גילוי נאות – כתית

אפשר להמשיך להתעסק בראיון שנתן השף מאיר אדוני לגלובס • אפשר, אבל עדיף שלא • כי אז שוכחים לדבר על האוכל • והאוכל במסעדת הדגל של אדוני, כמה לא מפתיע, ראוי בהחלט שידברו עליו

לא מעט זמן לקח לי להגיע ללכתוב את הדיווח על הארוחה הזו. כמעט חודש, למעשה. זה די הרבה זמן לזכור בו פרטים וטעמים, אבל אני חושב שבמקרה של כתית לא הייתה לי ברירה. החלטתי לחכות כי הבנתי שאני לא רוצה לכתוב על סאגת "מאיר אדוני – ליידי גלובס" וספיחיה השונים. אין לי עניין כי אני מאמין שאף אחד לא יוצא טוב מהסיפור הזה – לא ליידי גלובס, לא מאיר אדוני ולא ניב גלבוע, שזרק את עצמו משום מה לקלחת בתגובה הזויה. למעשה, אני חושב שכולם יוצאים ממנו רע במידה זו או אחרת. ומכיוון שאין לי עניין לחפור בעסק הזה שוב – למצוא את האמת האחת שאולי ישנה ואולי אינה, ולהצליב גרסאות ולנסות ולנטרל ספינים – אני מעדיף לעזוב את זה. כי בואו לא נשכח שמדובר בסופו של דבר, בסך הכל, באוכל. ואין סיבה שבשביל לכתוב על אוכל יהיה צריך לגייס למערכה את וודוורד וברנשטיין.

אז נכון שיש שיגידו (שגיא כהן למשל) שהדברים של אדוני נוגעים בלב לבה של הקולינריה המקומית על מעלותיה ובעיקר על חסרונותיה. יש אפילו שיגידו שהם מעידים על משהו רחב יותר בחברה הישראלית או שהנורמה העיתונאית שמשתקפת מסיפור גם היא מצביעה על דברים בעייתיים. יכול להיות שכל הדברים האלה נכונים. אני, באופן אישי, לא חושב שהשאלות האלה מעניינות או צריכות להטריד מישהו שמנסה לבחור מסעדה לחגיגה פרטית משלו. כי מה שמעניין אותו, בסוף, זה מה שיהיה לו בצלחת. וזו גם הסיבה שבבואנו לבחור מסעדה ליום הולדתה של המהממת לא היינו צריכים להתלבט יותר מדי. כי בתחום האוכל, ובפרספקטיבה של חודש אני יכול לומר זאת בצורה בטוחה אפילו יותר – כתית עושה את העבודה בצורה הטובה, המיוחדת והמרשימה ביותר, ועונה בדיוק על הצורך של מסעדה חגיגית, עלית, יוצאת דופן. מסעדה לאירועים מיוחדים.

משעשע חיך רציני למדי. יוגורט חמים, סרדין, טרטר דג ים, סומאק וצ'יפס במיה. מרכיבים מוכרים, טעם שונה

עוד לפני האוכל, מילה (או כמה) על השירות. כי הרבה מאוד זמן שלא קיבלתי שירות מהנה כל כך כמו זה שקיבלתי בכתית. מי שאחראי לכך הוא מנהל משמרת בשם איתי, שעל אף גילו הצעיר (אני בספק אם לבחור יש 25) יכול להעביר כבר מעכשיו שיעורים פרטיים בתחום לוותיקי מלצרי תל אביב. השירות של איתי נהנה מהמעלה החשובה ביותר – הוא היה קשוב. הוא התעניין האם אנחנו חוגגים משהו, הבין שאנחנו מבקשים לחלוק את כל המנות ולאכול בקצב אטי, גילה הבנה להעדפה שלי לשתות את היין במזיגות קטנות (כדי שלא יתחמם בכוס) ודאג לעדכן את המפלס הנמוך ממילא בכוס בכל פעם שזה ירד מתחת לרף מסוים. הוא דאג לניקוי פירורים מהשולחן ולהחלפת סכו"ם מבלי הקרירות או הקיפאון שמאפיינים לפעמים צעירים וצעירות שנקלעים לעבודה במסעדות יוקרה (כמו שקרה למשל במול ים). הוא עשה את כל תוך כדי שיחה נעימה על המנות, על המרכיבים השונים שלהן, על המחשבה שמאחוריהן ועל הדרך גם חלק עמנו חוויות מארוחות יוצאות דופן שיצא לו לאכול לאחרונה. ככה ובדיוק ככה – עם אוזן קשבת וחצי חיוך – צריך להעניק שירות במסעדות יוקרה. הרבה פעמים בארוחות במסעדות מן הסוג הזה, בוודאי כאשר יושבים ואוכלים בזוג, השיחה נוטה לקפוא או להשתתק ברגע שמלצר ניגש לשולחן. במקרה של איתי המקסים ושל כתית ההפך הוא הנכון – בכל פעם שהוא הלך חיכינו כבר לכך שיחזור, כדי שנוכל לשאול אותו מה בדיוק היה באבקה השחורה שעטפה את הדג, ממה מורכבים הכדורים הלבנים המסתוריים במנת הטרטר או למה הוחלט לשלב במנת הקינוח גם בזיליקום וגם טרגון.

