חמש השנים הטובות – זוני

צריך המון אומץ כדי לפתוח בירושלים מקום לא כשר בעליל, חו"לי במובהק, שעובד מסביב לשעון • מזל שהבעלים של הזוני לא פחדו • חמש שנים אחרי, גם לבירת ישראל יש בראסרי שראוי להתגאות בו

עמית: היום נתפוס שתי ציפורים במכה. נתפנק עם צהריים איכותי ונפרגן לאחד המקומות החביבים עלי בעיר שחוגג בימים אלה יום הולדת חמש –הזוני כמובן.

יהונתן: בעולם נורמלי חמש שנות קיום של מסעדה הן ממש לא דבר יוצא דופן, אבל בסצינת מסעדנות קשה ומורכבת, יש שיגידו אף לא נורמלית, כמו בירושלים זה מרשים.

עמית: מרשים שבעתיים כשמדובר במקום לא כשר, שפתוח 24 שעות ושמסרב להתפשר אפילו על הדברים הקטנים.

יהונתן: אין ספק שמדובר במקום חשוב. כל עיר צריכה את הביסטרו שלה – מקום שנושם מסביב לשעון ומגיש תפריטים משתנים לקהל משתנה – המתפנקים של הבוקר, אנשי העסקים של הצהריים, ובעיקר הבליינים הלומי האלכוהול של השעות הקטנות.

עמית: מדויק, רק איפה אנחנו משתלבים בתיאור הזה?

יהונתן: לא בטוח. באיזה שעה אוכלים הנודניקים הקטנוניים?

בשונה מיתר מסעדות נחלת שבעה, שפונות בצעקנות לרחוב עם שלטים גדולים ותפריטים לעיון התיירים, הזוני כמעט נחבא אל הכלים. שלט בודד בפינת הסמטה מסגיר את נקודת הציון. הדלת נפתחת, ומאחוריה מסתתרות מדרגות שמובילותלעולם כמעט אחר. תאורה רכה, אוויר קריר, בר עץ כהה ומאחוריו תצוגת בקבוקים מרשימה, תאי ישיבה מרופדים וריהוט קלאסי.

הדרך היחידה לגרום לשנינו להפסיק לדבר בו זמנית - לדחוף לנו אוכל

עמית: אני אוהב מסעדות שצריך לעלות אליהן במדרגות. יש בהמתנה לראות מה מסתתר בראש גרם המדרגות משהו יפה בעיני.

יהונתן: קצת כמו המדרגות המיתולוגיות של הדיוטי פרי. באמת יש פה איזה תחושת חו"ל מסוימת. זו לא רק העובדה שיש כאן הרבה תיירים. יש פה משהו מאוד נעים ורגוע ואחר באוויר.

עמית: אין עוד מקום כזה בירושלים, זה בטוח. אולי כי לא הקימו אותי ירושלמים. הרבה מסעדנים מהעיר שלנו חולמים על להצליח בגדול ולרדת לתל אביב, אבל הבעלים של הזוני, ענת ודן קירש, עשו את המסלול ההפוך – מהחוף אל ההר.

יהונתן: מי שמכיר את הבראסרי בתל אביב יגיד שזה בעצם חיקוי, אבל גם לבראסרי בתל אביב אין ממש זכות ראשונים על העיצוב והתפריט מהסוג הזה של ביסטרו מודרני. אני חושב שכל המקומות האלה מבוססים בעצם על "בלתזר", אולי הבראסרי הכי צרפתי שיש בניו יורק.

עמית: השאלה היחידה היא האם יש מספיק ירושלמים כדי להחזיק מקום כזה בחיים. כשזוני נפתח הייתי פסימי, אבל הנה, חמש שנים חלפו והם עדיין איתנו.

מלצרית אדיבה וחייכנית מגישה ליהונתן ועמית את התפריטים, שתואמים את קו העיצוב. זה תפריט שדומים לו תמצאו בכל בראסרי מודרני בעולם, עם מנות שנעות על הציר הקלאסי שבין מרק בצל, סלט קיסר ופסטה עם פירות ים לבין המבורגר, סטייקים וכמה דגים בטיפול מינימלי. המלצרית מבשרת כי בזוני אמנם אין ארוחה עסקית מובנה, אך יש דיל מפתה לא פחות – 30 אחוז הנחה על כל התפריט.

