מחפשים את מיס לוסי – ויטרינה

באמצע אבן גבירול קמה מזללת נקניקיות קטנה ומטריפה • יהונתן ואני עשינו סיבוב בוויטרינה וחזרנו מאוהבים • קודם כל בצ'יפס המדהים • אחר כך במגוון הנקניקיות • ולקינוח גם באחת הלקוחות

יהונתן: נו עמית, מה בא לך לאכול השבוע?

עמית: לא נעים להודות, אבל אני עדיין קצת מלא מהביקור שלנו אצל חג' כחיל.

יהונתן: אז בוא נלך על משהו פשוט. ארוחת הצהריים הקלאסית של ילדי ישראל.

עמית: שניצל? ניראה לי שהנושא נחקר כבר בתל אביב מכל הכיוונים…

יהונתן: אל תשכח שלצד ילדי השניצל והפירה התקיימו תמיד ילדי הנקניקייה והצ'יפס.

עמית: והפריחה האחרונה בסצינת הנקניקיות העירונית היא בהחלט הזדמנות לראות איך טרנד הפאסט גורמה מטפל בגלילי הבשר האפרוריים של פעם.

יהונתן: נהדר. אז פרנק? זכור לי סניף באבן גבירול ממש ליד המזנון.

עמית: יש כבר מקום חדש יותר אפילו מהפרנק באותו רחוב ממש, קצת יותר צפונה. קוראים לו הוויטרינה והוא מתגאה בלא פחות מ-14 סוגי נקניקיות.

הפוגה קלה בגשם הכבד ששטף את העיר בסוף השבוע האחרון מאפשר למבקרים להגיע לוויטרינה יבשים באופן יחסי. למרות שם המקום, העובר ברחוב שאינו מכוון למטרה עלול לפספס בקלות את הוויטרינה, שקצת מסתתרת מאחורי חזית של עץ כהה. רק כשחוצים את המפתן מתגלה פשר השם למראה מקרר שקוף וגדול עמוס במגוון מסחרר של נקניקיות.

יהונתן: מדהים, עברתי פה לפני יומיים ולא שמתי לב שיש כאן מקום חדש בכלל.

עמית: יש לי תחושה שמדובר במקום שלפספס אותו זה סוג של שגיאה קשה. קודם כל יש פה משהו נעים באווירה.

יהונתן: מזכיר קצת מקומות של פאסט פוד גורמה בניו יורק, בדגש הווילג' או הלואר איסט סייד.

עמית: אני חשבתי סן פרנסיסקו דווקא, אבל מבין לחלוטין למה אתה מתכוון.

יהונתן: שנאמר, אני לא יודע מה זה היפסטרים, ועדיין יש לי הרגשה שאת המקום הזה הם מאוד יאהבו.

מאחורי הדלפק עובדים בשלווה בוויטרינה שני אנשים שדומים זה לזה בצורה חשודה. בירור קצר מעלה שמדובר בבעלי המקום, שהם גם אב ובנו. הבן, נתי מנשה, עלה לפני כמה חודשים לארץ מארצות הברית, שם עבד בכלל בעולם האופנה. אביו גידי, נקניקן חובב, התגייס לוודא שהבן יישאר בארץ, ורתם למטרה את מתכוני הנקניקיות הביתיות שפיתח בשנים האחרונות. כל נקניקיה נקראת על שם עיר אחרת בעולם, בהתאם למרכיבים ולתיבול. ערש תרבות הנקניקיות מיוצג על ידי מינכן, וינה, ברלין ושטרסבורג. יש יעדים אקזוטיים יותר על המפה של משפחת מנשה: דלהי, קזבלנקה, ליסבון ואפילו סלוניקי.

נתי: מה בשבילכם חברים?

עמית: אני רוצה את הכל. מסע עולמי בתוך מעיים.

יהונתן: לא אמרת שאתה לא רעב?

