מדריך הטרמפיסט לגלקסיית האוכל II

מדריכי 2012 של מישלן וזאגאט לניו יורק כבר כאן • המנצחת הגדולה היא (שוב) "לה ברנרדין" של השף אריק ריפרט • שלושה כוכבי מישלן כבר יש לה, ועכשיו היא גם רשמית האהובה ביותר בעיר

כעיר שחיה ונושמת מסעדות ומסעדנות לוח השנה הקולינרי של תושבי ניו יורק עמוס בשלל אירועים – שבוע המסעדות, פסטיבלי אוכל שכונתיים, שווקים נודדים ועוד. יומיים בתחילת אוקטובר מסומנים גם הם תמיד בעיגולים אדומים בולטים כשניים מהחשובים בשנה – מדובר בימים שבהם מתפרסמות המהדורות החדשות של מדריכי האוכל (האדומים כשלעצמם) "מישלן" ו"זאגאט". גם בעידן האינטרט, הבלוגים וביקורות הגולשים שני הספרונים הללו נחשבים לסוג של תנ"ך, והשנה היה שווה לחכות ולו כדי שניתן יהיה להכריז: גבירותי ורבותיי, מהפך.

יחי המלך החדש. שף אריק ריפרט

רק בהכרזה דרמטית שכזו אפשר לפתוח את הדיווח על מהדורת 2012 של זאגאט, שמכתירה באופן סופי ורשמי את המלכה החדשה של מסעדות העיר. במשך 15 השנים האחרונות שתי מסעדות בלבד חלקו ביניהן את תואר "המסעדה הפופולרית ביותר בניו יורק" של זאגאט. אלה היו Gramercy Tavern ו-Union Square Cafe, שתיהן של מסעדן העל דני מאייר. השנה זכתה לכבוד הגדול מסעדת Le Bernardin של השף אריק ריפרט. מדובר במהפך מרשים במיוחד לאור העובדה ש-Le Bernardin יקרה בצורה משמעותית לעומת שתי המסעדות ששלטו עד כה בקטגורייה. מלבד המקום הראשון בדירוג הפופולריות זכתה המסעדה של שף ריפרט, ממש כמו בשנה שעברה, בציון כמעט מושלם של 29 (מתוך 30) על האוכל, ונבחרה לטובה ביותר בתפוח הגדול.

מהפכים נוספים לא נרשמו השנה בזאגאט (מלבד כמובן רכישת המדריך על ידי תאגיד גוגל). את המקום הראשון בתחום השירות שמרה מסעדת Per Se של השף תומאס קלר, ואילו במקום הראשון בתחום העיצוב נותרה גם השנה מסעדת Asiate. שתי המסעדות, אגב, נמצאות במרכז "טיים וורנר" שבכיכר קולומבוס.

את ההמבורגר הטוב ביותר, על פי מדרגי זאגאט, תמצאו ב-2012 ב-Burger Joint שבתוך מלון הפארקר מרידיאן. הסטייק הטוב ביותר, נמצא, כמובן, בפיטר לוגר, ואילו הדלי הטוב ביותר הוא עדיין Katz's.

מספר שיא של כמעט 42 אלף ניו יורקרים דירגו השנה את סקר זאגאט, שהקיף 2,111 מסעדות, מתוכן 135 חדשות. מי שנבחרה למסעדה החדשה הטובה ביותר בניו יורק היא האיטלקייה Ai Fiori של המסעדן מייקל וייט, אחד שיודע דבר או שניים על איך לבנות מסעדות בסצינה הקולינרית המוטרפת של העיר (גם לפני שנתיים זכתה מסעדה חדשה שלו בתואר הנחשק הזה).

כמו בכל השנים האחרונות, מסעדה איטלקית נבחרת לחדשה הטובה ביותר. מנה ב-Ai Fiori

לעומת הדרמה של זאגאט, אצל איש הצמיגים השמנמן של מישלן אין השנה הפתעות. שתי מסעדות הצטרפו (די כצפוי) למועדון הנחשק של בעלות שלושת הכוכבים – הראשונה היא Eleven Madison Park, שהחזיקה בשנה שעברה רק בכוכב אחד, ושדיווח מעלף של רונה עליה תוכלו לקרוא כאן בבלוג. במהלך השנה ספגו אנשי מישלם הרבה מאוד אש על כך שהמסעדה יוצאת הדופן הזו מעוטרת רק בכוכב אחד, והיה די ברור שהסטייה הזו תתוקן במהדורה החדשה. המסעדה השנייה שהצטרפה לחוג שלושת הכוכבים היא Brooklyn Fare, שזכתה בשנה שעברה בשני כוכבים ושמפורסמת בעיקר בזה שהיא לא מאפשרת לצלם את האוכל במהלך הארוחה או אפילו לרשום הערות לשם דיווחים בבלוגים. שתי המסעדות הללו מצטרפות לחמש ששמרו על שלושת הכוכבים שלהן מהשנה שעברה: Le Bernardin, Per se, Masa, Daniel ו-Jean Georges.

עכשיו רונה יכולה לספר שהיא אכלה במסעדת שלושה כוכבים, ואנחנו יכולים לקנא אפילו יותר. מנה ב-Eleven Madison

מלבד שביעיית הצמרת בניו יורק יש במדריך 2012 של מישלן 9 מסעדות בעלות שני כוכבים (ביניהן המסעדה של גורדון רמזי, וגם מומופוקו הנחשקת של דיוויד צ'אנג) ו-46 מסעדות בעלות כוכב אחד. כמו בכל שנה מי שיכול לראות את עצמו כמאוכזב העיקרי מהדירוג של מישלן הוא השף מאריו בטאלי, שלמרות היותו אחד האהובים בניו יורק פשוט לא מצליח להשיג עם מסעדת הדגל שלו, Del Posto, דירוג של יותר מכוכב בודד. אבל עד עכשיו הוא בטח התרגל. כאן תוכלו למצוא רשימה מלאה של כל המסעדות בניו יורק שזכו בכוכבי מישלן.

