צלחת מעופפת – היעדים הטעימים של 2011

אתר אוכל אמריקני בחר את היעדים הקולינריים המומלצים לשנה הקרובה • צרפת, איטליה וגם ארצות הברית בחוץ • פנמה, מלזיה ופרו בפנים • חלק מהדברים תוכלו לטעום גם בלי לצאת מישראל

אחד הדברים הכי חשובים כשמתכננים טיול בחו"ל, לפחות עבורי, הוא מה הולכים לאכול. יש אנשים שימצאו את העיסוק האובססיבי הזה בחיפוש אחרי מנות ייחודיות והמלצות מעט מייגע, אבל בעיני יעד שאין בו אוכל ראוי, מגוון ומעניין, הוא לא יעד מוצלח לטיול. יש גם יעדים בעולם שמצדיקים טיולים שכל כולם קולינריה – מעבר מטעימה לטעימה, ממסעדה ליקב, משוק לחנות שוקולד. למצאו יעדים חדשים שמצדיקים טיולים מענינים וטעימים כאלה זה כבר אתגר לא פשוט. אז כן, ברור שבאיטליה ובצרפת יש אוכל טוב, ושצפון ספרד הוא אולי האזור עם ההתרחשות הקולינרית הכי סוערת, ושבחוף המערבי של ארצות הברית תפגשו חומרי גלם מדהימים. אבל מה עם קצת אקזוטיקה? עם תחושת גילוי ארצות? עם מקוריות?

בדיוק בשביל זה בחר בלוג האוכל האמריקני המצוין endless simmer את עשרת היעדים הקולינריים המומלצים ל-2011. ברשימה, שמתפרסמת ב-Huffington Post, יש לא מעט הפתעות ויעדים מסקרנים, כולל כמה שאין לי מושג מה באמת מייחד את המטבח שלהם. אני קראתי את הרשימה, והיות שאין לי תכניות טיול בקרוב ניסיתי לחשוב איפה אפשר יהיה לטעום את המטבחים האלה כאן בישראל, בלי לעלות על מטוס (ובלי להגיע לאזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, למרות שבתכל'ס זה כיוון לא רע). אז תכינו דרכונים, וצאו לדרך:

10. קוריאה הדרומית – כמדינה שיושבת איפשהו על התפר שבין יפן לסין, ונוגעת קצת גם בחלקים הנידחים של רוסיה, בקוריאה התפתח מטבח מרתק ששואב את הטוב מכל העולמית שסביבו. קימצ'י, בולגוגי, ביבימבאפ וג'יאבצ'ה הם רק חלק מהשמות שכדאי למי שיגיע לשם להתחיל ולשנן. וכן, הם עדיין אוכלים גם כלבים. איפה בישראל? מסעדת "היהלום שבכתר" ברח' שמאי בירושלים. הפתעה קוריאנית סופר אותנטית במקום הכי לא צפוי, ונסיעת חובה לכל הרפתקן אוכל ישראלי באשר הוא.

יהלום קוריאני שמסתתר בין האבנים הירושלמיות. מנה של היהלום שבכתר

9. פנמה – כמה רע כבר יכול להיות מטבח שמטגן כמעט את כל המנות הראשונות שלו (או בעצם את כל המנות שלו) ושמתבסס על טכניקות מאפריקה, מרכז אמריקה, הקאריביים וספרד? תוסיפו לזה את המיקום המיוחד של פנמה כגשר בין שתי יבשות, ותבינו את הבחירה. איפה בישראל? אין לי מושג מאיפה להתחיל לחפש אפילו.

8. בלגיה – בגלל הצ'יפס, המולים, הבירה, האנדיב, אבל בעיקר בגלל השוקולד. מסתבר שבאנטוורפן, למשל, קיים ריכוז חנויות השוקולד הגבוה בעולם ביחס לגודל האוכלוסיה. על ריכוז הפדופילים, אגב, לא כתבו כלום בדירוג הזה. איפה בישראל? חנויות שוקולד מצוינות פזורות לאורך רחוב אבן גבירול בתל אביב, ובנורמה ג'ין היו מגישים פעם בימי ראשון מולים וצ'יפס עם בירה בלגית. יש מצב שהמסורת עדיין קיימת.

7. מרוקו – עוד מדינה שהרוויחה קולינרית מהקולוניאליזם ושדרגה את המטבח הנהדר ממילא שלה עם טוויסט צרפתי. מטבח צבעוני, שופע, מתוק וגם חריף, עם כמה מאכלים באמת מופלאים והרבה יותר מסתם קוסקוס. איפה בישראל? באשדוד. ואם בתל אביב – מסעדת "אל מגרב" הנהדרת והמפתיעה שחבויה בשפיץ של מתחם יד חרוצים. אכלתי שם בשבוע שעבר את מרק החרירה המרהיב ביותר שבו נתקלתי לאחרונה, ופסטייה אלוהית. גם רפאל, כמובן, באה בחשבון.

