הכי רחוק ממחנה יהודה – שוק הנמל

הדוכנים מרהיבים, הסחורה מצוינת ויש גם לא מעט מה לאכול • מצד שני, המתחם קטן מדי, המחירים גבוהים, והנשמה חסרה • ביקור ראשון בשוק הנמל הסתיים במסקנות מעורבות וסנדביץ' אחד מושלם

נתחיל מהחדשות הטובות: השוק המקורה בנמל תל אביב הוא תוספת חשובה ומבורכת לקולינריה המקומית. לא רק בגלל שהוא מקבץ תחת גג אחד שורה של ספקי מזון וחומרי גלם מהשורה הראשונה, אלא בעיקר כי הוא מעיד על השינוי הגדול שעובר עלינו. לפני עשור מקום כזה היה בגדר חלום פשוט כי אף אחד לא היה צריך אותו. היום, כשכל בשלן ביתי הוא מאסטר שף בפוטנציה ותל אביב היא עיר אוכל מהשורה הראשונה בעולם, מקום כזה הוא בגדר חובה. ומה בחלק הרע? אז זהו, שזה לא באמת שוק.

קודם כל – מדובר במתחם מאוד מאוד קטן. ולמתחמים קטנים, בעיקר בנמל תל אביב ובעיקר בסופי שבוע, יש נטייה להפוך למאוד צפופים עד חנוקים. כשאנחנו (נסיך המטבח ההונגרי עופר ורדי ואנוכי) ביקרנו שם באמצע השבוע אחר הצהריים הכל היה רגוע למדי, אבל אי אפשר להתעלם מכך שבמבט חטוף על המבנה לא ניראה שיכולים להיכנס בו יותר מכמה עשרות אנשים בו זמנית בלי ליצור תחושת מחנק.

צעקות של רוכלים וג'יפה על הנעליים חפשו במקום אחר. השוק המקורה

עוד בעיה גדולה של השוק הזה טמונה, בעיני, במיקום שלו. אני לא מכיר יותר מדי תל אביביים מהמרכז שיהיו מוכנים להרחיק עד נמל תל אביב כדי לעשות את הקניות שלהם. גם תושבי צפון העיר והפרברים העשירים הסמוכים יכולים למצאו את רוב מה שיש בשוק במעדניות ליד הבית: יוז'י בכפר שמריהו, ידע הבשרים, ועוד ועוד. הבחירה בנמל עשויה, בסופו של דבר, להפוך את שוק הנמל לעוד אטרקציה תיירותית, ממש כמו רוב כל המסעדות ומקומות הבילוי במתחם. הלוואי שבתחזית הזו אני אתבדה.

חנות הנקניקים של לבקוביץ. ריח של חו"ל

מה עוד הפריע לי? כשאומרים לי שוק אני חושב על מחנה יהודה, על שוק הכרמל, על יניון סקוור. אני חושב על השוק בסמטאות הלא סלולות של פנום-פן, על השוק התורכי של שכונת קרויצברג בברלין  ועל לה-בוקריה בברצלונה (שאליו משווים את שוק הנמל שלנו תחת כל עץ רענן). בכל המקומות האלה ההגדרה של "שוק" מיתרגמת לשאון חי ונושם שנוצר מתחושת שפע מטמטמת חושים, מתערובת אנושית על סף הבלתי אפשרית, מריחות ומטעמים. ושוק הנמל שלנו, איך נאמר זאת בעדינות, פשוט קצת נקי וסטרילי מדי.

כנראה שבעיקר בגלל הגודל, ובגלל שאפשר לסקור את המקום כולו תוך דקות בודדות, שוק הנמל מרגיש יותר כמו מעדנייה גדולת ממדים. אם כבר להשוות אותו למשהו מחו"ל זה כנראה יהיה לסניף גדול במיוחד של whole foods, או אולי לקומפלקס האיטלקי החדש של מריו בטאלי בניו יורק.

לונה פארק של זיתים

ועכשיו לדברים הטובים. למרות כל האמור לעיל שוק הנמל הוא בהחלט בגדר חובה לכל חובב קולינריה ישראלי ממוצע, ולו כדי להבין את הקפיצה האדירה שעשינו בתחום הזה בשנים האחרונות – כל הדוכנים במתחם לא היו מביישים את מיטב ערי העולם, מבחינת ההיצע אבל בעיקר מבחינת הלוק. זה ניכר במיוחד בדוכן הבשרים של "מו ומו" מרחובות, ובדוכן הדגים שעונה לשם המקסים "פישנזון" – שניהם מבהיקים בניקיון של בית מרקחת.

