גלגול, נשמות – קזינו דה פריז

זה התחיל בתור בית קפה לקצינים בריטים • הפך (כנראה) לישיבה חרדית • ועכשיו "קזינו דה פריז" הוא הפאב הכי מגניב בעיר • איזה עיר? יש רק עיר אחת בעולם שבה סיבוב כזה אפשרי: ירושלים, כמובן

אם יש עדה ששמור לה מקום של כבוד בדברי ימי הקולינריה הישראלית, ובמיוחד הירושלמית, הרי זו העדה האורפלית. חיים כהן (מאסטר שף), פיני לוי (ההוא מהחצר) ומאיר מיכה (הבעלים של "פינתי") הם רק כמה אורפלים מפורסמים עם מכנה משותף בולט – יש להם קסם בידיים כשהם נוגעים באוכל (וגם באנשים). אלי מזרחי משוק מחנה יהודה גם הוא אורפלי. חצי, למעשה, רק מצד אחד. מהצד השני הוא ג'רמוקלי. ומה זה ג'רמוקלי, אתם שואלים? אני יכול לנסות ולהסביר, אבל עדיף שתגלו לבד. איך? סעו למחנה יהודה, לכו ל"קזינו דה פריז", המקום החדש של מזרחי, ותשאלו. את הסיפורים תשטפו בהרבה אלכוהול ותורידו עם נשנושים משובחים, כי מדובר, באחריות, באחד הפאבים הכי שווים כרגע בישראל.

לא מפתיע שמזרחי, שהיה בעבר יו"ר ועד הסוחרים של השוק, הוא שאחראי על הפנינה הזו. אין עוד הרבה אנשים שיכולים להתגאות כי הם הביאו, במו ידיהם, לפריחה הקולינרית  חסרת התקדים באזור ולהפיכת השוק לאחד מאתרי התיירות הפופולריים בארץ. לפני כמה שנים, כמעט עשור, ירושלים, סוחריה והשוק שלה היו שקועים עמוק בבוץ של האינתיפאדה השנייה. דווקא אז החליט מזרחי לפתוח בוטיק אפייה קטן ומשובח. אחר כך הגיעה גם מסעדת שוק קטנה בשם "צחקו" (ששכנה במקום שבו נמצאת היום מסעדת "עזורה" המחודשת), שחטאה העיקרי היה שהקדימה את זמנה. היום לא רק שצחקו לא הייתה נסגרת, היא מן הסתם הייתה הופכת למוקד עלייה לרגל. בוטיק האפייה התגלגל לו לבית קפה בשם "מזרחי", שמגיש אוכל מצוין ומסביב השוק הלך, התפתח, והפך מודרני, יאפי טעים ומתויר הרבה יותר. בפרויקט הנוכחי חבר למזרחי ירושלמי נוסף בעל זכויות – שאנן סטריט, סולן להקת הדגנחש. סטריט, כמו שכל מי שפתח רדיו בארץ ב-15 השנה האחרונות יודע, הוא איש ברוך כישרון וסימפטי להפליא. הוא אמנם סובל ממגרעה אחת חמורה מאוד – הוא אוהד בית"ר (אולי בעצם שתי מגרעות – הוא גם לא ג'רמוקלי), אבל היי, אף אחד אינו מושלם.

לא בטוח שהתמונה מעבירה כמה נעים, אבל אפשר לנסות. מבט מבפנים

"קזינו דה פריז" נמצא בחלק נסתר יחסית של שוק מחנה יהודה שמכונה השוק הגרוזיני. מדובר ברחבה סגורה ונחבאת מהעין שנמצאת בין הרחוב הפתוח של השוק (רחוב מחנה יהודה) לרחוב המקורה (רחוב עץ חיים). אם אתם צועדים על הרחוב הפתוח מכיוון אגריפס מדובר בסמטה האחרונה שבה ניתן לפנות ימינה לפני שמגיעים לרחוב יפו (קצת אחרי שחולפים על פני הכניסה לשוק העיראקי מצד שמאל). תאמינו לי שזה ההסבר הכי ממצה שתקבלו – מובטח שכל ניסיון שלכם לשאול ירושלמים באזור ייגמר אמנם עם כוונות טובות מצדם אבל גם עם הרבה ביטויים סתומים למבקר מן החוץ ושלל נ"צ עלומות כמו "האטליז של מגזימוף" או "הדוכן של הירוקים הטובים".

שימו לב - יושבים בחוץ, באוגוסט, בלי מאוורר ובלי להזיע. ירושלים זה אחלה פטנט

המקום נקרא על שם בית קפה ומלון ששכנו באותו הלוקיישן בימי המנדט הבריטי. ותיקי העיר יידעו לספר כי על המרפסת במקום, שצופה על כל השוק, נהגו בנות ירושלים (הפחות מהוגנות, נאמר בעדינות) לחולל בזרועות הקצינים המנדטוריים. בעבר הלא רחוק היה ניתן לטפס למרפסת ולצפות ממנה על השוק, אבל לא בדקתי האם הדבר עדיין אפשרי (ובהתחשב בריכוז האלכוהול בדם, אולי עדיף שכך. מדרגות וערק זה לא שילוב טוב). לאחר סגירת הקפה (וסגירת המנדט הבריטי) פעלו במקום על פי השמועות דווקא ישיבה חרדית וגם בית זונות (לא בהכרח בסדר הזה). כעת, המעגל נסגר, וצלילי שקשוק הכוסות שוב ממלאים את פינת השוק הגרוזיני.

