טעם העיר 2.0 – המדריך (המעודכן) לתל אביבי הרעב בירושלים

פסטיבל הקולנוע שוב כאן ועמו הזרם הקבוע של מבקשי ההמלצות הקולינריות לעיר הבירה • אז הנה מדריך שימלא לכם את הבטן בין גודאר לבין קוראסאווה, עם שיפודים, ממולאים ואפילו אופציה לצמחונים

אין הרבה שבועות שבהם שווה להיות ירושלמי כמו השבוע (עשרה ימים ליתר דיוק) שבו נערך פסטיבל הקולנוע בעיר. השילוב שבין סרטים טובים למזג אוויר נעים (חם, אבל לפחות יבש), בין נוף מרהיב לבין בנייני אבן יפהפיים הופך את העיר ליעד אטרקטיבי במיוחד בימים הקרובים. בשנים האחרונות לעלייה המתחייבת לירושלים לשם הקרנת בכורה כלשהי או צפייה בסרט אמנותי כלשהו נלווה גם בונוס בדמות אוכל מצוין ממש. עיר הבירה ממשיכה בקו עלייה קולינרי משמח, שיגרום למבקרים לרגע להצטער שאין להם יותר זמן (או יותר קיבות)

לכבוד הפסטיבל לקחתי את המדריך הנרחב שיהונתן כהן ואני חיברנו בשנה שעברה וניסיתי לעדכן אותו מעט עם התייחסות למקומות חדשים שנפתחו ב-12 החודשים האחרונים או למקומות ותיקים יותר שפשוט יצא לי לגלות מחדש בתקופה הזו. כמובן שאי אפשר להקיף את כל המקומות והטעמים אבל אני חושב שהשילוב בין שתי הרשימות ייתן לכם מנעד אפשרויות רחב במיוחד שיתאים לכל טעם ולכל כיס. צפייה נעימה ובתיאבון.

מסעדות פועלים: אם יש תחום אחד שבו ירושלים עושה לתל אביב בית ספר בכל יום נתון, הרי שזהו התחום של ארוחות הצהריים הפשוטות. קציצות, אורז עם שעועית, מרק קובה, ממולאים – אוכל נשמה. את האימפריה של עזורה אתם בטח כבר מכירים (צפו למחירים גבוהים ואווירת גומרים הולכים), ואליה הצטרפו בשנה האחרונה שני שחקנים חזקים מאוד.

הראשון הוא מאסטר שף אבי לוי, שפתח את מסעדת "המוציא" שלו בסמטה קטנה שמחברת את רחוב אגריפס עם רחוב יפו. לוי עושה אוכל אלג'יראי מתובל מאוד, חריף מאוד, לא מתחנף. אני אהבתי, אבל מודה שטעמתי לפני שהמקום עשה את הפתיחה הרשמית שלו כך שאני לא יודע איך הם מתמודדים עם העומס (ויש עומס, ברוך השם).

עוד מקום שאולי כבר שמעתם עליו ושאני חש צורך להזכיר שוב (ולו כי יהונתן ואני גילינו אותו) הוא "אדון כהן" – זו מסעדונת קטנה באזור התעשייה של תלפיות (עניין של חמש דקות מהסינמטק ברכב) שעושה אוכל מרוקאי פשוט פנטסטי. לבנה כהן מחזיקה במשאב החשוב ביותר לכל בשלנית – יד טובה – ועם היד הזו היא מפיקה מרגליות כמו קציצות בשר ומנגולד, קציצות דגים בלימון כבוש, תבשיל בשר ראש עם פול וערכת סלטים טרייה ונהדרת. המחירים כאן לא זולים – 65 ש"ח לארוחה (מנה עיקרית + סלטים) ומאז הפרסום המקום הפך עמוס למדי בשעות הצהריים. ועדיין – שווה מאוד.