שווה בדיקה, ולו בגלל השם המקסים. דוכן הדגים "פישנזון"

דוכני הירקות הטריים (והאורגניים ברובם) מקסימים, ויש לא מעט דברים שכנראה תוכלו להשיג רק כאן (או בשווקי האיכרים השונים): צרורות של סלקים זעירים עמוסי עלים, תפוחי אדמה מזן ראטה המשובח, עגבניות שרי ותפוחים מזנים ייחודיים, בייבי בטטות, גזרים צבעוניים ועוד.

"אלה המכוערים, אבל הטעימים", הסביר לנו מוכר התפוחים. צודק

מוצרי מעדנייה עילאיים תמצאו בדוכן של חברת ריסטרטו, שמציג לראווה את כל ארסנל הייבוא המצטיין מאיטליה וספרד: ארטישוקים בנוסח יהודי, הסרדינים העילאיים בשמן זית של "אורטיז", רטבי עגבניות וממרחים משובחים, פסטות של "די-צ'קו" ועוד ועוד, ובשרקוטייה (הכשר) של לבקוביץ' תמצאו נקניקים לא רעים בכלל (למרות מגבלת הכשרות) – אני ניסיתי את הסלמי המפולפל ולא התאכזבתי.

חלום מהים התיכון. דוכן המיובאים של ריסטרטו

המחירים, ברובם, גבוהים עד גבוהים מאוד. בדוכן של ריסטרטו למשל הבחנתי ביותר ממוצר אחד שנמכר במחיר גבוה מזה שבו הוא מוצע במקומות אחרים שבהם אני קונה. הירקות גם הם אינם זולים, אבל מדובר באמת בסחורה יוצאת דופן, שלא ממש מגיעה לרשתות השיווק או לירקנים רגילים. כנראה ששוק הנמל הוא לא מקום לבוא אליו עם עגלה כדי לעשות את כל הקניות לארוחת השבת. מצד שני, זה בדיוק המקום לעשות בו את ההשלמות הקטנות ולמצוא את הדברים המיוחדים שיכולים להקפיץ סתם ארוחה למשהו ייחודי הרבה יותר.

מהדילים השווים במתחם: אספרסו עילאי בחמישה שקלים

ויש עוד סיבה אחת גדולה לקפוץ לשוק הזה ממש בקרוב. שרי הרינג קוראים לה. מדובר בממלכה הפרטית שהקימה לה שרי אנסקי באמצע השוק, ושממנה היא מחלקת לעוברים ולשבים טעימות קטנות של אושר בדמות כריכים של דגים מלוחים (עם וודקה קפואה בצד): מטיאס, הרינג, סרדינים או אנשובי – כולם עטופים בבגטים המושלמים של "לה מולאן", עם קצת חמאה, בצל, שפריץ עגבניה וחריף למי שמבקש יפה.

רק הכלי הזה הוא סיבה לבוא לשוק. שרי הרינג

שרי מכינה את הסנדביצ'ים בדיוק כמו שהיא כותבת – מהנשמה. מדי פעם גם קורה לה שיוצא לה כריך כל כך טוב שהיא פשוט לא מסכימה למכור וחייבת לשמור לעצמה. עד עכשיו, לטענתה, זה קרה רק פעם אחת, אבל אני בטוח שזה עוד ייקרה.

וזה מחזיר אותנו להתחלה. כי הדוכן של שרי אנסקי במרכז המתחם הקולינרי היפה שהקימה בתה מיכל (יחד עם בעלה האדריכל רועי חמד והעיתונאית שיר הלפרן) מסמל יותר מכל את השינוי העצום שעברה תרבות האוכל שלנו: מהדור של שרי (ושל ההורים שלי למשל) שהתענגו על דג מלוח וחמאה כי "זה מה שהיה" ועד לדור השפע (של מיכל וגם שלי) שיודע להבדיל בין עשרה סוגי עגבניות, בין סינטה לשייטל, בין פינו גרי לפינו בלאן. דור שאוכל רק במסעדות, שרואה וטועם עולם. אבל בסוף כולנו חוזרים לדג המלוח עם החמאה: כי בלעדיו, או בלי הזכרון שלו, לכל השפע הזה שמסביב לא היה טעם.

המלכה האם. שרי אנסקי מכניסה אהבה לתוך באגט

פורסם בקטגוריה חדשות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

10 תגובות על הכי רחוק ממחנה יהודה – שוק הנמל

  1. מאת 02‏:

    נכנסתי כדי להשמיץ את תל אביב אבל זה כתוב כל כך טוב שאין מילה רעה. סחתיין.
    מזכיר קצת אגב את השוק הקטן בשכונת פורטה-פיה ברומא.