סוג של גירסה אירופאית לחומוס בשר: קרוסטיני, ממרח שעועית, תבשיל שפונדרה. תענוג

יהונתן: מזל שבאנו בצהריים, אחרת היינו חורגים מהתקציב שלנו בגדול. המחירים פה לא קלים…

עמית: בעיני זו תמיד היתה נקודת התורפה של המקום. אני חושב שמקום שמציע 30 אחוז הנחה בצהריים מכריז בכך בעצם שהוא יקר מדי בשעות האחרות. 65 שקל למנה ראשונה של שישה שרימפס זו הגזמה פרועה, או 92 שקל לנקניקיות חזיר.

יהונתן: בוא ננצל רגע את הטכנולוגיה ונשווה את המחירים לבלתזר שבניו יורק.

עמית: רעיון מעולה.

יהונתן: שמע, צ'יזבורגר שם עולה פחות מאשר פה. ומרק הבצל זול יותר במנהטן מאשר בירושלים. הדולר נמוך, אבל אין סיבה שזה יהיה ככה. חבל, כי לדעתי זה מרחיק מפה בשעות הערב את הקהל שמחפש בילוי אמצע שבוע חביב וסולידי.

עמית: נכון שזה מקום שעובד בסטנדרט גבוה של מסעדנות – הלחם והפסטות תוצרת בית, חומרי גלם טובים, אבל עדיין, אפשר להיות מעט יותר נגישים.

אחרי התלבטות ארוכה מול התפריט הלא קצר מצליחים המבקרים לגבש סוף סוף את ההזמנה. עמית בוחר במנה מתריסה כשרותית של קורדון בלו – חזה עוף במילוי גבינה ונקניק מעושן, ואילו יהונתן פונה לאגף הפסטות וננעל על טורטליני כבד עוף. המנות הראשונות שנבחרו –קרוסטיני עם תבשיל בקר ושרימפס בלימון כבוש וארטישוק, מוגשות כעבור המתנה לא קצרה. יחד איתן, על חשבון הבית, סלט שורשים צבעוני ורענן.

בריא, טעים, עם נגיעות המושחתות המתבקשות מהגבינה השמנה. סלט שורשים

עמית: קרוסטיני משובחים. לחם הבית הטעים קלוי לנקודה הנכונה, ממרח של שעועית לבנה – סוג של חומוס אירופאי אם תרצה – ועליו המון חוטי בשר שפונדרה מתבשיל כבד וטוב.

יהונתן: הניגוד בין הפריכות של הלחם לתבשיל מאוד מוצלחת. טעים לאללה, גם אם לא המנה הכי מתאימה למזג האוויר שהולך והופך קיצי. מזל שסלט השורשים קליל ומרענן.

עמית: אחלה סלט הא? חמצמץ ולעניין, כשהחתיכות הקטנות של הגבינה הכחולה שמפוזרות עליו נותנות מדי פעם טוויסט. איך השרימפס?

יהונתן: מנה טעימה שמבוצעת נכון: השרימפס פריכים, הרוטב חמאתי, אבל קצת חסר לי משהו. הארטישוק קצת הולך לאיבוד תחת החמיצות החזקה של הלימון הכבוש והשום.

עמית: אלה פשוט שלוש מנות ראויות. בבראסרי כמו בבראסרי אתה לא תמיד מצפה לחדשנות או למנות שיפילו אותך מהכיסא, אבל כל מה שיש כאן על השולחן עשוי ללא דופי, גם אם לא מרגש.

הראשונות מפונות מהשולחן, הפירורים מנוקים, מפיות וסכו"ם מוחלפים ומים צוננים נמזגים לכוסות. הכל נעשה ברוגע ובשקט. ההמתנה הלא קצרה למנות העיקריות מלמדת שהזוני אינו מקום לארוחה עסקית זריזה, אלא יותר לפינוק של צהריים. כאן אוכלים כמו בצרפת – נותנים כבוד לאוכל, לא גומרים הולכים. העיקרית של עמית – גלילת חזה עוף שמנמנה ופריכה, מוגשת בתוספת קערה עמוקה של מקלוני צ'יפס דקיקים וזהובים. אצל יהונתן כמות נאה של כיסוני פסטה במילוי כבדי עוף שמשתכשכים ברוטב עדין של שום, פטרוזיליה ומעט חמאה ויין.

