לבי במזרח – Pizza East, London

בפיצרייה הכי מגניבה בלונדון נותנים לבצק לדבר • לפעמים זה כל כך טוב עד שאפילו רוטב העגבניות הופך למיותר • והבונוס: במונחים מקומיים מדובר במסעדה כמעט זולה • דיווח מהבירה הבריטית

המצטרף הטרי למשפחת הכותבים האורחים של "מדבר מהבטן" הוא חבר יקר וגם מנוול גדול, שעבודתו סידרה לו אי אלו שנים של שיטוטים ברחבי אירופה. המדובר בליאור פרידמן, שליח חדשות ערוץ 2 בלונדון, שלמרות חסרונות קולינריים מסוימים (מישהו אמר חברה צמחונית?) מצליח לאכול במקומות שווים ביותר, ואז להוציא לי את העיניים והאוזניים עם הסיפורים. אחד המקומות האלה הפיצרייה הכי חמה היום בבירה הבריטית, משם נשלחו הדיווח והתמונות מעוררי התיאבון הבאים, כדי שגם אתם תוכלו לקנא. אלייך, ליאור:

בטח עוד אנצל את הבמה המכובדת הזו לדברי תעמולה על מזרח לונדון המגניבה והשונה כל כך מהמערב. אבל הפעם אין צורך ביותר מדי. Pizza East בעלת השם המחייב, תעשה את העבודה בשבילי. פיצה איסט היא הפנטזיה לדירת לופט שכל תל אביבי אמיתי היה רוצה לעצמו: בכניסה מעדנייה לנקניקים, גבינות ולחם עם כמה שולחנות מלבניים גדולים למי שבא רק לנשנש עם דרינק מהיר. עוד כמה צעדים ונכנסים לחלל הענק: במרכז בר גדול ופשוט עם כמה נקניקים תלויים ומסביב הרבה שולחנות, חלקם שולחנות ארוכים משותפים (לאלה שלא הזמינו מקום ומחכים בתור).

לא, לא מדובר בכניסה למקלט. למרות שכן מדובר במקום ששווה לשהות בו בזמן מלחמה, אם תהיה

המסעדה, שנפתחה לפני שנה וחצי שולטת, על קומת הכניסה ל-TEA Building, מתחם עיצוב וקריאייטיב שהוקם (כמקובל בלונדון) על חורבותיו של מפעל ישן בפינת הרחובות Shoreditch High Street ו-Bethnal Green Road (מול תחנת האוברגראונד Shoreditch High Street ולא רחוק מתחנת ליברפול סטריט וספיטלפילדז מרקט).

יחסית למקום של היפסטרים זה דווקא ניראה נורמטיבי למדי. פיצה איסט, מבט על (סוג של)

אם בעלי "פיצה איסט" היו מתאמצים, הם היו יכולים להושיב לפחות 150-200 איש בבת אחת. אבל הם מעדיפים שלא. כי לך תהיה מגניב כשהמקום דחוס כמו אולם אירועים באזור תעשייה של עיר בשפלה. הקהל בהתאם – ערבוב של היפסטרים מתוחכמים שגרים או עובדים ליד עם בורגנים מהמערב שרוצים זריקת מגניבות.

אני חושב שעצם העובדה שרק מהתמונה הזו אפשר להבין שמדובר באחלה מקום אומרת הכל. פיצה איסט

הצמחונית ואני אוהבים פיצה. כבר ביקרנו בכמה מוסדות פיצה לונדוניים עד ששמענו על איסט. אחרי שכשלנו כמה פעמים בניסיון להזמין שולחן באחד המקומות המדוברים באזור שבין קינגז קרוס לבריק ליין נערכנו והזמנו מראש. בשבועות האחרונים ביקרנו שם פעמיים, עם אותו זוג חברים – הסועדים פ' ו-י'. הנה, אם כן, איחוד של שני הביקורים.

