למסעדונת החדשה במעלה שוק הכרמל יש את כל הנתונים להפוך ללהיט: עיצוב מזמין, אווירה שמחה, תפריט מפתה וקירבה לחומרי גלם מעולים • עכשיו נשאר לדאוג רק לייצב ולשפר את רמת המנות
צירוף המילים "מסעדה" ו"שוק" הפך לאחרונה לאחד הלוהטים בקולינריה המקומית. זה קרה הרבה בזכות מחניודה הירושלמית, שמוגדרת כ"מסעדה ליד השוק" והציבה את הסטנדרט שלאורו מתעצבות מעתה מסעדות מדגם "שוק" בישראל: שילוב כללי בין ירקות פזורים בחלל, אווירה לא מכופתרת, תפריט מתחלף תדירות ועוד גימיק או שניים, לבחירת בעל הבית. אמיר קרונברג, הבעלים (הירושלמי) של גדרה 26, לקח למסעדת השוק שלו את עקרון האווירה השמחה והמטבח הפתוח, הוריד את הרעש (הבלתי נסבל לפרקים) שיש במחניודה, והוסיף קטע בדמות שילוב בין מנות מהמטבח השוודי למטבח העיראקי.
יצאה לו מסעדה חמודה להפליא עם הרבה פוטנציאל ואופי, שעם יותר הקפדה ודיוק בפרטים יכולה להפוך לאופציה ראויה ביותר לארוחת אמצע שבוע בלתי מחייבת. מקום שאליו אפשר לצאת כשרוצים להתפנק קצת יותר מאיזה פסטה או פיצה, לאכול טוב, לשתות משהו, ולא לשלם הרבה יותר מדי. זה בדיוק מה שראיתי לנגד עיני כשהגעתי יחד עם גיסתי ההריונית ואחותי הלא הריונית כדי לבדוק את המקום.
מסעדת שוק = מעמד עם ירקות בכניסה. האמת שזה די נחמד
נתחיל מלומר שגדרה 26 (שתיקרא מעתה, ברשותכם "גדרה" בלבד) היא מקום שבהחלט שמזמין ישיבה. יש משהו נחמד בשילוב שבין החלל הפנימי המואר וההומה לבין העליבות המסוימת של מה שקורה בחוץ – כיכר מגן דוד השוממה למחצה, סמטאות השוק המלוכלכות ותחנת הדלק של פז. הערב שבו היינו בגדרה היה קצת קריר, אבל ניראה לי שתוך כמה ימים בהחלט יהיה אפשר לשבת שם בחוץ בכיף.
פינה חמודה של חמימות אל מול סמטאות השוק השוממות
אלמנט הבלגן, ההכרחי למסעדת שוק, לא נעדר גם מגדרה. מהרגע שבו התיישבנו חלפו משהו כמו עשר דקות עד שהסבנו את תשומת הלב של המלצר (היחיד שהיה בחלק הפנימי של המסעדה) לעובדה שעדיין לא קיבלנו תפריטים. גם בהמשך הערב המענה של נותני השירות לא היה מיידי ואפילו פחות מכך. מצד אחד, זה משמח מאוד לראות מסעדה חדשה יחסית מפוצצת בסועדים. מצד שני, זה לא צריך ולא יכול לבוא על חשבון השירות.
עכשיו לעיקר. על רקע מגיפת הטאפאסים, מנות החלוקה והתפריטים מבוססי חומרי הגלם, ההחלטה של גדרה לחלק את התפריט פשוט לראשונות ועיקריות היא חריגה משמחת מהנורמה. בחרנו להתחיל עם קציצות דגים בחרימה (34 ₪) וסנדוויץ' שרימפס שוודי (44 ₪) מהתפריט הרגיל, וברוסקטה של פלפלים קלויים, גבינת סנט מור ואנשובי מהמיוחדים (28 ₪).
כריך שוודי. לא קשור, באופן מפתיע, לטבח השוודי מהחבובות
שתי המנות שהתבססו על הלחם (פרוסה עבה של חלה קלוייה) היו מוצלחות. הכריך השוודי נעזר באיולי טעים מאוד כדי לשלב בין השרימפס החלוטים, הביצה הקשה ומעט חסה, עגבנייה ובצל. למעשה האיולי היה כל כך טעים שביקשנו תוספת ממנו, אבל היא הגיעה רק אחרי הרבה מאוד זמן (וגם אז מצאנו לו שימוש, כי הרי ידוע שאיולי שמוזמן במערכה הראשונה וכו' וכו'). גם הברוסקטה, למרות טעם מעט דומיננטי מדי של חומץ בפלפלים הקלויים, הייתה נעימה לגמרי.
מה שצריך במסעדת שוק לקראת הקיץ: יין לבן ומנות קלילות ומבוססות לחם. ברוסקטה
החוליה החלשה מאוד היו קציצות הדגים. המנה הייתה קטנה מדי (34 ₪ לשתי קציצות קטנות ופנכת אורז), הרוטב היה מימי מאוד, והטעם היה אנמי בהתאם. רוטב חריימה צריך להיות סמיך, אדום כהה, חריף, כזה שהיה מתחנן לפרוסה מהחלה הנחמדה ולשפריץ לימון. בוודאי שהוא לא אמור להיות כזה שאפשר כמעט לראות בתמונה כמה שהוא דליל.