בשר, שזיפים ושקדים בטאג'ין של השף המוכשר כמאל אלבז ממסעדת "אל מגרב". מרוקו זה כאן

6. פרו – אין לי מושג מה עומד מאחורי הבחירה הזו האמת, חוץ מזה שבטח ההשפעה היפנית עשתה להם טוב. כל מי שטייל בדרום אמריקה ידע לי לספר לי רק שבגדול רוב האוכל שם די נורא: שעועית, תירס, תפוחי אדמה ואורז בוואריאציות שונות. אבל בינינו, מה ישראלים מעושנים של אחרי צבא מבינים באוכל? איפה בישראל? כנראה שנצטרך לחכות לסניף של נובו בשביל אוכל פרואני-יפני. בהיעדרו, סושי סמבה יכולה להוות חצי תחליף הולם.

5. סרי לנקה – האי הזה באוקיינוס ההודי נחשב לאחד היעדים הטובים בעולם לגולשי גלים, ולא ממש מוזכר כפנינה קולינרית. אם כבר, הוא מפורסם במטעי תה ותבלינים. האח הגדול שטייל שם מדווח שרוב האוכל הוא בעיקר חריף, עד כדי כך שאחת השורות הראשונות במדריך הלונלי פלאנט למדינה מתייחסים לצורך לבנות סיבולת לצ'ילי על סוגיו השונים. קיצר, הודי – אבל עם קטע. איפה בישראל? הכי קרוב שאני הגעתי לסרי לנקה זה הפיליפינית של סבתא שלי.

4. פורטו ריקו – לדעתי היעד הזה ברשימה כי הכותבים שלה אמריקאים, וזה קרוב אליהם הביתה ונשמע אקזוטי. לא ממש יודע מה אוכלים שם, אבל כמה טוב יכול להיות האוכל במדינה שהיא פחות או יותר חלק מארצות הברית? איפה בישראל? אנא עארף, מקדונלדס?

3. אנגליה – כבר מזמן לא הבדיחה הקולינרית של העולם. אמנם עדיין אפשר למצוא שם בקלות יציקות מאיימות של שעועית ונקניקיות לארוחת בוקר, אבל מספר מסעדות העלית עולה בהתמדה. את אוכל הפאבים השמנוני והנורא מחליפים גסטרו-פאבים משודרגים, ובין לבין פורחות מסעדות אתניות של שלל קהילות המהגרים. איפה בישראל? אוכל אנגלי אמיתי לא חושב שיש כאן. פיש אנד צ'יפס טוב תמצאו בדוכן בשוק מחנה יהודה, במולי בלומ'ס ברח' הירקון בתל אביב. הגסטרו פאב, ביהודה הלוי 58, מנסה לשחזר את הטרנד הבריטי בהצלחה חלקית.

אפילו הנוף יכול להזכיר לפעמים את אנגליה. דג מטוגן וצ'יפס בסמטאות מחנה יהודה

2. מלזיה – בכל העולם מסעדות מלזיות הולכות ודוחקות את רגליהן של המסעדות התאילנדיות, ורק בארץ אין מי שירים את הכפפה. המטבח המלזי הוא מפגש בין האינדונזי לתאילנדי, וכמו בכל מטבח אסיאתי יש המון השפעות סיניות ואפילו הודיות. המון תבלינים, סוגי קארי אקזוטיים, ושמות כמו נאסי גורנג, אסאם לאקסה ואוטאק-אוטאק. לא מקסים? איפה בישראל? אולי בצפרה אפשר למצוא כמה דברים שיזכירו טעמים או שמות מלזיים, אבל יש מצב שמדובר בכלל בהמצאות של קונפורטי.

1. יפן – כבר לא באמת צריך להסביר למה הם במקום הראשון, נכון?

איפה בישראל? לא חסרות אופציות. יש מצב שסאקורה היא כרגע הטובה מביניהן, אם כי עבר די הרבה זמן מאז שביקרתי שם לאחרונה. גם מינאטו בתחנת הדלק בכניסה לקיסריה מגישה סושי מצוין כזכור לי. כשר, אבל מצוין.

ומה אתם חושבים על הרשימה הזו? לאן הייתם נוסעים ומה הייתם אוכלים? ומה היעד הקולינרי המועדף עליכם? בשנה הבאה, בואו נקווה, גם ישראל תהיה ברשימה. אין באמת סיבה שלא – עושר מופרע של חומרי גלם, כור היתוך של מטבחים אתניים, השפעות ערביות חזקות ושאריות של כיבושים עותמאניים ובריטיים. תוסיפו לזה עיר כמו תל אביב, עם מסעדות נפלאות באמת שנותנות בכיף פייט לצמרת של אמריקה, מתחמים קולינריים חלומיים כמו העיר העתיקה ואזור שוק מחנה יהודה בירושלים, וקיבלתם, להערכתי, נוסחה מנצחת.