מתפעלים ממילוי הקורדון בלו, שהיה עשוי בטכניקה מדויקת מאוד

עמית: אני חושב שזה ממש לא אלמנטרי שאפשר לשבת במרכז ירושלים, לשמוע אדית פיאף וליהנות ממנה של חזה עוף במילוי נקניק חזיר מעושן וגבינה. טומי לפיד היה גאה.

יהונתן: לי קשה עם מנות בשר וחלב כל כך מובהקות, אבל בלי קשר למה שאתה טוחן אני מסכים איתך. זו נקודה קטנה של איכות ונהנתנות בעיר, וחשוב לשמור עליה.

עמית: אתה בטוח שלא תטעם? יצא להם מאוד מוצלח. למרות שהגלילה עבה מאוד הטיגון היה בחום נכון ואחיד, ככה שחזה העוף נותר עסיסי, הגביה שבפנים הותכה כראוי והציפוי נעשה פריך. אני מת על קורדון בלו.

יהונתן: מהצ'יפס שלך, לעומת זאת, כדאי לך להזדרז ולטעום לפני שאני מחסל את כולו. יופי של צ'יפס, ניראה לי שסוף סוף מצאנו מישהו שנותן פייט למקלוני תפוחי האדמה של אייל מפורטונה בשוק.

עמית: מדויק מדויק. אני חושב שהמנה שלך לא פראיירית בכלל. הבצק  לא עבה מדי ויש הרבה מילוי. אני חושב שכיסוני הפסטה עברו אחרי הבישול הקפצה קצרה שהפכה אותם פריכים.

יהונתן: יש לי בעיה עם מנות כבד – אחרי כמה ביסים הן פשוט משעממות אותי. זה עניין אישי לגמרי, כמובן, וברמה האובייקטיבית מדובר במנת פסטה טובה בהחלט. כמו שאמרת – אוכל קלאסי.

סיום האוכל נותן את האות למעבר מחלל המסעדה לעבר הבר, שם מותר עדיין לעשן. יהונתן מצית סיגריה ולוגם אספרסו. עמית תופס פיקוד על תפריט הקינוחים ובוחר בפאי חמאת בוטנים ושוקולד ובמקיאטו כפול להבטחת עירנות לאחר הארוחה הכבדה.

ועכשיו גם אתם יכולים להתפעל מהמילוי של הקורדון בלו. והיה שם ממה להתפעל, תאמינו לי

עמית: אתה יודע שאני לא מאנשי המתוקים, בדיוק כמוך, אבל פאי חמאת הבוטנים הזה הוא אחד מכמה קינוחים בודדים בארץ שאני באשכרה חולם עליהם מדי פעם.

יהונתן: זה נהדר. אני חושב שמדובר במנה הכי טובה שאכלנו היום. המנות כולן היו עשויות היטב, אבל פה יש משהו שמפתיע – השילוב הזה בין המתיקות של השוקולד למליחות הבוטנים, ואני אפילו לא אוהב חמאת בוטנים.

עמית: אז איך אתה מסכם את החוויה?

יהונתן: אני חושב שזוני כבר הפך למוסד בעיר ובצדק. יש פה משהו שמרגיש מאוד מאוד אחר, אבל מאוד נכון. האוכל טעים מאוד, ובצהריים הוא אפילו משתלם.

עמית: אין ספק שאחרי ההנחה הארוחה הזו היא דיל מצוין. 200 שקל לזוג על שתי ראשונות, שתי עיקריות וקינוח. אבל עם עוד 100 שקל לחשבון ועוד בקבוק יין, נניח, כבר היינו מגיעים לאזור ה-450, וזה כבר קצת יותר מדי.

יהונתן: ולמרות זאת?