מישהו אמר מרק חריימה? מנת קציצות הדגים
לאור הצלחת המנה השוודית הראשונה בחרנו לאחת המנות העיקריות את כדורי הבשר השוודים, שמוגשים עם פירה ורוטב פירות יער (58 ₪). ההריונית התעניינה האם מדובר בכדורי בשר שדומים לאלה שמוגשים באיקאה, והתשובה בצלחת לא הותירה מקום לספק. כדורי הבשר שקיבלנו בהחלט הזכירו את איקאה, בעיקר מכיוון שהם היו שרופים. מאוד. המנה נשלחה במהירות כלעומת שבאה, וזו שהגיעה במקומה הייתה חביבה בהחלט, אבל רחוקה מלרגש. פירה טעים, שילוב מעניין של הבשר עם רוטב הפירות המתקתק, ורוטב שמנת שהיה אמור להיות רוטב פלפל אבל פשוט לא היה מפולפל דיו.
כדורי בשר נוסח איקאה, רק שכאן הסיבה לשריפה היא לא קצר חשמלי
העיקרית השנייה הגיעה מתפריט המיוחדים בדמות המבורגר מבשר סינטה (66 ₪) שמוגש ללא לחמנייה. על פניו זו נשמעה מנה עם פוטנציאל: המלצר הבטיח שהקציצה מוכנה במקום מבשר משובח בתוספת של מעט בירה ובצל. בפועל זו הייתה המנה החלשה ביותר של הערב. הבשר היה עשוי טיפה יותר מדי (הוזמן מדיום והגיע מדיום-וול), סבל ממליחות יתר וגם מטעם לוואי שמנוני לא ברור. יכול להיות שהוא נובע משימוש בבצל מטוגן בתערובת, או מהוספה של שומן דומיננטי (תוספת שומן מתבקשת במקרה של המבורגר מסינטה, שהוא נתח לא מספיק שומני בכדי לעמוד במשימה בכוחות עצמו). הצ'יפס היה מהזן התעשייתי הנפוץ, וביחד עם תוספת של איולי מוצלח ממנת השרימפס (זוכרים?) הוא עשה את העבודה.
לא מנה שמצדיקה 66 ש"ח. המבורגר וצ'יפס תעשייתי
מכיוון שמנת הניוקי שבה חשקנו נגמרה הוספנו לסיבוב העיקריות במקומה מנה של קלמרי צרוב מסקציית המנות הראשונות המיוחדות (42 ₪). גם זו הייתה מנה טובה בסך הכל, בעיקר בזכות המינימליזם שלה. כמה גופי קלמרי צרובים היטב, קוביות עגבניה, שום, עשבי תיבול וטחינה. זו מנה, ממש כמו סנדביץ' השרימפס, שצריכה להיות במסעדת שוק. לא יומרנית מדי, מתקשרת היטב עם הסביבה וחומר הגלם, והולכת יופי עם אלכוהול.
ההצלחה של סיבוב העיקריות - קלמרי צרובים בטחינה ועגבניות
לקינוחים בחרנו במלבי הבית (22 ₪) וקיבלנו על חשבון המקום גם מוס שוקולד. שניהם היו טעימים מאוד. אני העדפתי את המלבי, שבשונה ממלבים (ככה אומרים?) רבים אחרים לא היה מתוק מדי ולא עמוס מדי במי ורדים. הצד הנשי / הריוני, בהתאם למסורת ולחלוקת התפקידים המתבקשת, טרף בהנאה את המוס המוצלח.
הצלחה בגיזרת הקינוחים. מוס שוקולד
החשבון הסופי, כולל בקבוק שרדונה טעים של פלטר (במחיר טעים של 119 ₪) וטיפ נדיב הגיע לכמעט 500 שקל, שזה די הרבה. למרות שמדובר במחיר לא זול, ולמרות האוכל המזגזג (בלשון המעטה) יש לי הרגשה שאני עוד אתן לגדרה צ'אנס נוסף בעתיד כלשהו. הפוטנציאל שם קיים, וחשיבה נכונה מבחינת תפריט וכיוון יש גם יש. עכשיו גדרה צריכה לקבל החלטה: אם היא ביסטרו שף ליד השוק, היא חייבת לשפר משמעותית את הביצועים במטבח ולהפוך את הרמה לאחידה יותר, כזו שתצדיק למשל כמעט 70 שקל על המבורגר ללא לחמנייה. מצד שני, אם היא יותר שוק ליד ביסטרו (כמו שהיא אמורה להיות בשעות הצהריים למשל), הרי שהמחירים חייבים לרדת קצת, והמנות העממיות צריכות להשתפר. כרגע, בכל מקרה, גדרה 26 היא בעיקר ליד.
הבעיה העיקרית עם המלבי הזה היתה שהוא קטן מדי
אתר מדליק האוכל נראה טוב…………….
המלבי נראה יותר מדי יציב.. כלומר כמויות קורנפלור גבוהות – צודקת?
לא ניסיתם קובה? הדיווחים שאני קוראת על המקום די מזגזגים.. חבל..
מפתיע! דווקא יצא לי לבקר שם מספר פעמים לאחר הפתיחה ומאוד נהנינו. אולי קרה להם מה שקורה לרבים אחרי ההרצה….
פינגבאק: רוצים לדעת על מתכוני גדרה | מתכונים