טאפאסת מרובה – טעימות ממדריד

ההיא של הפטריות וההוא של הטורטייה • זו של התבשילים הצפוניים וזה של המקומיים • השוק שבו קונים וזה שבאים אליו כדי להסתכל • שלושה ימים עם המון ארוחות קטנות בבירת ספרד

פלפלי פדרון - Cerveceria Cervantes12 שעות. זה כל מה שהייתי צריך כדי להתאהב במדריד. 12 שעות הן פרק הזמן שחלף מהרגע שבו יצאנו לראשונה מהדירה שבה התגוררנו אל רחובות הבירה הספרדית ועד הרגע שבו שילמנו עבור סיבוב הבירות האחרון לפני השינה. ב-12 השעות הללו הספקנו לאכול בארבעה מקומות שונים (ולשתות בעוד כמה), להלך ברחובות מחופי אבן בין חנויות בוטיק מקסימות לשווקי אוכל, לנמנם כמיטב המסורת המקומית, לשתות קפה, לשבור שיניים בספרדית, לקבל קינוח על חשבון הבית ולא להבין איפה המשבר הכלכלי הגדול שכולם מדברים עליו. ואם זה מה שהספקנו ב-12 שעות, אתם יכולים לשער איזה כיף היה לנו בשלושה ימים שלמים. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מסעדות | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 תגובות

הצעיר והים – דלאל (עכו)

בגיל 24 אוסמה דלאל מגשים את החלום של כמעט כל בשלן ואיש אוכל • מדי בוקר הוא יוצא לשוק בעכו, בוחר את הדגים הטובים ביותר ומתקין מהם ארוחות חלומיות • בשתי מילים? צאו לדרך

עלי גפן, דלאלכשמדריך מישלן המפורסם ייסד לראשונה את דירוג הכוכבים המפורסם שלו בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת, הוא יצר הקבלה בין מספר הכוכבים שיש למסעדה לבין המאמץ שכדאי או ראוי להשקיע בהגעה אליה. הספרון האדום, כידוע, החל את דרכו כמדריך לנהגי משאיות אשר היו צריכים להחליט מתי לסטות מן המסלול שלהם עבור ארוחה טובה. כוכב אחד ציין מסעדה טובה, שני כוכבים ציינו מסעדה שמצדיקה עיקוף או סטייה מהדרך ושלושה כוכבים הינם כבר צידוק לנסיעה מיוחדת. מישלן, כידוע, אינו רואה אור בישראל, אבל גם לו היה רואה ניתן להניח שמסעדת "דלאל" הקטנטנה שבבזאר הטורקי בעכו לא הייתה זוכה לקבל בו דירוג של שלושה כוכבים. כי אין בה מפות מעומלנות ומלצרים וסומלייה ופוזה וכל הדברים האלה שיש למסעדות מישלן. זה חבל, כי אם יש כרגע מסעדה בארץ שלא רק מצדיקה סטייה מהדרך אלא נסיעה מיוחדת – לא משנה מאיפה אתם בארץ – זו המסעדה הזו. ובמובן הזה מגיעים לה שלושה כוכבים, אפילו יותר. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מסעדות | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , | 8 תגובות

נס בעיירה – סקון נקון

בכניסה לבניין דירות אפרפר בראשל"צ פורחת לה מסעדה תאית ביתית • יש בה סלט פפאיה, מנה ממזרית של דג מטוגן ותבשיל קארי לוהט • ואין בה נכונות להתפשר על תחליפים, ולא טיפת פוזה

IMG_9358כמה שעות אחרי שחזרנו מהארוחה ב"סקון נקון" הקצתי לפתע משנתי אחרי חלום ביעותים. חלמתי שאני נוסע בכבישי ישראל ומחפש אחר אוכל תאי, אבל כל מה שאני רואה הם שלטים של מוקפץ בבאגט, כל מה שאני מריח הוא שמן שרוף וכל מה שאני מעז לטעום מרגיש כמו דייסה מכובסת של אטריות ברוטב סויה ומונוסודיום גלוטומט. התחלתי לרוץ ולצעוק "סום טאם! נאם פלה!", אבל אף אחד לא ידע על מה אני מדבר. ואז התעוררתי. ניגבתי את הזיעה הקרה מעל המצח, והרגשתי מין חמימות נהדרת בוערת בקרבי. חמימות שרק ארוחה תאית אמיתית יכולה לספק. ואז ידעתי שאני יכול לחזור לישון בשקט. הסיוט לא התגשם. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מסעדות | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , | 7 תגובות

תרגישו בבית – ברטי

תפריט ובו תמצאו מלוואח וברוסקטה, מרק רגל ופטוצ'יני, תמנון ומעמולים עלול להיות מתכון לכישלון • ב"ברטי" קורה ההפך • הביתי מדויק, המודרני חף מקשקושים והתוצאה הסופית מענגת

