אגדה יפנית – סאקורה

במצב הדברים הנוכחי, המסעדה של בועז צאירי היא כנראה הכי קרוב שתגיעו ליפן בזמן הקרוב • אמנם יש אנשים שמוציאים דרכון גם בשביל לעלות לירושלים, אבל הסושי האדיר שווה את המאמץ

אין בישראל הרבה מסעדות שיכולות להשוויץ בכך שהן הביאו לשינוי עמוק, יסודי ומתמשך בקולינריה המקומית. היו הרבה מסעדות שייבאו טרנדים, חידושים והשפעות נקודתיות. כאלה שעשו מהפכות של ממש, שבישרו על עידן קולינרי חדש, יש הרבה פחות. סאקורה, מסעדת הסושי הצנועה של בועז צאירי, יכולה בהחלט להתהדר בתואר רציני מסוג זה. קצת פחות מ-20 שנה עברו מאז שהיא פתחה דלתות בעיר שבה דג נא היה מקסימום אוכל לחתולים. היום כל ספניולי ירושלמי שגדל על סופריטו יכול גם ללהטט בצ'ופסטיקס ולערבב וסאבי בסויה, ואין אף כורדי בקטמון או בקסטל שלא יודע שכדורי אורז לא חייבים לשים במרק. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מסעדות | עם התגים , , , , , , , | 15 תגובות

מבצע סבתא – פאי בשר

לא הרבה נכדים יכולים לספר על הלילה שבו הם השתכרו בלונדון יחד עם סבתא שלהם • וזו רק פריבלגיה אחת מני רבות ששמורה לנכדים של סבתא שובי • ממש כמו פאי הבשר הממכר הזה

התכונה העיקרית שמשותפת לשתי הסבתות שלי (חוץ מזה ששתיהן מאוד אוהבות את הנכדים שלהן) היא אהבת הבישול. מעבר לכך, מדובר בשני הפכים כמעט מוחלטים, אשר השילוב ביניהם (או ביניהן, למעשה) הוא לדעתי השילוב המושלם עבור כל נכד. סבתא רחלה (מצד האמא) היא כמו סלע איתן של חום ותמיכה, מעין מוקד הערצה משפחתי וקולקטיבי. סבתא קלאסית, אם תרצו. סבתא שובי לעומתה, מצד האבא, היא משב מתפרץ של רוח נעורים שובבה, פרועה ונהנתנית. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אוכל בבית | עם התגים , , , , | 19 תגובות

הרגל המסיימת – מסעדת וינה

יהונתן ואנוכי מחשיבים את עצמנו לאוכלי כל • אבל הרגל הקרושה של מסעדת וינה הציבה בפנינו אתגר לא פשוט • זה נגמר בשיעור ביידיש ממלך השערים אלון מזרחי • לפתוח פה גדול – הנה בא האווירון

עמית: מכיר את זה, יהונתן, שאומרים לך "בוא נלך לאכול ב…" ואז כשאומרים את השם של המקום אתה לא מאמין שהוא עדיין קיים?

יהונתן: לא רק שאני מכיר את זה, אני אוהב את זה.

עמית: אז בוא נלך לאכול במסעדת וינה.

יהונתן: די! זה עדיין קיים? האמת שזו בחירה ראויה ביותר לטור שבא אחרי הטור על המזנון בשבוע שעבר. מפסגת הטרנדיות המודרנית של תל אביב, עם האוכל הים תיכוני והצבעוני של אייל שני, היישר לסמטאות השטטעל וריח מרק העוף.

עמית: בדיוק. מסע במנהרת הזמן. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה "אוכלים צהריים", מסעדות | עם התגים , , , , , , , , | 12 תגובות

לא צריך להמר – טוטו

ירון שלו עדיין לא בן 30, אבל בכל שאר המובנים הוא שף בוגר, מפותח ושלם • כזה שיודע לחדש ולהפתיע כשצריך, אבל גם לתת את הבמה לפשטות • והכי חשוב – יודע איך להפוך מסעדה לחוויה

