מדבר מהבטן

יכולנו לחכות למתקפה הקבועה של מבקשי ההמלצות למסעדות לקראת פסטיבל הקולנוע • במקום זאת הכנו את מדריך "אוכלים צהריים" השלם לתייר הקולינרי בירושלים • ככה מקדימים תרופה למכה

יהונתן: אנשים נוטים לחשוב שלכתוב על מסעדות זה תענוג אחד מתמשך.

עמית: ואכן ברוב הזמן מדובר בתענוג. אבל, כמו תמיד, יש אבל.

יהונתן: והאבל הזה הוא לא מעט סיכונים וקשיים למקצוע הזה של ביקורת מסעדות.

עמית: הצורך המקצועי לטעום את מרק הבויאבז בנאפיס, למשל.

יהונתן: או טורים מיוחדים לשבועות שבהם מעלה עורך העיתון את צירוף המילים המאיים: אולי, אתם, יטבתה בעיר ואוכלים – לא בהכרח בסדר הזה.

עמית: אבל הכל מתגמד לעומת התיק הכי משמעותי של להיות כתב אוכל עם שורשים ירושלמים. התיק הזה, הוא הטלפון.

יהונתן: ואף גיסתו הטורדנית, הודעת הסמס. הנוסח קבוע: "אני בירושלים, מה לאכול?". לא עובר יום שבו אני לא מקבל הודעה או שיחה כזו.

עמית: החל מאתמול ולמשך עשרת הימים הקרובים זה רק יהיה יותר גרוע – פסטיבל הקולנוע ירושלים הגיע, ועמו זרם העולים מן הים אל ההר הזקוקים למזון.

יהונתן: ולכן, כשירות מיוחד וחד פעמי לקהילה – קבלו את המדריך המלא לתל אביבי הרעב בירושלים.

להמשיך לקרוא ←