מצד אחד, מהמרפסת של בראסרי עין כרם נשקף נוף מהמם • מצד שני, הפסטה תפלה עד כאב, פלטת הנקניקים מביכה, ההמבורגר סתמי והשירות צולע (בלשון המעטה) • מישהו אמר מלכודת תיירים?
עמית: אתה מרגיש את החורף בפתח?
יהונתן: למרבה השמחה, כן. עוד מעט נוכל להתחמם עם מרקי שעועית וקובה, ליהנות מתבשילים. שרק יתחיל.
עמית: בוא ננצל את הימים הבהירים האחרונים לאיזה טיול קטן. כבר הרבה זמן שלא יצאנו מהעיר.
יהונתן: הגיעה השעה לשוב לעין כרם, אני מבין?
עמית: בדיוק הרעיון שלי. יש בראסרי חדש למדי שנפתח ממש ליד המעיין. אתה בעניין?
יהונתן: אני כבר רואה לעיני רוחי מרק בצל, סטייק טרטר וטארט טאטין אל מול הנוף המשכר. או במילים אחרות – ברור שאני בעניין. תמיד.
בדרכם לעין כרם מתבשרים יהונתן ועמית כי צלמת המדור הקבועה והמוכשרת, מגד גוזני, נתקעה עם האופנוע במרכז העיר ולא תוכל להגיע למשימה. הפתרון המקורי (אך השכונתי קמעה) מגיע בדמות המצלמה האישית והנאמנה של עמית. המבקרים מחליטים כי כמו כל זוג תיירים טוב, הם פשוט יצלמו את עצמם. מבנה האבן היפה של הבראסרי מתנשא מעל מבנה המעיין שבמרכז הכפר. בכניסה בר גדול מקדם את פני האורחים, וגרם מדרגות מוביל למרפסת עמוסה בסועדים.
העסק התחיל ברגל ימין. הכניסה לבראסרי תחת שמיים כחולים
עמית: מכנה משותף אחד מאוד בולט בין כל האורחים כאן, חוץ מאיתנו כמובן.
יהונתן: הם לא מדברים עברית, או בפשטות – תיירים. די הגיוני בעצם. לאיזה ירושלמי שעובד יש זמן לפתוח את השבוע עם צהריים בעין כרם?
עמית: הזרם המובטח הזה של התיירים ומבקרי סוף השבוע הוא הברכה של מקומות כאלה, אבל גם הקללה. הוא יוצר נטייה ליפול לאוכל בנאלי בביצוע בינוני והסתמכות על העובדה שרוב הקהל ממילא לא יחזור.
יהונתן: אגב, המקום הזה קשור לבראסרי בתל אביב?
עמית: ממש לא, אבל לפי כמות כרטיסי הביקור בכניסה ניראה שהוא כן קשור לשורה של מקומות אחרים ברחבי העיר – בעלויות צולבות, מסתבר, יש גם בחיי הלילה של ירושלים.
עמית ויהונתן תופסים את אחד השולחנות הזוגיים הצופים לנוף, ומקבלים מהמלצר את התפריטים יחד עם דיווח על כך שסלט השורשים נגמר. כמחצית משטח המרפסת נראית ערוכה לאירוע, עם שולחנות המסודרים בצורת האות ח'. ערן, אחד המנהלים במקום, מגיע לשולחן המבקרים ומעדכן שמדובר בסדנת בישול לקבוצת תיירים מאמריקה. הוא פונה ליהונתן ועמית ומבקש מהם לשקול לוותר על הביקורת בעיתוי הנוכחי, לאור האירוע.
יהונתן מתלבט מול התפריט הרגיל, רגע לפני שהגיע עוד מלצר והסביר שבצהריים התפריט הזה כלל לא מוגש
עמית: כשמנהל של מסעדה מבקש ממני, מאיתנו, לוותר על כתיבת הביקורת זה מיד מדליק נורות אדומות. זו כמובן בקשה לא הוגנת ולא ראויה. אני לא חושב שהוא הציע למישהו מהתיירים שיושבים מסביב לא לאכול כאן היום, אז למה שאנחנו נהיה שונים?
יהונתן: בדיוק ככה – הספונטניות היא חלק הכרחי ובלתי נפרד מהביקורת, ואם המקום פתוח ומקבל קהל רגיל, הוא חייב להציע תמורה מלאה.
עמית: אז מה נזמין? לעומת כמה מנות הרפתקניות שראיתי בתפריט הרגיל, דווקא תפריט העסקית קצת בנאלי. שתי מנות עוף, שתי מנות בשר טחון, פסטה ושני כריכים.