עמית: למרות זאת אני אוהב מאוד את המקום הזה, ואני חושב שלמרות כל מה שאומרים, הוא היה יכול להתמודד בכבוד ובלי בושה מול הבראסרי התל אביבי, ואפילו לגבור עליו במקומות מסוימים. כיף פה, טעים פה והשירות מצוין. בוא נאחל לזוני שניפגש שוב ביום ההולדת העשירי שלהם.

יהונתן: בשמחה. אם תבטיח לי פאי חמאת בוטנים אני משריין מעכשיו את התאריך.

זוני, יואל משה סלומון 15 (בסמטה), 02-6257776. © צילומים: מגד גוזני

תביאו חשבון: קרוסטיני בקר (52 ש"ח) + שרימפס קטן בלימון כבוש (65 ש"ח) + קורדון בלו (75 ש"ח) + טורטליני כבד עוף (75 ש"ח) + פאי חמאת בוטנים (39 ש"ח) – 30% הנחת צהריים (92- ש"ח) = 214 ש"ח.

ולקינוח: שרימפס בלימון כבוש. סתם, היה פאי חמאת בוטנים, אבל הוא לא צולם. חבל, כי הוא טעים רצח

פורסם בקטגוריה "אוכלים צהריים", מסעדות, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

9 תגובות על חמש השנים הטובות – זוני

  1. מאת להב‏:

    יופי של כתבה.

  2. מאת Sarit‏:

    I read your blog religiously right from the beginning. I love your writing, experiences, recipes and all. But above all I love the frequent updates. Do keep it up!.

  3. מאת your mama‏:

    אכן אחד המקומות האהובים עלי בירושלים ואופציה מאד ראויה למי שמחפש ארוחה כייפית בעיר
    בירתנו שלא מתברכת במקומות ראויים רבים. שימו לב מבקרי פסטיבל הקולנוע הממשמש ובא!

  4. מאת ציטרוס‏:

    ביקורת מצויינת! הזוני הוא בהחלט מקום נהדר ויקר אבל שימוש נבון בו יכול להוזיל עלויות:
    ארוחות הבוקר שלו מצויינות ובמחיר סביר ביותר ושווה לדגום אותן במיוחד בשבתות, בהן סניף ארומה במרכז העיר הוא המקום הכמעט יחידי בבירת הנצח שפתוח.
    תפריט הלילה מכיל הרבה יותר מנות זולות ושפויות וגם מאוד טעימות.
    מנסיוני ומנסיון צבאות זרים, אין שום בעייה הגיע למקום רק בשביל הקינוחים השווים וקפה או סתם נשנושים מהמנות הראשונות. נסו ותהנו! :)

  5. מאת לקוחה פגועה‏:

    סליחה, אבל אני חוששת שהיום בעקבות ההמלצה הנ"ל נהרסה לי השבת בבוקר החביבה שתכננתי עם חברים.
    אכן, האוכל נחמד למדי (טעמנו את כל סוגי ארוחות הבוקר) אבל מה – השירות, הו השירות.
    נכנסנו עם כלב קטן, ןהמלצרים לא אמרו מילה. אחרי שהזמנו את האוכל, בעודנו אוכלים אותו, בעקבות נביחה וחצי שהושתקו על ידינו, בא כנראה האחמ"ש, לכעוס עלינו, ולהודיע לנו שהם בעצם לא מקבלים כלבים. עכשיו? עכשיו אתם אומרים!? ומה הוא בדיוק ציפה שנעשה?
    שאלתי אותו אם הוא מעדיף שנצא ולא נשלם לו (כיאות לעוגמת הנפש) או שמא שלא נחזור יותר. הוא לא ידע מה לומר.למלצרית היה עוד פחות נעים.
    מסתבר גם שבזוני לא מעונינים בכלבים,אבל ג'וקים מתקבלים שם בברכה. לאורך שעה וחצי של ישיבה, אותרו כ5 מהנ"ל משוטטים חופשי. לא יודעת מה עם חברי הנכבדים כאן, אבל אצלי זה מעלה תהיות על טיב המקום ורמת ההגיינה שלו. מינוס בהגיינה ומינוס בהגינות. תודה רבה, אבל אני לא חוזרת לשם לעולם.

