ילד שלי מוצלח – קיטשן מרקט

זה לקח שנה, אבל המסעדה שבשוק הנמל מצאה כנראה סוף סוף את השפה שלה • תחת ידיו של השף המוכשר יוסי שטרית יוצאות מנות צרפתיות מודרניות שמצליחות להיות יפות, מקוריות ובעיקר טעימות

לא מזמן שאלתי את אחד מחבריי שעובדים בתחום האוכל מתי היה הרגע שבו הוא הפסיק לראות בעצמו טבח והתחיל לקרוא לעצמו שף. הוא אמר לי שהוא חיכה הרבה מאוד זמן עד שהרגיש שיש לו משהו שייבדל אותו מן היתר (או מן העדר). משהו שיהפוך את האוכל שלו לשונה, בצורה זו או אחרת, מהאוכל שעמיתיו הרבים למקצוע עושים. הוא קרא לזה, ובצדק, שפה. כי היכולת לדבר, להתבטא, לייצר משמעויות חדשות וייחודיות ממילים מוכרות (או חומרי גלם מוכרים) היא אולי התכונה החשובה ביותר לאדם שרואה בעצמו יוצר, וזה לא משנה בכלל אם הוא שף, מוזיקאי, סופר או אפילו עיתונאי. בלי שפה משלך וקול משלך קשה לך מאוד לבלוט מתוך העדר, וזה נכון גם לגבי מסעדות.

קיטשן מרקט שבשוק הנמל של תל אביב נפתחה לפני בערך שנה. את הביקור הראשון שלי בה, שהיה אגב, מהנה למדי, סיכמתי בכך שלא מדובר במקום שנושא בשורה חדשה, כזה שמחפה על חוסר המקוריות הקולינרי המסוים בשירות מצוין, לוקיישן סקסי ומזמין ואווירת בילוי נעימה. לקיטשן מרקט בראשית דרכה לא היו ממש קול או שפה משלה. היא דיברה קצת בשפה של "טוטו" (אסף ליס, אחד הבעלים כאן, ניהל בעבר את מסעדתו של ירון שלו), קצת בשפה של "הרברט סמואל" וקצת בשפה של "ארנו", הפטיסרי של השף קונדיטור ערן שוורצברד שהיה חלק מהמסעדה בתקופת חייה הראשונה. בקיצור, קיטשן מרקט של ראשית דרכה הייתה מסעדה ככל המסעדות הים תיכוניות – לטוב ולרע.

מאז חלפה שנה, שבהמלכה לא ביקרתי במסעדה. לא כי היה רע או לא כיף, פשוט כי כדי להביא אותי לנמל תל אביב יש צורך בחוויה יוצאת דופן – ואת החוויה שסיפקה קיטשן מרקט בתחילת הדרך אני יכול לקבל הרבה יותר קרוב לבית ועם הרבה יותר חנייה (ופחות אנשים) מסביב. אלא שלכיווני החלו מטפטפים בקצב גובר והולך דיווחים חיוביים מאוד על השינויים שנעשו במקום, ובראשם הגעתו למטבח של השף יוסי שטרית. שטרית התפרסם בעיקר בזכות מסעדת "ויולט" שהפעיל במשך כמה שנים במושב אודים. ומי שמצליח להפעיל במשך שנים מסעדת שף מוקפדת, מקורית ולא זולה בעליל במושב ליד נתניה כנראה יודע מה הוא עושה. הנתון הזה לצד שורה של תמונות מגרות במיוחד מהמקום שהצטברו בפיד האינסטגרם שלי הבהירו שבשלה השעה לראות האם בגיל שנה, כפי שמחייבת סקאלת ההתפתחות המקובלת, קיטשן מרקט מתחילה סוף סוף לדבר בקול משלה.