סשימי דג ים גירסת הציור השבועי לילד - השף צבע הכל בצבעים עזים ורק את הדג הותיר בשחור

השאלות הללו הן רק שלוש מתוך רבות שעלו במהלך הארוחה. כי האוכל של השף מאיר אדוני ושל יד ימינו יוני דנון הוא אוכל מעניין, שגורם לך לנסות לפענח אותו ולהבין את ההיגיון שמאחוריו בתהליך מהנה במיוחד של אכילה. למשל במנה שנקראת סשימי דג ים. הצלחת שנוחתת על השולחן (כמו כל המנות בארוחה) יפה כמו ציור. היא קצת מזכירה אולי את חבצלות המים של מונה, אבל ממש רק קצת ורק להדיוט אמנותי כמוני. אתה מביט בה ומנסה להבין, ממש כמו במערכון של מונטי פייתון, לאן נעלם הדג. ומה זה התלוליות הוורדות האלה? והגרניטה? וממה עשוי הג'לי? זו מנה שאין לך כמעט שום יכולת להעריך את הטעם שלה על סמך מראה בלבד. כי רבים המרכיבים בה שממתיקים סוד. ואז ניגשים למלאכת הטעימה, והכל מתגלה. הדג (מוסר ים, כמדומני), טרי שבטריים, מסתתר מתחת למעטה דקיק של אבקת אצות נורי. מתחתיו פניני טפיוקה קטנות שנותנות עוד מנשך עדין. החומר הוורוד הלא מזוהה הוא מעין קרם של ג'ינג'ר כבוש ביתי. הגרניטה מרעננת עם רמז לחזרת. הג'לי מתקתק מדבש. הכל ביחד מתחבר למשהו שהוא בין פרשנות מודרנית לסושי (בחיבור שבין החזרת, האצות, הדג והג'ינג'ר) לבין הסלט הכי מרענן שייצא לכם לטעום.

טרטר נתח קצבים. המהממת: זה הזר הכי יפה שקיבלתי ליומולדת

או מנת הטרטר מנתח קצבים. אתה מנסה להבין מה עשו לחלמון הביצה שהוא צהוב כל כך או איך הופכים פרמזן לכדורים קטנים וחייזריים למראה. זה אוכל שאם הוא לא טעים הוא יכול להיות קצת מעייף – עמוס מאוד בפרטים, מצולחת עד המילימטר האחרון. למרבה השמחה, הוא טעים עד מאוד והתחושה היא שמאחורי כל עלה קטן, מאחורי כל מרכיב שמוכן דווקא כך ולא אחרת, עומדת מחשבה ברורה. גם כשהעסק פחות מתחבר, כמו למשל במנה ראשונה של שקדי עגל עם דף של פסטת חלמונים, ביצה עלומה ועלי חסה, הוא נשאר בגדר הטעים. אלא שלנוכח המנות האחרות, המנה הזו, של שקדי העגל, הרגישה פתאום הרבה יותר "סטנדרטית". קצת כמו מנה של מסעדה שמנסה להיות כתית, אבל היא לא.

אין אין אין חגיגה, בלי בלי בלי חלמון נוזל של ביצה. מנת שקדי העגל

אכלנו גם מנה (העיקרית היחידה שבחרנו) שהראתה את הצד השני, השורשי יותר, של מאיר אדוני ואת הדרך הארוכה שעשה מאז ימי כתית הראשונה בכפר רות. מהארוחה היחידה שלי במסעדה ההיא (ארוחה שנערכה לדעתי לכבוד שחרורי מצה"ל לפני כמעט עשור) אני זוכר בעיקר מנה של לחי עגל מתקתקה ועמוקת טעמי תבלינים, עם בשר שנמס כמעט למגע המזלג. את כל המאפיינים האלה מצאתי גם במנת השוק אווז קונפי, שהוגש עם תבשיל חיטה וקצת שזיפים ביין וגבעולי אספרגוס ושעועית ירוקה שנועדו לתת פריכות. בלי שום טריקים ובלי פנינים וקציפות, זו הייתה מנה של בישול על גבול הביתי, מדויק ומאוזן טעמים.

