מדבר מהבטן

מי שמחפש את מטעמי לבנון הייחודיים לא צריך לנסוע לצפון • הוא צריך לעלות לירושלים ולהתייצב על גג המלון שמשקיף לעיר העתיקה • שם, אחרי בקבוק ערק וים של אוכל מצוין, אפשר לחלום רחוק

הפרטנרים הקבועים שלי לארוחות (משפחה, חברים, המהממת) נאלצים להפגין על פי רוב יכולת איפוק מרשימה. זה לא היה פשוט, אבל הצלחתי איכשהו להרגיל אותם שלא מסתערים על אף מנה לפני שאני מכבה את המצלמה. הריטואל חוזר על עצמו מדי סיבוב מנות, כשעל פי רוב מפלס הטרוניות עולה או יורד בהתאם למפלס הרעב או לחלופין בהתאם למידת ההנאה מהמאכלים שכבר חוסלו. מדי פעם קורה שמישהו מפר פקודה, מה שגורר מלמול מתנצל (בפה מלא כמובן) של "מה, לא צילמת את זה עדיין?". לעתים קורה שאפילו אני עצמי שובר שמירה, ושוכח שאם אני לא אצלם את האוכל יהיה לי קשה מאוד לכתוב עליו אחר כך. זה קורה בארוחות מהנות במיוחד, כאלה שבהן אני לא מצליח להתאפק ברגע שבו המלצרית מגיעה לשולחן. כאלה כמו זו שאכלתי בסוף השבוע האחרון במזרח ירושלים. להמשיך לקרוא ←