יהונתן: שתי הראשונות היחידות שנשמעות מענינות מחייבות תוספת תשלום – פלטת אנטיפסטי בשרים וקלמרי עם גרגירי חומוס ויוגורט.
עמית: אז כמובן שניקח אותן. לעיקרית אני חושש שאין ברירה אלא ללכת על הפסטה. אתה מרגיש בשל להמשיך במסע שלך לחיפוש ההמבורגר הראוי של ירושלים?
יהונתן: כשאין ברירה אז אין ברירה. שניצל וחזה עוף זה באמת נורא משמים, ואת הרוסטביף מהסנדביץ' נקבל למנה הראשונה. המבורגר איט איז.
המלצר שרושם את ההזמנה מעדכן (בתשובה לשאלתו של עמית) שפלטת הנקניקים מורכבת מבשרים המוכנים במסעדה לצד נקניקים מיובאים. עוד מתגלה שרוטב הפסטה הוחלף, ושבמקום תרד, גבינת עזים וקונפי שום מוגש רוטב של עגבניות, ריקוטה, כרובית ואגוזי מלך. הפסטה, מסתבר, הוחלפה מטליאטלה לפנה. המלצר נעלם ומרגע זה מתחילים מחוגי השעון לתקתק קדימה. משהו כמו חצי שעה חולפת עד ששתי המנות הראשונות מגיעות ועמן הפתעה על חשבון הבית – סלט שורשים. ללחם נאלצים יהונתן ועמית להמתין עוד כמה דקות.
תמונה שיש להפיץ לכל בתי הספר לבישול תחת הכותרת: "איך לא מגישים מנה". או פשוט "איך לא"
יהונתן: לא הכי רציני שאמרו לנו שסלט השורשים נגמר ואז הוציאו לנו אותו על חשבון הבית.
עמית: לא חשנו בחסרונו, איך לומר בעדינות. זוכר את סלט השורשים בזוני?
יהונתן: בוודאי. פריך, מרענן, עם קצת גבינת עזים וחמצמצות עדינה. זה דומה?
עמית: הכי לא דומה. ואם כבר רצינות – לחכות משהו כמו חצי שעה למנה ראשונה בארוחה עסקית זה הרבה יותר מדי. אני שומע מהשולחן מאחורינו שהם תוהים בינם לבין עצמם לגבי זמן ההמתנה.
יהונתן: ולהגיש פלטת נקניקים בלי לחם לצדה, ואז לחכות ללחם עוד שבע דקות – זה רציני?
עמית: הלוואי שזו היתה הצרה היחידה. אני חושב, יהונתן, שמצאנו את המנה המביכה ביותר בכל תולדות ימי המדור. אין לי מילה אחרת לתאר את הצלחת הזו.
יהונתן: מביך זה עוד הגדרה עדינה. עלוב זה התואר המדויק יותר. פרוסה אחת של רוסטביף מיובש עד אימה, חזה אווז שנשלף מהמקרר, משהו שניראה כמו פרשוטו יבש והשיא – ארבע טבעות שמנות של קבנוס נחות.
עמית: פרוסות הקרפצ'יו, שהן החלק הסביר יחסית, דבוקות בשוליהן לצלחת כאילו סודרו מראש במקרר, והכל מעוטר, איך לא, במחלה של מסעדני ישראל – עלי בייבי כמושים ועצובים. מותר לי להגיד כמושים?
יהונתן: בוודאי שמותר. רק עייפים זה תואר שאני אוסר עלייך להשתמש בו.
עמית: איך מסעדן לא מתבייש להוציא צלחת כזו מתחת ידו? ברצינות. זה פשוט מעליב. לדעתי אין מצב שמדובר בנקניקים מיובאים. מיובאים מקיבוץ מזרע, אולי.
יהונתן: מה לגבי הקלמרי?
עמית: המנה הפחות גרועה מבין שלושת המנות, והיחידה שעם עוד קצת תשומת לב הייתה הופכת למנת מסעדה ראויה. הקלמרי, קפואים כמובן, טופלו כראוי, והתוספות נחמדות – עגבניות, יוגורט, גרגירי חומוס. חבל רק שיש הרבה יותר מדי מלח, וקצת יותר מדי בלגן.
