למנה ראשונה בחרתי מתוך ארבע אפשרויות: מרק וויולט של לובסטר ופטריות כמהין שחורות שהיה פשוט מושלם!
ה4 חתיכות לובסטר שבושלו בחמאה היו פשוט מושלמות! הייתי יכול לאכול משפחת לובסטרים כזו בכיף.
אחד הלובסטרים הטעימים שאכלתי.
הזוגית אכלה פטה כבד ורגל אווז כונפי שהיה מעולה לטענתה. אני אישית לא חובב כבד ופטה כך שאני סומך עליה.
לעיקרית הזמנתי דג קוד אטלנטי במחבת. הגיע מנה יפה ואלגנטית. באמצע, חתיכת דג לא גדולה עם פירורי בריוש מלמעלה, שלוש קנלים של פירה עם ציר דגים, שלוש חתיכת סלק קטנות , קצת בצל מאודה , רוטב חום כולשהו שהיה טעים אבל היה ממש ממש טיפה ממנו והוא בקושי הורגש, עם רצועה דקיקה דקיקה ושקופה של פום פומי.
כול הטעימים התערבבו וההשלימו אחד את השני ממש יפה אבל לא היה שום דבר מרגש באוכל.
פשוט עשוי ממש טוב, אבל משעמם ולא מרגש בכלל. ציפתי ליותר מזה .

הצד השני אכל ריזוטו קטן קטן קטן עם 3 אויסטרים ו קוויור שחור שהיה מצוין עם טעם של ים ומרקם קשה ונעים בפה.
השילוב של האויסטר השומני (המזכיר בטקסטורה שלו כבד אווז) עם הריזוטו החלבי יוצר שילוב נעים, בלתי רגיל ולא מוכר אבל שוב – לא התרוממם לגבהים. נדמה כאילו השפים מכוונים לאוכל מוקפד, עשוי טוב אבל משעמם ולא מרגש.
אכלנו בווילג' במסעדות זולות יותר שהגישו מנות מרגשות יותר…
הקינוחים היו ממש טובים: עוגת שוקולד עם טקסטורה קשה מאוד ולא רגילה עם טעם עדין עדין ובקושי מורגש של שוקולד ודובדבים עם קרם מסקרפונה מלמעלה. היה ממש מענין.
בשבילי הזמנתי פלטת גבינות, שבעיני, חוץ מה הויולט לובסטר, היתה הדבר הכי טעים בארוחה.

לסיכום- חוץ מהוויולט שהיה עדין ומושלם בטעמים של הלובסטר, שמנת וכמהין שחור בגוף המרק
הארוחה לא ממש התרוממה.
אולי צהרים זה לא הצד החזק של המסעדה… אולי היינו צריכים להגיע לארוחת ערב.

לא מתקרב בכלום לרמת הריגוש והחוויה של הארוחה האחרונה שאכלנו בפושקין תל אביב.
יצאנו משם פשוט מסטולים מאוכל טוב. עד היום אני בצמרמורת מהאוכל שם…
אני מסתובב לא מעט בעולם וגם למדתי בישול מקצועי ובישלתי קצת במסעדות מאוד מוכרות
ופושקין פשוט גילתה לי עולם חדש של טעמים.
שפו לשף גלעד.

שנה טובה וחתימה טובה