יש סיבה שקוראים למקום שממנו הדברים האלה באים "מעדנייה". פרמזן, בוראטה ופרשוטו

ראשית, הבנות ציינו לחיוב את המלצר טוב המראה ויפה הבלורית, שגם התעכב להסביר כל מיני שמות מופרכים באיטלקית שהיו בתפריט ולא הכרנו. החלטנו לוותר על האנטיפסטי והזמנו נקניקים וגבינות מהמעדנייה הצמודה: פרושוטו, קוביות פרמג'יאנו קטנות שכאילו יצאו הרגע מאיזה מרתף של גבנים בבולוניה, וגם בוראטה – מעין יצור כלאיים בין מוצרלה לגבינה לבנה (לא, לא קוטג'). כולם הגיעו על לוח עץ ולידו כמה פרוסות של לחם פשוט ששימש בסך הכל כאמצעי לערום עליו את המטעמים.

בצק שעושה חשק להתחיל לאכול מהקצה העבה. הלבנה עם הנקניק החריף

ואז באה הפיצה. בניגוד להרבה מקומות אחרים שמשכללים את הרוטב, הגבינה והתוספות, בפיצה איסט מקפידים על הבסיס. הבצק מגיע אוורירי, פריך ושרוף בדיוק במידה הנכונה ככה שפשוט מתחשק להתחיל לאכול מהקשה ולא מהאמצע. גם שאר האלמנטים לא מקופחים. למרות שאני סולד בדרך כלל מפיצה ביאנקה ולדעתי רוטב העגבניות הוא הכרחי, הלכתי הפעם על הגרסה הלבנה, עם מעט שמנת, נקניק חריף וברוקולי שעבדו מעולה ביחד.

אני לא רוצה לסכסך או משהו, אבל ניראה לי שקצת חסכו על הצמחונית בזיתים, לא?

הצמחונית זרמה על קלאסיקה של מרגריטה עם זיתים. פ' הלכה על לזניה ענקית “כמו באיטליה”. בן זוגה, הסועד י', טרף פיצה עם סלמי, צ'ילי ובצל סגול שהמשיכה לבעבע כמה דקות אחרי שהגיעה לשולחן והוציאה לי את העיניים. הכל מתחיל ונגמר בבצק של הפיצה, שקצת  מזכיר פוקאצ'ה אלוהית ודי עבה עם בועות אוויר שלא נעים להרוס. עוד מעט זרזופים של השמן עם הצ'ילי ועוד קערה של בוראטה מהמעדנייה וחיסלנו כל שריד לפחמימה על השולחן.

עוד ביאנקה אחת. אם למי שהזמין אותה היו קוראים ברנרד אז ביחד הם היו ברנרד וביאנקה

באחת הפעמים קצת התבאסנו אחרי שמלצרית (מצודדת הרבה פחות מאשר המלצר מראשית הטור) שפכה מים על הפיצה של הסועד י' ואפילו לא הציעה לחמם או להחליף את החתיכה הרטובה. סלחנו והמשכנו לקינוחים – פנקוטה עם תותים שהייתה לא מתוקה מדי (בקטע טוב) ומעין דונאטס עגולות מזוגגות בסוכר וקינמון שאי אפשר לעמוד בפניהן, גם לא אחרי שטחנתם בצק במשך ערב שלם.

קינוחים. אני די בטוח שלמנה משמאל יש תיאור יותר מדויק מ"סוג של דונאטס", אבל היי - אמרנו חדשות 2, לא ערוץ האוכל

בניגוד למצב בשאר לונדון, היתרון הגדול במיקום המזרחי של פיצה איסט הוא שעות הפתיחה: בחלק מלילות השבוע המקום פתוח עד שתיים לפנות בוקר, מראה נדיר בבריטניה כמעט כמו אזרחים שתומכים בניק קלג. יצאנו עם חשבון של כ-25 ליש"ט לראש, כולל יין הבית האדום (קברנה סוביניון פשוט אך מעולה). זה, במונחים מקומיים, תג מחיר נסבל בהחלט, שאפילו מציב את המסעדה בתור אחת האופציות הזולות לבילוי בלונדון. לאור ההצלחה הבעלים פתחו לאחרונה סניף חדש באזור שוק פורטובלו, הרחק הרחק בקצה המערבי של לונדון. למרות המיקום, השם נשאר עדיין "פיצה איסט". אין סיבה שהפיצה והבצק לא יהיו מעולים גם שם, למרות שאת האווירה יהיה קצת קשה להעתיק.

Pizza East Shoreditch, 56 Shoreditch High Street. Tel: +020 7729 1888