צמוד למסגד בלב יפו תמצאו מסעדה איטלקית אחרת • כזו שאין בה מוצרלה ועגבניות ושמן זית • אבל יש בה לזנייה מושלמת מזנב שור, בטן חזיר צלוייה ביד אומן ותחושה של בקתה חמה במורדות האלפים
תרשו לי להתחיל את הטור הזה בסוג של ניסוי אינטראקטיבי. נסו לערוך לעצמכם רשימה (אפשר בראש, עדיף על נייר) של חמשת או עשרת המילים הראשונות מתחום האוכל שעולות בראשכם כשאתם שומעים את הצירוף "מסעדה איטלקית". "מוצרלה-עגבנייה-פיצה-פסטה-שמן זית", למשל, זו חמישייה הגיונית למדי. גם, נניח "מינסטרונה-פרמזן-טירמיסו-מלנזנה-בזיליקום". הרבה פחות הגיוני שמישהו שאמרתם לו מסעדה איטלקית חשב, למשל, על "שמנת-חמאה-תירס-תפוחי אדמה-חזיר". זה קורה כי התרגלנו שמסעדה איטלקית מייצגת עבורנו את הצד השמשי, הים תיכוני, של ארץ המגף. זה שעשיר בירקות טריים, עגבניות, שמן זית, פירות ים ובקר. לכן כשאומרים לכם מסעדה איטלקית אתם תחשבו קודם כל על סלט קפרזה רענן או על פסטה ברוטב עגבניות. על המעדנים שיוצאים מהמטבח ב"סולה", לעומת זאת, אתם כנראה שלא תחשבו. וחבל. להמשיך לקרוא