מלצר מפנה את הצלחות המלאות למחצה מהשולחן ומניח עליו צלוחית רטבים עבור ההמבורגר. הזמן חולף, השמיים מתעננים, ורוח קרירה מתחילה לנשב. זוג תיירים נוסף בשולחן סמוך, שממתין למשקאות שלו כעשרים דקות, מנהל דיון ער באנגלית על רמת השירות בישראל. הוא לא מרוצה, בלשון המעטה. המנות עדיין לא נראות באופק, אולם כדי להמתיק את ההמתנה נוחתים על השולחן שני כדורים של סורבה קוקוס.
איך הולכת השורה של כוורת? "לא ידע הוא מה לעשות, אם לצחוק או רק לבכות". יהונתן בוחן את הקבנוס
עמית: מה, בשם האלוהים, קשור סורבה קוקוס באמצע האוכל?
יהונתן: שמעתי על מרענני חיך, שנועדו להפריד בין מנה ראשונה לעיקרית. מעצם שמם ניתן להבין שהם צריכים להיות מרעננים – חומציים, קלילים או פירותיים. כל מה שסורבה קוקוס הוא לא.
עמית: זה מתוק נורא. ממש כמו קינוח, וקצת מזכיר שמן שיזוף בטעם. למה שמישהו יגיש דבר כזה באמצע הארוחה? מצד שני, לאור איך שהמנות הראשונות ניראו אולי עדיף לסיים כאן…
הזמן ממשיך לחלוף והופך דוחק. הרוח מתגברת ויהונתן מתעטף באחת השמיכות שמציעה המסעדה לאורחים. בדיוק כשהמבקרים שוקלים לבטל את הזמנתם ולהסתלק מגיעות סוף סוף המנות העיקריות – קציצות המבורגר שמנמנה בלחמנייה שגדולה עליה בכמה מידות, וקערית עמוקה עמוסת פסטה.
מנת הפסטה. אתם מוזמנים ללקק את המסך - יש מצב שהטעם יהיה די דומה למה שהלך בצלחת
עמית: והמבוכה נמשכת. קודם כל, זה לא פסטה פנה, אלא צורה אחרת שאינני סגור על שמה. שנית, זה לא פסטה ברוטב. זה פסטה שעליה מונחים כל מיני דברים, אפילו די הרבה דברים, שבאופן מפתיע מצליחים להיות חסרי טעם לחלוטין. תטעם.
יהונתן: מוזר. טעם של כלום ושל שמנת מתוקה. איך אתה תמיד אומר? פסטה שסטודנט רעב מאלתר ברבע שעה? אז אפילו לסטודנט הזה הייתה יוצאת מנה עם יותר טעם.
עמית: יש פה המון טימין ובזיליקום, אין מלח בכלל, לעגבניות אין נוכחות ופירורי הכרובית לא מוסיפים כלום. גרוע ביותר ולכן קצת מרשים – תמיד חשבתי שאי אפשר להרוס פסטה. מה בבשר?
יהונתן: ההמבורגר הוא כנראה המנה הסבירה של הארוחה. עשוי מדיום כמו שביקשתי, והבשר בסך הכל סביר. שום דבר יוצא דופן. הצ'יפס, כמובן, קפואים לשעבר, תעשייתיים וסטנדרטיים.
המלצר מפנה צלחת פסטה כמעט מלאה ושליש המבורגר לא אכול ומציע את הקינוחים שכלולים בארוחה העסקית. יהונתן ועמית מסבירים שהם כבר דגמו את הקינוח בדמות סורבה הקוקוס שבין המנות, מסרבים בנימוס לקפה, משלמים את החשבון ונמלטים החוצה.
צעדיו הראשונים של יהונתן בעולם צילומי האוכל. לא רע, אני חושב (הצילום. האוכל זה משהו אחר)
עמית: שמע, יותר משנה וחצי שאנחנו כותבים ביחד את המדור. דבר כזה עוד לא היה לנו. אני קצת המום אפילו.
יהונתן: ללא ספק. כנראה שזו הארוחה הכי גרועה שאכלתי בעיר בשנים האחרונות. אם בזמנו רמזנו שכרמא הסמוכה היא סוג של מלכודת תיירים, עכשיו אנחנו צריכים להכות על חטא.
עמית: האוכל בכרמא היה פי כמה וכמה יותר טוב ממה שקיבלנו כאן. ואתה יודע מה הכי מכעיס אותי? שמילא אנחנו, אבל למה לעזאזל תיירים תמימים צריכים לסבול במקום כזה ולקבל רושם כזה על העיר שלנו?
יהונתן: זה עבר לי בראש לאורך כל הארוחה. היה לי לא נעים, ממש באופן אישי, מכל התיירים שישבו שם מסביב ולא הבינו למה האוכל לא מגיע, למה השתייה מתעכבת.