עמית: שיקרתי. חוץ מזה, אין הרבה דברים שגורמים לי להזיל ריר כמו נקניקיות איכות. אני בוחר בשלב ראשון בנקניקיית אקפולקו, עם כמון וצ'יפוטלה. עם תוספת צ'ילי בלחמנייה.

יהונתן: אם כך אני אבחר בצד הקלאסי של המפה. נקניקיית וינה מעגל ויין לבן.

עמית: ובשם האוריינטליזם בוא נטעם גם את נקניקיית קזבלנקה שמכילה אריסה.

נתי: מה לשים לכם בלחמניות? בצל מקורמל אתם אוכלים? בשביל הקזבלנקה אני ממליץ על פלפל קלוי.

יהונתן: אנחנו סומכים עלייך. מה שאתה ממליץ יהיה לנו נפלא. ונשמח לסלסלת צ'יפס.

נתי: יש לנו צ'יפס זהב מתפוח אדמה, כתום מבטטה או חצי חצי.

עמית: חצי חצי איט איז.

נתי ואביו מתפנים לעבודה על המנות. הם עובדים זה לצד זה בשקט מוחלט ובקצב נינוח מאוד. גידי צולה והופך את גלילי הבשר על הגריל, ונתי מורח כל לחמנייה בתוספות המתאימות ומגיש. כפות מרק סיניות מחרסינה ובהן איולי תוצרת בית מונחות על הדלפק, יחד עם כלי קטן של ביצים רכות ובו רליש – מלפפונים בחומץ קצוצים דק דק. הצ'יפס מוגש בתוך דגם מוקטן של עגלת סופר, והלחמניות של הנקניקיות רחוקות מלהיות הספוגים חסרי הטעם של הקייטנות ומגרשי הכדורגל – מדובר בלחמניות שמזכירות לחם פרנה מרוקאי, שהופכות פריכות במיוחד אחרי חימום קצר.

עמית: איזה כיף זה נקניקייה עם צ'ילי. עד היום נתקלתי בפלא הזה רק בארצות הברית. הטעם המעושן של הצ'יפוטלה והצ'ילי משתלבים מעולה, והנקניקייה עצמה עסיסית ודחוסה.

יהונתן: הווינה לעומת זאת דקה ופריכה. נקניקיה מהסוג שכל ביס בה משמיע קול פיצוח כשהשיניים פוגשות את הבשר. חרדל משובח, מלפפון חמוץ, כרוב. תענוג גדול.

עמית: וואו, תטעם את הצ'יפס. אני כמעט ולא יודע מה להגיד. זו הפתעה ענקית.

יהונתן: מדהים. ללא צל של ספק, זה הצ'יפס הכי טוב שיצא לי לאכול בתל אביב.

עמית: יש מצב שאתה צודק. צ'יפס מלוח במידה הנכונה ועם טוויסט ממזרי ונחמד של קליפת לימון ופטרוזיליה קצוצה למימדים מיקרוניים כמעט.

יהונתן: יחד עם האיולי הפנטסטי הזה, שעמוס בשום כמו שאני אוהב, מדובר בנשנוש שרק בשבילו אני עוד אחזור לכאן.

עמית: אני גם אחזור בשביל הנקניקיות. המרוקאית הזו נהדרת, וההמלצה של נתי התגלתה כמוצדקת – המתיקות של הפלפל הקלוי יושבת בול על החריפות של האריסה. לאן ניסע עכשיו?

למרות שבוויטרינה מציעים גם שני סוגי המבורגרים שנראים מפתים למדי – אחד עם גבינה ואחד בלי, מחליטים עמית ויהונתן להמשיך לצעוד בנתיב הנקניקיות. לסיבוב השני הם בוחרים בביקור במינכן (בשר לבן וגרגרי חרדל) וברלין (בקר עם מרווה), הפעם בצלחת, בשם הגיזרה והמקום בבטן. בינתיים המקום הקטן מתמלא בקהל תל אביבי מעורב: סטודנט שהביא את ההורים לחזות בפלא, עורך דין מעונב, והפתעה בדמות צעירה בלונדינית דקיקת גיזרה שתוקפת ללא היסוס נקניקייה עסיסית נוטפת חרדל וכרוב כבוש.

