ליל חאניה – טעימות מחאניה (כרתים)

במקום שבו יש תיירים המחירים מופקעים והאוכל בינוני, לא? • מסתבר שלא תמיד • 4 בתי אוכל בחאניה שימלאו לכם את הבטן, יחזירו לכם קצת אמון בבני אדם ויגרמו לקנא שפה זה לא ככה

חאניה, העיר השנייה בגודלה בכרתים, היא פנינה תיירותית ים תיכונית בכל מובן. היא מתגאה בעיר עתיקה מפותלת סמטאות, בנמל (עתיק, ברור) מוקף בעשרות מסעדות, בבית כנסת ייחודי מהמאה ה-15, בחופים מרשימים שמתפרשים ממזרח וממערב לה, באתרי טבע שנמצאים מרחק נסיעה קצרה ואפילו בשדה תעופה משלה, שחוסך את הנסיעה הלא קצרה (כשעתיים) מהרקליון. וכשיש כל כך הרבה דברים טובים לא מפתיע שבחודשי הקיץ העיר מוצפת בתיירים מכל המינים והצבעים (טוב, בעיקר מצבע ורוד של בריטי/סקנדינבי/רוסי אחרי יותר מדי שמש). במצבים כאלה כל ניסיון להמר על מקומות לאכול בהם עלול להסתיים במפח נפש, וגם על אתרי חוכמת ההמונים כמו טריפאדוויזר אין יותר מדי מה לסמוך – כי לך תדע אם המקום לא מדורג ראשון פשוט בגלל שהוא היחיד בחאניה שעושה פיש אנד צ'יפס כמו שצריך. אז מה עושים?

כללי האצבע למציאת מסעדות נורמליות באתרי תיירות תקפים כאן, וביתר שאת. כמו במקומות סופר תיירותיים אחרים בעולם (ע"ע פירנצה למשל), לנסות ולמצוא מסעדה שאין לה תפריט באנגלית (שלא נאמר, באנגלית, צרפתית, רוסית וגרמנית) זה בגדר משימה בלתי אפשרית. כנ"ל לגבי למצוא מסעדה שאוכלים בה אך ורק מקומיים. אז החוכמה היא למצוא מקומות שבהם אוכלים גם מקומיים, ולא רק תיירים. שיש להם אולי תפריט באנגלית אבל מצד שני לא מציעים את כל מנות התיירים המוכרות (ספגטי בולונז, פיצות) אלא בעיקר אוכל מקומי. מקומות שיכניסו אתכם למטבח או למקרר הדגים כדי להשוויץ לכם במה שהם עושים (ובכך שאין להם מה להסתיר). בקיצור, תסמכו על החושים שלכם והכי חשוב – תעשו שיעורי בית. את שיעורי הבית שלי עשיתי בעיקר דרך שי ברוש ומשה לונה, שהם הבעלים של מלון הבוטיק Ambassador Residence, שנמצא בנמל של חאניה. אז מעבר לכך שיש להם מלון מקסים, יש להם, משמח לגלות, טעם ממש מוצלח באוכל – שלושה מתוך ארבעת המקומות שכאן הם המלצות (גם) שלהם, ומדובר בשלוש פגיעות בול. על פי השמועות אגב, בחורף יותר זול לטוס לחאניה למלון שלהם מאשר לאילת, אז אם לא הספקתם בקיץ, יש לכם פה אופציה לא רעה לוויקאנד של שמש חורפית.

כמה דברים כללים על האוכל בחאניה – כמו ברוב המקומות ביוון, הוא זול מאוד. כמה שלא ניסינו (והאל יודע שניסינו), כמה שלא הזמנו עוד יין ועוד מנות, לא הצלחנו להגיע למצב שבו שילמנו יותר מ-30 יורו לאדם עבור ארוחות חזיריות במיוחד. בכל המקומות שבהם אכלנו (חוץ מבדוכן הגירוס, כי בכל זאת, כולה דוכן גירוס) לא היה צורך להזמין קינוח – מגשים של אבטיח וחלווה על בסיס סולת מוגשים תמיד לשולחן בסוף הארוחה על חשבון הבית, תמיד לצד בקבוקונים צוננים של ראקי – המשקה הלאומי של כרתים. מדובר בעצם בסוג של גראפה, ולמרות השם, שזהה לאניס הטורקי, המשקה חף מכל אניסיות. אחוזי האלכוהול בראקי משתנים בין 40 ל-65 אחוז, אז תיזהרו. הנדיבות הזו בסיום הארוחה מתחברת לתחושת הפתעה כללית שליוותה אותי לאורך כל השבוע וקשורה במשהו שבהיעדר מונח מסוים אפשר לקרוא לו "יושרה" – לא תוקעים מחירים סתם כי אפשר לתקוע לתיירים. בקבוק מים בחוף הים עולה 50 סנט. בירה עולה 2 יורו. סלט יווני בטברנה שעל החוף וסלט יווני במסעדה הטובה במרכז העיר עולים בדיוק אותו הדבר (4-6 יורו), ונותני השירותים, ברובם המכריע, סימפטיים להפליא. אז הנה, כשלב ראשון בשיעורי הבית שלכם לקראת הנסיעה, 4 עצירות טעימות במיוחד בחאניה.

