שנהיה לזנב – ברטי

כיאה למסעדה שקמה על חורבות "אסרף" המיתולוגית, ב"ברטי" עושים כבוד לאוכל הפשוט • סמבוסקים ומאפי בשר נהדרים • לחם עם שמנת וסחוג • קציצות דגים פיקנטיות • ותבשיל זנב מושלם

"זו הייתה מנת חורף מושלמת, לא פחות מכך. עם טעמים ברורים, בשר מצוין ובעיקר – תחושה טובה ומחממת. מנה שבשבילה שווה לצאת מהבית". את השורה הזו כתבתי לפני כמעט ארבע שנים על מנת הברווז של "אסיף", שאז הייתה מסעדה חדשה. ארבע שנים חלפו מאז עד שהשבוע, במסעדה חדשה אחרת בתל אביבית, נתקלתי במנה שהזכירה לי את השורות הללו בדיוק. מנה שגרמה לי לשמוח שעוד מעט יבוא החורף, ושאולי עוד מסעדות בעיר ינפיקו מנות דומות לה. המסעדה הייתה "ברטי" החדשה שליד כיכר מסריק, והמנה הייתה זנב שור בחבושים על תבשיל של פריקי.

אין לי מושג אם זה נעשה במכוון, אבל יש לי תחושה שמנת זנב השור הייתה כזו שגם במסעדת אסרף הנהדרת, שעל חורבותיה קמה ברטי, היו מגישים לסועדים בשמחה. באסרף אולי היו, מן הסתם, מחליפים את הפריקי בקוסקוס הנהדר שלהם, אבל התבשיל, עם האיזון הנכון כל כך שבין פרי לבשר, בין תבלינים לשומן, התבשיל היה כזה שכל מסעדה עממית הייתה מתגאה בו. תבשיל שגם כשאתה כבר מפוצץ לגמרי אתה לא מסוגל להפסיק לאכול ממנו, כי ניראה לך עצוב מאוד להשאיר ממנו משהו בצלחת. וכמו כל תבשיל טוב, הוא קצת, איך נאמר זאת בעדינות – מכוער. או לפחות לא מצטלם הכי טוב. אבל אוי, כמה שהוא טעים.

מתקתקות עדינה + ריח מתובל + בשר שמן + סחוס = תענוג

בערב הסתווי והנעים שהעברנו בברטי (הג'ינג'י, הרופאה לעתיד, המהממת ואנוכי) היו עוד כמה מנות שהזכירו יפה שפעם, באותו חלל ממש, האכילו בימי אסרף אנשים בתבשילי קורקבנים ובשזיפים ממולאים. קודם כל הלחם (14 ש"ח) – חלה קטנה וטיפה מתוקה, ולצדה שלוש פנכות: זיתים טובים, שמנת חמוצה וסחוג שנעשה במקום, חריף כמו שצריך ועם נוכחות מורגשת של הל. אחת ממנות הלחם הכי כיפיות שנתקלתי בהן לאחרונה.

ועוד משהו מקסים במנה הזו - הדרך שבה החלה הזו נבצעה לפרוסות. אבל את זה קשה לצלם

הלחם המתקתק עם הקרום הפריך ספג היטב את הרוטב הטעים של קציצות הדגים הפיקנטיות. הקציצות היו אווריריות וקלילות, שמרו על נוכחות דגית טובה לצד טעמים חזקים של כמון, כורכום וכוסברה. גם ברוטב האדום שלהן היה הקוסקוס של אסרף שמח להשתכשך. באין קוסקוס טבלנו עוד ועוד לחם, והיינו מרוצים (למרות שקצת התבאסנו שחייבו אותנו על תוספת הלחם שביקשנו – במחיר של 68 ש"ח לשלוש קציצות אפשר לפרגן תוספת לחם, בעיקר כשמדובר במנה שזועקת לפחמימה סופגת לצדה).