זר לא בטוח יבין. תפריט קוקטיילים ירושלמי

השוק נתן את שמו לאחד ממשקאות הבית, שמבוסס (בהתאם) על צ'צ'ה, האלכוהול הגרוזיני הלא מתחנף. גם יתר התפריט, אתם רואים, לא דל בקריצות שתיירים לא בהכרח יבינו. השמות של הקוקטיילים הם בערך הדבר המתחכם היחיד כאן. מעבר לכך הכל ישר ולעניין – יש המון שתייה משובחת – חביות בירה, מקרר בירות מיובאות ומקומיות בבקבוקים, מגוון וויסקי מכובד ביותר וכל מה שבר צריך.

גם לריפוד הקיבה ולסיוע ספיגת האלכוהול יש בדיוק מה שבר צריך. לא יותר, וממש לא טיפה פחות. ארבע פלטות יש בתפריט: נקניקים, דגים מלוחים, דגים מעושנים וירקות. כולן מוגשות עם לחם נהדר שמגיע ממאפיית הדקל הסמוכה, ועם פנכה קטנה של מיונז וממרח כוסברה טעים. יש גם זיתים מתובלים טעימים, כי אי אפשר דרינק של צהריים בלי זיתים (או דרינק בכלל).

"קזינו דה פריז" הינו מקום כשר למדי (אין תעודה, אבל האוכל והיין כשרים), ועל כן פירות ים ושאר חיות נמוכות, ורודות והולכות על ארבע לא תמצאו בו. זה לא מורגש. הנקניקים הם מבית היוצר של משפחת לבקוביץ' המוכשרת, שמחזיקה גם דוכן בשוק הנמל התל אביבי. הפלטה שלהם (45 ש"ח) כללה קורנדביף רך ועשיר, וראיצאיות על ברזאולה ופרשוטו, סלמי משובח (שגם נפרס מעט עבה יותר, כמו שצריך) ועוד כמה דברים שאני לא מצליח לפרט כרגע ושהיו טעימים מאוד מאוד. את הכבודה הבשרית ליוו כמה קורנישונים, מלפפון חמוץ ביתי, פלפל חריף כבוש, דק וארוך וגם כמה עגבניות שרי. יחד עם הלחם והמון חרדל מדובר בשילוב שאני מוכן להתחייב מעכשיו לאכול עד סוף ימי. לא צריך יותר.

יש חיים גם בלי בייקון. פלטת נקניקים כשרה ונהדרה

או שכן צריך. כי ליד הלחם יש (חוץ מהחרדל) גם מיונז, והוא כבר משתדך הרבה יותר טוב דווקא לדגים המעושנים, ולא לנקניקים. מקור הדגים המעושנים הוא מאחת הבסטות הסמוכות בשוק. אמרו לי את השם, אבל שכחתי (תסלחו לי על מוטיב השיכחה החוזר בטור הזה, הייתי אחרי תערוכת היין במוזיאון ועוד כמה כוסות בקזינו). המחיר היה 35 ש"ח והכמות לא פחותה בכלל מזו של הנקניקים. שמחתי מאוד לפגוש שם מקרל מעושן, מעדן ילדות אהוב ונשכח, הרינג, מטיאס, סלמון מעושן ויש מצב שגם פלמידה מעושנת. בתור קישוט היו שם לימון כבוש ועגבניות מיובשות וקצת בצל כבוש. כל הדגים היו נהדרים באמת, בעיקר אחרי שקיבלתי (לבקשתי) פלפל חריף קצוץ וגם בצל ירוק שלם וגם שוט של וודקה קפואה. לחם עם דג, ביס גדול בצל, שלוק מקפיא מוח והנה בא האושר.

לא בדיוק המזון האידאלי לדייט, אבל מי צריך דייט כשיש דגים מעושנים וקצת וודקה?

יצאתי מהביקור הראשון שלי בקזינו דה פריז מבסוט כמו שהרבה זמן לא יצאתי מבר חדש. יומיים אחרי אותו ביקור, ביום שישי האחרון בצהריים, כבר הייתי שם שוב. הפעם לג'ין וטוניק, עם ליים כמו שצריך (כי עכשיו העונה) וקצת זיתים מתובלים ליד (אי אפשר דרינק צהריים בלי זיתים). גם בפעם הבאה שלי בעיר אני יודע שאהיה שם. כי המקום הזה הוא בול פגיעה, ג'קפוט או כל מונח לעוס אחר מעולם ההימורים שאפשר לקשר לעובדה שבשם המקום מופיעה המילה "קזינו". ולמי שחושב שרק אני מתלהב, אז שתדעו שהג'ינג'י ורעייתו הרופאה לעתיד מחתימים שם כרטיס פחות או יותר כל יום בשבוע האחרון, והם באמת מביני עניין.

בירה קטנה, זיתים גדולים. קבלת שבת בקזינו

גם עכשיו, כשאני כותב ומסתכל על התמונות קצת בא לי לעלות למקום שבו האוויר לא רטוב ולמלא קצת את המצברים. כי "קזינו דה פריז" הוא בדיוק מה שחסר לי בסצינת המקומות התל אביביים של כל הטאפאס והפינצ'וס והרסטו-ביסטרו והגסטרו-פאבים. "קזינו זה פריז" הוא כולה פאב. אם חייבים הגדרה מתחכמת, זו חמארה מודרנית. אלכוהול, קצת אוכל, אנשים טובים: ותיקי השוק החברים של מזרחי, הלהקה של שאנן, הדתיים חובשי הכיפה והסטודנטים מבצלאל והעברית. כנראה שמקום כל כך ישיר, צנוע ולא מתחכם פשוט לא יכול לקום בעיר הגדולה ליד הים. ואולי טוב שכך.

קזינו דה פריז, מחנה יהודה 3, ירושלים. 02-6504246

החמארה של המאה ה-21. שתייני השוק יכולים להיות גאים