אל דנטה – פרק 14 – היי ד'רומא

האם אפשר לאכול טוב ליד הוותיקן? • איפה נמצא סלט הלובסטר המשתלם בעולם? • מי מכין את הקרבונרה הטעימה באיטליה? • והכי חשוב – כמה מקורות יש להצליב לפני שבוחרים מסעדה ברומא?

Carbonara, Da Ginoלא פשוט להגיע בפעם הראשונה לבירה האיטלקית. אמנם מבחינת נתונים יבשים רומא היא אפילו לא העיר הכי מתוירת באיטליה (מילאנו מקדימה אותה במעט) אבל בשטח זה מרגיש כאילו מדובר במקום הכי מתויר ביקום, לא רק בארץ המגף. כל אדם שני שעובר ברחוב, פחות או יותר, מחזיק בידיו מפה או מדריך טיולים, סביב אתרי התיירות המרכזיים שועטות קבוצות עצומות של טיולים מאורגנים, והתחושה הכללית היא קצת, לא נעים להודות, פלסטיקית. העיר יפהפיה, אין מה לומר, מלאת אווירה ופינות חמד נסתרות, ובכל מקום שאליו תרימו את עיניכם תיתקלו בבית יפה, מרפסת פורחת או פיסת היסטוריה. ועדיין, ביותר מדי רגעים זה מרגיש פשוט טו מאץ'. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה איטליה, אל דנטה, כללי, מסעדות | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 14 תגובות

אל דנטה – פרק 13 – עתיד ורוד לחזיר השחור

מה הנקניק האהוב על אלברט הנסיך ממונקו? • מי מאכיל חזירים בשאריות של גבינת פרמזן? • למה פארמה זה לא רק פרשוטו? • ואיך לעזאזל אכילה של חיות מסוימות יכולה להציל אותן מהכחדה?

Antica corte Pallavicina עד היום עשיתי ככל יכולתי כדי לשמור את הבלוג הזה נטרלי ככל האפשר בכל מה שקשור לוויכוח האקטואלי והאינסופי בסוגיית הטבעונות / צמחונות אל מול אכילת הבשר. עשיתי את זה כי אני מאמין שהאמת, או הצדק, לא נמצאים באופן מוחלט אצל מי מהצדדים במקרה המדובר, וכך גם אני חי את חיי – באיזון בין שני הקטבים. אבל לפעמים יש דברים מסוימים – בלימודים, בחוויות שאני חווה כאן – שגורמים לי לראות את הדברים בצורה מעט אחרת. חוויה אחת כזו קרתה לי בשבוע שעבר בחווה לא רחוק מפארמה, והיא גורמת לי לשחרר כאן כעת את ההצהרה הבאה – אני יודע שהיא נשמעת מעצבנת, ביזארית ודמגוגית, ואולי היא באמת כזו, אבל אני חושב שאם תמשיכו לקרוא תצליחו להבין את הלך המחשבה. מוכנים? אז הנה: אכילת בשר יכולה להציל חיים. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה איטליה, אל דנטה | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , | 9 תגובות

אל דנטה – פרק 12 – החמישייה הלא סודית

מה הקשר בין פסטה עם דג חרב לבין קבב חלבי? • במה אפשר למלא מולים? • איך אומרים "חתולה" באיטלקית? • ובעיקר – איך צולחים חופשה בצ'ינקווה טרה בלי ליפול לאף מלכודת תיירים?

Fritto Misto, Ristorante Mikyגיחה לאחד המקומות הכי מתוירים באחת המדינות הכי מתוירות באחד מסופי השבוע הכי עמוסים של השנה נשמעת לאדם הסביר כמו מתכון לחוויה מפוקפקת למדי. על כן, בהיותי אדם סביר (למדי, או לפחות כך אני נוטה לחשוב), לא הייתי אופטימי מדי לגבי הטיול לצ'ינקווה טרה בפסחא. תורי הענק, נהגי המוניות המנוולים, הפיצות הגרועות שקורצות מכל פינה ותחושת הזיוף הכללית שהרגשתי ברחובות פירנצה או ונציה עדיין צרובים בזכרוני, והייתי בטוח שזה יהיה המצב גם בחמשת כפרי החמד שהפכו בשנים האחרונות לאחד מאתרי התיירות המבוקשים בעולם. מסתבר שעם מספיק הכנה מראש, הצלבת מקורות וקצת מזל אפשר להגיע לצ'ינקווה טרה אפילו ב-high season, לאכול טוב ומקומי ולא יקר (יחסית), ולא להרגיש יותר מדי כאילו דפקו אותך. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה איטליה, אל דנטה, מסעדות | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 9 תגובות

אל דנטה – פרק 11 – טולוז על קצה המזלג

איך נראה דוכן קרפים של שף עם שלושה כוכבי מישלן? • מה קורה למי שאוכל יותר מדי קסולה? • איזה ריח יש בחנות עם 350 סוגי גבינה? • ומי מצליחה לתת פייט למנת הצלע חזיר של הוטל מונטפיורי?

