פעמיים כי טוב – לילה של כיף בשוק מחנה יהודה

משהו טוב קורה בלילות בשוק של ירושלים, ואני לא מתכוון רק למחניודה • "5 במאי" הוא פאב השוק הכי חמוד והזוי שתפגשו • וב"פורטונה" תקבלו את הצ'יפס והמעורב מהטובים בארץ

אחרי כמה שנים של בנייה והתחדשות הדרגתיות, בשנה וחצי האחרונות אזור מחנה יהודה בירושלים פשוט מתפוצץ (במובן הטוב והחיובי של המילה). משוק מצוין שמציע את חומרי גלם מעולים הוא הפך למתחם (מילה תל אביבית נוראית) כולל של תרבות אוכל. בזמן האחרון גם לילות השוק מצדיקים נסיעה מיוחדת, והוא כבר לא הופך שומם כשיורדת החשיכה. על "מחניודה" ואחיה הקטן "יודל'ה" כבר שמעתם, אבל חוץ מהם יש עוד דברים שהופכים את השוק לאזור שממש מתבקש לעשות בו סיבוב קטן של טעימות ושתייה. לקחתי את ארליך, הג'ינג'י וזוגתו, וזה מה שעשינו.

התחנה הראשונה היתה באחד המקומות היותר חדשים שנפתחו כאן. "5 במאי" הוא משהו בין בית קפה לפאב זעיר שהתמקם לפני כמה שבועות בלב השוק המקורה, בין הבסטות והחנויות, ברחוב עץ חיים 56 (הרחוב הראשי). ביום הוא מתפקד בעיקר כמקום לקפה לצד כריכים וסלטים (ואלכוהול). בלילה, כשהדוכנים הסמוכים נסגרים, הכיסאות נשפכים לרחוב, הרמקולים נשלפים החוצה, והמקום הופך לבר מדליק במיוחד. מבטיח לכם שבתל אביב אין דברים כאלה.

נוף אנושי טיפוסי לירושלים. בנות האולפנא לא עצרו לצ'ייסר, למרבה הצער

מאחורי "5 במאי" יש סיפור נחמד: הבעלים הם חלק מקומונה של כעשרה חבר'ה טובים שמתגוררים יחד בקסטל ומנסים לחיות קצת אחרת. חוץ מהמגורים המשותפים החברים בקומונה מחלקים ביניהם את ההכנסות וההוצאות, ומחזיקים בעסקים משותפים (נגרייה למשל) שנקראים כולם "5 במאי". ולא, הם לא מכסיקנים (5 במאי הוא חג לאומי במכסיקו שנועד לציין את הניצחון בקרב פואבלה על הכוחות הצרפתים).

התפריט הלילי שמוצע כאן כאן זעיר ומדויק: ברוסקטות קטנות של סרדינים עם מוצרלה ועגבניות, עוגיות גבינה מלוחות ביתיות עם לבנה, וירקות חתוכים טריים עם טחינה ולחם. הזמנו את הכל.

איך אומרים? לא הרבה, אבל הרבה טוב. כל תפריט הלילה של 5 במאי

שלושת המנות היו בדיוק מה שהן צריכות להיות: נשנוש כיפי שבא טוב עם בירה. הג'ינג'י הגדיר זאת יפה בתור ה-Pub Grub הישראלי האולטימטיבי. הסרדינים הכבושים (39 שקל – טיפה יקר האמת) הצטיינו במיוחד, ואני אישית חיבבתי מאוד גם את המאפים המלוחים עם הלבנה (17 שקל – יופי של מחיר). הטחינה, על בסיס יוגורט, היתה טעימה מאוד גם היא.

עוגיות מלוחות מצטיינות עם לבנה. איך לא חשבו על זה קודם?

"5 במאי" הוא לא מקום לאכול בו ארוחה, וזה לא ממש טאפאס בר (אולי עם עוד 2-3 מנות הוא יהיה). אבל זה בהחלט מקום לפתוח בו ערב עם אפריטיף קטן או לסגור בו את הלילה. אין בו הרבה: שלוש חביות בירה מיוחדות (oyster stout נחמדה, הבירה האוסטרית gosser ובירת דובדבנים מעולה כלשהי שאיננה קריק), אבל יש בו המון אווירה. יש קסם בלשבת על ארגז ירקות הפוך באמצע השוק הסגור, כשמסביב תערובת אנושית של שתיינים, דוסים, וסטודנטים פלצניים לאמנות / קולנוע / עיצוב כלשהו (בתל אביב קוראים להם היפסטרים, בירושלים הכינוי הוא "בצלאליין", יענו, חייזר בצלאלי).

