תקופת היובש – מקדונלדס

בארץ הקשתות המוזהבות מתגאים בהמבורגר חדש, גדול ועסיסי • בפועל הם מוכרים המבורגר יבש, תפל, וצלוי עד מוות • תחרות מול רשתות הבורגר האחרות? לא ככה • הצ'יפס אגב, כמו תמיד, טעים

עמית: אתה בטח כבר יודע שפעם בכמה זמן יש לי איזה רעיון קולינרי שהוא מסקרן ואיום באותה מידה.

יהונתן: מה קרה, יש תפריט חדש ביטבתה בעיר? אתה רוצה שנבדוק את מרעלות התיירים שעל חוף הים?

עמית: אתה בכיוון הנכון…

יהונתן: אני לא בטוח שאני רוצה להמשיך לשחק.

עמית: אז בוא נעשה את זה כמו שתולשים פלסטר – חד, מהיר ואולי גם כואב: אנחנו הולכים לאכול במקדונלדס.

יהונתן: אוי.

הגיחה של יהונתן ועמית לעבר הקשתות המוזהבות אינה מקרית. רשת המזון הגדולה בעולם השיקה לאחרונה בישראל צמד המבורגרים חדשים במשקל 250 גרם, שאמורים לקרוא תיגר על רשתות הבורגר הגדולות, דוגמת מוזס, אגאדיר, הבורגרס בר ואחרות, שנוגסות בהתמדה בנתח השוק של מקדונלדס.

יהונתן: מי שגילו פחות מ-20 לעולם לא יוכל להבין עד כמה הכמיהה למקדונלדס בארץ היתה עצומה עד שהרשת הזו הגיעה לכאן.

עמית: אנשים העזו אפילו להתהדר בכך שהם אכלו במקדונלדס בחו"ל.

יהונתן: המקדונלדס הראשון שלי, למשל, היה בשנת 92 במדריד. להגנתי ייאמר שכבר אז חשבתי שהבורגר ראנץ' ליד בית ההורים בירושלים יותר טעים. זה לא ממני מלהשוויץ אחר כך בבית ספר שאכלתי ביג מק.

עמית: גם אני נתקלתי לראשונה בפלא בחו"ל – פריז בגיל שש, כמדומני. הפעם הראשונה שבה אכלתי מקדונלדס בישראל היתה, כמובן, בקניון איילון. זה היה אחרי משחק חוץ של הפועל ירושלים באוסישקין, שאליו נסעתי עם אבא שלי ואח שלי.

יהונתן: לא ידעתי שאבא שלך היה אוהד ספורט פעיל.

עמית: האמת שזו הפעם היחידה שהוא לקח אותנו לכדורסל. עד היום אני לא יודע אם זה בגלל המכות שהיו באוסישקין או בגלל ההמבורגר אחרי.

לשם בדיקת המוצר החדש והמסקרן של מקדונלדס נבחר באופן אקראי לגמרי אחד מעשרות הסניפים של הרשת שפזורים במרכז הארץ. אחרי הכל מדובר ברשת, ועל פניו זה לא באמת אמר לשנות איפה תאכלו את המקדונלדס שלכם.

יהונתן: אני מתקשה לזכור מתי פעם אחרונה דרכתי בתוך מקדונלדס. מדהים כמה שהדברים לא משתנים. אפילו הריח אותו הריח.

עמית: אני דווקא יודע בדיוק מתי אכלתי ברשת הזו בפעם האחרונה. זה היה לפני משהו כמו שנה וחצי, בשדה התעופה של אתונה. לאור ההיצע הקולינרי הדליל שם, הנאגטס החביבים נראו כמו אופציה שפוייה ובטוחה.

יהונתן: ומה לגבי ישראל?

עמית: לדעתי מאז הצבא לא אכלתי מקדונלדס בארץ. בתיכון, לעומת זאת, היינו שורצים בסניף שבמרכז ירושלים. היה לנו מנהג די קבוע, לאכול בפינתי ואז ללכת לשתות מילקשייק ולעכל על הספסלים בקומה למעלה.

יהונתן: כשאני חושב על זה אפילו אני והחברים שלי היינו מבלים שם מדי פעם. היתה תקופה שבה מקדונלדס היה באמת מין מקום מפגש לצעירים. כמה הזוי לחשוב על זה היום.