קונפי אווז. איכשהו זו מנה שהייתי שמח לאכול שוב אפילו עכשיו, בחום הבלתי נסבל הזה

האתגר האינטלקטואלי קולינרי מגיע לשיאו בקינוחים. תחילה במנה מיוחדת של "נקטרינה של קיץ" שבה אחת התוספות לפרי היא מה שקורה, מסתבר, כשמערבבים דבש וסודה ואז נותנים לתערובת להתגבש בדרך פלא. זה מין ופל דבש אוורירי ופריך שמכונה כאן "האניקומב" (יערת דבש).

אם תלכו לכתית יש סיכוי שאת הקינוח הזה לא תמצאו, כי עונת המשמשים קצת נגמרת. אולי בשנה הבאה...

אז הגיעה מנת הקינוח שכבר הפכה לסוג של סמל של אדוני, וגם לסמל של כל מה שהוא כנראה ניסה להעלות בדבריו בגלובס – מנת ה"אדמה". אם מישהו לא מכיר עדיין – אז מדובר על קינוח שהוא הכל חוץ ממתוק. קינוח שמכיל כמה סוגים של פטריות (וניחוח מורגש של כמהין), הרבה שוקולד מריר, טעמים של הל מעושן ושל טונקה (תבלין מריר מדרום אמריקה). קוביות של חבושים (או אולי תפוחי עץ) אפויים הן הדבר הכי טבעי שיש על לוח הצפחה המכשף הזה, שמשמש מצע למנה שיכולה לעמוד בקלות מול תפריטי הקינוחים של המסעדות המתקדמות ביותר בעולם. אני לא בטוח שהבנתי בדיוק מה רצו ממני שם, אני יודע שנורא נהניתי לנסות.

ניראה אתכם מבקשים את הקינוח הזה עם זיקוק לכלת יום ההולדת. אדמה

ארוחת הצהריים המעולה הזו נמשכה כמעט שלוש שעות. במובן הזה אין ארוחה רחוקה יותר מההגדרה של ארוחה עסקית. יש לקחת בחשבון שהאורך נבע בעיקר מהקצב שאנחנו הכתבנו ומהרצון שלנו לקבל את המנות אחת אחרי השנייה ולא במקביל. גם בתחום המחיר כתית חורגת מהמקובל בעולם העסקיות, אלא שכאן החריגה היא מינימלית ביותר ומשתלמת להפליא. 135 ש"ח יקנו לכם כאן מנה ראשונה, מנה עיקרית ובקבוק של מים מינרלים. תקבלו גם לחם וגם משעשע חיך (במקרה שלנו – סרדין כבוש קלות עם טרטר דג נהדר ביוגורט חמים) וגם שירות פנטסטי. אנחנו בחרנו בעסקית אחת קלאסית ובעסקית אחת של שתי מנות ראשונות ב-119 ש"ח (אפשר במחיר הזה לבחור גם ראשונה וקינוח). הוספנו 55 ש"ח לקינוח (הקינוח השני היה על חשבון הבית), 190 ש"ח לבקבוק יין לבן פנטסטי (אסטרולאב. אין על היין הזה) ו-20 אחוזי טיפ (מהמוצדקים, כאמור) והגענו בדיוק ל-600 ש"ח. לא ארוחה עסקית, לא ארוחה זולה בשום קנה מידה, אבל עסק משתלם – בטח אם אני משווה אותו לארוחה שאכלתי אצל הסטון בלומנטל בלונדון, נניח, שעלתה מחיר כפול ולא הותירה בי אפילו חצי מהרושם. אז פעם בשנה כשיש לכם איזה חגיגה מיוחדת, לכו לכתית. תשכחו ליום אחד מהחומוס-צ'יפס-סלט, מהקלמרי ביוגורט וחצילים, מהפילה דניס והקבבונים והפרגיות, וצאו למסע קטן ביקום הפרטי של מאיר אדוני. כי זה מגיע לו, וזה בעיקר מגיע לכם.