עמית: ובטח גם למה הכל כל כך לא טעים. עצוב מאוד שמסעדנים ויזמים ירושלמים מרשים לעצמם לזלזל ככה בלקוחות שלהם. אבל אתה יודע מה הכי עצוב, נכון?
יהונתן: שבפעם הבאה שנעבור כאן בכפר שוב ניראה מרפסת יפה מלאה בתיירים תמימים. כי ממש כמו פראיירים, גם תיירים רק מתחלפים.
בראסרי עין כרם, המעיין 15, 02-5665000 © צילומים: יהונתן כהן ועמית אהרנסון
תביאו חשבון: 2 X צהריים עסקית (130 ש"ח) + תוספת לפלטת נקניקים (15 ש"ח) + תוספת לסלט קלמרי (10 ש"ח) = 155 ש"ח
אין כמו מזג אוויר סתווי ואוכל גרוע כדי להשרות דכדוך על יהונתן. השמיכות, אגב, היו אחלה
יו, זה הטור הכי עצוב אוור
אני מופתעת מאוד מן הביקורת דווקא אכלנו שם שישי האחרון והיה מצויין ואכלנו את הפלטת בשרים וככה היא לא היתה נראית נהיננו מכל ביס . כנראה באתם ביום רע במיוחד
אנחנו כנראה לא ישבנו באותה מסעדה…אני פגשתי שם את גיא – השירות היה מהטובים שקבלנו בימי חיינו !!שירות קשוב , מקצועי, נעים, מהיר, מפנק!! אותו דבר לגבי פלטת הבשרים שהפכה אותנו ללקוחות חוזרים במיוחד…חסרים במנה הזאת לפחות עוד 4 או חמישה סוגים…אוייייייייי……………איך בא לי עכשיו כזה!!!
עד היום לא התאכזבנו משום מנה וטעמנו המון..נראה שנפלתם באמת על מנות לא מוצלחות…המלצה שלי: תנו לצוות להמליץ לכם, להפתיע..הם מדהימים!
מבסוטה על הכתיבה שלכם, גם כשאר האוכל מעפן
לפני כמה זמן התחלתי לחשוב שאתה מעלה לבלוג שלך (שאותו אני מאוד, מאוד, מאוד אוהבת) רק ביקורות טובות. זה העציב אותי. מזל שיצאה לך ביקורת גרועה אחת, עכשיו חדוות הקריאה פה נעימה מאי פעם.
אז משהו טוב יצא מכל הגרוע הזה…
לצערי רוב המסעדות בעין כרם, הן מלכודות לתיירים. איזור מדהים, חבל שהאירוח מקלקל את האווירה.
מה שעוד מעצבן אותי זה שהלוגו שלהם דומה להפליא לברסרי של תל אביב וגם התפריט ככה מהצילום נראה מאד דומה לתפריט של הברסרי בתל אביב וזה יכול להוציא שם רע לברסרי של תל אביב. מי שלא ממש יודע אם יש קשר בין המסעדות ונפל במסעדה הירושלמית עלול להגיע לתל אביב ולחשוב שהברסרי שם זה סניף נוסף של אותה "רשת" ולהמנע מלאכול שם רק בגלל קווי הדימיון, במיוחד של הלוגו שמופיע בשלט.
יו, איזה שני טרחנים. מי מדבר ככה? אתם מסוגלים להרדים מלחייה עם הקשקוש הזה.
כשף במקצועי אני פשוט מתבייש בפלטת הנקניקים שקיבלתם (ובשאר המנות).
השירות, היחס והמקצועיות שהופגנו לאורך כל הארוחה מעידים על העדר יד אוהבת ויודעת
בניהול עסק שכזה בכלל ובמטבח בפרט. מאחל לכם ביקורות שמחות יותר מזו.
אני דווקא ישבתי שם בשבת הצהריים והיה נ. פ. ל. א. !!! הופתעתי מהאוכל הטוב ומרמת השירות הגבוהה. אחזור לשם בקרוב.
בתור קורא די אדוק של המדור גם באינטרנט וגם בעיתון, השליליות של הביקורת הזו קצת נראית לי מחמירה מדי ושונה בסגנון מביקורות קודמות שכתבתם.
אישית הייתי במסעדה בסוכות והיה הרבה יותר חיובי ממה שנשמע שהיה מהביקור שלכם.
שמענו על המקום מחברים ושהוא חדש בעין כרם, ושמחנו לגלות מסעדה עם קטע קצת אחר ממה שיש לעין כרם להציע בדרך כלל.
