מחפשים את מיס לוסי – ויטרינה

באמצע אבן גבירול קמה מזללת נקניקיות קטנה ומטריפה • יהונתן ואני עשינו סיבוב בוויטרינה וחזרנו מאוהבים • קודם כל בצ'יפס המדהים • אחר כך במגוון הנקניקיות • ולקינוח גם באחת הלקוחות

יהונתן: נו עמית, מה בא לך לאכול השבוע?

עמית: לא נעים להודות, אבל אני עדיין קצת מלא מהביקור שלנו אצל חג' כחיל.

יהונתן: אז בוא נלך על משהו פשוט. ארוחת הצהריים הקלאסית של ילדי ישראל.

עמית: שניצל? ניראה לי שהנושא נחקר כבר בתל אביב מכל הכיוונים…

יהונתן: אל תשכח שלצד ילדי השניצל והפירה התקיימו תמיד ילדי הנקניקייה והצ'יפס.

עמית: והפריחה האחרונה בסצינת הנקניקיות העירונית היא בהחלט הזדמנות לראות איך טרנד הפאסט גורמה מטפל בגלילי הבשר האפרוריים של פעם.

יהונתן: נהדר. אז פרנק? זכור לי סניף באבן גבירול ממש ליד המזנון.

עמית: יש כבר מקום חדש יותר אפילו מהפרנק באותו רחוב ממש, קצת יותר צפונה. קוראים לו הוויטרינה והוא מתגאה בלא פחות מ-14 סוגי נקניקיות.

הפוגה קלה בגשם הכבד ששטף את העיר בסוף השבוע האחרון מאפשר למבקרים להגיע לוויטרינה יבשים באופן יחסי. למרות שם המקום, העובר ברחוב שאינו מכוון למטרה עלול לפספס בקלות את הוויטרינה, שקצת מסתתרת מאחורי חזית של עץ כהה. רק כשחוצים את המפתן מתגלה פשר השם למראה מקרר שקוף וגדול עמוס במגוון מסחרר של נקניקיות.

מקרר החלומות. מסע עולמי של נקניקיות

יהונתן: מדהים, עברתי פה לפני יומיים ולא שמתי לב שיש כאן מקום חדש בכלל.

עמית: יש לי תחושה שמדובר במקום שלפספס אותו זה סוג של שגיאה קשה. קודם כל יש פה משהו נעים באווירה.

יהונתן: מזכיר קצת מקומות של פאסט פוד גורמה בניו יורק, בדגש הווילג' או הלואר איסט סייד.

עמית: אני חשבתי סן פרנסיסקו דווקא, אבל מבין לחלוטין למה אתה מתכוון.

יהונתן: שנאמר, אני לא יודע מה זה היפסטרים, ועדיין יש לי הרגשה שאת המקום הזה הם מאוד יאהבו.

מאחורי הדלפק עובדים בשלווה בוויטרינה שני אנשים שדומים זה לזה בצורה חשודה. בירור קצר מעלה שמדובר בבעלי המקום, שהם גם אב ובנו. הבן, נתי מנשה, עלה לפני כמה חודשים לארץ מארצות הברית, שם עבד בכלל בעולם האופנה. אביו גידי, נקניקן חובב, התגייס לוודא שהבן יישאר בארץ, ורתם למטרה את מתכוני הנקניקיות הביתיות שפיתח בשנים האחרונות. כל נקניקיה נקראת על שם עיר אחרת בעולם, בהתאם למרכיבים ולתיבול. ערש תרבות הנקניקיות מיוצג על ידי מינכן, וינה, ברלין ושטרסבורג. יש יעדים אקזוטיים יותר על המפה של משפחת מנשה: דלהי, קזבלנקה, ליסבון ואפילו סלוניקי.

כשבאנו חשבנו שאנחנו לא מאוד רעבים. אז חשבנו

נתי: מה בשבילכם חברים?

עמית: אני רוצה את הכל. מסע עולמי בתוך מעיים.

יהונתן: לא אמרת שאתה לא רעב?

עמית: שיקרתי. חוץ מזה, אין הרבה דברים שגורמים לי להזיל ריר כמו נקניקיות איכות. אני בוחר בשלב ראשון בנקניקיית אקפולקו, עם כמון וצ'יפוטלה. עם תוספת צ'ילי בלחמנייה.

יהונתן: אם כך אני אבחר בצד הקלאסי של המפה. נקניקיית וינה מעגל ויין לבן.

עמית: ובשם האוריינטליזם בוא נטעם גם את נקניקיית קזבלנקה שמכילה אריסה.