בירושלים הברמנים זזים במהירות האור. 5 במאי

אחרי שקמנו (ושילמנו 129 שקל לשתי בירות ושלוש מנות קטנות) גילינו שנהיינו קצת רעבים. חלפנו על פני דוכן הפיש&צ'יפס, חנות הפסטות החדשה והחמארה של מוריס (עוד נחזור), והחלטנו שהולכים לאכול מעורב. עכשיו, תשכחו מכל "מוסדות" המעורב שאתם מכירים – סטיקיות התיירים הירושלמיות ה"מיתולוגיות" שמפוזרות ברחוב אגריפס. בכולן תקבלו מעורב בינוני במחיר גבוה, סלטים עייפים ומינימום מאמץ. אלה מסעדות שקפאו על שמריהן אי שם לפני כ-20 שנה, ולא התחדשו מאז. אין באמת סיבה לאכול בהן, בוודאי לא כשברחוב הערמונים, קצת מעל סמי וסימה, מסתתרת גיברת בשם פורטונה.

השף אייל ומקרר הבשרים שלו. רחוק מאוד מהבינוניות של רח' אגריפס

פורטונה היא הבייבי של השף אייל וקנין, שאחרי בישול במקומות הכי נחשבים (לצד רפי כהן ובארקדיה, למשל) הבין את הצורך של ירושלים בסטקייה פשוטה ואיכותית. במקרר הבשר היפהפה שלו תמצאו שורת נתחים מחרמנת במיוחד: חזה אווז יפהפה, נתח קצבים, פרגיות וחזה עוף במרינדות עדינות, אנטרקוט, פילה, טחולי עוף ולפעמים גם אברי פנים. חוץ מזה אייל מכין נקניקיות מרגז רצחניות במיוחד וכמה סלטים נחמדים.

המעורב של ועקנין. שירה בפיתה

מכיוון שלא התחשק לנו לפתוח שולחן הסתפקנו בפיתה עם מעורב, חריף וטחינה (40 שקל) וכוס של גולדסטאר מהחבית. באמת שלא צריך יותר. אבל מכיוון שאנחנו חזירים לא התאפקנו ופירקנו על הדרך גם שתי קעריות של צ'יפס. הצ'יפס של פורטונה לבדו הוא סיבה להגיע לכאן במיוחד: זה צ'יפס שמוכן לפי כל הכללים הדקדניים ומשאיר אבק לכל תפוח אדמה מטוגן בשטח (אפילו לצ'יפס של הבראסרי).

הצ'יפס של ועקנין. שירה בצלחת

כשגמרנו לאכול השף ובת זוגו שעובדת איתו התחילו להתארגן לסגירה. אייל מזג לנו את משקה הבית הקבוע והביזארי, ערק בטעם בזוקה (בחיי), אום כולתום במערכת שרה אינתי עומרי, ואני קינאתי בחברים שלי שעדיין גרים כאן וגנבתי עוד כמה נשימות מהאוויר שאני אוהב. מבטיח לכם שבתל אביב אין דברים כאלה. וגם לא יהיו.

החיים (והמעורב) תמיד יותר יפים דרך חצי גולדסטאר

פורסם בקטגוריה מסעדות, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

17 תגובות על פעמיים כי טוב – לילה של כיף בשוק מחנה יהודה

  1. מאת נכס‏:

    וואו. לא הכרתי את כל זה.

    אתה בטוח שיום העצמאות המקסיקני במאי? משום מה זכורות לי חגיגות שם בספטמבר.

    • מאת עמית אהרנסון‏:

      נכס, כמו תמיד אתה צודק.
      מסתבר ב-5 במאי, cinco de mayo, הוא יום הניצחון של המכסיקנים בקרב פואבלה נגד הכוחות הצרפתים. ויום העצמאות שלהם אכן חל בספטמבר.
      כל הכבוד, ותחזור כבר – יש הרבה מקומות חדשים לאכול בהם בעיר שצריך להכיר לך.

      • מאת מלחן‏:

        cinco de mayo זו לא החנות שאיליין מסתבכת בה עם בעלת הבית ועוברת לקנות אצל המתחרים רק כדי לגלות שהבעלות זהה?