את הפעם הראשונה שבה נתקלתי בעבודתו של ירון שלו אני זוכר בבירור. אני חושב שהייתי פחות או יותר בן 16, וסבתא שלי לקחה אותי לאכול צהריים בארקדיה, שהייתה אז בשיא תפארתה. אני לא זוכר הרבה מהארוחה הזו. אני זוכר מנה כלשהי של שרימפס בניחוח מודגש של תפוז, וסלט כלשהו של ארטישוק ירושלמי (עם כמהין או שמן כמהין). אני גם זוכר את הרגע שבו הצצתי לקודש הקודשים, למטבח, וגיליתי שם למרבה התדהמה בחור בן גילי. מאז שנינו, ירון ואני, הלכנו והתפתחנו בעולם האוכל, כל אחד בדרכו: הוא בבישול, אני בבליסה. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מסעדות | עם התגים , , , , , | 14 תגובות

קציצות מהסרטים – מיטבולז ברוטב פלפלים

התבשיל הצבעוני הזה מתחנן לליווי של מוזיקה איטלקית ופולנטה • אבל מסתבר שגם רדיו לב המדינה ולחם אחיד יילכו איתו מצוין • משילוב של רעיונות מ"דינר רש" ואייל שני, כנראה, חייב לצאת טוב

בסרט המופת הקולינרי "דינר רש" (שכבר ידוע ומוסכם כי הוא אחד מסרטי האוכל הגדולים בהיסטוריה), יש סצינה שבה הבעלים של המסעדה, לואיס קרופה, מתלונן שכבר לא נשאר לו מה לאכול שם, כי הכל פלצני מדי. או אז הטבח האהוב עליו מכין במיוחד בשבילו מנה של נקניק איטלקי עם פלפלים מטוגנים. זו המנה שעמדה לנגד עיני כשניגשתי בפעם הראשונה להכין את הקציצות האלה. התוצאה אולי קצת פשוטה מכדי להיות מוגשת במטבח של המסעדה ב"דינר רש", אבל תעשה שמח במטבח שלכם, באחריות. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אוכל בבית | עם התגים , , , , , , , , | 21 תגובות

אין שני לו – המזנון

אימפריית הפיתות של מאסטר שף אייל שני מוכיחה שני דברים • קודם כל, האיש גאון שיווק • שנית, הוא בהחלט יודע לעשות מנה יפה בפיתה • למרות החשש מפלצנות, יהונתן ואני נהנינו מאוד במזנון

יהונתן: בטור הקודם התעסקנו בתוכנית עם הרייטינג הכי גבוה בטלוויזיה, ואני בעד להמשיך במגמת התרבות הפופולרית.

עמית: שוב אתה עם ענייני האח הגדול? חומוס בסניף פינתי שג'קי עובד בו?

יהונתן: לא לא. הגיע הזמן לבדוק את המקום החדש של מלך הרייטינג האמיתי, איש השנה בטלוויזיה לטעמי – אייל שני כמובן. כמו עוד הרבה שפים גדולים בעולם גם שני מצטרף לטרנד של מקומות קטנים ונגישים שעושים אוכל פשוט בטיפול עילי ולוקח אותו צעד קדימה: הכל בפיתה.

עמית: עקרונית בשמחה, ובאמת אין ספק שזה מקום שאנחנו חייבים לבדוק, עם כל הבוז הבסיסי שאנחנו רוחשים לביצת הטרנדים והבאזז המקומית. אבל קח בחשבון שאני באופן עקרוני לא עומד בתור בשביל אוכל, ובטח שלא בשביל פיתה.

יהונתן: כחובב אייל שני ותיק יש לי הרגשה שזה יהיה שווה את ההמתנה. חוץ מזה, בוא נלך מוקדם בצהריים, לפני שנהיה שם מפוצץ.

עמית: מקובל עלי. 12 אנחנו שם. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה "אוכלים צהריים", מסעדות | עם התגים , , , , , , | 7 תגובות

נוסחת קסם – פיצרייה פי בריבוע

קחו פיצה דקיקה ופסטה טרייה תוצרת בית • חברו ביניהן בעזרת סלט פנצנלה טרי ופשוט • ותכניסו הכל לסוגריים בדמות כוס קפואה של בירה או יין לבן • מה קיבלתם? מקום קטן שאתם חייבים להכיר

הפריחה הקולינרית המדהימה שירושלים חווה בשנתיים האחרונות קצת פסחה, למרבה הצער, על סופי השבוע. בתי הקפה החמודים, מסעדות הפועלים עתירות הנשמה, המקומות של שוק מחנה יהודה – כמעט כולם סגורים מכניסת השבת ועד צאתה. יש בזה משהו נחמד, כי למסעדנים מגיע חופש, אבל מה לעשות שגם בשבת בצהריים יש ירושלמים שרוצים לנשנש משהו לא מחייב. עבורם, ועבור כל התל אביבים שמגיעים לסופי שבוע בעיר ומתקשרים אלי אובדי עצות כדי לקבל המלצות, נועד המקום הבא. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מסעדות | עם התגים , , , , | 7 תגובות