נתי: מה לשים לכם בלחמניות? בצל מקורמל אתם אוכלים? בשביל הקזבלנקה אני ממליץ על פלפל קלוי.

יהונתן: אנחנו סומכים עלייך. מה שאתה ממליץ יהיה לנו נפלא. ונשמח לסלסלת צ'יפס.

נתי: יש לנו צ'יפס זהב מתפוח אדמה, כתום מבטטה או חצי חצי.

עמית: חצי חצי איט איז.

נתי ואביו מתפנים לעבודה על המנות. הם עובדים זה לצד זה בשקט מוחלט ובקצב נינוח מאוד. גידי צולה והופך את גלילי הבשר על הגריל, ונתי מורח כל לחמנייה בתוספות המתאימות ומגיש. כפות מרק סיניות מחרסינה ובהן איולי תוצרת בית מונחות על הדלפק, יחד עם כלי קטן של ביצים רכות ובו רליש – מלפפונים בחומץ קצוצים דק דק. הצ'יפס מוגש בתוך דגם מוקטן של עגלת סופר, והלחמניות של הנקניקיות רחוקות מלהיות הספוגים חסרי הטעם של הקייטנות ומגרשי הכדורגל – מדובר בלחמניות שמזכירות לחם פרנה מרוקאי, שהופכות פריכות במיוחד אחרי חימום קצר.

אני שוקל ברצינות להדפיס את התמונה הזו על ציפיות של כריות. ככה מובטחים חלומות טובים

עמית: איזה כיף זה נקניקייה עם צ'ילי. עד היום נתקלתי בפלא הזה רק בארצות הברית. הטעם המעושן של הצ'יפוטלה והצ'ילי משתלבים מעולה, והנקניקייה עצמה עסיסית ודחוסה.

יהונתן: הווינה לעומת זאת דקה ופריכה. נקניקיה מהסוג שכל ביס בה משמיע קול פיצוח כשהשיניים פוגשות את הבשר. חרדל משובח, מלפפון חמוץ, כרוב. תענוג גדול.

עמית: וואו, תטעם את הצ'יפס. אני כמעט ולא יודע מה להגיד. זו הפתעה ענקית.

יהונתן: מדהים. ללא צל של ספק, זה הצ'יפס הכי טוב שיצא לי לאכול בתל אביב.

עמית: יש מצב שאתה צודק. צ'יפס מלוח במידה הנכונה ועם טוויסט ממזרי ונחמד של קליפת לימון ופטרוזיליה קצוצה למימדים מיקרוניים כמעט.

יהונתן: יחד עם האיולי הפנטסטי הזה, שעמוס בשום כמו שאני אוהב, מדובר בנשנוש שרק בשבילו אני עוד אחזור לכאן.

עמית: אני גם אחזור בשביל הנקניקיות. המרוקאית הזו נהדרת, וההמלצה של נתי התגלתה כמוצדקת – המתיקות של הפלפל הקלוי יושבת בול על החריפות של האריסה. לאן ניסע עכשיו?

למרות שבוויטרינה מציעים גם שני סוגי המבורגרים שנראים מפתים למדי – אחד עם גבינה ואחד בלי, מחליטים עמית ויהונתן להמשיך לצעוד בנתיב הנקניקיות. לסיבוב השני הם בוחרים בביקור במינכן (בשר לבן וגרגרי חרדל) וברלין (בקר עם מרווה), הפעם בצלחת, בשם הגיזרה והמקום בבטן. בינתיים המקום הקטן מתמלא בקהל תל אביבי מעורב: סטודנט שהביא את ההורים לחזות בפלא, עורך דין מעונב, והפתעה בדמות צעירה בלונדינית דקיקת גיזרה שתוקפת ללא היסוס נקניקייה עסיסית נוטפת חרדל וכרוב כבוש.

ככה, אם עוד לא ידעתם, ניראה הצ'יפס הכי טוב בתל אביב. בלי תחרות בכלל

עמית: יהונתן, אני חושב שאני מתאהב.

יהונתן: אני איתך. מצוינת המינכן הזו. כמו גירסת וינה היא קלאסית ועדינה, וכשאוכלים בצלחת ממש מרגישים את טעם הבשר. איזה כיף המקום הזה!

עמית: אני מתכוון לבחורה שעל הבר. מזכיר לי שפעם בניו יורק ראיתי בחורה מחסלת לבד סנדביץ' פסטרמה חמה עצום ממדים. מישהי שיורדת ככה בלי להתבלבל על נקניקיה בלחמנייה לארוחת צהריים היא בעיני חומר לחתונה.

