מדבר מהבטן

רוב האנשים רואים בנסיעה מקרית לרמלה תיק • אני זיהיתי בה הזדמנות • הזדמנות לטעום פריקסה מהטובים בארץ • והזדמנות לשים את הידיים על חומר גלם מסתורי ונדיר, ואז לבשל איתו מנה נהדרת

הלקוח, שניצב מול אלי לוי כשסנדביץ' טוניסאי בידו, לא היה מרוצה. "תגיד לי", הוא פנה ללוי בווליום גבוה. "ניראה לך שבאתי במיוחד מחיפה בשביל לחמנייה כזו?". על המקום העמוס נפלה דממה. היה ברור שמדובר ברגע חריג, שהרי לא ייתכן שמישהו יהיה לא מרוצה כשהוא אוחז בסנדביץ' טוניסאי כזה. "למה אתה לא נותן לי לחמנייה כזו?", המשיך הלקוח להקשות והצביע לעבר ערימת לחמניות הפריקסה הזהובות. "אדוני", השיב לו אלי, בסבלנות עד כמה שרק ניתן, "אתה ביקשת סנדביץ' תוניסאי. בשביל דבר כזה צריך לבקש פריקסה". אמר, נטל את הכריך מידיו של הלקוח והכין לו חדש, הפעם בלחמנייה המטוגנת. השקט חזר למקום, והלקוח נרגע, מילא פיו טונה, לימון וחריף, והתרצה. כי הרי מי לא יהיה מרוצה כשהוא אוחז בסנדביץ' כזה. להמשיך לקרוא ←