ברבוניות ותבשיל ירקות - ברטימאז שחזרתי לארץ יש לי רשימה (שרק הולכת ומתארכת) של מקומות שבהם אני אמור, שלא נאמר צריך, לאכול. מקומות חדשים, מדוברים, שחיפוש של שמם באינסטגרם, למשל, יניב זרם של אותן התמונות של אותן המנות שהועלו על ידי אותם האנשים, רק כדי שאותם אנשים יוכלו להגיד אחד לשני שהם חייבים ללכת לשם ולאכול בדיוק את זה. יש ברדיפה הזו, במירוץ האינסופי הזה אחרי החדש והמסעיר, משהו שאותי באופן אישי קצת מעייף, ובאופן כללי משהו שבעיני קצת מזיק לסצינה הקולינרית בעיר, ומייצר דפוסים לא הגיוניים של פתיחות עמוסות, מתוקשרות ומתוזמרות שאחריהן צלילה זריזה לעבר רגיעה שקטה מדי. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מסעדות | עם התגים , , , , , , , , , , , | 4 תגובות

לא דומה לכלום – שראביכ

לא תמיד ברור מה יש באוכל של יעקוב חיאט שהופך אותו מיוחד כל כך • השמות בתפריט אולי נשמעים מוכרים • אבל עם הביס הראשון מגיעה ההבנה שכאן יש משהו מיוחד, שבא מזכרון וכאב

שראביככשיעקוב חיאט ניצב מעל לשולחננו במסעדה הקטנה שלו בכניסה לראמה ושאל אותי אם הצלחתי לזהות מה יש בכרובית בטחינה לא היה דבר בעולם שרציתי יותר מאשר לספק לו תשובה נכונה. קיוויתי שאני אהיה צודק, ויעקוב, עם הסיגריה שבידיו והעיניים עצובות המבט שלו, יחייך אלי. הספיקו לי שעתיים וחצי ב"שראביכ" כדי להבין שיעקוב אינו מרבה בחיוכים. לא כשהוא עמל במטבח, לא כשהוא משוחח עם האורחים. זה לא שהוא לא נחמד – אפילו להפך. הוא מארח חם ולבבי ונדיב ומזמין. אבל לא ראיתי אותו מחייך. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מסעדות | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , | 9 תגובות

מקום טוב באמצע – חאן מנולי

ההתמקדות בחומוס עושה למסעדה הנעימה הזו עוול • כי חאן מנולי מצליחה להחיות קטגוריה שכמעט נעלמה מעולם האוכל שלנו • קוראים לה מסעדות דרג הביניים • או פשוט מסעדות שפויות

חאן מנוליכשאדם נוחת חזרה בישראל אחרי שנה שלמה של היעדרות, יש הרבה שאלות שהוא מצפה לשמוע. "מה שלומך?" ו"איך היה?", למשל או "מה התוכניות עכשיו?". כאלה מין שאלות. בטח שלא ציפיתי שאחת השאלות הראשונות שכמעט כל איש מביצת הקולינריה המקומית יפנה אלי עם שובי תהיה "נו, ובחאן מנולי כבר היית?". כי ממה שהצלחתי להבין מכתבות ועדכונים שונים שזרמו לפיימונטה וקליפורניה, חאן מנולי נשמעה כמו מסעדה חביבה, סימפטית, מסקרנת בהחלט, אבל בטח לא הבשורה שהעיר כולה חיכתה לה בציפייה דרוכה. אז כן, הייתי בחאן מנולי מאז שחזרתי. לא פעם אחת, אלא אפילו פעמיים. ועכשיו יש מצב שאני כבר קצת מבין. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מסעדות | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , | 11 תגובות

אל דנטה – פרק 22 – לאכול את לאס וגאס

מה שותות אטריות שיכורות? • כמה "שעות שמחות" יש ביממה? • איפה ארוחת בוקר אחת תספיק למשפחה שלמה? •  והאם אפשר לאכול טוב באמת ובמחיר שפוי בעיר הכי פלסטיקית בעולם?

Todd English PUB "כנפיים בדולר, סליידר בשלושה, חצי מחיר על הבירות. אי אפשר שלא לחבב את העיר הדוחה הזו" – המשפט הזה, שעלה ככיתוב לתמונה מווגאס אצלי באינסטגרם (@aaaronsohn, אם אתם עוד לא שם במקרה) מתאר בצורה הכי טובה את ההזיה המוחלטת שהיא עיר החטאים שבלב המדבר. בטח כבר שמעתם שלאס וגאס היא עיר שבה הכל אפשרי, זה רק שאלה של כסף. זה נכון, במידה רבה, גם לתחום הקולינרי. תמיד אפשר למצוא מה לאכול בלאס וגאס. תמיד יש מבחר גדול, תמיד יש אופציות הזויות, אבל לא תמיד הן יהיו מוצלחות. קצת כמו אילת, גם המסעדנים והמלונאים בלאס וגאס יודעים שיש להם יופי של קהל שבוי בידיים ולכן מרשים לעצמם, לפעמים, לדפוק מחירים ולעגל פינות. כי למי יש כוח להתחיל לחפש ארוחה טובה באמת כשהוא שיכור, מסטול או בקריז לכולסטרול אחרי 8 שעות על שולחן הרולטה. זה אומר שהרבה יותר קל למצוא בעיר הזו כמות מאיכות, וזה ניכר בעיקר בתופעת המזנונים האינסופיים (והדוחים, לפחות בעיני) של בתי המלון. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אל דנטה, אמריקה | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , | 6 תגובות