עמית: לקראת יום השמיניות שלנו החליטו אצלנו בשכבה לגנוב את הפסל העצום של רונלד מקדונלד שניצב בכניסה לאותו הסניף.

יהונתן: והצלחתם?

עמית: בוא נאמר שהיום הבובה הזו כבר מוברגת טוב טוב לרצפה. הצלחנו להוציא את הבובה מהסניף ולברוח איתה ברכב. זה נגמר בלילה במגרש הרוסים, בהבנה שאפילו שוטרים רוצים להצטלם עם רונלד.

יהונתן: נשמע נפלא. אני רק מקווה אתה לא ברשימה השחורה שלהם עכשיו ושייתנו לך להזמין.

צמד המבקרים ניגש לדלפק ובוחן את התפריטים המוארים. ביג ניו יורק וביג טקסס הם השמות שהוצמדו לבורגרים החדשים והיומרניים, שעשויים 250 גרם של בשר אנטרקוט. ההבדלים: בטקסס תמצאו (כמה מפתיע) רוטב טקסס ובצל מטוגן, ואילו בגירסת החוף המזרחי הבצל סגול וחי. כמו שקורה בכל משפחה שמגיעה למקדונלדס, גם אצל עמית ויהונתן מתגלים עד מהרה חילוקי הדעות.

עמית: אני רוצה ביג מק.

יהונתן: אתה לא יכול עמית. באנו לטעום את ההמבורגרים החדשים.

עמית: טוב. אז את הניו יורק. ואתה תאכל את הטקסס. תיקח אתה פוטטוס ואני צ'יפס?

יהונתן: מה פתאום. הצ'יפס זה הדבר הכי טעים במקדונלדס. אני רוצה צ'יפס ואתה תתמודד עם הפוטטוס.

עמית: אתה קשה איתי היום. אפשר לפחות קצת נאגטס של עוף? עם רוטב ברביקיו?

יהונתן: בשמחה, למרות אני אוהב את הרוטב החמוץ מתוק דווקא.

עמית: אז תזמין. לא חושב שתוספת של חצי שקל זה מה שישבור את קופת המדור.

דקות ספורות חולפות והמגשים שמונחים על הדלפק בפני עמית ויהונתן הולכים ומתמלאים. השניים מוצאים מקום ישיבה ופותחים את קופסאות הענק השחורות של ההמבורגרים החדשים. במקדונלדס מתגאים כי הקציצה שלהם לאחר הצלייה היא הגדולה ביותר מבין כל הרשתות שפועלות בארץ.

עמית: וואו. זה פשוט המבורגר עצום. רק חבל שהוא עצום לרוחב ולא לגובה, הוא כמעט חורג ממידות הלחמנייה.

יהונתן: קשה לי להגיד שזה מעורר תיאבון. זה אולי 100 אחוז בשר אנטרקוט, אבל זה ניראה בדיוק כמו מק רויאל או אפילו ההמבורגר הרגיל של מקדונלדס, כולל הגושים העגולים הלא ברורים האלה שאף פעם לא הבנתי מהם.

עמית: לא בטוח שאתה רוצה לדעת. עוד לפני הביס חייבים להגיד שזה לא ניראה כמו המבורגר שמסוגל לתת פייט למקום כמו מוזס או אפילו המבורגריות שכונתיות ופשוטות יותר. הוא אפרורי, ניראה יבש.

יהונתן: עכשיו כשאני חושב על זה באמת לא שאלו אותי למידת העשייה…

עמית: אני חושב שזו מידת העשייה המקובלת לכל מוצרי הרשת, שבהיעדר הגדרה קולעת יותר אני אכנה אותה כ"קרטון".

צמד המבקרים נושא תפילה חרישית, מרים את הלחמנייה בשתי ידיים, עוצם עיניים ונוגס. עוד נגיסה ועוד נגיסה, טעימת צ'יפס עם קצת קטשופ, שלוק מהקולה, ואפשר לנסות לגבש מסקנות.

יהונתן: יש לזה טעם בדיוק, אבל בדיוק, של מק רויאל.