יש באמת מצב שנפלתם על יום רע של המקום, כי זה נשמע באמת כמו משהו אחר ממה שהיה לנו וחבל.
א. אתם אכן טרחנים , אתם נראים כמו בחורים צעירים שמתיימרים לכתוב בשפה גבוהה , מדי , ואף מעצבנת (כמושים ? נו באמת).
ב. מה הרקע שלכם באוכל ?
ג. הייתי שם , פעמיים , נהניתי מכל רגע. שירות מעולה , מנות מקוריות וטעימות , ואווירה שאין גם בטוסקנה.
אפשר להבין שלכל מסעדה יש ימים פחות טובים , ואפשר גם לתת הזדמנות שנייה לפני שחותכים בבשר החי. מה ? בן אדם ישקיע מיליונים רק כדי לזמבר תיירים ? יש המון ירושלמים שמבלים בעין כרם , ואף אחד לא ירצה ליצור לעצמו מקום כושל.
בקיצור , נראה כאילו שאתם יותר נהנים להתפלפל עם עצמכם , אז אני לא אכנס לפה יותר.
אני ובת זוגתי, הגענו למקום, את פנינו קיבל מלצר עייף, התיישבנו כדי לגלות ש-3 מנות מהתפריט לא זמינות.
ברחנו כל עוד נפשנו בנו..
אני למסעדה האת לא אחזור, וחבל באמת שהיא מוציאה שם רע לבראסרי באבן גבירול,
הלוגו אותו לוגו, פונט התפריט מועתק.
אני במקום הסניף התל-אביבי מרים טלפון בהול לבעלי המסעדה ודרש לשנות את הלוגו והפונט.
שבטעות לא יחשבו שזה אותו המקום (כמו שאני וחבת-זוגתי חשבנו בהתחלה..)
עמית ויהונתן, מצטער שנאלצם לעבור את החוויה הלא נעימה הזו.
נראה לי שזה נקרא 'חונקי כמרים'…
תודה, נהנתי מכל מילה.
נדמה שביקורת קטלנית כגון זאת לא מתיישבת עם המציאות במסעדה זו ביקרנו אני וחברי לפחות 5 פעמים והיא אחת המסעדות הטובות בארץ ,לא מובן כיצד הגעתם למסקנות כל כך מרחיקות לכת מן ההגינות שבטרם אתם מנסים לחסל עסק שהשקיעו בו מליונים תנסו שוב , הלא העט או המקלדת שבהם השתמשתם יכולה להיות נשק קטלני, המסקנה היחידה שאני מסיק כי אינכם אובייקטיביים וכי נשלחתם מטעם המתחרים על מנת לפגוע בעסק , ולכן מעתה והלאה אנו נפסיק להתייחס ברצינות לביקורת שלכם.
בהשך עניין עין כרם – הייתי ב'שארלוט' של אייל ועקנין, שבגללה 'פורטונה' הדרדרה, וממש לא התלהבנו,
אין שום דבר מיוחד שבשבילו שווה לטרוח עד עין כרם.
@נאור – בת זוגתך זו הבת שלך. איתה היית במסעדה?
למר אלי קורן ולשאר המגיבים ה"אובייקטיבים" שאין שום קשר בינם לבין המסעדה.
מכל מי שביקר במקום שמעתי רק חוויות רעות (כולל מקומית שגרה בעין כרם ומכירה כל פינה בה) ובמקרה של הביקורת הזו אני חושב שהתמונות מדברות בעד עצמן…..
אז אולי במקום לקטול את המגיבים והמבקרים, תנסו לעשות רה-ארגון למסעדה ולגרום לכך שדברים ישתפרו, מי יודע אולי תזכו לביקורת חיובית…. תמיד קל להאשים את את הרצפה שהיא עקומה…..
ביקרנו במסעדה בערב שבת שתי משפחות+ילדים ונכדים כ-15-איש,מאוד נהננו מהאוירה השרות וכמובן מהארוחות השונות שהזמננו {ראיתי את הביקורת היום והייתי חייב להגיב,} אם הייתי רואה את הביקורת קודם בודאי שלא הייתי מגיע ,הביקורת בלשון המעטה מאוד מגמתית
בעלי המסעדה פשוט מסרבים להרפות ולהציג את עצמם בכל מיני כינויים שונים ומשונים. המסעדה גרועה- תפנימו כבר!!!! ותעשו עם זה משהו!!!!!
http://www.shshet.com/בראסרי-עין-כרם
למי שבאמת מבין שפה הייתה ביקורת מגמתית, מכוונת ואולי אף מוזמנת מוזמן לקרוא את הביקורת שמצורת
אחד הבלוגרים הידועים והאמיניםם בתחום , תשפטו בעצמכם!