מה עם איזה חתכת אורז, פיתה, משהו ליד? כי 68 ש"ח לשלוש קציצות ללא תוספות זה טיפי יותר מדי

שתי מנות מאפים טובות שהגיעו על חשבון הבית סייעו להוכיח (ממש כמו הזנב והקציצות) שהשפים (והבעלים) של ברטי, אור בארי ורועי ענתבי, במיטבם כשהם משחקים במגרש האוכל ביתי. שני סמבוסקים במילוי גבינה בולגרית היו פריכים וטריים, לא שמנוניים בעליל, והוגשו לצד תוספת ממזרית של פרוסות ארטישוק ירושלמי מוחמצות ורסק חריף של עגבנייה טרייה.

בצורה - אמפנדה, בטעם - סמבוסק, בסך הכל - ממש מוצלח

רביעייה של ספיחות – ריבועי בצק עלים במילוי בשר טחון – נהנתה מתוספת ממזרית משלה: זילוף של רכז רימונים על המילוי לאחר האפייה, שפתח מעט את השמנוניות הבשרית והפך את המנה (יחד עם קצת טחינה וביצה קשה) לחגיגה. מבחינה טכנית הביצוע היה מרשים ביותר, עם מילוי בשר שהצליח להישאר ורדרד מעט במרכזו, חם לגמרי ועסיסי.

וזו דוגמה לחשיבה מסעדנית נכונה - ארבעה מאפים לארבעה סועדים. שלא יהיו תקלות

עוד מנה טובה מאוד (אך לא ביתית בכיוונה), הייתה מנת השרימפס. שישיית שרצים מהסוג הטרי והגדול קולפו משריון הגוף שלהם (אבל נשארו עם הראש, כדי למקסם טעמים) ואז הוקפצו במחבת לוהטת יחד עם פלחי שומר, ארטישוק ירושלמי, עלי רוקט, בצל וזיתים. מעל הכל נמזגה קצת טחינה גולמית טובה ושמן זית, ולמנגבים (שוב, אפשר עוד לחם?) הייתה חגיגה (75 ש"ח).

רוטב (נהדר) שהרגיש כמעט כאילו יש בו שמנת כשבעצם אין. שרימפס מוקפצים בטחינה גולמית

היה גם שיפוד טעים של שקדי עגל שהוגש לצד פנכה קטנה של תבשיל עדשים וחצילים מוצלח. כמו במנת הספיחה החמיצות של התבשיל שברה את הכבדות השומנית של השקדים והראתה שבמטבח של ברטי חושבים על המנות שלהם עד הסוף. החיסרון היחיד של המנה היה התמחור המעט מופרז שלה – 43 ש"ח לשיפוד בודד ועליו ארבע חתיכות שקד לא הכי גדולות.

שיפוד שקדי עגל. השיחוק של המנה - הדבר הכתום הזה שם למעלה משמאל, מין פירה חצילים ועדשים חמוץ

היו בארוחה הזו גםמנות פחות מוצלחות – בעיקר באגף היותר מתוחכם. שיפוד תמנון (54 ש"ח) הציג מרקם נשיך/לעיס מדי, ללא המעטפת הפריכה-חרוכה שאמורה להתקבל מצלייה על הגריל. גם סלט קלמרי עם תפוח אדמה צלוי, עגבניות, יוגורט ועשבים (52 ש"ח) פספס עם קלמרי שהיו מבושלים טיפה, אבל ממש טיפה, פחות מדי. התוצאה היתה היעדר מרקם, פחות או יותר, וסלט (טעים אמנם) שבעיניים עצומות קשה לנחש את מרכיבו העיקרי. גם כאן התמחור היה מעט גבוה מדי.