זו שחובה להגיע אליה – Thalasino Ageri

המקום הזה חזר בכל ההמלצות שקיבלתי לחאניה, ועוד לפני שאכלתי בו ביס אחד הבנתי למה. מדובר בלוקיישן מהפנט ביופיו, לא פחות, שהוא אחד המרהיבים והמיוחדים שבהם יצא לי לאכול. המסעדה הזו נמצאת בנמל הנטוש של חאלפה (Halepa), מעין שכונה / פרבר שנמצאת ממזרח לחאניה. הסועדים יושבים במפלס המים ממש, כשמסביב מבני תעשייה מתפוררים, סירות עץ ישנות, בריזה מדהימה ובהתאם לשעה בדרך כלל גם שקיעה. אני מניח שיש הרבה מסעדות שנקראות "רוח ים" בכל מיני מקומות וחופים בעולם ומרשה לעצמי להניח שמעטות מקיימות את ההבטחה הטמונה בשמן כמו המקום הזה.

הסיפור פה הוא בעיקר דגים ופירות ים, כשהבונוס הוא מבחר מסחרר של סחורה עונתית וטרייה. ולא צריך לשבור שיניים בתרגומים בין יוונית לאנגלית ולחשוב על איזה דג לעזאזל המלצר מנסה להמליץ לנו – אפשר פשוט להיכנס לחלק הסגור של המסעדה, ליד המטבח, שם שלל הדגה היומי ממתין מסודר היטב בארגזי קרח – ברבוניות אדומות ענקיות, לוקוסים ים תיכוניים, דגי חרב, ברקודות, דגיגים זעירים (Whitebait), סבידות, קלמרי ועוד ועוד. לכל אחד מהדגים יידעו להתאים כאן שיטת הכנה אידאלית – צלייה על גריל, טיגון בשלמות או פריסה לנתחים וטיגון. אל תתביישו לשאול – לא על הסחורה ולא על המחיר. דגים טריים על משקל יכולים להיות עסק מאוד יקר ביוון, אבל כפי שגילינו בסוף הארוחה כאן מה שיקר ביוון הוא עדיין מגוחך במחירו בהשוואה לישראל.

המאזטים היו מצוינים ברובם – ממרח שום (סקורדליה) סמיך ומדויק, צזיקי מעולה, צ'יפס קישואים (שיהיה עם מה לנגב את הצזיקי), קציצות דגים ותפוחי אדמה מתובלות בשמיר, סלט יווני טרי, קלמרי טריים בציפוי פריך, תמנון צלוי על הגריל, שרימפס אדומים קטנטנים ודגיגי ים זעירים שנאכלים בשלמותם משל היו פיצוחים, טרמה טרייה מביצי דגים מתפצפצות ועוד ועוד. אחריהם הגיע דג לוקוס עצום ממדים (3.5 קילו) שנפרס לפרפר ונצלה על הגריל, ולצדו רוטב פשוט של שמן זית, שום ולימון. אחר כך, בלי שביקשנו, הגיעו צלחות גדולות של אבטיח צונן וחלבה סולת תוצרת בית, שהייתה הטובה ביותר שטעמנו לאורך כל השבוע בחאניה – לא כבדה ומתוקה מדי, ומתובלת בברגמוט. הראקיה הצוננת סייעה להוריד את הכל, ואחר כך שתינו עוד כוסית ועוד כוסית, כי תחת שמי הלילה הנעימים, כשרחש קל של גלים ברקע והבטן מלאה – ממש לא רוצים לחזור הביתה. החשבון עבור משתה רציני למדי ל-10 מבוגרים ועוד 5 ילדים בגילאים שונים (ועם יכולת אכילה מרשימה מאוד) הסתכם ב-440 יורו, כלומר פחות מ-30 יורו לאדם. אל תיכנסו כאן להשוואות, חבל עליכם.