לילה גדול – חוויות בישול מהקורדוברו

הזהירו אותי שלבשל במסעדה זה עולם אחר מבישול בבית • הזהירו וצדקו: זה מלחיץ, זה שונה, זה קשה – וזה נורא כיף • כי כשבמקום שולחן אחד של אכלנים מרוצים יש 15 – גם הכיף גדול פי כמה

בספר "סודות מחיי המטבח" של השף אנתוני בורדיין (ספר חובה לכל בשלן ואכלן) ישנו פרק מופתי אחד שמתאר יום בחייו של שף. הדקות הראשונות, לפי בורדיין, עוברות עליו כשהוא שוכב במיטה, גופו חורק, ראשו דואב, והוא מרחרח את כפות ידיו ונזכר, לפי שאריות הריח שדבקו בהן, במנות שיצאו מהמטבח אתמול. זה בדיוק מה שקרה לי ביום רביעי האחרון, כשהתעוררתי אחרי הלילה שבו זכיתי לראשונה בחיי לטעום קצת ממה זה לעבוד במטבח. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה חדשות, מסעדות | עם התגים , , , , , | 30 תגובות

מבצע סבתא – פודינג לחם אנגלי

הגיע הזמן שתכירו גם את המטבח של הסבתא השנייה שלי • שובי (יהושבע) אהרנסון הייתה מכינה שניצלים אליפות, תבשיל לשון שאתגעגע אליו תמיד ומעל הכל קינוחים מדהימים • הנה אחד מהם

במשך הרבה מאוד שנים, כשהייתי קטן יותר, לסופי השבוע המשפחתיים שלנו הייתה נוסחה קבועה. ביום שישי בערב אוכלים אצל סבתא רחלה (אמא של אמא) וביום שבת בצהריים אצל סבתא שובי (אמא של אבא). שתי הסבתות בשלניות נהדרות, ולכל אחת מהן סגנון שונה ומתכוני דגל אחרים. מאז אותם ימים השתנו כמה דברים, וסבתא שובי, מה לעשות, כבר לא מבשלת (בכל זאת, אוטוטו היא בת 89). חלק מהמתכונים המיוחדים שלה הספיקה אמא שלי בתבונתה הרבה לרשום וללמוד. לחלק, כנראה, נמשיך להתגעגע לעולם. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אוכל בבית | עם התגים , , , , | 15 תגובות

מבחן המציאות – פרידה הכט, מאכלי עדות

כצופה אדוק באח הגדול, ליהונתן היה חשוב לאכול במסעדה של הדיירת מספר אחת • כאכלן אדוק של מאכלי עדות, הסכמתי להצטרף • זה נגמר בשיחת ריאליטי בינונית ואוכל בינוני לא פחות

יהונתן: תגיד עמית, מה עמדתך בסערה הגדולה שנוצרה סביב הבית?

עמית: זה צרם לי מהרגע הראשון. גלנט הגזים וקיבל את המגיע לו.

יהונתן: על מה אתה מדבר למען השם? אני מדבר על בית האח הגדול. על הסיפור הגדול סביב דנה והניצחון הגדול של מחנה פרידה…

עמית: סליחה? דנה? פרידה? לא חושב שיש לי מושג על מה אתה מדבר.

יהונתן: שכחתי שאתה משחק אותה מאלה שלא רואים האח הגדול.

עמית: אבל אני באמת לא רואה האח הגדול!

יהונתן: טוב טוב, נודניק. את פרשת דנה נשאיר בצד, תקרא עליה בכל העיתונים. אבל פרידה, או פרידה הכט בשמה המלא, היא אחת הדמויות הכי מעניינות של העונה הזו. אני אודה מראש שהיא הפייבוריטית הברורה שלי.

עמית: אני עדיין לא מבין למה אתה מספר לי את כל זה.

יהונתן: כי יש לה מסעדה של אוכל ביתי ברחוב בן יהודה, ולשם אנחנו הולכים היום. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה "אוכלים צהריים", מסעדות | עם התגים , , , , | 6 תגובות