אל דנטה – פרק 21 – עיר של מאכלים

איפה פותחים תושבי סנטה מוניקה את הבוקר? • מה יוצא מפיוז'ן קוריאני-מכסיקני? • איך מתקרבים לסושי של ג'ירו בלי לטוס לטוקיו? • והאם לצמחונים יש תקווה במסעדת "animal"?

Kogi BBQבאתר ביקורות הגולשים tripadvisor רשומות מעל 8,500 מסעדות בלוס אנג'לס. אם תוסיפו לכך את הערים הסמוכות שאינן חלק רשמי מעיר – בוורלי הילס, סנטה מוניקה וכו' – תגיעו בקלות למספר שהוא גבוה מעשרת אלפים. עשרת אלפים מסעדות, מתוכן צריך לבחור שתיים או שלוש או, במקרה הטוב, חמש או שש. אי אפשר באמת לעשות בחירה כזו ולהיות שלם איתה במאה אחוז. אבל אפשר לנסות לגוון, לסמן יעדים שעליהם אסור לוותר, לעשות התאמות שנובעות מהגודל הבלתי אפשרי של הכרך הזה ובסופו של דבר לצאת שבעים אך מרוצים. אחרי משהו כמו שבוע של מחקר אינטנסיבי והצלבות, אלה חמש מתחנות החובה שאני סימנתי בעיר המלאכים. יחד עם Bestia מהטור הקודם יש לכם עכשיו ביד שש המלצות מגוונות להפליא, מבוקר ועד ערב, מסושי ועד בוריטו, שיעזרו לכם לתת ביס גדול (ומאוזן!) מהעיר המופרעת שהיא לוס אנג'לס. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אל דנטה, אמריקה, מסעדות | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 תגובות

אל דנטה – פרק 20 – חיה טובה

מה הדרך הכי מוזרה לשתות שרי ספרדי? • איך מתעסקים עם קלאסיקה רומאית ונשארים בחיים? • לאיזה קוקטייל מוסיפים שומן חזיר? • הגיחה האמריקאית יוצאת לדרך, תחנה ראשונה LA

מח עצם. Bestiaאומרים עליה שהיא ענקית, שהיא מאיימת, שהתחבורה בה היא סיוט, שהאוויר בה מזוהם ושהיא כולה זיוף אחד גדול. את כל הדברים האלה אומרים על לוס אנג'לס, והם אחראים לתדמית הלא משהו, אם אפשר לומר, שיצאה לעיר הזו, בעיקר בכל מה שנוגע לביקורים ראשונים של תיירים. הכינו אותי לזה שאני לא הכי אהנה מהכרך האינסופי הזה, רק ששכחו להגיד לי משהו אחד חשוב – יש שם, בלוס אנג'לס, אוכל פשוט מעולה. ואני, כמו שאתם כבר בטח יודעים, לא צריך הרבה יותר מזה. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אל דנטה, מסעדות | עם התגים , , , , , , , , , , , , , | 13 תגובות

אל דנטה – פרק 19 – חשיפה לדרום (או למרכז)

למה שווה להיות נהג משאית באיטליה? • כמה שיפודי כבש אפשר להכניס לכוס בירה אחת? • איזה טעם יש לגיטרה? • ואיפה תקבלו ארוחת ענק של פירות ים בפחות מ-100 שקל לראש? • גיחה לאברוצו

Trattoria del Volanteלמרבית השיחות שהתנהלו בכיתה שלנו בימים שלפני היציאה לחופשת הקיץ הייתה נוסחה קבועה – צד אחד היה שואל "נו, אז לאן אתם נוסעים?", הצד השני היה משיב, והצד הראשון היה מגיב בהבעת עניין, שלא נאמר התלהבות, בדרך כלל בצירוף של פיסות מידע על אודות היעד, שלא נאמר המלצות. במקרה שלי, למרבה הצער, הנוסחה הזו לא ממש עבדה. כי אחרי התשובה של "אנחנו נוסעים לאברוצו", הצד השני בשיחה – אפילו כשהיה מדובר בחברים האיטלקים לכיתה – נותר לרוב חסר מילים. כי למה לעזאזל לנסוע לאברוצו כשאפשר לנסוע לטוסקנה, אומבריה, ליגוריה, קמפאניה או כל מחוז איטלקי אחר ששמו יצא למרחקים?

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה איטליה, אל דנטה, מסעדות | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 8 תגובות