עמית: יהונתן, אני חושב שאני מתאהב.

יהונתן: אני איתך. מצוינת המינכן הזו. כמו גירסת וינה היא קלאסית ועדינה, וכשאוכלים בצלחת ממש מרגישים את טעם הבשר. איזה כיף המקום הזה!

עמית: אני מתכוון לבחורה שעל הבר. מזכיר לי שפעם בניו יורק ראיתי בחורה מחסלת לבד סנדביץ' פסטרמה חמה עצום ממדים. מישהי שיורדת ככה בלי להתבלבל על נקניקיה בלחמנייה לארוחת צהריים היא בעיני חומר לחתונה.

יהונתן: כנראה שרק בחורה כזו תהיה מסוגלת להתמודד עם החיבה הבלתי מרוסנת שלך לעמבה ומוצריה. זו יכולה להיות הזדמנות להפוך את המדור שלנו למדור לאיתור קרובים…

עמית: סטייל "נפגשנו" במעריב לנוער? "ראיתי אותך בכיכר מסריק עם שתי חברות, לבשת שמלה ירוקה, צרי קשר"? היה מדור כזה גם בירושלים ב"כל העיר". טליתא קומי קראו לו.

יהונתן: בדיוק לזה אני מכוון. אז אם הבחורה הבלונדינית בעלת התיאבון הבריא שביקרה בוויטרינה ביום רביעי לפני כשבוע וחצי קוראת אותנו כעת – צרי קשר.

המבקרים מסיימים את הסיור בגרמניה ויהונתן מניף דגל לבן לכניעה. עמית מתעניין בקינוחים, ומגלה שלעסק המשפחתי יש גם צלע נשית. אמא של נתי מכינה לוויטרינה קינוח של בראוניז שוקולד עשירים. אלא שהם בדיוק נגמרו. בצר לו, ובהיעדר אופציות מתוקות, אין לעמית ברירה אלא לבחור בנקניקייה נוספת. הפעם מדובר בדלהי – נקניקיית עוף בתיבול קארי ופטרוזיליה.

יהונתן: אתה אוכל עוד אחת??? אין לך גבולות.

עמית: הלו, חייבים משהו מתוק לקינוח, ונתי המליץ לאכול את הנקניקייה הזו עם קטשופ.

יהונתן: כנראה שאין ברירה אלא לקחת ביס. זה נחמד, אם כי המרקם של העוף קצת פחות לטעמי משל שאר הנקניקיות שאכלנו.

עמית: אנחנו ממש תמימי דעים היום. בטעם זה מזכיר במשהו קארי-וורסט גרמנית, שזה נחמד, אבל המרקם של העוף באמת קצת פחות כיפי.

יהונתן: אני כבר מחכה לבוא לפה שוב. יש משהו שובה לב במקום הזה, חוץ מהנקניקיות המצטיינות. העיצוב עם הקריצה, העובדה שבכל מנה יש איזה טוויסט ממזרי, ההקפדה על הפרטים הקטנים.

עמית: אהבתי לראות את העבודה הרגועה והשלווה של האבא והבן זה לצד זה. אני מקווה רק מקווה שכאשר רגעי העומס יגיעו הם יידעו לתת מענה.

יהונתן: וזה מוביל אותי לדבר היחיד שלא ברור לי בכל המקום הזה.

עמית: והוא?

יהונתן: איך יכול להיות שלא משתרך פה עדיין תור ענק?

ויטרינה, אבן גבירול 54, 03-6960304. © צילומים: מישל גבינט

תביאו חשבון: אקפולקו (23 ש"ח) + וינה (20 ש"ח) + קזבלנקה (23 ש"ח) + ברלין (23 ש"ח) + מינכן (20 ש"ח) + דלהי (23 ש"ח) + צ'יפס חצי חצי (14 ש"ח) + קולה (8 ש"ח) + מינרלים (7 ש"ח) = 161 ש"ח