בשר ראש עם פול ירוק. מלאכת מחשבת של בישול מרוקאי

מדריך קולינרי לירושלים לא יהיה שלם (לפחות לטעמי) בלי הסנדביץ' של צ'וצ'י. זו כנראה המסעדה בעלת המקום ההזוי ביותר – מרכז מסחרי קטן של אחת משכונות המגורים הכי שכוחות אל ומוזנחות בעיר – שכונת קריית מנחם. אתם לא תגיעו לכאן במקרה וגם אל תבנו על קפיצה קטנה מהסינמטק. אבל אם אתם מתכננים יום שלם בעיר ויש לכם חלון בצהריים ואתם רוצים לטעום שניצל כמו שעוד אף פעם לא טעמתם, שלושה סוגים של קובה מטוגן, ארטישוק ממולא ועוף בקארי – זה המקום בשבילכם. ואם במקרה אתם בדרך החוצה מהעיר וחשים רעב (או בדרך לעיר ויש לכם קצת זמן לשרוף ואתם רעבים) תעלו על הגשר של מחלף הראל ובמקום למבשרת פנו לכיוון הקסטל. בכיכר הראשונה של הקסטל פנו שמאלה ותמשיכו עם הכביש עד שתראו משמאלכם צריף עץ קטן ועליו השלט "מטעמי זוהר". עושים שם יופי של קובה מכמה סוגים בעבודת יד, כמו פעם, עם מילוי מבשר קצוץ ולא טחון. שאר האוכל חביב, לא יותר.

קובה חמוסטה של מטעמי זוהר. אוכל טוב בכניסה לירושלים

ארוחות קלילות: באמצע הקיץ המהביל והיבש בעיר לא תמיד רוצים ארוחת צהריים מבושלת וכבדה יחסית, בטח לא בין טעימה מהקולנוע הצרפתי העצמאי לבין התמודדות עם הקצב האיטי של הסרטים מסין (למרות שמניסיון אישי, שנת צהריים במזגן של אולם 1 בסינמטק זה יופי של דבר). הפתרון הוא בתי הקפה החדשים / המחודשים של העיר, שמציעים מבחר וביצוע טובים ומקוריים.

קודם כל – קפה צ'אקרה. בקומה שמעל מסעדת הצ'אקרה הפופולרית התמקם השנה מעין בית קפה משודרג (יותר מסעדה קטנה) עם תנור פיצות אקטיבי, ארוחות בוקר מקוריות (סנדביץ' נהדר של חביתה עם נקניק וגם כריכי קרואסון) ותפריט צהריים קליל שנע בין הירושלמיות (בשר עם במיה) לבין האקלקטיות (עוף בקארי).

עוף בקארי לצד אורז עם אטריות. גלובליזציה בצלחת

קפה בצלאל, שנמצא במדרחוב שמחבר את רחוב שמואל הנגיד לבצלאל (צמוד למתחם בית הספר לאמנות) שינה גם הוא בשנה החולפת את פניו. בעלי המקום הם מי שהחזיקו עד לא מזמן במסעדת מונא שבבית האמנים הסמוך. עם העברת הבעלות על המונא לידי חבורת מחניודה עבר קפה בצלאל שדרוג מרשים, והוא מציע היום מנות קלילות בסגנון שלא היה מבייש אף בית קפה מתמחה בתל אביב. גירסה מקורית לסלט ניסואז, מסבחה משעועית לבנה, כריך עם תבשיל בשר וארוחת בוקר נורבגית. המנות לא ענקיות ולא זולות, אבל כיף מאוד לשבת בסמטה הקטנה מתחת לשמשיות.

קפה קאלו בדרך בית לחם הוא שחקן ותיק בזירה, שפעיל כבר 15 שנה. לאחרונה הוא עבר מתיחת פנים שאיכשהו הצליחה לשמור על השיק המאובק / פשפשאי של המקום הזה. התפריט מורכב מהחשודים המיידיים – כריכים, ארוחות בוקר, סלטים ונשנושים, רק שהמנות ענקיות והשילובים מקוריים ומוצלחים. אנחנו טעמנו כאן את המנה של הביצים העלומות עם הסלמון והמנגולד שהייתה פשוט נהדרת, וגם כריך עם גבינת קממבר חמה.

ליד קאלו נמצא המקום של איציק, שאולי יהיה מוכר לכם מההופעה האחרונה שלו בריאלטי החמוד של ערוץ 1 "בואו לאכול איתי". אצל איציק תשבו לקפה קטן ונשנוש או עדיף כוס בירה, תגלגלו שיחה על "מה יהיה עם הפועל" (הפועל זה הפועל קטמון כמובן) ותרגישו שאתם ממש יכולים לחיות בעיר הזו.