  6. מאת אפרים כהן‏:

    בזוני עדיין אין אוכל טוב או אוכל שווה. העיצוב משופר ומבטיח אבל לי לא הצליח איתם עד כה. מנת פירות הים (129 שח'!) מאכזבת – קוקי סן-ז'ק היה בכמות אפסית ואף קצוץ – מזל שהמלצר עזר לנו לדלות, הרוטב לא מרגש בכלל והמנה היומרנית הוגשה בצלחת רגילה. השרימפס אגב, היו טריים ובושלו נכון. מנת קציצות הטלה היתה מוזרה. הקציצות בסדר אך הן טובעו במרק סלק.. באמת לא קשור ולא לענין. לא נאכלה ברובה הגדול. ביקשנו לקבל טבעות קלמרי וקיבלנו שרוכי אוקטופוס – ללא ענין מיוחד. הצ'יפס הזכירו את הבראסרי בתא, אך רק הזכיר. העיצוב הזכיר את בראסרי, גם הזכיר. ככה נראתה אדום לפני שאסף עזב אותה..וגם אחרי. יומיים אחרי זה אכלתי במזללה בתא ובהחלט היה מרגש, מקורי ואיכותי – אכתוב עליהם במקום המתאים באתר שלך.

  7. מאת איריס‏:

    נהננו מארוחה מגוונת לשישה אנשים דעתניים [כולל סבתא [93]] + יין קדש ברנע+בירה באווירה נעימה שאפשרה לתקשר בפרטיות . האוכל היה ממש טעים ולא פלצני. מירב המחאות על שיש מקום כזה בעיר המותקפת תדיר שהיא לא ת"א ושהיא שמרנית ומנותקת. העיצוב שובה לב .

  8. מאת הילה שניר‏:

    אני וחברתי ישבנו במסעדה היום ב 31.3.13 הזמנו קערת פירות ים ב120 שקלים . המנה אשר הגיעה הייתה עם טעם שונה ובעלת טעם לואי.קראנו למלצרית כדי לשאול אותה מה לעשות בנידון. המלצרית לקחה את המנה למטבח ואמרה שהיא אינה יכולה להחליף לנו את המנה בטענה כי אכלנו יותר מחצי ממנה. אני וחברתי אמרנו שאין לנו בעיה לשלם את אותו סכום של המנה עבור מנה שונה לאור העובדה כי זו פשוט לא טעימה עבורינו. נגשה אלינו מנהלת המקום ששמה הוא ליאת ודיברה אלינו בטון מזלזל וציני. אנחנו ניסינו לדבר אליה בהגיון ולהסביר לה את המקרה. היא הייתה אגרסיבית ובוטה.
    עיקר מילותיה היו שהיא אינה רוצה להחליף את המנה בטענה שכניראה לא נתחבר לטעמי המסעדה.
    בזמן שהיא מסלקת אותנו מן המסעדה היא פינתה את כל שארי האוכל שהיו על השולחן אשר כללו לחם, פירה ומנת קרפצ'ו. הצענו שנשלם עבור האוכל אשר אותו אכלנו
    וליאת אמרה שהיא אינה מוכנה שנשלם עבור האוכל אלא רק שנצא מן המסעדה והוסיפה שכניראה אנחנו לא מתאימות ל"סטייל" של המסעדה. היינו בהלם מוחלט והרגשנו פחות או יותר שפשענו כי רצינו להחליף מנה אשר לא הייתה לטעמינו. הדבר החמור ביותר הוא שביקשנו את הטלפון של בעלי המקום והיא נתנה לנו מספר שגוי.
    חשוב לי לציין כי נפגענו עד עמקי נשמתנו מן היחס המזלזל והמשפיל. הסיטואציה בה אנו מדברות עם ליאת מנהלת המקום בנעימים בזמן שהיא מפנה את האוכל שלנו מן השולחן ומפצירה בנו לצאת מן המסעדה גרמה לנו לעוגמת נפש. אין ביכולתי לעשות דבר על הנעשה לי ואני מקווה לשפחות המילים הכתובות הללו יגרמו למשהו להבין כי היחס היה כל כך מבזה ומשפיל.

להגיב על הילה שניר לבטל

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>