נבחר פה אחד לחוליה החלשה. התמנון

הקינוחים חיזקו את התחושה שענתבי ובארי צריכים לשמור על הקו הפשוט. פאדג' שוקולד מריר ברוטב קפה (34 ש"ח) ניראה אמנם במבט ראשון כמו פצצת סוכר (או, לדברי הג'ינג'י, כמו האבן השחורה בכעבה של מכה), אבל היה קליל, אוורירי וטעים. המלבי (32 ש"ח) היה לא מתוק מדי ולא פרחוני מדי (פרחוני במובן של מי ורדים), ועם תוספת פריכה של פירורי בצק אפויים וקצת אפרסק צלוי יצר מנה נעימה להפליא.

בשונה מרוב המלבי (מלבים?) שאני מכיר, כאן נעדרה ארומת מטהר האוויר הקלילה. וטוב שכך

הניסיון להתחכם במנת העטאייף, לעומת זאת, לא צלח. זה לא היה ממש עטאייף, אלא יותר סופגנייה דקה ומאורכת, והמילוי (גבינת מסקרפונה) לא עבר יפה את הטיגון והפך למעט גרגירי. תוספת של קצפת לא מתוקה בכלל הוסיפה למנה נקודות זכות, אבל לעומת ההצלחה המרשימה בתחום המאפים הערביים בחלק המלוח של התפריט היה אפשר לצפות ליותר.

בין צ'ורוס לסופגניית גריסיני. עטאייף בנוסח ברטי

בתחום השתייה (ועל כן בתחום המצב רוח) ראוי לשבח את אנשי הברטי על יוזמת ה"ערק מטר" שלהם: בקבוק ועליו מודבק סרגל, כאשר התשלום נעשה לפי סנטימטר (9 שקלים לס"מ). הערק הוא "אל סולטן" המקומי והמוצלח, שמתאים היטב לליווי האוכל שבברטי יודעים לעשות. מי שמעדיף יין ימצא מבחר לא גדול מדי אבל משמח, עם כמה וכמה בקבוקים מתחת ל-150 ש"ח. תפריט יין שבוודאי שונה (לחיוב) משמעותית מאלה שיצר בעבר הבעלים של המקום, ישי מלכוב, ששימש כסומלייה של גורדון ראמזי בלונדון, וכזה שהופך את ברטי לאופצייה ראוייה ביותר לבילוי לא מחייב של אמצע שבוע.

פתח למבחני גבריות / משחקי שתייה / התערבויות בעלות פוטנציאל הרסני. ערק מטר

בסך הכל ארבעה סועדים שהגיעו רעבים מאוד ויצאו מפוצצים לחלוטין ומבוסמים קלות הותירו אחריהם 700 ש"ח בדיוק (שכוללים טיפ של 15 אחוז). זה לא סכום קטן, אבל גם לא סכום מופרע. אלה מחירי תל אביב, לטוב ולרע. נכון שחלק מהמנות היו יכולות להיות זולות מעט יותר (שיפוד שקדים, קציצות דגים), אבל מנגד האלכוהול היה יכול להיות (וטוב שאינו) יקר מעט יותר. השורה התחתונה היא שמאוד נעים וטעים לשבת לאכול ולשתות בברטי (בעיקר בסוף השבוע, כשרחוב קינג ג'ורג' שקט) וזה בעצם כל מה שמצופה ממסעדה. זה לא מקום שיגרום לכם להשתאות אל מול הצלחת, אבל זה כן מקום שתשמחו לחזור אליו לבקבוק יין וכמה מנות, או לדרינק ונשנוש על הבר. אגב, למנת הברווז ההיא, מתחילת הטור, לא חזרתי מעולם. ב"אסיף" היו באותה ארוחה, אז לפני ארבע שנים, יותר מדי דברים שעיצבנו אותי, וגרמו לי לחשוב שלא מדובר במקום שאני יכול לפתח איתו מערכת יחסים. עם ברטי החביב, לעומת זאת, אני חוזה עתיד חיובי הרבה ביותר. או לפחות עם הזנב שלו.

ברטי, קינג ג'ורג' 86 תל אביב, 072-2512950

יש מצב שאם הקינוח הזה היה מוגש על צלחת שחורה לא היו רואים אותו. פאדג' שוקולד