  2. מאת דודי כליפא‏:

    פוסט טוב. מבטא יפה את מה שאנחנו הרגשנו בשלושה ביקורים בשוק. יחד עם זה, אנחנו מפרגנים ומאחלים הצלחה. אבל את הקניות שלנו נעשה במקום אחר (:

  3. מאת נעמה‏:

    הכתיבה שלך פשוט נפלאה. ריגשת אותי עם הקטע של הזיכרון של הדג מלוח.
    אני כבר בטוח אבוא לקנות כריך אצל שרי!
    הצילומים גם הם נהדרים ,ואני הרי מלכת האובייקטיביות!

  4. מאת פורמלג‏:

    היי עמית, נהנתי מאד לקרוא.
    החוויה הראשונה והיחידה שלי בשוק הייתה בעיקר התברברות ארוכה והדחקות בין מאות אנשים, ולכן הצלחתי לרכוש רק חתיכת הרינג משובחת הביתה. לצערי, לא רואה את עצמי חוזרת לשם שוב, בעיקר מפני שרק סופי השבוע שלי פנויים.

  5. מאת חיה‏:

    הייתי באמצע השבוע והיה נפלא!!! בימי שישי ,המקום בלתי נסבל….
    אני מברכת על היוזמה… בדר'כ אני מדלגת בקניותי ממקום למקום ,ממוכר הדגים לקצביה הכי טובה ,לירקן …וכך הלאה.
    זה נפלא שהכל מרוכז במקום אחד . החנויות שנפתחו שוות ,למעט כמה שאין מקומם בפנים , כמו דוכן המיצים, אבל זו דעתי.
    נראה לי שהקונספט הזה ילך ויתפתח , והוא עושה עכשיו את צעדיו הראשונים. כדאי וחשוב לפרגן!!!
    אהבתי את נקודת המבט שלך ,מבקרת אבל גם תומכת.
    תודה.
    חיה.

  6. מאת עלמה‏:

    זה כתוב ממש יפה, וגם מזכיר לי למה בכל זאת אני אוהבת לעשות קניות בלוינסקי ובכרמל :)

  7. מאת עמית אהרנסון‏:

    תודה חיה ותודה עלמה. כיף לשמוע שקלעתי גם לדעתכן.

  8. פינגבאק: שרי הרינג « שוק הנמל תל אביב

  9. מאת אביטל‏:

    יפה לכל אוהבי השווקים למינהם , כולל שוק התקווה, שוק אמיתי לאוהבי אוכל
    ועוד נותרו שווקים רבים לשוטט בהם
    יוניון סקייר אינו שוק אמיתי, אלא סטרילי לחלוטין, לתושבי מנהטן שחייבים ירקות אורגנים במחיר בלתי אפשרי
    אך בפילדלפיה, בפילדלפיה חיים איטלקים רבים מאד, ושם שוק מקורה נפלא, ותיק מאד, ובו אפילו קפה נהדר ודוכני אוכל זולים, כי שם קונים צרכני האוכל האמיתיים. ובעיר גם שוק רחוב איטלקי עם ירקות אמיתיים, תבלינים ודגים. באמריקה מחפשים שווקים בערים עם פועלים, כמו פיטסבורג, שם חנויות גבינה ושוקולד שאין ולא יהיו במנהטן.
    אבל כל זה נכתב רק כדי להעיר על הזמן החולף וחשיבותו
    כשכולנו התבגרנו לירקות ולפירות ולעוף ולחזיר היה טעם (בקר טוב היה נדיר) ומסביבנו היו רבים ורבות שידעו מה לעשות אתם.
    שרי אנסקי והוריך גדלו אמנם כילדים על דג מלוח, כמו שאתה גדלת על פיתה ופיצה. אך בגרו כבר לתקופה אחרת לחלוטין . בשנות השישים והשבעים היה בארץ אוכל מעולה וידע קולינרי למי שרצה וידע איפה לאכול ואת מי לשאול.
    מאוכל ספרדי ירושלמי ועד לדגים מרוקאים ובולגרים , מסעדות ובתי קפה צרפתים בתל אביב (ורסאי, לה ז'אוואנז ), אופים הונגרים עם שטרודלים קלילים , רומנים עם בשר מופלא על הגריל , מיטיטיי ואיקרה אמיתי ושמחה תמידית, גם ביפו, גם בתל אביב וגם בירושלים ליד הבריכה. יונים ממולאות וסלט יווני ליד שער יפו, שולחנות מאזה בעיר המזרחית.
    מסעדות השוק האמיתיות המחנה יהודה.
    להמשיך?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>