מזרח רחוק חדש – היהלום שבכתר

השם אמנם מזכיר מסעדה מזרחית בינונית, אבל ביהלום שבכתר מגישים אוכל קוריאני מצוין ובעיקר אותנטי • יהונתן ואני הלכנו לאכול צהריים והתאהבנו במטבח חדש ולא מוכר • גם לכם כדאי לנסות

עמית: היום יהונתן, אני מבקש ממך לשמור על ראש פתוח. פנינו להרפתקה אמיתית.

יהונתן: מה מצאת הפעם?

עמית: מצאתי את היהלום שבכתר. ברצינות. זה שם של מסעדה חדשה.

יהונתן: נשמע כמו מסעדה מזרחית הארדקור, משהו ממשפחת אולמות האירועים. האם מדובר באחות ל"החברים שבכתר" מאזור התעשייה תלפיות?

עמית: לא ממש. 8,000 קילומטר מזרחה מתלפיות ואתה יותר בכיוון. היהלום שבכתר היא מסעדה קוריאנית, לא פחות ולא יותר.

יהונתן: טוב זה סוג של מזרחי. מזרח רחוק אמנם, אבל עדיין.

היהלום שבכתר נמצאת במרכז רח' שמאי, קצת מתחת לפסאז' שמחבר בין הרחוב לבין רח' הלל והמדרחוב. בעבר שכנו כאן הבר "צ'פלין", מסעדת סושי, ועוד כמה עסקים שלא האריכו ימים. מבחוץ המקום ניראה כמו סוכנות נסיעות, עם פוסטרים תיירותיים של נופי קוריאה. רק שלט קטן על הדלת, באנגלית ובקוריאנית, מסגיר שמדובר במסעדה.

לא ללעוס, לשאוב. מתרגלים מנהגים קוריאנים בירושלים

יהונתן: מוזר שאין בארץ מסעדות קוריאניות. בעולם זה מחזה נפוץ בכל עיר גדולה.

עמית: עד לפני כמה חודשים פעלה בעיר מסעדת "קוריאה האוס", שהחזיקה מעמד שנים באחת הסמטאות הפנימיות של נחלת שבעה, ליד האגון. בתל אביב היתה מסעדה כזו במתחם יד חרוצים, אבל היא נסגרה לפני יותר משנה.

יהונתן: אז אפשר לומר שאנחנו נמצאים בבית האוכל הקוריאני היחיד בישראל?

עמית: כמעט בטוח שכן. אולי אין מסעדות קוריאניות בארץ פשוט כי אין פה יותר מדי קוריאנים.

יהונתן: הקוריאני היחיד שאני מכיר הוא צ'ה בום קון, שחקנה המיתולוגי של נבחרת דרום קוריאה שהטיל את אימתו על הנבחרת שלנו בשנות ה-70. גם הבן שלו, צה' דו רי, שחקן לא רע.

עמית: איתי למד בתיכון בחור קוריאני. וואנג'ה לי שמו. חתיכת אטרקציה הוא היה. אני חושב שהיום הוא הכתב של הטלוויזיה הקוריאנית בישראל.

יהונתן: תמיד ידעתי שאתה לא הכי סלב שיצא מהליד"ה.

בעל הבית מברך את עמית ויהונתן באנגלית במבטא כבד ומגיש את התפריטים. שלא כמו במסעדות סיניות ביהלום שבכתר אין רשימה אינסופית של בשרים, רטבים ומנות, אלא מבחר מצומצם. יהונתן ועמית מנסים להבין מהתרגומים השבורים לעברית מה יגיע בצלחות.

הכיבוש לא תמיד משחית. קולרבי כבוש מצוין, פריך וגם חריף

עמית: שכחתי איזה כיף זה לדבר אנגלית במסעדות. מרגיש חו"ל.

יהונתן: אפילו באנגלית קשה להבין מה בעל הבית אומר. אני חושב שמי שבא לאכול פה צריך פשוט להבהיר לו מה הוא לא אוכל בשום אופן, למשל חזיר, ולתת למסעדה לעשות את שלה.

עמית: והכי חשוב – לשמור על ראש פתוח.

יהונתן: בעיקר נוכח השמות. מה זה הדברים האלה? בולגוגי, ביבימבאפ… הדבר הקוריאני היחיד שאני מכיר זה קימצ'י – כרוב כבוש חריף שאין ארוחה קוריאנית בלעדיו.

עמית: יפה, אני רואה שעשית מחקר. ממה שהספקתי ללמוד אני חושב שביבימבאפ זה סיר אבן לוהטת עם אורז ובשר. יש גם מרק חריף שאמור להיות מנה די קבועה במסעדות כאלה.

יהונתן: נשמע נפלא. אני אוהב את זה שהתפריט קטן. זה מראה שהחברים פה יודעים במה הם טובים. לא מתחנפים.

עמית: אני מרוצה מהעיצוב, או בעצם מהיעדר העיצוב. אין פה תחושה שמנסים להזכיר לך בכוח שאתה במסעדה אסיאתית – מנורות נייר אדומות וכל מיני שטויות. חוץ מהטלוויזיה שבקוריאנית וכמה דגלונים קטנים זו יכולה להיות מסעדה מכל סוג.