Thalasino Ageri, Vivilaki 35, +30 2821 051136 

זו שאני הכי מתגעגע אליה – To Maridaki

המסעדה הזו מוכיחה שגם מקום שמעוצב יחסית מודרני ומכוון גבוה יכול לפעמים להיות מפוצץ בנשמה (ובאוכל נשמה). מסעדת הדגים ופירות הים הזו משלבת בין לוח מחיק ומקרר דגים שבו הסחורה מתחלפת מדי יום לבין מסעדת פועלים מהסגנון הים תיכוני המוכר, שבו שורה של סירים עומדים על דלפק וממתינים ללקוחות. התוצאה, במקרה שלנו, הייתה ארוחה שבה על השולחן הצטבר הרבה יותר מדי אוכל, כי ככה זה כשבאים בזוג למקום שבו כל אחת מהמנות נשמעת נפלא. מבין שלל הסירים שקרצו לנו מעבר לוויטרינה בחרנו בשעועית ענק מבושלת ברוטב עגבניות ובמאפה מושלם למדי של בצק פילו ממולא בקישואים, גבינה ונענע – מגה בורקס שכזה, שהיה רחוק מאוד מכל מיני קישים או פשטידות חלביות מהסוג שנפוץ כל כך באזורנו. השעועית הייתה רכה כמו שרק בישול ארוך באמת יודע וברוטב שלה שחו המון גבעולי סלרי קטנים.

לתבשילים הוספנו צלחת של דגיגונים זעירים מטוגנים – אחד התענוגות הלא-מתחשבים-בסביבה הנפלאים ביותר שישנם סביב הים התיכון, וצלחת של סקורדליה, שהלכה נהדר עם הדגים. סלט כרתי (על משקל סלט יווני) השלים את הארוחה והוכיח שוב את כוחו של המטבח המקומי. סלט יווני הוא תמיד דבר נפלא, אלא שבכרתים הוא מקבל שני שדרוגים שהופכים אותו לנפלא אפילו יותר – לפחות בעיני. ראשית, הגבינה שבה משתמשים לסלט בכרתים אינה פטה מלוחה מאוד אלא גבינת מיזית'רה (Myzithra), שהיא בעצם סוג של ריקוטה – גבינה שמכינים משילוב של חלב ומי גבן. השדרוג השני והעיקרי הוא בתוספת של מעין קרוטוני לחם יבש (Rusks באנגלית), שהופכים את הסלט הזה, הלכה למעשה, למשהו שקצת מזכיר פנצנלה. ובכלל, אם יש משהו ששווה לחזור איתו במזדווה מכרתים אלה קוביות הלחם היבש הקשות האלה, שנותנות שדרוג ממזרי ופריך לכל סלט ירקות ביתי. ברוב המסעדות תמצאו גם גירסה פשוטה יותר לסלט הכרתי, ובה פרוסות הלחם המיובש משמשות על תקן ברוסקטה, עם ערימה של רסק עגבניות, גבינת מיזית'רה וזיתים שחורים.

כאן לצד הראקיה קיבלנו מעין מלבי לא מתוק מדי עם מעט ריבה ביתית, ושוטים של ראקי קפוא. יחד עם חצי ליטר של בירה מקומית (וטובה) מהחבית עלתה הארוחה הזו, שהותירה אותנו מפוצצים, פחות מ-30 יורו. אם היינו יודעים שכל כך זול היינו מזמינים בנוסף את התמנון המבושל, את קציצות הבשר עם תפוחי האדמה, את הבמיה ואת תבשיל הכבש עם העשב המקומי. כנראה שלא תהיה ברירה אלא לחזור לשם בקרוב.

To Maridaki, Daskalogianni 33, Tel: +30 2821 008880

 

זו שהפתיעה לטובה – Tamam

הייחוד של המסעדה הזו בולט כבר משמה – בטח כבר שמעתם שטורקים ויוונים זה לא כל כך הולך ביחד, ושאם תבקשו ביוון קפה טורקי (ולא Greek Coffee) אתם מסתכנים בהגליה. לאור זאת מסעדה בעלת שם טורקי (Tamam זה בטורקית "טוב", או בתרגום יותר חופשי "OK", או פשוט "סבבה") עלולה להיראות (או קודם כל להישמע) יוצאת דופן. אז תמאם בהחלט הוכיחה את עצמה כמקום יוצא דופן לטובה, עם תפריט שהכיל אמנם את כל הקלאסיקות המקומיות, אבל לצדו לא מעט מנות בהשראה טורקית ואפילו כמה יציאות מודרניות מפתיעות (כמו הסלט שנושא את שם המסעדה, שעל הנייר נשמע כמו סלט בית קפה סטנדרטי ושהתגלה כמצוין).