כתית, היכלי התלמוד 4 ת"א, 03-5107001

ועוד אחת לקינוח מהקינוח, כי באמת שקשה להישאר אדישים לצלחת הזו

פורסם בקטגוריה מסעדות, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

21 תגובות על גילוי נאות – כתית

  1. מאת מושיק‏:

    כתבת יפה , במיוחד נגעת במדוייק בכל הנקודות החשובות בפסקה על השירות.
    גם המחיר יפה. באיזור 130 שקל לארוחה לאדם בהתחשב ברמה הזאת, זה מחיר פנטסטי.

  2. מאת עופר‏:

    כשנפתחה המזללה היתה לי תחושה שמאיר "הזניח" קצת את כתית לטובת הטיפול במזללה, תחושה שבאה לידי ביטוי בארוחת ערב פחות מוצלחת ממה שיצא לי לאכול שם לפני כן. אני שמח לראות שאדוני חוזר למגרש הביתי שלו ומקווה מאד לטעום את העסקית הזאת במהירה בימינו.

  3. מאת קובי‏:

    הבעיה שלי עם כתית הייתה בעודף הפרטים שאדוני מוסיף למנות שלו, כפי שגם ניכר במנות שאתה אכלת. לרב, ההרגשה היא של חוסר ריכוז, כמעט הפרעת קשב של השף. חלק מהפריטים הוספו ללא כל תרומה ניכרת למנה. השירות מוקפד, אבל לעיתים קצת מנוכר. ישבנו בתוך המסעדה בחדר סגור שכלל שני שולחנות בלבד ואולי זה תרם לתחושה. באופן כללי היה אוכל טוב וטעים אבל לא התרגשתי. הרגשתי כמו בקרקס עם הרבה אורות אבל בלי חיות.
    ובכל זאת, אתה עושה לי חשק ללכת לשם שוב ולבדוק את העניין, במיוחד לאור העסקיות המשתלמות. שמח שנהנת!

  4. מאת ר.‏:

    חזוס.

  5. מאת לידיה‏:

    אסתטיקה לשמה. פשוט יפה! עדיין ממתינה לגמדים המתחבאים בקינוח, שיצאו במחול.

  6. מאת אלכס‏:

    נראה מעולה, שווה לנסות

  7. מאת נאמני יום כיפור‏:

    נראה טוב…
    הריב האימתני של מאיר אדוני עם ליידי גלובס זה אחלה שם של פתיח לסדרת קומיקס

  8. מאת ג'ולס‏:

    ללא כל ספק המסעדה הטובה ביותר בארץ והשף המוכשר ביותר בארץ.
    העסקית משתלמת בטירוף, מאוד מומלץ ושווה כל שקל.

  9. מאת תמי‏:

    אני עדיין מעדיפה את מול ים, למרות שהעסקית שם יקרה יותר והשירות שם הוא הטוב ביותר שנתקלתי בארץ. מקצועי מאד וקשוב ואם זאת נגיש, חביב ולא פלצני.

  10. מאת אור‏:

    לא נתקלתי בסאגת מאיר-אדוני-ליידי-גלובס עד הפוסט שלך, ועכשיו אני במתח. לא יפה :P
    בכל מקרה, תמיד רציתי ללכת לשם, אבל כנראה שזה יאלץ לחכות (בתקווה שהוא לא יסגור ויעבור לניו יורק עד אז), כי אני חוסכת לפריז… אבל עשית לי חשק.

  11. מאת שרי‏:

    כתבת יפה ותארת בדיוק את האיכות הבלתי מתפשרת של מאיר אדוני.
    יופי של צילומים.

  12. מאת צבי זורג‏:

    לא ברור לי איך המבקר/ כתב הגיע למה שהגיע אני התאכזבתי הן מהאוכל והן מהשירות . לא ממליץ .

  13. מאת רווית‏:

    ליידי גלובס או לא ליידי גלובס (ואכן קראתי את הכתבה), לא ברור על מה ההתלהמות על אדוני האלוהי, הבן אדם חי את סצנת מסעדות הפרימיום בארץ לא מעט שנים וזה בסדר גמור שזו דעתו. בן-זוגי ואני ישבנו 3 פעמים בכתית ב-3 השנים האחרונות, וכל ארוחה עלתה על קודמתה והביאה אותנו לשיאים חדשים. מסעדה כגון זו, שמייבאת חומרי גלם ייחודיים, משתמשת בפרודוקטיים לא קונבנציונאליים, מכשירה עובדים לשירות הטוב ביותר שנתקלתי בו, עומלת על כל מנה ומנה כאילו זו יצירה המוצגת במוזיאון – לגיטימי ואף ראוי שמחירי המנות לא יהיו שווים לכל נפש. זה קיים בכל תחום אחר בחיינו, אז בקולינריה לא בסדר?
    את מרבית המנות שצולמו בכתבה טעמנו בעצמנו, אני מבינה לליבו של הכותב עד מאוד, הכל היה משובח, מרענן ומטריף את החיך.
    מאיר אדוני, מבחינתי גאון-על, חזק ואמץ! אתה יודע מה אתה עושה, וזה טעים לנו :)