יהונתן: אם כבר עיצוב אתה חייב לקלוט מה הולך בשירותים. יש שם מתקן ייבוש ידיים אותנטי לגמרי, בלי אף מילה באנגלית אפילו. רק סימנים קוריאניים. מייבש את הידיים בלחץ אוויר מטורף.

עמית: אז אני אשטוף ידיים ונזמין.

ההרפתקנים הקולינריים מחליטים לתת לבעל הבית יד חופשית בבחירת המנות. הדבר הראשון שמגיע לשולחן הוא פלטה של ירקות כבושים פריכים, שכוללת את הקימצ'י וקולורבי חריף. לצידה מגיעות רצועות בקר ברוטב סויה מתקתק, ומנת אטריות שקופות מוקפצות.

אטריות תפוחי אדמה עם בשר וירקות. יש מצב שקוראים לזה ג'יאבצ'א

יהונתן: בזמן ששטפת ידיים גילית שבעל הבית כאן עובד כבר שנים בתחום התיירות בארץ. לטענתו יש 35 אלף קוריאנים שמגיעים לארץ מדי שנה.

עמית: אז מספיק שחלק מהם יגיע לפה והוא מסודר, לא?

יהונתן: בהנחה שהאוכל טעים כמובן…

עמית: תטעם את הקימצ'י הזה. לכאורה זה בסך הכל כרוב כבוש, אבל עדיין יש לו טעם שונה מכל מה שאנחנו מכירים.

יהונתן: מאוד טעים. גם הרוטב המתקתק של הבקר מפתיע. זה לא בדיוק טעם של אוכל סיני או יפני. זה פשוט אחר, מיוחד.

עמית: מעניין איזה אטריות אלה. ההימור שלי הוא אטריות שעועית או תפוחי אדמה.

יהונתן: מה זה משנה, העיקר שזה טוב. במיוחד כשמוסיפים מהרוטב החריף שיש פה על השולחן.

בעל הבית שב לשולחן עם קערת מרק אדום זרחני ומגש עץ ועליו ביבימבאפ – קערת אבן לוהטת גדושה באורז, בשר וירקות. את ראשה מעטרת ביצת עין. בעל הבית מניח את הצלחת על השולחן, מתבל אותה ברוטב חריף ושמן סומסום, מערבב היטב ומזמין את עמית ויהונתן לטעום.

ביבימבאפ. רק בשביל הדבר הזה (והשם הזה) שווה לחזור לכאן

יהונתן: וואו… זה נפלא… אני מבין למה זו הפכה להיות אחת ממנות הדגל של המטבח הקוריאני.

עמית: מעולה. שילוב של בשר, אורז וביצה נפוץ בהרבה מטבחים באסיה, ותמיד עושה את העבודה.  זו פשטות מנצחת. האורז שנגע באבן הלוהטת הפך לפריך, הבשר עשוי טוב, וזה חריף בדיוק במידה.

יהונתן: מה שקשה להגיד על מרק הבשר הזה. חריף אש.

עמית: אני חושב שאמורים לאכול אותו על האורז. ככה זה ממתן את החריפות. תיראה איזה יופי הבשר מתפורר לרצועות ארוכות.

רגע לפני שהאוכל נגמר מברר עמית אם ביהלום שבכתר מגישים סוג'ו – האלכוהול הלאומי של קוריאה – משהו שמזכיר וודקה חלשה (20 אחוז אלכוהול). בעל הבית מביט בשעון, צוחק, ומסביר שבקוריאה שותים סוג'ו רק בערב, ולא באמצע יום העבודה. מחויבים לשליחות העיתונאית, המבקרים מזמינים בקבוק. אם כבר חוויה קוריאנית אז עד הסוף.

החיים היפים: ביבימבאפ וסוצ'ו בצהריים. בקוריאה כבר היו מפטרים אותנו

עמית: שמע, אני מפוצץ. חשוב לציין שכמו תמיד, היינו יכולים להזמין הרבה פחות.

יהונתן: אבל אנחנו חזירים.

עמית: למרבה הצער. אני רוצה לשתות לחיי המקום הזה, שזרק אותנו לשעתיים מירושלים לקוריאה.

יהונתן: לגמרי תגלית מפתיעה. כבוד לעיר שלנו שיש בה מסעדה כל כך אותנטית ומיוחדת. חשוב שאנשים יגיעו לפה ויעזרו להם להצליח, ושהם לא יתבססו רק על תיירים.

עמית: בתל אביב מקום כזה היה הופך מהר מאוד למוסד, ממש כמו מסעדת "בית תאילנדי" המדהימה מרחוב בוגרשוב. זה בדיוק ההוכחה שמסעדה אסיאתית לא צריכה להתפשר ולהתחנף לטעם המערבי אלא לעשות את מה שהיא יודעת לעשות.

יהונתן: אז עכשיו שיפתחו לנו פה תאילנדית נורמלית, ונהיה ככל הערים בעולם.

היהלום שבכתר, רח' שמאי 13, 02-5855539. © צילומים: מגד גוזני