מבחן המציאות – פרידה הכט, מאכלי עדות

כצופה אדוק באח הגדול, ליהונתן היה חשוב לאכול במסעדה של הדיירת מספר אחת • כאכלן אדוק של מאכלי עדות, הסכמתי להצטרף • זה נגמר בשיחת ריאליטי בינונית ואוכל בינוני לא פחות

יהונתן: תגיד עמית, מה עמדתך בסערה הגדולה שנוצרה סביב הבית?

עמית: זה צרם לי מהרגע הראשון. גלנט הגזים וקיבל את המגיע לו.

יהונתן: על מה אתה מדבר למען השם? אני מדבר על בית האח הגדול. על הסיפור הגדול סביב דנה והניצחון הגדול של מחנה פרידה…

עמית: סליחה? דנה? פרידה? לא חושב שיש לי מושג על מה אתה מדבר.

יהונתן: שכחתי שאתה משחק אותה מאלה שלא רואים האח הגדול.

עמית: אבל אני באמת לא רואה האח הגדול!

יהונתן: טוב טוב, נודניק. את פרשת דנה נשאיר בצד, תקרא עליה בכל העיתונים. אבל פרידה, או פרידה הכט בשמה המלא, היא אחת הדמויות הכי מעניינות של העונה הזו. אני אודה מראש שהיא הפייבוריטית הברורה שלי.

עמית: אני עדיין לא מבין למה אתה מספר לי את כל זה.

יהונתן: כי יש לה מסעדה של אוכל ביתי ברחוב בן יהודה, ולשם אנחנו הולכים היום.

המסעדה שעליה מדבר יהונתן היא "פרידה הכט, מאכלי עדות". ראשיתה בדירה קטנה ברחוב שלמה המלך שממנה הייתה פרידה משגרת ג'חנונים מהבילים לכל רחבי תל אביב. כשהתור שהשתרך בתוך בניין המגורים אל תוך הדירה הפך ארוך מדי החליטה פרידה על התרחבות ונדדה לרחוב בן יהודה, שם היא מציעה היום (טוב, לא ממש היום, כי היום היא בבית האח הגדול) תפריט גדול ומגוון של בישולים ביתיים.

עמית: לאור אחוזי הרייטינג של התוכנית ציפיתי שהמקום יהיה קצת יותר עמוס.

יהונתן: מניח שההתנפלות הגדולה תגיע כשפרידה תצא מהבית ותחזור לעבוד כאן, כמו שקרה למשל עם החומוס של אכרם ופותנה ברחוב שנקין.

עמית: יופי של דרך להתפרסם, כשחושבים על זה.

יהונתן: אם כי גם עכשיו לא צריך לדאוג להם. אני בטוח שכל מי שרואה את פרידה בערוץ 20 מכינה ג'חנון בשבת לא יכול להישאר אדיש. אני יודע שאני ניסיתי בשבתות האחרונות להתקשר ולהזמין ופשוט אי אפשר היה לתפוס אותם.

עמית: אז ג'חנון זה הקטע פה?

יהונתן: מהג'חנון הכל התחיל. היום זה נהיה מקום כזה שמתאים מאוד לאוכלוסיה התל אביבית הצעירה – סטודנטים שמחפשים אוכל של בית. זה אחד המקומות היחידים של אוכל ביתי שפתוחים בשבת.

עמית: טוב, צריך לראות איך מתמודד המטבח עם ההיעדרות של בעלת הבית. זה מבחן חשוב, בעיקר בהתחשב בזה שהרבה אנשים בטח שמעו על המקום בעקבות התוכנית ובאו לטעום.

למרות שהכל התחיל בג'חנון עמית ויהונתן מתאכזבים ללמוד מהמלצרית שאת פצצת הקלוריות של יהדות תימן מגישים בפרידה הכט רק בשבתות. השניים פונים לאגף התבשילים ובוחרים בקובה במיה, בחריימה, ובמפרום, עם תוספות של קוסקוס, אורז לבן ואורז בוכרי צהבהב, שניצפה על הצלחות של כל הסועדים במקום. מאגף הסלטים הקטנים נבחר סלט פלפלים בשם מרדומה, שמגיע במהרה כלצדו כמה פרוסות לחם.