צהוב עולה. קרם תירס מתוק מציף שורה של פירות ים טעימים

התשובה, הקצרה, שגובשה בתום ארוחה ארוכה, היא כן. קיטשן מרקט בגלגולה הנוכחי (והלא סופי בעליל כך הבנתי – בתקופת החגים הקרובה צפוי המקום לעבור עוד שיפוצון ושינוי) היא מסעדה שנהנית מכל היתרונות שהיו לה כבר בלידתה – שירות, לוקיישן ואווירה. אלא שלכל אלה מצטרף עכשיו אוכל עם שפה משלו. כזה שבשבילו בהחלט שווה לחפש חנייה בנמל בערב של אמצע יולי (וזה לא פשוט בכלל, מניסיון). השפה שמדבר שטרית היא השפה שלפחות בחודשי הקיץ המהבילים היא הנפוצה ביותר בחופי תל אביב – צרפתית. וממש כמו הצרפתית של שוכני מיטות השיזוף הוורודים והרועשים מדי, גם זו של שטרית היא לא בדיוק צרפתית הקלאסית. השורשים קיימים, ללא ספק, ומספקים את הבסיס האיתן של מינימליזם, הקפדה על חומרי גלם וצילחות אמנותי מרהיב. אליהם מצטרפות השפעות סביבתיות לא מועטות שהופכות את העסק (לפחות במקרה של שטרית, על התיירים אני לא מתחייב) לחינני במיוחד.

טורטליני טלה. לא מדדתי, אבל אני די בטוח שחתיכות הגזר והסלרי היו קוביות מושלמות ברמת המילימטר

הבסיס הצרפתי ניכר היטב במנת הטורטליני טלה (38 ש"ח למנה קטנה). כן, טורטליני זה איטלקי, אבל האופן שבו ירקות השורש (גזר וסלרי) היו חתוכים, הרוטב העדין על בסיס החמאה, נוכחות היין במילוי וההקפדה על מיקומו של כל עלה פטרוזיליה בצלחת – כולם זעקו מטבח צרפתי קלאסי. מנת הפסטה השנייה, רביולי שרימפס (94 ש"ח), נראתה במבט ראשון כשייכת לאותה המשפחה – בצק דקיק, סקאלופס צרובים בדיוק מרשים, פרזנטציה מוקפדת, רוטב חמאתי. אלא שכאן הביס הראשון גילה שזו מנה שכנראה נולדה בהשראת הכיבוש הצרפתי את וייטנאם, עם מילוי של שרימפס קצוץ עם טעמים של למון גראס, כוסברה, שום וג'ינג'ר.

רביולי פירות ים. המהממת מבקשת בזו לשוב ולהזכיר למסעדני ארצנו שאם יש במנה כוסברה - כדאי מאוד להודיע על כך מראש...

עוד דוגמאות? מה לגבי טרין טלה? (96 ש"ח). פה נטל שטרית מהמקור הצרפתי בעיקר את השם, את הצורה ואת הטכניקה. את כל אלה הוא זרק למחוזות אחרים לגמרי ויצר מעין לבנה של בשר טלה שעבר בישול ארוך מאוד, פורר במזלג ואז עוצב בתבניות מלבניות. לפני ההגשה הלבנים הבשרניות האלה מקבלות צריבה הגונה מכל הכיוונים, מזיגה של רוטב יין וקישוט יפהפה של ירקות (ברוקולי, כרובית ופטריות שימג'י) חלוטים קלות. זה לא בדיוק טרין, אבל למי אכפת כשזה טעים לחלוטין. החיסרון היחיד של המנה הזו היה בכך שהיא הוגשה בצלחת לא מחוממת, ולכן התקררה מהר מאוד ואיבדה קצת מהחן שלה.