עמית: בחיים לא אכלתי מק רויאל, כך שאני יכול לומר רק שיש לזה טעם של המבורגר מאוד מאוד יבש. אם זה אכן בשר אנטרקוט וצלעות משובח, הצלייה חיסלה כל סיכוי ליהנות ממנו.

יהונתן: דבר אחד תמיד ידעו לעשות במקדונלדס וזה הרוטב הצהוב. אני חושב שזה הרוטב שמלווה את הביג מק, והוא די טעים. הקציצה עצמה תעשייתית להחריד, תפלה, בלי טיפת חיות ועסיסיות.

עמית: במחיר של הארוחה הזו, 50 שקל, אפשר למצוא דילים של המבורגרים טובים ועסיסיים הרבה יותר. אני באמת לא רואה למה שמישהו יבחר בבורגר הזה מרצונו החופשי. מקדונלדס זה בעיני מותג שהוא מוצר ולהפך. מי שרוצה מקדונלדס מגיע לאכול כאן. מי שרוצה המבורגר הולך למקומות אחרים.

יהונתן: לגמרי. ברשת מתגאים שזה ההמבורגר הכי דל שומן מבין כל מתחריו. בעיני זה פוגע בטעם. יש לי תחושה שאחרי המק פלאפל ההזוי שלא תפס אנו ניצבים בפני פלופ נוסף. לפחות הצ'יפס טעים. פריך, מלוח מאוד, מוצלח למדי.

עמית: וכמובן שכמו תמיד במקדונלדס בכל מנת צ'יפס יהיו מקלון אחד לפחות שנראים כאילו הוא סובל מאיזה פגם גנטי. ירקרק, מוכתם, כמוש.

יהונתן: לא הכי אסתטי. בוא נאמר שאני לא מאמין שאני אחזור לאכול כאן. אם זה ייקרה, נאגטס וצ'יפס יהיו מה שאני אזמין.

עמית: חטיפי העוף אמנם לא מזכירים שניצל בשום צורה. גם אין להם טעם של עוף. אבל איכשהו הם טעימים. בעיקר עם רוטב הברביקיו המתקתק.

יהונתן: אני נשאר נאמן לחמוץ מתוק.

יהונתן ועמית קמים ומותירים אחריהם שולחן שניראה כמו אחרי מלחמת מזון. שני בורגרים חצי אכולים, שאריות צ'יפס, קטשופ מרוח על המפיות ונאגט עוף אחד מיותם. להפתעתו של עמית יהונתן פונה שוב לאזור הדלפק וניגש להזמין.

יהונתן: אם כבר אנחנו פה בוא נלך עד הסוף. בשבילי סאנדיי תות, כי אני לא יכול לעמוד בפני גלידה אמריקאית. מרקם מהנה בלי יותר מדי טעם, או בלי טעם בכלל, ועדיין כיף.

עמית: ואני לא יכול לעמוד, או בכל אופן בעבר לא יכולתי לעמוד, בפני פאי התפוחים של מקדונלדס.

יהונתן: למרות שתמיד חוטפים מהפאי לפחות כוייה אחת בלשון.

עמית: ברור, זה כי הוא לא ממולא בתפוחים אלא בלאבה רותחת וקינמון. טעים ופריך.

יהונתן: אז מה, היה לנו מספיק מקדונלדס לשנה הקרובה?

עמית: ניראה לי שלכמה וכמה שנים. כשכל עולם הפאסט פוד צועד לכיוון של גורמה ושל איכות החברים מארץ הקשתות המוזהבות יצטרכו לעשות הרבה יותר כדי להמשיך ולהתחרות. המבורגר כמו זה שקיבלנו פה, אם זה לא היה ברור עדיין, הוא ממש לא הכיוון.

מקדונלדס, מעל 150 סניפים בכל רחבי הארץ. © צילומים: מגד גוזני

תביאו חשבון: ארוחת ביג ניו יורק (49.90 ש"ח) + ארוחת ביג טקסס (49.90 ש"ח) + 6 צ'יקן מקנאגטס (21.50 ש"ח) + רוטב חמוץ מתוק (0.50 ש"ח) + פאי תפוחים (7.90 ש"ח) + סאנדיי תות  (10.90 ש"ח) =  141.60 ש"ח