עמית: אז יהונתן, בוא ספר לאליטיסט פלצן שמנותק מתרבות ההמון כמוני מה הסיפור של פרידה.

יהונתן: בעיני היא דמות מרתקת. קודם כל, ברור שהיא קצת פסיכית, שזה בעיני הכי חשוב, אחרת כלל לא הייתה נכנסת לאח הגדול. אבל יש בה שילוב של חוכמת חיים, ניסיון, והיסטוריה לא פשוטה – התמכרות לסמים, גמילות, יציאה מהארון.

עמית: ואיך היא בתוכנית?

יהונתן: היא מיד השתלטה על המטבח, וכמו שאתה יודע, מהמטבח תמיד עולות הלהבות. קודם כל, מי שמשתלט על הבישול הוא דמות שקשה להדיח, בעיקר אם הוא מבשל טוב. מצד שני,ההתעסקות באוכל של האנשים הופכת אותך חשוף להרבה מאוד תככים.פרידה למשל נקלעה לעימות רציני עם מתמודדת אחרת בשאלה הרת הגורל של "פתיתים – עם בצל או בלי?".

עמית: ואתה צפית בזה? ישבת על הספה, עשרות ערוצים בטלוויזיה, מקומות בילוי קורצים מתחת לבית, ובחרת מרצונך החופשי לראות אנשים מבוגרים מתווכחים על בצל בפתיתים?

יהונתן: אני חושב שזה דבר מרתק. כמו תמיד האח הגדול הוא מין מראה חברתית, וגם העונה הזו, שהיא די חלשה, מספרת משהו. אם בעונות הקודמות היו מחנות של מזרחיים ואשכנזים, או מריבות על תפיסות עולם, בעונה הזו כל מתמודד מתעניין רק בתחת של עצמו בדיוק כמו המדינה שלנו. או בפשטות – באם יש או לו בצל בפתיתים.

עמית: נשמע לי קצת מופרך. אבל אני לא צופה ולכן לא אעביר ביקורת. מה שכן אני יכול לבקר זה את הסלט מרדומה הזה, שדי מאכזב. הוא קר מדי, כאילו הוגש היישר מהמקרר, ולכן די אנמי.

יהונתן: רחוק מאוד מסלט הפלפלים החמים והנפלא שקיבלנו ב"אל מגרב".

אחרי המתנה לא קצרה שבה המלצרית לשולחן ובידיה שלוש קעריות עמוקות. באחת חמש קובות, בשנייה מפרום עצום בגודלו, ובשלישית שני נתחי דג גדולים והרבה מאוד פרוסות תפוחי אדמה ופלפלים. התוספות, לעומת זאת, מוגשות במידות צנועות מעט יותר, שלא ממש הולמות את כמויות הרוטב האימתניות של המנות.

יהונתן: איזה כמויות של רטבים. זה ניראה כמעט כמו מרק מפרום.

עמית: אבל מרק מפרום טעים. הרוטב ממש מוצלח, והבשר עצמו של המילוי טעים. מרגישים שזו תערובת בשר שנטחנה יחד עם עשבי התיבול, הבצל והתבלינים, ולא כזו שבה המרכיבים נקצצו בנפרד ואז עורבבו.

יהונתן: אכן מוצלח המפרום. וגם ענק. אבל בקוסקוס משהו התפקשש להם לגמרי. הוא ניראה מבטיח, ואין לי ספק שזה קוסקוס עבודת יד, אבל תריח ותטעם אותו רגע.

עמית: מריח שרוף. כאילו בושל בסיר שנשרף, והטעם קצת אפרורי. מוזר. איך שורפים קוסקוס?

צלחת הקוסקוס נשלחת בחזרה למטבח ומוחלפת במהרה בצלחת נוספת של אורז בוכרי צהוב ועמוס בכורכום, לשמחתו הרבה של יהונתן. שורת הטעימות נמשכת.

יהונתן: הקובה נחמד. המרק אמנם יכול להיות חמוץ יותר ומתוק יותר, שזה הסוד של קובה במיה מוצלח, אבל בסך הכל בסדר גמור.

עמית: יפה שכמו הקוסקוס גם הקובות הן תוצרת בית. אמנם מילוי הבשר מזכיר בצורה חשודה את הבשר שממלא את המפרום, ומילוי של קובה אמור להיות בטעם קצת אחר ולא קציצה עטופה בבורגול וסולת, אבל לא חושב שאנחנו יכולים להיות עד כדי כך קטנוניים.