אח של דוד,
להזמין מבקר לארוחה, ללנקק אותו לכאן, ועוד אחרי זה להביא אותו כדי להגיב??
התנהלות קצת מוזרה מצדך/ם. שלא לומר מעוררת רחמים (או לחלופין, ממש מפחידה)
רק בלוגר כמו ששת יכול לתאר בשפה כה פיוטית איך שאנחנו התרשמנו מהמסעדה ומי כששת ידוע כמבקר ומבין בקולינריה
האתר של ששת כתוב בצורה מביכה. (אליפות? סוף הדרך? "שֶׁפִית רָזֶה וְנֶחְמֶדֶת"?). הוא גם היה אורח של המסעדה…
יש משהו מפחיד באיך שאתם מתגוננים. לקחתם את מיטב כספם של זוג מבקרים, ובמקום להתנצל על חוויה מחפירה אתם מתחילים להתלונן על קיפוח.
אם יש לכם הסבר שיניח את הדעת לראיות האובייקטיביות- כגון זמן המתנה מופרז, עלי בייבי עצובים, והשימוש בקבנוס- אז לפחות היה אפשר לקחת אתכם ברצינות.
בינתיים, הטוקבקים האומללים שלכם רק מחזקים את רוח הדברים של המבקרים- שאין לכם מושג איך להתנהג ללקוחות.
אגב לא אכלנו אותם מאכלים
בכלל
כן אני כותב שירים, מה רע בזה
וואו, אני כירושלמית לשעבר באמת חשבתי להגיע לביקור בבירה ולאכול ב"בראסרי", בהנחה שאכן זהו סניף של הבראסרי התל אביבי… שאכלתי ונהניתי בו לא פעם ולא פעמיים.
איזה מזל שהביקור לא יצא לפועל, כי אני שונאת לחשוב מה *אני* הייתי כותבת לו הייתי נתקלת בחוויה בעייתית כל כך.
מה שמשתקף בתמונת המצב שאני קוראת הוא מקום שלידתו בחטא וקיומו במשבר, או להיפך.
אני לא חושבת שיש איזה-שהוא תירוץ לתת ללקוח להמתין חצי שעה שלמה למנה ראשונה, ו-20 דקות לשתיה.
אני גם לא חושבת שיש איזה-שהוא תירוץ שמצדיק בכל צורה הגשת פלטת בשרים שבה הבשר המיובש נדבק לצלחת.
כמובן שלומר ללקוח שסלט שורשים אזל מהתפריט ואז להגיש אותו על חשבון הבית, זו פשוט בדיחה (לא מוצלחת במיוחד).
מה עוד שבהתחשב בזה שאינני היחידה שחשבה כי ה"בראסרי" הירושלמי הוא שלוחה של הבראסרי התל אביבי בגלל ההעתקה הבוטה של הלוגו וצורת התפריט, יש לחברת M&R סיבה מצויינת לדרוש המהקום הירושלמי לשנות את שני העניינים האלה באופן מיידי.
ורק למען הסר ספק, אין לי קשר לא לבראסרי התל אביבי, לא לאף מסעדה מתחרה בירושלים או מחוצה לה.
אני בסה"כ טבחית מתחילה ובשלנית ותיקה, שנבוכה לראות איך מוציאים לישראל שם כל כך גרוע בתחום הקולינרי.
שימו לב חבריי לתחום, אנחנו מעצמה קולינרית בהתהוות, ומקומות לתיירים (ובכלל) לא יכולים להרשות לעצמם פיאסקואים אומללים כמו שמתואר כאן. מילה לבעלי המקום: תתעשתו ומהר. לטובתכם.
חצופה שכמותך!!! איך את מעזה לשפוט בלי שניסית…מה קרה?? מאיפה כל הרשעות הזאת??? מדברייך משתקפת אישה משועממת…אנשים כמוך הם סכנה תברואתית לסביבה.
לכל מקום יש ימים גרועים ואני אומרת לך בלי שום צל של ספק- בתחילת הדרך יש סיכוי שדברים כאלו יקרו.
המקום הזה- נפלא!!
עם יד על הלב! פשוט נפלא
לי זה דווקא נראה מהביקורת של ששת שהם לקחו את הביקורת שלכם די ברצינות אז תנוחו כבר !!!