אגז בנדיקט נוסח בקעה - ביצים עלומות, תבשיל מנגולד, סלמון ועוד כמה דברים טובים

ארוחות ערב: לא מעט מקומות טובים וחדשים בעיר פועלים, למרבה הצער, רק בשעות הערב במהלך השבוע. שתי המצטרפות הטריות ביותר לביצה הזו הן הסדנא, שעוד מעט חוגגת שנת פעילות ראשונה עם המון פיתות של מעורב פירות ים, ומסעדת מונא שעברה לבעלות קבוצת מחניודה והפכה לביסטרו צרפתי קלאסי, שמח ומדויק. תזמינו מקומות מראש.

פילה דג ים עם מולים שצולם לא ביום חול, בירושלים. פעם זה היה בלתי אפשרי

מי שמחפש הרפתקה אקזוטית מעט יותר וים תיכונית מעט פחות יסור למסעדת ראצ'ה שברחוב החבצלת. מסעדה גיאורגית (תכל'ס היא גרוזינית, אבל כבר אין לי מושג מה נכון פוליטית להגיד) אותנטית אבל לא פשוטה או עממית בכלל. מבחר מסחרר של מאפים, תבשילי בשר ברוטב שזיפים ירוקים, תערובת של קורקבנים וחלמוני ביצים, סלטי חצילים ועשבים ועוגיות נפלאות עם תה לקינוח. את הכל שוטפים בצ'אצ'ה, משקה הבית הלא קל אך המענג. בדרך כלל המקום סגור בצהריים אבל בימי שישי עורכים כאן קבלות שבת טעימות ואלכוהוליות.

זהירות, כיתוב נוסח אייל שני לפניכם: "חינקאלי של גרוזינים, פדחתם מפודרת בפלפל שחור. ביס אחד וכל המיץ נשפך"

עושים שוק: עם כל הכבוד לכותל, שוק מחנה יהודה הוא בעיני אתר התיירות מספר אחת בעיר, והוא לא נח לרגע. המוסדות הוותיקים שאת שמם כולם זוכרים כבר עשרות שנים (סימה, סמי, אמא, מורדוך, רחמו) הם כבר מזמן לא המקום הנכון לאכול בהם בשוק. תחת זאת הנה כמה שמות שחובה להכיר:

שיפודים אוכלים אצל מוריס ברחוב בית יעקב (בשעות הצהריים) או אצל הבן שלו דודו בסמטת התות שבתוך השוק המקורה (בשעות הערב). אפשר לאכול שיפודים מצוינים (וצ'יפס נהדר) גם אצל אייל וקנין בפורטונה. מתחם המזון השוקק ביותר של השוק נמצא ברחוב האגוז, שהפך לסוג של פוד-קורט עם דוכן הפיש אנד צ'יפס, הפסטה בסטה (שפתחו ממש עכשיו סניף בתל אביב ולדעתי הולכים להצליח בענק), דוכן המיצים של עוזי אלי, מקום חדש של כריכים בשריים שעדיין לא טעמתי (שמציע גם סנדביץ' טוניסאי) ועוד.

אוכל איטלקי רומאי מצוין (ולא זול) אוכלים בטופולינו – כיכר קממבר אפויה, פסטה עם דג טרי מהשוק למנה עיקרית וקנולי לקינוח. דרינק עם נשנוש לפני או אחרי הסרט עושים בקזינו דה פריז, המקום של שאנן סטריט (סולן הדגנחש) ואלי מזרחי (הבעלים של קפה מזרחי ואחד האחראים לתחיית השוק). חומוס – שימו לב – אוכלים במקום שנקרא "האגס 1" ונמצא (כמה לא מפתיע) ברחוב האגס 1. זו מסעדה צמחונית שנראית על פניו כמו מקום שממנו כל חומוסולוג שמכבד את עצמו יברח בזעקות שבר, אבל מנת החומוס כאן היא אחת מהטובות בעיר המערבית וללא ספק הטובה בשוק.