יהונתן: דווקא החריימה, שעליה שמעתי לא מעט המלצות, היא היא החוליה החלשה מבין שלושת המנות. זו לא מנה רעה, אבל היא לא ממש מסעירה ומשמחת כמו שחריימה טובה יכולה להיות. אני חושב שעודף הנוזלים לא עושה פה טוב למנה.

עמית: לגמרי. רוטב של חריימה צריך להיות פצצת חריפות שמנוניות מרוכזת, שאפשר לנגב עם לחם. במקרה הזה אפשר לשתות עם קשית. זה טעים, לא אגיד שלא, בעיקר פרוסות תפוחי האדמה שספגו את הרוטב וחתיכות הפלפלים החריפים.

יהונתן: בשביל שנינו זה לא מספיק, אבל בגדול אני מאוד מבין את סוד הקסם של המקום הזה. סטודנט שיושב בבית ולומד בשבת בצהריים ישמח מאוד לדעתי לכל אחת מהמנות האלה שתזכיר לו את בית אמא או סבתא. זה שפתוח פה בשבת מהווה יתרון משמעותי למי שמחפש אוכל כזה בלב תל אביב.

עמית: אבל למי שמחפש טעמים עדתיים מוקפדים יותר יש פתרונות עדיפים. אנחנו למשל את הקובה במיה שלנו ניסע לאכול אצל נדרה באור יהודה, את החריימה אצל בכור את שושי ואת המפרום אצל פרג'י הנהדר בכיכר השעון.

המלצרית שמפנה את השולחן עונה בסבלנות לשאלות המבקרים החוקרים, ומגלה שאכן מאז תחילת שידורי האח הגדול ההתעניינות במקום זינקה, בעיקר בסופי השבוע. הפעם מחליטים השניים לוותר על קינוח, ולהסתפק בשיח פילוסופי על תרבות הריאליטי תחת קרני השמש האפרוריות של רחוב בן יהודה.

עמית: נו, אז מה ייקרה קודם שוב – אנחנו נחזור לאכול כאן שוב, או שאחד מאיתנו ישתתף באח הגדול?

יהונתן: האופציה הראשונה. לא חושב שהייתי מסכים להשתתף באח הגדול בעד שום הון שבעולם, ואני יודע שגם אתה לא. לנו ברור שצריך להתחיל מלמטה, והיום הכללים השתנו. היום הצלחה מזוהה עם פרסום בלבד, ולא עם הצטיינות בתחום מסוים.

עמית: זאת אומרת שאם היה לך כישרון מסוים לא היית פוסל השתתפות בתוכנית ריאליטי?

יהונתן: בוודאי שלא. אם הייתי יודע לשיר ואני לא, לא הייתי מהסס ללכת לכוכב נולד למשל, בדיוק כשם שאתה יודע לבשל מצוין והשתתפת במאסטר שף. אבל האח הגדול זה משהו אחר – לשם באים או כדי להתפרסם בשם הפרסום, או כדי לנסות להעביר מסר מסוים. כמו עדנה, או פעיל איכות הסביבה שהכניסו לשם עכשיו. אנחנו לא עונים לאף אחת מההגדרות.

עמית: שוב, היות שמעולם לא צפיתי, אין לי מושג.

יהונתן: טוב טוב, לא נגלוש לזה שוב. אתה רוצה לחזור לנושא המקורי של הטור הזה ולסכם את חווית האכילה אצל פרידה?

עמית: בשמחה יהונתן, ואומר זאת כך – איני יודע עוד כמה זמן תשהה פרידה הכט בבית האח הגדול, אבל אני די בטוח שבמאסטר שף היא כבר לא תנצח.

פרידה הכט מאכלי עדות, בן יהודה 20, 03-6200470. © צילומים: עירא זליכא

תביאו חשבון: עסקית חריימה (45 ש"ח) + מפרום (28 ש"ח) + קובה במיה (35 ש"ח) + חצי מנה אורז לבן (7 ש"ח) + חצי מנה אורז בוכרי (10 ש"ח) + סלט מרדומה (8 ש"ח) + 3 X שתייה קלה (27 ש"ח) = 160 ₪