לי זה נראה כבר מוגזם , בכל זאת יש אנשים מאחורי המקום
לקוחה מאוכזבת שתתן הזדמנות שנייה אחרי ששת
כיף לי כשמדברים עלי, אפילו עשיתי אפצ'י
בדיוק יש קופון לבראסרי אולי מחר אקנה
ותאמינו לי נהניתי מכל ביס
אולי באמת לא היינו באותו מקום? לפני שבועיים הייתי במסעדת גורמה שהיה ממש לא טוב, אז מה? היה יום גרוע כנראה ואסור שיהיה . אז אסע שוב ואוודא שהשתפר
אולי תבואו גם אתם, הנה הזדמנות..
שבת שלום
אתמול ישבנו במקום – הגענו עם תחושת שליחות ירושלמית – חונכים את הסניף התל אביבי של בראסרי בירושלים. מהר מאוד הבנתי שנפלנו למלכודת. לבירה היה טעם של החבית מתכת ממנה היא הוגשה. פלטת הנקניקים היתה מצחיקה עד דמעות (תמסרו לשף על קיום חומץ בלסמי ושמן זית). מנת "הדגל" קדירת החורף הכילה יותר ארטישוק ירושלמי מבשר. דרך אגב הפוייקה שהוגשה בה המנה היה זעיר עד כדי הפתעה. לא ידעתי על קיומה של פוייקה קטנה זעירה ממש.
בנושא השירות המלצר הזכיר לי את מנואל מהמלון של פולטי – לא הגיעו צלחות. ההריונית שבחבורה כמעט הרגה אותו כשאר ביקשה מים חמש פעמים ועדיין לא הגיע. הבחור היה תזזיתי למדיי.
יאמר לזכות אנשי המקום שהם ניסו לפצות עם קרם ברולה על חשבון הבית. אבל אני בראש כבר שתיתי אספרסו ואכלתי גלידה בגלידריה הצמודה למקום.
בקיצור ככתוב בפוסטים לפניי – מלכודת תיירים. חבל יש פוטנציאל.
היום אכלנו שם עם הילדים ועם עוד זוג חברים. למסעדה הגענו כי היינו בנופש בירושלים וחיפשנו מסעדה לא כשרה בפסח. והיה מצויין. הזמנו לילדים שתי פיצה נפוליטנה ומנת שניצל ואנחנו התענגנו על הלחם ומטבל האיולי בזיליקום שלצידו. למנה ראשונה הזמנו את החציל הקלוי, פטה כבד וסלט עגבניות שום. הפאטה הגיע עם צנימים של לחם הבית ובריוש, החציל הונח על פרוסת לחם וגבינה וסלט העגבניות הגיע עם כדורי מוצרלה וצנימי פיתה מתובלת ונהננו מהכל.
לעיקרית אני הזמנתי את הראמפ סטייק. הבשר היה מעולה ורק מידת העשיה היתה פחות ממדיום ולכן היה קצת לא לעיס (עדיף מדיום וול לסוג בשר כזה). מזל שהנתח היה טוב ולכן יכולתי להנות ממנו גם כך. גם התוספת – תבשיל חיטה (קצת מתוק) ופטריות היה טעים למרות שכבר לא היה לי מקום לכל זה… אישתי הזמינה לעיקרית את מנת הפתיחה קציצות דג בפיתה שהגיעה עם מתקן נירוסטה של פלאפל (!). הקציצה היתה טעימה מאוד וקלילה, מתובלת בהמון כוסברה ואפילו אישתי, שלא חובבת כוסברה, נהתנה מאוד. בסוף היה לה קשה עם הכוסברה אז עזרתי לה… זוג החברים הזמין את ההמבורגר עם תוספות שונות. טעמתי מהקציצה והיא לא איכזבה. הקינוחים היו טובים בסך הכל. הברולה טעים אך סטנדרטי. הקרמבל תפוחים לעומת זאת היה נפלא. אני חייב לציין שבסינטה בר בחיפה שאכלתי בו לפני שבוע השירות היה מקצועי יותר ואני וגם רמת האוכל והקינוחים, אבל בסך הכל הברסרי לא מאוד רחוק ומבחינתי הוא עבר את מבחן איכות הבשר שזה אומר הרבה, לפחות בשבילי. אני חושב שהנפילה היחידה היתה השירות. המלצרית המליצה לנו להזמין שתי פיצות במקום אחת (לילדים) כי היא טענה שהמנות לא גדולות. בפועל זו פיצה גדולה וסתם הזמנו עוד אחת. גם עם מידת העשייה של הסטייק היא לא ממש סייעה ואף הודתה שהיא לא מבינה בזה כלום (לא תקין בכלל)
היינו שם השבוע אחרי שלפני שנה אכלנו במקום והיה מצוין. הזמנו מרק ארטישוק ירושלמי שהיה טעים מאוד ומנת דג מוסר שהוגשה על תחתיות ארטישוק ממולאות ולצדן מין אטריות מוקצפות. המרק והדג היו מצויינים. האטריות היו תמוהות בלשון המעטה. חסרות כל טעם וריח. לא מובן לי למה להגיש משהו שאי אפשר. קינחנו בקרמבל תפוחים מצוין. השירות היה טוב למעט העובדה שהזמנו רק מנה ראשונה אחת והייתי מצפה ממלצר חכם לחכות שנגמור לאכול אותה יחד, ולא להגיש לבנזוגי את המנה העיקרית ולתת לי לחכות לה עוד רבע שעה. בסה"כ, אוכל טעים, מלצרים די טובים, אווירה נחמדה, ומחירים גבוהים מדי.