קטנות ועצבניות. נקניקיות המרגז של מוריס ביטון

 גילויים ישנים חדשים: במסגרת התפקיד כמבקר מסעדות בירושלים יצא לי להגיע השנה לשני מקומות ותיקים ולהיות מופתע מאוד לטובה. מסעדת תאנים שבבית הקונפדרציה היא מסעדה צמחונית שמחזיקה כנראה בנוף הכי מרשים על חומות העיר העתיקה. אכלתי כאן תבשיל אדיר של בורגול עם עדשים בתיבול הודי עם צ'אטני מנגו ותפוחי עץ וגם מאפה פילו במילוי מנגולד וגבינה. כיף של מקום.

חציל עזורה של מסעדת אקליפטוס. דומה למדי לגירסת המקור ובאופן כללי טעים מאוד

הפתעה ענקית שנייה זימנו לי מסעדת האקליפטוס, שקיימת כבר 25 שנה ונדדה בין משהו כמו עשרה לוקיישנים עד שהתמקמה לפני כשנתיים בחוצות היוצר. השף משה בסון הוא דמות מוכרת בקולינריה הירושלמית, שקצת הקדימה את זמנה. הוא יודע לספר בדיוק מה אכלו כאן מימי התנ"ך ועד ימי המצור ובתור בונוס הוא יודע גם להכין את האוכל הזה בצורה מרשימה. עדרי האוטובוסים והקבוצות שחונים ליד המקום עשויים לתת תחושה שמדובר במלכודת תיירים – אבל טעימה אחת מתבשיל האינגרייה של בסון, שמורכב מבשר בקר ברוטב תמרינדי חמצמץ עם פירות יבשים – מספיקה כדי להבין שהאיש הזה יודע לבשל טוב מאוד. המחירים גבוהים למדי, אבל בצהריים, במקום עסקית, מציעים 30 אחוז הנחה על כל התפריט ואז העסק הופך לכלכלי הרבה יותר.

גזרו ושמרו – פנקס כתובות (מסודר רנדומלית כמובן)

אזור הסינמטק

  • הסדנא, דרך חברון 28, 02-5672265 – פתוח בשבת
  • תאנים, אמיל בוטה 12, 02-6251967 – סגור בשבת
  • אקליפטוס, חטיבת ירושלים 14, 02-6244331 – סגור בשבת
  • פי בריבוע, קרן היסוד 36, 02-5635555 – פתוח בשבת
  • פרדיסו, קרן היסוד 36, 02-5634805 – פתוח בשבת

המושבה הגרמנית / בקעה

  • קאלו, דרך בית לחם 31, 02-6736365 – סגור בשבת
  • המקום של איציק, דרך בית לחם 33, 02-6720247 – סגור בשבת
  • הסנדביץ' של רשל, דרך בית לחם 17, 02-6713918 – סגור בשבת
  • מסריק, עמק רפאים 31, 02-5636418 – סגור בשבת
  • קפית, עמק רפאים 35, 02-5635284 – סגור בשבת
  • סביח 52, עמק רפאים 52 – סגור בשבת

שוק מחנה יהודה (כל המקומות בשוק סגורים בשבת)

  • קזינו דה פריז, מחנה יהודה 3 (השוק הגרוזיני), 02-6504235
  • מוריס, בית יעקב 4, 050-2445251
  • פורטונה, הערמונים 2, 02-5001787
  • טופולינו, אגריפס 62, 02-6223466
  • 5 במאי, עץ חיים 56, 054-6295674
  • עזורה, האשכול 4 (שוק העיראקים), 02-6235204
  • פיש אנד צ'יפס, רח' האגוז 12, 02-6249503
  • פסטה בסטה, רח' התות 8 (פינת האגוז), 077-5404633

מרכז העיר

  • המוציא, משיח בורוכוף 4, 02-6310050 – סגור בשבת
  • מונא, שמואל הנגיד 12, 02-6222283 – פתוח בשבת
  • קפה צ'אקרה, המלך ג'ורג' 41, 02-6482028 – פתוח בשבת
  • קפה בצלאל, בצלאל 8, 02-6259164 – פתוח בשבת
  • ראצ'ה, החבצלת 6, 02-5376600 – סגור בשבת
  • צ'אקרה, המלך ג'ורג' 41, 02-6252733 – פתוח בשבת
  • זוני, יואל משה סלומון 15 (בסמטה), 02-6257776– פתוח בשבת
  • נאדי, שמואל הנגיד 5 (פינת שץ), 02-6251737 – סגור בשבת
  • קדוש, שלומציון המלכה 6, 02-6254210– סגור בשבת
  • פינתי, המלך ג'ורג' 13,02-6254540 – סגור בשבת