מניח שאפשר לומר שזה סוג של טרין, פשוט כי "בלוק טלה" לא נשמע משהו בתפריט

גם קרם ברולה הוא קלאסיקה צרפתית. אלא שכאן הוא לא משמש על תקן קינוח, אלא על תקן אחת המנות המפתיעות והנועזות שיצא לי לטעום לאחרונה. את קרם הווניל הקלאסי מחליף כאן קרם עשיר של פטריות פורצ'יני במעטה סוכר שרוף. על הקרם מונחות שלוש פרוסות מגולגלות של פרושוטו איטלקי, כמה גילוחי פרמזן, ערמונים וכמה עלי פטרוזיליה. השילוב שבין המתיקות הלא מתביישת של הקרם לבין המליחות החדה של הפרושוטו הוא הפתעה אדירה, והוא עובד בצורה הרמונית להפליא. מנה מקורית ונהדרת ממש (52 ש"ח מחירה), שסחטה קריאות התפעלות מכל ארבעת יושבי השולחן (עוזר השופטת בדימוס, שהגיע לביקור מולדת עם רעייתו, המהממת ואנוכי).

המנה המנצחת של הערב. ברולה פורצי'ני עם פרושוטו וערמונים - אל תפספסו אותה!

עוד מנה שמאוד אהבנו הייתה טונה טמאגו (52 ש"ח). כן הצרפתיות הייתה רק בגדר רמז, אולי מבטא, שניכר בעיקר בפרזנטציה. בטעמים זו הייתה מנה אסיאתית כמעט לחלוטין – פרוסות לא דקות מדי של טונה שהונחו על אחת על קוביית של אומלט יפני מתקתק עם מעט רוטב חזרת. בין הביסים שובצו עיגולים קטנים של רסק ג'ינג'ר כבוש וקרם גזר מרוכז ומתקתק. הביס המאוזן הרכיב בפה משהו שדומה מאוד לביס מסושי כיפי במיוחד.

טונה טמאגו. חתיכות הגזר לופפו סביב נבט אפונה כך שניראו כמעט כמו גזר אמיתי ושלם. לא מכיר הרבה מקומות שמקפידים ככה

היו שלוש וריאציות על נושא הביצה – הראשונה הייתה ביצה עלומה שהוגשה בכוס עמוקה עם קרם מתקתק של תירס טרי ומעט פטריות (32 ש"ח). לא הכי מקורי תגידו, ולא תטעו. ככה זה, אי אפשר להיות יוצאי דופן בכל צלחת. בטח לא שבצלחת הזו יש חלמון חי, שהוא כידוע סוג של מאסט בכל ארוחה (בעיקר כשיש לחם לטבול בו). בווריאציה השנייה הביצה שימשה בתור כלי הגשה בלבד לקרם תפוחי אדמה עשיר עם קרוטון של בריוש ומעט רוטב יין אדום. משעשע חיך חמוד שהוגש על חשבון הבית בתחילת הארוחה (צרפת או לא צרפת?). חזרה שלישית של הביצים, הפעם בגירסה מוקטנת של ביצי שלו, הייתה במנת טרטר הטונה (46 ש"ח), הפעם כקישוט.

אני לא הצלחתי להתגבר על הפיתוי של להפוך על הצלחת את הקליפה הריקה ולהגיד למלצרית "תראי, לא נגענו!". ביצת הפתיחה

טרטר הטונה (שהיה, כמו כל המנות, יפהפה) סבל מבעיה קלה של מליחות יתר. גם מילוי הטלה בטורטליני היה מעט מלוח מדי, ותלונות בנושא נשמעו אף לגבי מנת הביצה עם קרם הפטריות. לא מלוח ברמת ה"אי אפשר לאכול" אלא יותר כמו "תפסתי ביד כמה גרגירים מיותרים של מלח גס". אני לא יודע אם זה משהו עונתי או הכנה לט"ו באב או מה שזה לא יהיה, אבל אוכל מלוח מדי חוזר על עצמו לאחרונה ביותר מדי מסעדות. על הנייר ובתור מי שאינו איש מקצוע בתחום זה נשמע לי כמו ליקוי שקל מאוד לתקן. אז קדימה.