וכמו תמיד מישלן טורח לסמן לא רק אפשרויות לארוחות עילית אלא גם לסעודות טובות במחיר שפוי – עד 40 דולר לארוחת שלוש מנות (או שתי מנות וכוס יין). מסעדות אלה מסומנות בסמל איש הצמיגים (Bib Gourmand), ורשימה מלאה שלהן תוכלו למצוא כאן, לקראת הנסיעה הבאה שלכם לניו יורק. אז שלפו את פנקס הכתובות, מלאו את הפרטים וצאו לדרך הטעימה. וכמו תמיד, אל תשכחו לספר אחר כך איך היה. גם תמונות, מיותר לציין, יתקבלו בברכה. גמר חתימה טובה לכולם.

פורסם בקטגוריה חדשות, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 תגובות על מדריך הטרמפיסט לגלקסיית האוכל II

  1. מאת נעמה פלד‏:

    גוזרת ושומרת.

  2. מאת אלכס‏:

    חבל שהספר לא בא עם כרטיס טיסה :)

    שנה טובה וחתימה טובה

  3. מאת אסף‏:

    אכלתי עם חברה שלי ב Ai fori, האטלקית שנבחרה למסעדה החדשה הטובה לשנת 2011
    האמת ,בדיעבד, הקשר בין האכל לאיטלקיות הוא מקרי לחלוטין… יותר צרפתי. אולי בגלל שדילגנו על הפסטה.
    יש להם עסקית צהריים של 38 לאדם ל-2 מנות .ראשונה ועיקרית.
    אחרי ההזמנה של המנות הגיע מלצר עם מגש לחם ענק ושאל אותנו איזה לחם נרצה ,לבן מחמצת או 7 דגנים
    הייתי המום כשהוא הגיש לכל אחד מאיתנו חתיכת לחם אחת מניטורת עם מלקחים והסתובב ללכת.
    בת זוגתי עצרה אותו מיד וביקשה לטעום מלחם נוסף. כך שנשארנו עם 2 חתיכות. קטנות. מאוד. אך ממש לא מספיקות לשני חובבי אוכל כמותנו. הרגילו אותנו לסלסלות מלאות….

    למנה ראשונה בחרתי מתוך ארבע אפשרויות: מרק וויולט של לובסטר ופטריות כמהין שחורות שהיה פשוט מושלם!
    ה4 חתיכות לובסטר שבושלו בחמאה היו פשוט מושלמות! הייתי יכול לאכול משפחת לובסטרים כזו בכיף.
    אחד הלובסטרים הטעימים שאכלתי.
    הזוגית אכלה פטה כבד ורגל אווז כונפי שהיה מעולה לטענתה. אני אישית לא חובב כבד ופטה כך שאני סומך עליה.
    לעיקרית הזמנתי דג קוד אטלנטי במחבת. הגיע מנה יפה ואלגנטית. באמצע, חתיכת דג לא גדולה עם פירורי בריוש מלמעלה, שלוש קנלים של פירה עם ציר דגים, שלוש חתיכת סלק קטנות , קצת בצל מאודה , רוטב חום כולשהו שהיה טעים אבל היה ממש ממש טיפה ממנו והוא בקושי הורגש, עם רצועה דקיקה דקיקה ושקופה של פום פומי.
    כול הטעימים התערבבו וההשלימו אחד את השני ממש יפה אבל לא היה שום דבר מרגש באוכל.
    פשוט עשוי ממש טוב, אבל משעמם ולא מרגש בכלל. ציפתי ליותר מזה .

    הצד השני אכל ריזוטו קטן קטן קטן עם 3 אויסטרים ו קוויור שחור שהיה מצוין עם טעם של ים ומרקם קשה ונעים בפה.
    השילוב של האויסטר השומני (המזכיר בטקסטורה שלו כבד אווז) עם הריזוטו החלבי יוצר שילוב נעים, בלתי רגיל ולא מוכר אבל שוב – לא התרוממם לגבהים. נדמה כאילו השפים מכוונים לאוכל מוקפד, עשוי טוב אבל משעמם ולא מרגש.
    אכלנו בווילג' במסעדות זולות יותר שהגישו מנות מרגשות יותר…
    הקינוחים היו ממש טובים: עוגת שוקולד עם טקסטורה קשה מאוד ולא רגילה עם טעם עדין עדין ובקושי מורגש של שוקולד ודובדבים עם קרם מסקרפונה מלמעלה. היה ממש מענין.
    בשבילי הזמנתי פלטת גבינות, שבעיני, חוץ מה הויולט לובסטר, היתה הדבר הכי טעים בארוחה.

    לסיכום- חוץ מהוויולט שהיה עדין ומושלם בטעמים של הלובסטר, שמנת וכמהין שחור בגוף המרק
    הארוחה לא ממש התרוממה.
    אולי צהרים זה לא הצד החזק של המסעדה… אולי היינו צריכים להגיע לארוחת ערב.

    לא מתקרב בכלום לרמת הריגוש והחוויה של הארוחה האחרונה שאכלנו בפושקין תל אביב.
    יצאנו משם פשוט מסטולים מאוכל טוב. עד היום אני בצמרמורת מהאוכל שם…
    אני מסתובב לא מעט בעולם וגם למדתי בישול מקצועי ובישלתי קצת במסעדות מאוד מוכרות
    ופושקין פשוט גילתה לי עולם חדש של טעמים.
    שפו לשף גלעד.

להגיב על הילי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>