יהונתן: כנראה שרק בחורה כזו תהיה מסוגלת להתמודד עם החיבה הבלתי מרוסנת שלך לעמבה ומוצריה. זו יכולה להיות הזדמנות להפוך את המדור שלנו למדור לאיתור קרובים…

עמית: סטייל "נפגשנו" במעריב לנוער? "ראיתי אותך בכיכר מסריק עם שתי חברות, לבשת שמלה ירוקה, צרי קשר"? היה מדור כזה גם בירושלים ב"כל העיר". טליתא קומי קראו לו.

יהונתן: בדיוק לזה אני מכוון. אז אם הבחורה הבלונדינית בעלת התיאבון הבריא שביקרה בוויטרינה ביום רביעי לפני כשבוע וחצי קוראת אותנו כעת – צרי קשר.

המבקרים מסיימים את הסיור בגרמניה ויהונתן מניף דגל לבן לכניעה. עמית מתעניין בקינוחים, ומגלה שלעסק המשפחתי יש גם צלע נשית. אמא של נתי מכינה לוויטרינה קינוח של בראוניז שוקולד עשירים. אלא שהם בדיוק נגמרו. בצר לו, ובהיעדר אופציות מתוקות, אין לעמית ברירה אלא לבחור בנקניקייה נוספת. הפעם מדובר בדלהי – נקניקיית עוף בתיבול קארי ופטרוזיליה.

אפשר גם בלי לחמניה, וככה אפשר לטעום אפילו יותר. ציור בצלחת

יהונתן: אתה אוכל עוד אחת??? אין לך גבולות.

עמית: הלו, חייבים משהו מתוק לקינוח, ונתי המליץ לאכול את הנקניקייה הזו עם קטשופ.

יהונתן: כנראה שאין ברירה אלא לקחת ביס. זה נחמד, אם כי המרקם של העוף קצת פחות לטעמי משל שאר הנקניקיות שאכלנו.

עמית: אנחנו ממש תמימי דעים היום. בטעם זה מזכיר במשהו קארי-וורסט גרמנית, שזה נחמד, אבל המרקם של העוף באמת קצת פחות כיפי.

יהונתן: אני כבר מחכה לבוא לפה שוב. יש משהו שובה לב במקום הזה, חוץ מהנקניקיות המצטיינות. העיצוב עם הקריצה, העובדה שבכל מנה יש איזה טוויסט ממזרי, ההקפדה על הפרטים הקטנים.

עמית: אהבתי לראות את העבודה הרגועה והשלווה של האבא והבן זה לצד זה. אני מקווה רק מקווה שכאשר רגעי העומס יגיעו הם יידעו לתת מענה.

יהונתן: וזה מוביל אותי לדבר היחיד שלא ברור לי בכל המקום הזה.

עמית: והוא?

יהונתן: איך יכול להיות שלא משתרך פה עדיין תור ענק?

ויטרינה, אבן גבירול 54, 03-6960304. © צילומים: מישל גבינט

תביאו חשבון: אקפולקו (23 ש"ח) + וינה (20 ש"ח) + קזבלנקה (23 ש"ח) + ברלין (23 ש"ח) + מינכן (20 ש"ח) + דלהי (23 ש"ח) + צ'יפס חצי חצי (14 ש"ח) + קולה (8 ש"ח) + מינרלים (7 ש"ח) = 161 ש"ח

מאחורי הפלפל הקלוי מסתתרת נסיכה מרוקאית מתובלת באריסה. נקניקיה נוסח מרוקו

פורסם בקטגוריה "אוכלים צהריים", מסעדות, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

25 תגובות על מחפשים את מיס לוסי – ויטרינה

  1. מאת ליאורה‏:

    ואני חשבתי שלי יש סטיה בזה שאני מדרגת אנשים לפי יכולות האכילה שלהם. טוב לדעת שאני לא לבד.

  2. מאת רונה‏:

    נקניקיות best, ציפס best, פשוט מקום כיף

  3. מאת dany‏:

    I lived in NY for 12 years and this place would get lots of restect even in NYC

  4. מאת אורן‏:

    מזל לתל אביבים שנפתח מקום כזה במחירים סוף, אין בקטגוריה עוד מקום כזה בארץ, ואפילו בעולם יהיה קשה למצוא כזה מקום. נקניקיות אם כבד אווז או נקניקיה תאילנדית ?? שריטה עמוקה. תודה ויטרינה.

  5. מאת נאמני יום כיפור‏:

    יפתח הולכים לשם ביום ראשון תתכונן. ובשני.

  6. מאת גיא‏:

    כל מילה אמת!

  7. מאת שגיא‏:

    יש סיכוי שהמקום הזה כשר?….