מחוץ למרכז אבל שווה

  • אדון כהן – דרך חברון 124 (פינת התנופה), 02-5665007 – סגור בשבת
  • הסנדביץ' של צ'וצ'י – דהומיי 14, 02-6424444 – סגור בשבת
  • מטעמי זוהר – הכרמים 7 (מעוז ציון), 02-5336456 – סגור בשבת

© צילומים קאלו ומטעמי זוהר: ארנון בוסאני, צילום אקליפטוס: פול סגל

שקשוקה של קפה נאדי. אחד המקומות הכי שווים לפתוח בהם יום בירושלים

 

 

פורסם בקטגוריה מסעדות, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

29 תגובות על טעם העיר 2.0 – המדריך (המעודכן) לתל אביבי הרעב בירושלים

  1. הללויה של פוסט !!!
    אני חושבת כמעט כמוך על כולם (ה'כמעט מתייחס לכמה נקודות שדיברנו עליהן בארבע עיניים ומיותר להעלותן כאן). אני עכשיו בפטיש ראצ'ה. הייתי פעמיים וכבר קבעתי לעצמי בסקדיואל עוד כמה דייטים עם חברים וחברות שונים לעוד סשנים טעימים ומרגשים.
    וכמובן צ'אקרה… אוף כמה מדהים שם. לדעתי זה ה-מקום בירושלים.טרם ניסיתי את בית הקפה.
    ואני אוהבת מאוד גם את לוצ'נה של אבירם דותן ואת לארא של חפצדי (כשרה מדהימה ביותר!) וקדמה וסופיה שבמלון ענבל תחת שרביטו של מוטי בוחבוט המאוד מוכשר , ובקיצור- מי אמר שבירושלים אין אוכל מדהים? וזה לחלוטין לא בגלל הירושלמיות שלי …

    שולחת את הפוסט לכולם. לחחלוטין דוז פואה של פוסט !

  2. מאת שורף דקלים‏:

    געגועים למקדיוויד. עם קינוח בקרוול, גלידה אמריקאית עם סוכריות.

    אחלה פוסט!

    • מאת אמא של גילי לוי‏:

      ההמבורגר בתחנת דלק בצומת פת עם החצי קדילק בתוך הקיר של המסעדה, איך קראו אותו?

  3. מאת יאיר טלדור‏:

    היינו בסדנא אני והחברה, ומאוד התאכזבנו
    האוכל היה טפל ויקר, ושירות היה פלצני ומטריד
    אומנם פינקו אותנו בערק, אבל החוויה היתה יקרה ולא טועימה במיוחד
    לא ממליץ

  4. מאת נאמני יום כיפור‏:

    יופי של רשימה
    באגף בתי הקפה חסר מאוד נאדי ברחוב שץ (ליד שמואל הנגיד, כמעט מול המונא) שעושה כריכים, סלטים וגם קפה ממש מעולים, ובשביל מי שמגיע לירושלים מעט יחסית כדאי שיהיה רשום בחיוג המהיר.
    לחובבי הבשר, ממש מתחת לנאדי נמצאת לחמא, הסנדוויצ'יה הבשרית שלו, שעושה יופי של סנדוויצ'ים מתוחכמים עם בשרים ונקניקים. בעל הבית אמנם מסרב בעקביות לתרום להפועל קטמון אבל אי אפשר להתווכח עם העובדה שהוא מקצוען.

    ואם אתם בעין כרם – רק שרלוט, מסעדת הבשרים של אייל ועקנין. כל השאר מלכודות תיירים נוראיות.

    • נאדי קיבל הרבה כבוד במדריך של שנה שעברה וגם מופיע בפנקס הכתובות. מסכים שמדובר במקום נהדר.
      לחמא איכשהו נשכחה מזכרוני הפעם – טוב מאוד שהזכרתי כי אכן טעים שם.