  14. מאת אורן אסיף‏:

    אני לא ממש התלהבתי מכתית כשאכלתי שם ארוחה עסקית, זה היה לפני משהו כמו שנתיים ומאז לא היו לי ממש רצונות עזים לחזור. היה במסעדה שקט של ספרייה והיה לא נעים לדבר מרוב שהיה שקט.
    גם האוכל לא היה מלהיב מבחינתנו, רק הקינוח זכור במיוחד.
    השירות היה טוב למיטב זכרוני, אבל האוכל מורכב מכל-כך הרבה מרכיבים שלרוב לא התחברו לשום דבר מעניין (לפחות מבחינתי ומבחינת החברה).

  15. מאת ...‏:

    הקינוח ש"רחוק ממתיקות" הזכיר לי גלידה מלוחה! שטעמתי אצלו. ניסים ונפלאות…. :)

    • מאת Kailey‏:

      I dind't know where to find this info then kaboom it was here.

    • מאת yubico.com‏:

      God bless you for this insight- it is timely. Just held a sponsorship campaign in our church that seemed less than successful. Good to have that notion reframed as a hopeful beginning rather than a defeat. Thanks for the reminder that it all matters when it’s done in the name of Jesus.

  16. מאת ליטל‏:

    בכתית עוד לא הייתי , אבל הייתי במזללה ובהחלט היה מוצלח ביותר. המנות מתוחכמות ולמרות זאת הטעמים משתלבים מצוין. מזמינה אתכם לקרוא את חוות דעתי המלאה על המזללה
    http://1lifeinthecity.com/מזללה-השם-לא-עושה-חשק-אבל-אל-תתבלבלו/

    חוות הדעת מתוך סיטי בלוג- בלוג לייף סטייל חדש הסוקר מסעדות עם כל הפרטים הקטנים והסיפור שבדרך

    תהנו city blog

  17. מאת ענבר‏:

    למרות שדעתי על האוכל בכתית לא פחות טובה משלך, ולמרות שאני מתגעגעת למקום הקודם של כתית ועוד יותר מזה למחירי העסקיות שהיו נהוגים בו – ההשוואה למחירי תפריט הערב בדינר לגמרי לא הוגנת, כי גם הסטון בלומנטל מציע עסקיות צהרים: הברירה אמנם מצומצמת בהרבה (בחירה בין שתי אפשרויות בלבד לכל מנה), והתפריט העסקי אמנם מוצע רק בימי חול, אבל זו בכל זאת ארוחה בת שלוש מנות במחיר £38 (כ-₪215), בעוד מחירה של עסקית בת שלוש מנות בכתית עומד כרגע על ₪319.

    יתרה מזאת: מחירה של עסקית בת 3 מנות בכתית (במעונה החדש) אפילו גבוה בכמה שקלים ממחיר העסקית (£55) במסעדת 3 כוכבי המישלן של אלן דוקאס (בדורצ'סטר) – הכוללת שלוש מנות, שתי כוסות יין, חצי בקבוק מים מינרליים, משעשע חך, מרענן חך, מבחר נהדר של לחמים נלווים, קפה ופטיפורים. ועם כל הכבוד למאיר אדוני וליונתן דנון, כתית עדיין אינה מסעדה ברמה של יותר משני כוכבי מישלן. לעיונך:

    http://www.alainducasse-dorchester.com/sites/default/files/pdf/2013_10_8%20ADAD%20lunch%20hour_Lunch%20Hour%20-%20new%20wine.pdf

  18. מאת סמדר‏:

    מאיר אדוני ,מלך מלך מלך, ברמה האנושית חולים עלייך ,איש יקר רגיש ומדהים.

  19. מאת natan galkowicz‏:

    I would like to gave an indication of a restaurant
    Mides Brazilian Restaurant
    located at kibbutz Bror Hail , with an exclusive menu
    with plates that you cannot find in any other restaurant in Israel .

    Please , take a look on our menu and be free to come .

    Natan Galkowicz
    Mides Brazilian Israel

להגיב על Kailey לבטל

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>