היינו בשבוע שעבר, עם הקופונים של גרופון. מודה שהיה משהו מוזר קצת בשירות- עייף, אך יעיל, אדיב ואף מקצועי- ידעו למשל בדיוק איך למזוג יין, לא רגיל במחוזותינו.
האוכל היה טעים מאד: היה ערב יווני והזמנו סופלקי שהיה מתובל יותר מדי, ולדעתי היה הנפילה היחידה של הערב, ייתכן שגם הבשר בסופלקי לא היה עשוי מספיק. למנה ראשונה אכלתי קרפצ'יו שהגיע עם המון ירק, מוצלח למדי. לעיקרית זנב שור על קוסקוס, שהיה מצוין. לקינוח הקרמבל הידוע, שגם היה מצוין. החברים לשולחן גם אמרו שהיה טוב. שתינו 2T של גולן ב155 שקל.
ראיתי בצד של הבלוג שיש תגובה חדשה ומתוך סקרנות נכנסתי לקרוא את התגובות לביקורת על חוויה שאני זוכר עד כמה היתה גרועה.
אני חייב לציין שהתגובות פה משעשעות ביותר, הרבה זמן לא צחקתי ככה מתגובות לביקורת.
עמית, יצרת פה קלאסיקה!
האוכל מדהים
האווירה והשרות יוצא מן הכלל
נהננו מאוד
מסעדה. ברמה
תודה על הארוח הנפלא
מסעדה יקרה ללא יוקרה. המנות העקריות הגיעו אחרי 45 דקות מרגע ההזמנה וזאת אחרי בקשות ותזכורות.
סלט קיסר מורכב בעיקר מחסה – מעליב את הקיסר. מנת סלמון מאכזבת בגודלה – נתח צנוע במיוחד על מצע אורז שחור עם טעם לוואי שרוף (מחיר מופקע).
מנות ילדים חמות מוגשות בצלחות פלסטיק. הפסטה ברוטב טפל והילד לא רצה לגעת בה.
לסיכום – מסעדה במיקום יפה אך מנוהלת גרוע.
אני ממש מצטערת שקראתי את הביקורת שלכם רק אחרי שביקרתי שם. הייתה לנו חוויה לא טובה.
הזמנו מראש מקום במרפסת, בסוף הושיבו אותנו בחלל עם משפחה של כ-10 נפשות כולל ילדים.
התכנסנו לחגוג 60 לאמי היקרה.
שום אלמנט שנוגע לחגיגה לא היה.
מוזיקה רועשת, בנוסף לרעש של המשפחה.
צלחת קרפצ'יו ב60 ומשהו שקלים, וכמעט לא היה כלום על הצלחת, מה גם שלא טעים.
לשולחן הוזמנה פלטת פירות ים ב120, שכללה בעיקרה עגבניות שרי.
ההמבורגר שאני הזמנתי היה תפל ולא שווה בכלל את ה70 ומשהו שקלים. המלצרית שאלה אם הכל בסדר ואם טעים לנו..אמרתי לה שלא, ופיצתה אותי בצלוחית הום פרייז. את מביאה לי עוד ממה שלא טעים לי?
לצערנו אכלנו כי היינו גמורים מרעב, אחרי חצי שעה של חיפושים אחר חנייה, ועם ילד בן שנתיים שהיה רעב ועייף.
ממש עבודה בעיניים. מקום שהוא "שם דבר", ומגיש מנות שלא תואמות את הציפיות המינימליות.
אכזבה, ולשם לא נחזור.