  8. מאת מרקוביץ'‏:

    וואלק, אחת הפעמים הראשונות שמישהו מצליח לגרום לי להתגעגע לתל אביב בחודשיים האחרונים. נשמע מעולה.

    וחוצמזה, "מישהי שיורדת ככה בלי להתבלבל על נקניקיה בלחמנייה לארוחת צהריים"? הפוד-פורנו הוא במודע?
    (החולשה האישית שלי, אגב, היא בחורות שמזמינות וויסקי בפאבים. אבל גם נקניקיות זה אחלה.)

  9. מאת mireille‏:

    כתבה אמיתית ,למה לא ,אוכל ברמה ולא יקר.כל הכבוד לאבא ולבן.

  10. מאת shira‏:

    אכלתי שם ביום ראשון, שני ,ושלישי,מה זה אומר?

  11. מאת ruth‏:

    הילדים שלי אוכלים בויטרינה בתאבון תמיד, לא רוצים לאכול בבית ,מה עושים?

  12. מאת עו"ד פלילי‏:

    טוב ניסיתי, אבל בתור צמחוני לא הצלחתי. להתחבר.

  13. מאת maayan‏:

    ווואווו..
    עשיתם לי ממש חשק!

    אחרי ההמלצה על הטרטר בורגר בטאפאס בשוק (הם שינו את השם) אני הולכת אחרי ההמלצה הזו בעיניים עצומות :)

  14. מאת שורף דקלים‏:

    באמת טעים.
    ובאשר להיפסטרים, אין מצב שהם יאכלו שם. א. הם צמחונים. ב. הם מאפרים על עצמם, ובמקום הזה הרי אסור לעשן.

  15. מאת בוריס‏:

    תסלחו לי אבל אנשים איבדו פרופוריות. חבילת נקניקיות טובות אצל הקצב היוקרתי שלי עולה 28 שקלים. אתם מדברים על סכום דומה לפאקינג נקניקיה. עם כל הכבוד לאב ובנו, הגזמתם.

    אני מכיר מקום שעושה המבורגרים מדהימים 250 גרם של עונג צרוף אבל כל מהבורגר 79 שקלים. מקומות כאלה שעושים עלינו (כן, ישירות על הכיס שלכם) מאות רבות של אחוזי רווח לא ראויים להמלצה.

    • בוא נסכים שלא להסכים, ושאיש הישר בעיניו יעשה. לא מתאים לך – אל תקנה. לעניות דעתי הדיל שמציעים בוויטרינה (22 ש"ח לנקניקיה בלחמנייה מצוינת), הוא שווה ביותר.

  16. מאת ינשופית‏:

    עמית, אתה הורג אותי. מצאתי את עצמי משוטטת פה ותראה על מה נפלתי.

  17. מאת יריב‏:

    אחרי כזו ביקורת הייתי חייב ללכת לבדוק את המקום בעצמי.
    לצערי קיבלנו יחס כל כך לא נעים מבעל המקום ועובדיו שלא הגענו אפילו לשלב טעימת האוכל.
    קמנו ושארנו את האוכל על השולחן והלכנו לאכול נקניקיה טעימה אצל פרנק בהמשך הרחוב ,
    (שם השירות היה חייכני נעים ומהיר)

  18. מאת זיו ונמרוד‏:

    הבעלים של המקום מתנהג בצורה מבחילה! בנאדם לא נעים ולא סימפטי. היה לנו שם ממש סיפור לא נעים , אני לא אפרט יותר מידי , אבל הכל התחיל בזה שאני וחבר שלי באנו ועמדנו בדלפק בחזית והבנאדם ממש נפנף אותנו ואמר בצורה כל כך לא נעימה ומתנשאת ״הלו זה לא הסביח של עובד פה , כנסו כנסו ״ הוא עשה זאת בלי טיפה של צחוק, הבנאדם ממש מבחיל ובזמן שאנחנו שם היה לו עוד קטע עם זוג לקוחות מבוגרים. לבנאדם הזה פשוט עלה השתן לראש ולא מגיע לו להתפרנס בכבוד! הלוואי שעוד אנשים שנפגעו כמוני יספרו ויגיבו פה.. תודה..

  19. מאת שירי‏:

    אני ובעלי הולכים לשם כל הזמן אבל רק בשביל ההמבורגר המדהים והרטבים המדהימים והחמוצים הביתיים, אין על המקום הזה גם היחס נפלא, מהיום הראשון שלנו שם ועד היום נתי הוא אחלה בנאדם, חביב ומפנק, כל פעם בסוף הארוחה מביא לנו שוקולדים שאישתו מכינה.

להגיב על שורף דקלים לבטל

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>