כשיושבים מול קערת חרס עמוסה ב-Cassoulet, תבשילCassoulet, Le Genty Magre הדגל של העיר טולוז, אי אפשר שלא להיזכר בסצינה האלמותית (והאווילית להפליא) מהסרט "אוכפים לוהטים" של מל ברוקס. הזיכרון הזה עולה, אגב, גם כשמסביב לשולחן יושבת חבורה של נשים מכל רחבי העולם, כולן טובות נימוסין בימים כתיקונם. אין מה לעשות, קערה מהבילה של שעועית מעוררת קונוטציות מסוימות על תופעות לוואי, גם אם לא בצדק. אני יכול לדווח שאני, אישית, לא חשתי בשום פעילות סיסמולוגית חריגה בעקבות מנת הקסולה הפנטסטסית שאכלתי ב-Le Genty Magre. אני כן יכול לדווח, מנגד, שמדובר באחת המנות הכי מושחתות, כבדות ומנחמות שיצא לי לאכול. מנה שגרמה לי לחשוב באופן אוטומטי על מסעדת יועזר ז"ל. מנה שחובה לאכול בכף. מנה שלא משנה מה, פשוט אי אפשר לגרום לה להיראות טוב בצילום. ואתם בטח כבר יודעים שאוכל חום מצטלם נורא – וטעים נורא. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אל דנטה, מסעדות, פריז | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 4 תגובות

אל דנטה – פרק 10 – הכה את המומחה

איזה טעם יש לכרובית חשמלית? • איך מבשלים את הזקן של הנזיר? • מי הם קרובי המשפחה של סיגל? • ומה הדרך הכי טובה להכין פסטה עם ברוקולי ובייקון? • בקיצור המון חומרי גלם וגם מתכון

כרובית רומנסקואחד הדברים הכי כיפיים בכל חווית בישול או קניות במדינה זרה הוא המפגש עם חומרי גלם זרים ולא מוכרים. הודות לגלובליות של עולם האוכל זה כבר קורה פחות ופחות, בעיקר עבורנו הישראלים – כמי שמגיעים ממדינה מפותחת יחסית, הן קולינרית והן חקלאית, לא לעתים תכופות יוצא לנו להיתקל בחומר גלם או מזון מעובד שמעולם לא שמענו עליו או ראינו אותו. אבל כשזה קורה – בין אם מדובר בפרי מסתורי, בצרור עשבים בדוכן בשוק או ביצור ורוד ולא מזוהה מאחורי הוויטרינה בשוק – אנחנו תמיד מצטערים שאין לזה שאזאם – אותה אפליקצייה שמזהה שירים ברדיו (או במסעדה) על סמך האזנה לכמה שניות. הרבה שאלות היו נחסכות אם היו ממציאים שאזאם לגבינות, לפירות או לירקות. עד  שימציאו שאזאם שכזה (את הכתובת למשלוח התמלוגים אני אעביר בפרטי), אני מסתפק באנדראה. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אוכל בבית, אל דנטה | 12 תגובות

אל דנטה – פרק 9 – מאיפה בא האוכל

על מסע השורשים של הארטישוק • על צנצנת אחת שמכילה את כל אירופה • על חקלאים שמנסים לברוח מ"ההליכון" • בקיצור: טעימה קטנה מהגלובליזציה של האוכל • לא לפסימיים שביניכם

Pontiאחד הכוכבים הכי גדולים של המטבח הישראלי בשנים האחרונות הוא הארטישוק האיטלקי. אפשר למצוא אותו כמעט בכל תפריט ומסעדה, ממש לא רק בכאלה איטלקיות, ויש לו לא מעט שמות ודרכי הכנה. קרצ'ופי, ארטישוק רומאי, קרצ'ופיני, לבבות ארטישוק איטלקיים – כל השמות נושאים עמם הבטחה גדולה לפיסת אותנטיות מארץ שטופת שמש, הבטחה שמאפשרת ללקוחות של המנות הללו לשלם מדי פעם עבור מנת ארטישוק מחיר שיכול להספיק לרכישה של ארגז ארטישוקים טריים בשוק או צנצנת שלמה של שימורים איכותיים. כמה מאותם לקוחות, אתם חושבים, היו מוכנים לשלם את אותו המחיר או נשבים בקסמו של אותו ארטישוק בדיוק לו היו יודעים את מקורו האמיתי? להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אל דנטה, חדשות | עם התגים , , , , , , , , , , , , | 10 תגובות

אל דנטה – פרק 8 – לא רק צרפתית

חלק ב' של הביקור בליון • על הכמיהה לאוכל אסיאתי (והמקומות לטפל בה) • על האכזבה הקלה בבראסרי של פול בוקוז (וההנאה הגדולה בשוק שלו) • ועל מה הכי כדאי לעשות ביום שמש חורפי בליון

