחות ושאר "מסיחי דעת קהל". אצלי מה שלוקח זה הטעם. דאטס איט !
    לדוגמה אתמול- לא הטעם לקח ולא שום דבר אחר. רק השכנים היו נאים.
    :-)

להגיב על ליה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>