    • מאת רותם גלבוע‏:

      אכן זה לא יום כיבוש מכסיקו
      זה קשור לארגנטינה
      כמו כן רוב הרחובות בארגנטינה זה 5 במאי

      במכסיקו זה 15 בספטמבר אם אני לא טועה…

  2. מאת ויקי בוקובזה‏:

    עז תחזור לירושלם כבר יא שכנזי סמולני אועד הפואל מניאק!!!!!!!!

  3. מאת יותם‏:

    עד עכשיו נמנעתי (מטעמים תל אביביים כמובן) לבדוק את כל נושא ירושלים המתעוררת
    שינית לי את הדעה
    בדרכי לירושלים… (מטאפורית, לא כרגע)

  4. מאת חגי שטרנהיים‏:

    אני רוצה לחזק את דבריו של קודמי מר בוקובזה, אולי תחזור באמת?

  5. מאת ארליך‏:

    אני לא ג'ינג'י

  6. מאת חיה‏:

    הוספתי כמה כתובות….. תודה.

  7. מאת הג'ינג'י‏:

    אני לא רפופורט

  8. מאת סמדר רגב אגמון‏:

    אתמול קיבלתי לביתי (ירושלים) עיתון פרסומי בשם לייק-ירושלים ובו כתבה על המסעדה החדשה של אייל ועקנין, עם העתקה של חלק ממה שכתבת על פורטונה. אם תרצה אוכל לסרוק את זה עבורך

  9. מאת ישראלה‏:

    אייל פתח עוד מסעדה שארלוט בעין כרם, סוף הדרך…………….אין דברים כאלה,

  10. מאת אלפקה‏:

    בירה קרה בלילות חמים בשוק בירושלים מזכיר לי מה זה להיות בחיים

  11. פינגבאק: יופי של בירה – גלויות (טעימות) ירושלמיות | מדבר מהבטן

  12. מאת מוטי‏:

    תגובה לחוויית התסכול מ5 במאי:
    כמה סתום אני יכול להיות? התשובה לצערי…סתום מאד!
    נכנסנו אשתי ואני למסעדה/ קפה/ חור בקיר שנקרא 5 במאי בשוק מחנה יהודה והזמנו 2 מנות אוכל בישיבה+ שתיה.
    התעלמנו מהצפיפות הלא מזמינה של המקום(לא כי היו סועדים נוספים,פשוט מקום צפוף כמו צינוק) והזמנו כריך צמחוני ומנת סביח.כבר התעורר חשדי כשהברמנית שאלה אם הסביח יגיע לבד או עם לחם.ביקשתי לחם ולאחר דקה יצאה המנה.
    לתדהמתי,המנה יצאה בצלוחית קטנה,כמו תחתית של כוס,עם טחינה ועגבניה פרוסה וחתיכה קטנה של חציל,ממש פרוסה דקה ומעוכה.ליד הצלוחית הגיע לחמניית ביס קטנה.שאלתי את הבארמנית אם זו המנה שלי ומה אני אמור לעשות עם מנה קטנה שנגמרת בביס אחד.
    הבעלים הסתובב אלי וטען שהוא אחראי על טעם המנה ולא על גודל המנה.
    למה פתחתי את דברי בזה שאני סתום? כיוון שברגע שאמר זאת הינו צריכים לקום ולצאת משם אך נשארנו לשבת ולהתמרמר גם על הכריך שאשתי הזמינה,שהוא,שלא כמו מנת הסביח שהזמנתי,הספיק לשני ביסים ולא רק ביס אחד.
    לסיכום,הטעם לא היה טעם,הגודל לא היה גודל.הדבר הגדול היחיד שקיבלנו היה החשבון:
    סביח ללא ביצה ביס אחד :15 ש"ח
    לחמניית ביס :6 ש"ח
    כריך בטטה :14 ש"ח
    כוס לימונדה :16 ש"ח
    כוס גזוז :12 ש"ח
    סך 63 ש"ח

    יצאנו רעבים ומתוסכלים

    דעתי היא זו :מקום דוחה עם בעלים דוחים שעובדים בשיטת הלקוח החד פעמי,בא נדפוק כמה שיותר אנשים כי תמיד יגיע פראייר חדש.

  13. פינגבאק: ירידה לצורך עלייה – 6 במאי | מדבר מהבטן

להגיב על חיה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>