  5. מאת יואב‏:

    אחלה סקירה,
    "הסלון" ו"נחלא" שני בתי קפה בנחלאות (לא דומים אחד לשני) ששווים ביקור

  6. מאת דפנה מעוז‏:

    מקום קטנטן ושווה מאד בשוק (כן, גם ברחוב האגוז) נקרא קה פאסה טפאס בר 'נורא' טעים 'נורא' טרי ממש ממש שווה ביקור אפילו בלי סרט. להתעלף באופן חמור מקציצות הדגים שעשויות מכמה סוגי דגים.

  7. מאת חגי קול‏:

    שורף, תמות.

  8. מאת יהודית כהן מורחיים‏:

    וואוו איזה יופי של סיקור.

  9. מאת טל‏:

    פוסט מקסים. אכן, עברת על חלק מהמסעדות אבל חסר היה לי את מסעדת לארא המדהימה של ליאור חפצדי. מסעדת קדמה עם הנוף הכי יפה בעיר (מול חומות העיר העתיקה) ואתה חייב לנסות גם את המסעדה החדשה שנפתחה לפני חודש בהר הצופים- קפה לרנר. שווה לחלוטין עם אויר הרים צלול כיין. ועכשיו באמת נעשיתי רעבה

    • בלארא טרם הייתי אבל ניראה לי שלאור המחמאות שאני שומע עליה נצטרך להגיע לשם בקרוב.
      גם את קדמה טרם דגמתי אבל אני מתקשה להאמין שהצליחו לייצר במתחם ממילא מסעדה ראויה. כל מה שאכלתי שם עד היום היה בינוני ומטה ויקר להחריד.

  10. מאת פרארי‏:

    כמה הערות קטנות.
    לגבי חומוסיית האגס 1 המצויינת, היא לא נמצאת ברחוב האגס מהסיבה הפשוטה שאין רחוב כזה בירושלים, השם נובע משיר שמצוטט על שלט גדול שתלוי בסמטה שאת שמה אני לא זכור כרגע ואפילו ואלה מפות לא מציין אותה, היא נמצאת מול האשכול בין השזיף והתפוח.

    ואם כבר רחוב התפוח, יש שם את "רגע של חומוס" המקסימה, עם חומוס עשבי תיבול וחומוס אגוזים נהדר.

    ועוד אוכל מהיר במרכז העיר – הסביחיה שמול מקדונלדס ברחוב שמאי, עושה לעובד מרמת גן בית ספר או בלשונו הציורית (והמעצבנת) של עובד עצמו אפשר להגיד שמכניסה לו גול בין הרגליים.
    סביח מושלם.

    • השיר שמצוטט הוא רחוב האגס 1 של אהוד בנאי, שאביו ומשפחתו התגוררו במקום (מעל חנות הירקות). הרחוב נקרא בעבר "האגס" ונקרא היום רחוב אליהו יעקב בנאי. כך גם תמצא אותו במפות.

      הסביח ברחוב שמאי הוא אכן סביח אדיר. גם במושבה הגרמנית בסביח 52 לא פראיירים בכלל.

  11. מאת אילן ריכטר‏:

    עבודת (עיר ה-) קודש.

  12. מאת ורדית זיילר-סאסי‏:

    עמית, איזה שניצל לוקח?
    1.ראשל
    2. מטעמי הסולטן
    3. צ'וצ'י

  13. מאת לירון‏:

    יש לך המלצה למסעדה באיזור מוזיאון ישראל? האם המסעדה בתוך המוזיאון טובה?

  14. מאת בוריס‏:

    אף מילה על קפה מזרחי?! די, נו.

  15. מאת יובל‏:

    אמנם הגעתי מאוחר לפוסט הזה (יש לי backlog לא קטן מאז הנסיעה לחו"ל), אבל רשימה מעולה! והעובדה שחילקת גם למי פתוח בצהרים ומי פתוח בערב מעולללללללה! מצאתי כבר את עצמי (אולי אתה זוכר, התקשרתי לקטר) עומד בצהריים מול סדנא סגורה והייתה לי חוויה דומה גם מול צ'אקרה אם אני לא טועה…

    תהיה בטוח שאני אדגום חלק גדול מהרשימה… אני מבלה יותר מדי זמן בירושלים (אפילו מתחיל לאהוב את העיר, אבל עדיין לא מצליח לנווט בה מנקודה א' לנקודה ב' בלי waze. ככה זה הרחובותיים).