היו שם עלי גפן טובים מאוד במילוי אורז, גירסת הבסיס של הסלט הכרתי וצזיקי כל כך עשיר עד שהיינו יכולים להישבע שהוא נעשה על בסיס שמנת ולא יוגורט. טעמנו שתי מנות מצוינות של בשר חזיר מעושן – אחת שבה הנתחים נצרבו על גריל לאחר העישון ואחת שמאוד הזכירה קוסטיצה והייתה נהדרת אחרי סחיטה קטנה של מיץ לימון.

במנות העיקריות יוון קיבלה ייצוג בדמות תבשיל של ארנבת ביין לבן ואילו טורקיה הופיעה עם שני תבשילים של בשר טלה, אחד הוגש על בסיס פירה חצילים מעושן והשני על גבי מעין פיתה בתוספת של חמאה מומסת ויוגורט – שילוב שמעט מזכיר את האיסקנד קבב הקלאסי. היה גם מאפה של בצק פריך דקיק במילוי בשר חזיר בבישול ארוך ומעט גבינה צהובה חריפה וגם גירסת הבית ל"אימאם ביאלדי", אולי המנה הטורקית המפורסמת בעולם, שכאן דמתה יותר למוסקה או לחציל ממולא בשר מאשר למנה המקורית ועדיין הייתה טעימה מאוד. את הרוטינה של סיום הארוחה (וההמלצה) אני מניח שאתם כבר מבינים – חלבה סולת, אבטיח, ראקי, וחשבון ל-9 מבוגרים (עם שניים וחצי ליטר יין) של פחות מ-180 יורו, פחות מ-20 יורו לראש – חשבון שגורם לך לשפשף את העיניים בחוסר אמונה, ואז להבין שאולי בכל זאת יצר המסעדן התיירותי אינו רע מיסודו. כי אם מסעדה בלב העיר העתיקה של חאניה יכולה להיות כל כך טובה ועדיין כל כך זולה, אולי עדיין יש עוד תקווה לכולנו.

Tamam, Zampeliou 49, Tel: +30 2821 096080

וזו שלוקחת את הסטריט פוד קדימה – Thraka

הוראות ההגעה שניתנו לי לגבי הדוכן הזה היו, איך נאמר זאת בעדינות, מן הפחות ברורות שקיבלתי בחיי. מזל שרגע לפני שכל הרעבים במשלחת המשפחתית איבדו סבלנות סופית, ביקשנו הכוונה מאחד המקומיים. כל מה שידענו הוא שלאורך הרחוב הראשי יש שלושה דוכני גירוס, ושאנחנו צריכים לעצור בשלישי מביניהם. איפה בדיוק הרחוב הזה, או על איזה מן הרחובות הראשיים מדובר – לך תדע. באורח פלא הבחורה שאיתה התייעצנו לא רק הבינה מיד על מה אנחנו מדברים, היא גם אישרה שמדובר במקום מצוין.

Thraka, עד כמה שהצלחתי להבין, היא מעין רשת מקומית קטנה של פאסט-פוד מודרני – לאו דווקא יווני קלאסי. יש להם פיצריות והמבורגרים, יש להם מסעדה "רצינית" יותר בעיר ויש להם גם דוכן גירוס וסופלקי מודרני, שנמצא, כאמור, מצד ימין על הרחוב הראשי אחרי שני דוכני גירוס פשוטים יותר למראה. בהתאם לטרנד הרווח בעולם הסטריט-פוד גם כאן לקחו את העסק כמה צעדים כמה, ואנשי הצוות מסתובבים עם מחשבי כף יד ללקיחת הזמנות. יש בתפריט שלל פריטים מודרניים, אבל אנחנו התמקדנו בקלאסיקות המתבקשות – גירוס, השווארמה היוונית, וסופלקי, שזה ביוונית מה שאנחנו קוראים כאן שישליק. בתחום הגירוס ההתלבטות היחידה היא בין חזיר לבין עוף, ואחרי טעימה אני יכול לדווח ששתיהן מצוינות. הבשר משלב עסיסיות ופריכות מתבקשת ונדחף ללאפה שמנונית מעט לצד יוגורט, בצל סגול, עגבנייה וצ'יפס. מהיר, זול, מאוד טעים, ויופי של דרך להשביע רעב מזדמן לפני / אחרי שיטוט בעיר העתיקה או במרכז המודרני של חאניה. הבעיה היחידה – אחרי מנה אחת תישארו עם עוד דגדוג קטן, אחרי שתיים תצטערו שאין לכם אופי חזק יותר.

Thraka, chatzimichali giannari 34 (אין ממש טלפון כי אין מה להזמין פה מקומות)