פשוט יפהפה. טרטר טונה

הערה נוקדנית אך קריטית נוספת נוגעת לרמת השירותים במקום. מסעדה של 250 ש"ח לאדם שמגישה אוכל יפה ומוקפד כל כך פשוט לא יכולה להרשות לעצמה שככה ייראו השירותים שלה. אחרי שהערנו על הנושא התברר שמדובר בבעיה מוכרת, שנובעת בעיקר מכך שהשירותים של המסעדה אינם מיועדים ללקוחות בלבד אלא מתפקדים כשירותים ציבוריים לכל דבר ועניין. ושירותים ציבוריים באחד מאתרי התיירות העמוסים בעיר, בשיא הקיץ, הם אף פעם לא עניין יפה.

בתמונה: שלגייה. בצלחת הפטיפורים ליד היו שמונה גמדים

לקינוח בחרנו ב"שלגייה" (38 ש"ח) – מעין עוגת גבינה עם פירות יער ושוקולד לבן שהייתה סתמית משהו. צלחת פטיפורים (על חשבון הבית) פגעה במטרה בצורה טובה הרבה יותר, בעיקר בזכות מעין כדורים של קרם קוקוס ועוגיות פיננסייר פיסטוק טעימות. יחד עם בקבוק אחד של יין לבן (פטי בורג'ואה, 115 ש"ח) בקבוק אחד של יין אדום (הרי יהודה של צרעה, 145 ש"ח) וטיפ החשבון הגיע לאזור ה-1,000 ש"ח. לא מעט בכלל, אפילו הרבה (אבל אכלנו משהו כמו 12 מנות). בשורה התחתונה לקראת הגעתה לגיל שנה מסעדת קיטשן מרקט, תחת הנהגתו של יוסי שטרית, מראה סימנים נעימים מאוד של צמיחה בכיוון הנכון. היא מצליחה לדבר בשפה מוכרת מחד, אך מצליחה לעניין (לפרקים מאוד) ולהיות שונה וחיננית מאידך. עכשיו נשאר רק לקוות שהצמיחה תימשך, כי לילד, כמו שאומרים, יש אחלה פוטנציאל.

קיטשן מרקט, שוק הנמל (האנגר 12), תל אביב 03-5446669

הסיום המתוק. ברקע שלגייה, לא מבינה למה אנחנו לא מתייחסים אליה

פורסם בקטגוריה מסעדות, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

17 תגובות על ילד שלי מוצלח – קיטשן מרקט

  1. מאת אורן אסיף‏:

    מאוד אוהב את קיטשן מרקט.
    האוכל טעים ומוקפד, חומרי הגלם מצויינים, ההגשה יפה ומהפנטת ומראה את החשיבות שנותנים בצלחת לכל פרט ופרט.
    זו מסעדה שלא זוכה להכרה המגיעה לה, ואולי עדיף לנו שישאר ככה (כמו גם שילה בבן יהודה).

    המסעדה לא זולה, אפילו יקרה קצת, אבל דווקא 1000 שקל ל-4 אנשים ששותים שני בקבוקי יין, זה לא מחיר בשמיים בהתחשב במספר המנות. הטרין הזה מחכה לי כבר יותר מידיי זמן, מוטב שאלך לאכול אותו בהקדם :)

    כתיבה יפה מאוד ושנונה, כתמיד :)

    • מאת foodwanderings‏:

      מאוד רציתי להגיע לקיצטן מרקט נדמה לי שהשף הייה בירח דבש אבל ממש אזל לי הזמן ואני מסכימה במליון אחוז בקשר לשילה חולה על חומרי הגלם ובכלל על האוכל והאווירה שיקית חמימה שם

  2. מאת נאדב‏:

    כיף לקרוא. אני לגמרי הולך לטעום את הברולה פורצ'יני

  3. מאת אור‏:

    כל המנות נראות מהמם. אני רוצה ללכת לשם, אבל כרגע יקר לי ורחוק לי :P
    כמו שאמרו מעלי: אלף שקלים לארבעה אנשים זה 250 שקל לאדם, ובהתחשב בכך שכל אחד מכם אכל שלוש מנות וששתיתם שני בקבוקי יין – זה ממש סביר. בכרמלה בנחלה (ז"ל?) בפעם האחרונה שהיינו זה עלה 200 שקל לאדם לארוחה לא מלאה (התחלקנו בראשונות ובקינוח), אפילו לא ארוחת טעימות, ובלי יין. והאוכל היה מבאס ממש. אז נראה לי שזה שווה את זה.

  4. מאת יובל שחורי‏:

    אני מסכים שלקיטשן מרקט לא היה איזה ייחוד מדהים למעט היותה מסעדה מאוד ״רעננה״ (למרות שפעם אחרונה שאכלתי בה הייתה לפני חצי שנה בערך), אבל היה משהו כיפי דווקא ברעננות ובקלילות שלה.

    נראה לי לפי מה שאתה מתאר שכל מה שנשאר זה רק השם, לא?

    כרגיל, כמובן, ונשבר לי כבר להעיר לך על זה, כתוב מצויין. פעם אחרונה, כן?

  5. מאת ג'ולס‏:

    וואו האמת היא שבניגוד לביקורת על כתית שממש הסכמתי איתה או עם ביקורות אחרות שלך בד"כ, פה אני לא יכולה להסכים בכלל…
    ביקרנו במסעדה 4 חברים לפני כחודש והחוויה הייתה לא טובה בכלל.
    את המקום הזמנו דרך REST והם לא קיבלו את ההזמנה, לא אשמתם אבל בהחלט התחלה ברגל שמאל.
    בתמורה קיבלנו 4 כוסות קאווה מה שהיה נחמד.
    הזמו סה"כ 4 מנות ראשונות ו2 עיקריות ויין כמובן.
    חברה שלי לא אוהבת כמהין ואמרנו את זה למלצרית שהמליצה על מנות ללא כמהין אבל איכשהו מנות עם כמהין המשיכו להגיע.. בכלל הייתה תחושה שהם התבלבלו בין כמהין לפלפל או מלח או משהו בסגנון ופשוט שפכו בנדיבות בין אם יש קשר למנה ובין אם לא ומה שגרוע יותר זה שהמלצרים לא היו מודעים לכך..
    הסביצ'ה היה נחמד בהחלט אבל כמה כבר אפשר לפשל בסביצ'ה? :)
    המנה היחידה שהייתה טעימה ממש הייתה הטונה לדעתי, אבל איכשהו אני זוכרת את המנות האחרות יותר.. אולי בגלל הרושם הרע שהם השאירו.
    קרם הברולה היה הגרוע ביותר, פשוט שילוב של מוצרים לא קשורים אחד לשני והתחושה הייתה שוב שהם מנסים לקחת מוצרים "יקרים" ולשפוך כמה שיותר, אולי בשביל התמחור, אולי בשביל לקוחות שזה עושה עליהם רושם, לא יודעת.
    טורטליני הדלעת היה חסר טעם לחלוטין ובשלב הזה כבר לא התאפקתי והחזרתי למטבח.
    שקדי העגל היו סתמיים גם כן.
    הזמנו גם מנת שרימפס על פולנטה, הגיעו 2 שרימפסים (יחסית גדולים אומנם אבל עדיין, 2??) שהיו לא רעים בכלל אבל הפולנטה הייתה פשוט סתמית, אה ועם כמהין כבר אמרתי? :)
    המלצרים שמעו כנראה את תחושותינו ואת הקינוח שפשוט כבר חששנו לנסות, הביאו על חשבון הבית. זו הייתה סוג של עוגת גבינה בכוס והאמת שזה יחד עם הלחם והמתבלים היו המנות הטעימות ביותר בכל הערב.

    בהחלט לא מסעדה שנחזור אליה..