פורסם בקטגוריה עלו ברשת, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

17 תגובות על צלחת מעופפת – היעדים הטעימים של 2011

  1. מאת קום ז'ונג איל‏:

    אין מקום כזה קוראיה הדרומית

  2. מאת קום איל פו‏:

    אתה טועה ומטעה: אין מקום כזה ירושלים

  3. מאת נעמה‏:

    כשעשינו תקופה ביפן, קפצנו לשבועיים לקוריאה הדרומית כדי לחדש ויזה.
    מאוכל מצויין (אכלנו במטבחים ביתיים של מקומיים, לא במסעדות) עברנו לאוכל מסעיר. היינו באקסטזה.

  4. מאת maayan‏:

    דיל מולים עם צ'יפס ובירה יש בכל יום ראשון בכל סניפי הגוצ'ה.
    ואם הזכרת את בלגיה, אני מזכירה לשניה את הולנד השכנה ואת החנות של ביאטריס ברחוב רש"י פינת קינג ג'ורג' בתל אביב.. לפעמים ניתן למצוא שם דברים מגניבים :)

    • מאת עמית אהרנסון‏:

      נכון!
      כמעט שכחתי מהחנות הזו, מעיין. תודה על התזכורת. אקפוץ לשם בקרוב, אולי אפשר להצטייד שם בקצת חנבר שיעזור להעביר את לילות החורף הקרים…

  5. התמונה של האוכל מאל מגרב עושה תיאבון!! ובאמת טעים הפישאנדצ'יפס במחנה יהודה, אבל מטבח אנגלי זה גועל נפש. נקניקיות ושעועית על הבוקר..

    • מאת רייה‏:

      גם אני חשבתי ככה פעם, אבל ארוחת בוקר אנגלית טובה היא תענוג! נכון, הרבה קלוריות, אבל ממממ…..

      • מאת עמית אהרנסון‏:

        ארוחת בוקר אנגלית היא אכן תענוג, כל עוד לא עושים את זה יותר מכמה פעמים בשנה. או בשבוע. או ביום.

        שוכבת, בתור חובבת אורז עם שעועית (גם ארוחת בוקר מצוינת) בפינתי ציפיתי ממך ליותר פתיחות בנושא… מה רע בקצת פסוליה על טוסט עם חמאה?

  6. מאת גדי‏:

    מה עם שיקגו?

  7. מאת תהיו רציניים‏:

    בחייאת – סאקורה המסעדה היפנית הכי טובה בארץ?? מאיפה נולדה האגדה הזו?
    סאקורה הירושלמית היא מסעדה באמת טובה. בעיניי, אגב, היא טובה מאוד, אבל לא מצוינת. היא אולי לא היפנית הכי טובה בארץ (יש עוד פרמטרים לבדיקה של התואר הזה חוץ מאיכות הסושי), אבל לכל הפחות יש שם סושי טרי וטעים.
    על הסניף התל אביבי אני ממש לא רוצה לדבר – בפעם האחרונה שאכלנו שם זה נגמר ממש רע. כל כך רע שזה הוציא לנו את החשק לבקר בירושלמית. אם ספק הדגים של שתי המסעדות הוא ספק משותף, זה אומר דרשני.
    אם צריך לעשות ממוצע בין שני הסניפים (מה לעשות, המסעדות נושאות את אותו שם, שייכות לאותם בעלים ומבחינתי אי אפשר להפריד ביניהן) – יוצא בינוני-מינוס.

    • מאת פורמלג‏:

      מסכימה עם דבריך.

      (ולנושא אחר) עמית, בבקשה ספר באיזו מצלמה ועדשה אתה משתמש, במיוחד בתמונת הפיש אנד צ'יפס.
      תודה!

      • היי פורמלג,

        את תמונת הפיש אנד צ'יפס צילמה מגד גוזני, הצלמת המוכשרת להפליא שמצלמת בדרך כלל את המדור "אוכלים צהריים" בירושלים. אין לי מושג באיזה מצלמה ועדשה היא משתמשת, אבל אני יכול לנסות ולברר בפעם הבאה שניפגש. גם את תמונת הקלוז-אפ היפה של המנה הקוריאנית עשתה מגד.

  8. מאת יונתן‏:

    לטעמי, האוכל הפרואני הוא אכן אחד המשובחים שטעמתי. מסעדות הפועלים שם הן באמת די חסרות מעוף ומשעממות, אבל המטבח האנדיני הוא לא פחות ממופלא, הסצינה הקולינרית במדינה מתעוררת בגדול [לא סתם הקינואה נעשתה פופולרית כל-כך בעולם המערבי], ובלימה, קוסקו וארקיפה יש כמה מסעדות גורמה נדירות, ולא יקרות במיוחד ביחס לאיכות המשובחת של המזון שמוגש בהן. נראה לי כמו בחירה מצויינת.

  9. מאת גל‏:

    בלגיה:
    מולים וצ'יפס + בירה יש בגוצ'ה התל אביבית – יש 3 סניפים בעיר. בימי ראשון יש קומבו מיוחד של מולים צ'יפס ובירה ב-72 ש"ח. בימי חמישי יש אויסטרים. גם די בלגי.

  10. מאת גל‏:

    יפן:
    מון. בוגרשוב. נקודה.

להגיב על עמית אהרנסון לבטל

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>