Halles de Lyon אם משתמשים במשולש הנוצרי המפורסם, קצת מתבקש לומר שפול בוקוז הוא האב המייסד של הקולינריה הצרפתית החדשה, או לפחות אחד הבנים. אלא שבעיר ליון, יותר מאשר בוקוז הוא האב, או הבן, הוא רוח הקודש. בשבוע הבא יחגוג בוקוז את יום הולדתו ה-88. הוא כבר אינו בקו הבריאות וסובל ממחלת הפרקינסון, ולמרות זאת ממשיך לעבוד. קשה להתחמק מהנוכחות שלו בליון, והפרצוף הרציני שלו, תמיד במדי שף, כמעט תמיד בכובע טבחים, מופיע בחנויות האוכל והספרים, על שלטי פרסום, לפעמים גם בטלוויזיה.  להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אל דנטה, מסעדות, פריז | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 5 תגובות

אל דנטה – פרק 7 – עיר גדולה וחזירים בה הרבה

על סלט ששום צמחוני לא יסכים לאכול • על טעם המוח של אורגי המשי • על נוטרדאם ומגדל אייפל שאינם בפריז • ועל צרפתים שמצליחים איכשהו להיות גם נחמדים • בקיצור: קפיצה קטנה לליון, חלק א'

La Hugonniereהכיתוב שהופיע בגיר על הלוח המחיק ניראה היה תמים למדי – Assortment de Salades – מבחר סלטים. ברור שבכל מקום בעולם יש לסלט פרשנות אחרת, ונכון שבמעט מאוד מקומות בעולם תוכלו לקבל מבחר סלטים מהסוג שנהוג במסעדות ים תיכוניות. אבל עדיין, כשאדם רואה בתפריט פלטת סלטים הוא יכול להיות די בטוח שירקות (או פירות) ישחקו תפקיד מרכזי, או לכל הפחות מסוים, במה שיגיע לשולחן. בליון גילינו עד כמה רחבה יכולה להיות הפרשנות של המושג "מבחר סלטים". כי מה שהגישו לנו בסופו של דבר (ושאת תמונתו אתם יכולים לראות כאן משמאל) היה הרבה דברים, אבל פלטת סלטים זה בטח לא היה. זאת אומרת, אלא אם אתם מחשיבים את החזיר לחלק ממשפחת הצומח. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה איטליה, מסעדות, פריז | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , | 6 תגובות

אל דנטה – פרק 6 – עוגת קלמנטינות והל

על מה שפודיז אמיתיים מוכנים לעשות כדי להשיג אבקת אפייה • על חתולה וכלב שעשו את הדרך מאריזונה לפיימונטה • ועל עוגה עם ריח של קלמנטינות, תבלינים וחורף • בקיצור: מתכון פשוט וטעים

עוגת קלמנטינות והלפקידי ההגירה והמכס בארצות הברית הם לא אנשים שאתה רוצה להסתבך איתם. חוש הומור אין שם יותר מדי, וגם לא שום נכונות להקשבה או לקבלת הסברים. יש שחור ויש לבן, יש נהלים ויש למלא אחריהם בדייקנות. זה נכון שבעתיים לגבי מי שמנסה להיכנס לאמריקה, אבל גם המקומיים מודים שביקורת הדרכונים והבידוק הביטחוני שלפני טיסות הם מהדברים הכי מלחיצים בעולם עבורם. לכן, לא ברור לי מה חשבו לעצמם ג'ניפר ובריאן, זוג אמריקאים חביבים, כשניסו לעלות לטיסה כשבאחת המזוודות שלהם צנצנת קטנה ובה אבקה לבנה דקה מאוד ומעט גבישית. איש הביטחון לא אהב את מה שהוא ראה, עיכב אותם לבדיקה, וזה נגמר, איך לא, בזה שהם איחרו את הטיסה. מצד שני, הם איחרו את הטיסה בידיעה שהעוגות שלהם באיטליה לא יתפקששו. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אוכל בבית | עם התגים , , , , , , , , | 13 תגובות

אל דנטה – עלילות "מדבר מהבטן" בארץ המגף – פרק 5

על השוק הפתוח הכי גדול באירופה • על החיפושים אחר טחינה בפיימונטה • על מלצרית בטרנינג עם נטייה לעצבים • ועל הקשר שבין מילוי לוטו לבחירה מעגלת גבינות • בקיצור: שתי מסעדות שוות בפנים

Mercato porta palazzo"שיבא, קוריאנדר, מינט מינט, שיבא", בפעם הראשונה ששמעתי את המשפט הזה מאחד ממוכרי העשבים בשוק של טורינו הייתי צריך לשפשף את האוזניים. שיבא? כוסברה? אתה בטוח? הרי ברוב חנויות הירקות, הסופרים ואפילו בשווקים של פיימונטה עשבי התבלין היחידים שאפשר למצוא הם פטרוזיליה, בזיליקום (אם יש מזל) ומרווה (המון מרווה, למעשה). אז מאיפה בא לי זה פתאום עם הערימות היפות שלו של השיבא והכוסברה והנענע? והנה גם ג'ינג'ר טרי ותאנים מיובשות ענקיות בלי תוספת סוכר, ועגבניות שרי מהמון סוגים, וזיתים טעימים ואפילו פלפלים חריפים נורמליים! מצד שני, אם בשוק הכי גדול באירופה לא נמצא את כל הדברים האלה, אז איפה כן? להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה איטליה, אל דנטה, מסעדות | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 11 תגובות