  6. מאת חן‏:

    אני החברה שלא אוהבת כמהין.
    ואני רוצה לחזק את ג'ולס. זה הרגיש כמו בליל של מילות באזז קולנריות שמתרתן להרשים תיירים שמגיעים מחוץ לתל אביב וחושבים שהם נחתו בבירת הקולנריה.
    לטעמי המנה הגרועה ביותר דווקא לא הכילה כמהין אלא טורטליני דלעת שישב על קרם דלעת והוקפץ בשמן זית ומעליו פיזרו תלתלי זוקיני ומלפפון. העגמומיות והשעמום בעיצומם. אה, שכחתי לציין שהיו גם פיסטוקים. התפלות וחוסר האיזון במרכיבים גרם לי לחשוב שילד בן 8 שההורים שלו השאירו אותו לבד בבית רצה להכין פסטה עם מה שהיה במקרר וזה מה שיצא לו.

    בנוסף, המנה היפה אך חסרת השחר שאתה ממליץ עליה למעלה – ברולה פורצי'ני – הטעם החזק כל כך של הפורצ'יני השתלט עד רמה שלא האמנתי שיש שם בכלל פרשוטו. והגרוע מכל היה שהמלצרית התעקשה שלמעלה יש קציפת פרמזן (הייתכן?!) כשלמעשה היה ברור ממרחק של מטר שזה ללא ספק עוד פעם… כמהין.

    תראה עמית, אני מעריכה אותך ויודעת כמה זה לא פשוט לכתוב ביקורת, ואחרי הכל אוכל הוא עניין של טעם. אבל באמת באמת, אני חושבת שהשינוי בתפריט לא יעזור להם עד שהם יחליטו להכין אוכל ולא ערימות פומפוזיות ויפות מדי למראה של מרכיבים יוקרתיים ספק יקרים.

  7. מאת דניאלה‏:

    אני הייתי בקיטשן מרקט בארוחת בוקר והיה מעפן.
    לא סתמי, לא יקר מידי ביחס לתמורה – פשוט מעפן.
    אני לא אוהבת לקבל אוכל מעפן ולשלם עבורו מלא כסף, ועל כן לא אטריח את עצמי לחזור.
    מעניין איך אתה תמיד מתלהב מכל המקומות הטרנדיים האלה…

  8. מאת גריש‏:

    השירות הכי גרוע בתל אביב. האוכל דוקא בסדר.

  9. מאת ינשופית‏:

    ארוחה ב-1000 ש"ח – נראה לי שזה שם את קיטשן מרקט בשורה הראשונה של מסעדות היוקרה של ישראל.
    טוב לקרוא שיש לזה כיסוי. נראה ונקרא מצוין.

  10. מאת אור‏:

    ואחרי שחזיתי (וטעמתי) בפלא מקרוב: היה מעולה. גם השירות היה בסדר גמור, האוכל היה נהדר (אכלתי טרטר טונה לראשונה שהיה טעים אבל הטונה קצת נחנקה בין כל החומרים האחרים, סטייק סינטה מעולה לעיקרית – וזה אחרי שאני בדרך כלל לא מזמינה סטייקים במסעדות כי אני יכולה לעשות כזה "של מסעדה" בקלות בבית, וקינוח עם קרם בוטנים לקינוח שהיה נחמד, כי הוא לא היה מתוק מדי, אבל הם קצת נסחפו עם המלח). בהתחשב בנוף היפה (שבדרך כלל בא בחבילה עם אוכל גרוע ומחירים מופרזים) העסקית שלהם טעימה ומשתלמת.

    • מאת אור‏:

      אה, כן, הבעייה העיקרית שהייתה לי עם המקום הייתה הרעש. הרבה ממנו. האקוסטיקה רעה. לפחות אין יותר מדי מוזיקת "שמייח" או שבכלל הייתי מתפוצצת.

להגיב על גריש לבטל

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>