    אחלה רשימה,

    יובל.

  16. מאת יובל‏:

    אז ככה – הייתי היום אצל אבי ב-"המוציא"(הוא מוסר ד"ש בחזרה!) – אני לא חושב שהאוכל מתובל יותר מדי או חריף יותר מדי. מאוד מאוד טעים – הסלטים בפתיח טריים מאוד ומתובלים היטב, לא יותר מדי אלא פשוט עם טעמים מאוד חזקים. אוכל מצויין, אכלנו בולט (קציצות אלג'יראיות בתוך מין מעטפת דקיקה דקיקה של קובה) ועוד סוג של קציצות, היה מעולה.

    מה שכן – האיש אינו בוחל בשימוש בשמן, בלשון המעטה. בכל אחת מהמנות, גם בסלטים וגם במנות העיקריות וגם כמובן בקינוחים המטוגנים יש תועפות של שמן – לדעתי האישית הרבה יותר מדי ממה שחייבים (כן, אני יודע שאוכל שמן זה אוכל טעים, אבל עדיין).

    מחירים סבירים מאוד ואווירה אחלה.

    בפעם הבאה – "אדון כהן"…

  17. מאת גל‏:

    נסענו לחופש של אמצע השבוע בירושלים בעקבות הביקורות וההמלצות שלך. היה נהדר והעיר היתה מקסימה אלינו. הגענו בלי ציניות וגילינו ירושלים אחרת ממה שדמיינו, מעודכנת, שקטה וטעימה מאד, ובעיקר כזו שנותנת פייט רציני ליהירות התל אביבית שעלתה על גדותיה.
    תודה רבה!

    • איזה כיף לשמוע שנהניתם, גל!
      מניח שאוכל לקרוא בקרוב על החוויות אצלך? אם לא, אשמח לשמוע איפה ביליתם…

      • מאת גל‏:

        לא העלתי סיקור, אבל בגדול זה מה שהיה –
        סיפתח של שתי וערב ברחובות מחניודה, קפה, חלבה, פיש אנד צ'יפס מדהימים (עם שירות תוקפני שכמעט הבריח אותנו) ומיצים טבעיים אצל המשוגע בחנות הסמוכה. חצ'פורי אצ'רולי (טוב, אבל לא כמו בגרוזיה שם הוא חמוץ ושמן יותר). איזה שוק מדהים!
        משם המשכנו מזרחה רגלית דרך מאה שערים, חוויה הזויה ומיוחדת, בלי ציניות.
        חצינו מהר את ממילא המשעממת להפסקה בקפה רימון (איזו טעות). הגענו לעיר העתיקה, קנינו זעתר ותבלינים, פיתה דקיקה עם שומשום וכנאפה. חיפשתי את זלטימו ולא ידעתי איך להגיע אליו. ואז דרך סמטאות המשכנו לרובע ערבי (מצטער, לא זוכר שמות). דגמנו חומוס מצויין עם שמן זית פירותי נפלא שאני מצטער שלא קניתי ממנו ג'ריקן.
        בערב ישבנו בbarood, שהיה נפלא.
        ישנו בבית מלון במדרחוב, ועוד הצלחנו לאכול שם ג'אנק מקומי בערב.
        למחרת הסתובבנו בעמק רפאים, ישבנו בבית קפה מיוחד עם חפצים עתיקים שאני לא זוכר את שמו, עברנו בשוק איכרים קטן ומקומי, וסיימנו בתאנים, שם לא נפלנו באף מנה והיה סה"כ טעים ומומלץ גם ללא צמחוניים.

        שניים מהחברים הם צמחונים, אז לא יכולתי למשוך לחלק מהמקומות שסיפרת עליהם, אבל אין ספק שנחזור לעוד סיבוב ואני מקווה להספיק לנסות עוד הרבה מהרשימה שלך :)

  18. פינגבאק: פירגון הדדי והמלצות לשנה הקרובה | פשוט מבשל פשוט

  19. מאת שרי‏:

    מה עם קפה מזרחי? גם כבר מוסד, ומהבתי קפה הטובים אם לא ה.

להגיב על אמא של גילי לוי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>