גני ה(ת)ארוחה – מבשלים 2011

קוויאר צמחוני, תורמוסי ענק, צימוקי עגבניות והמון פסטה משובחת • זה חלק ממה שמצאנו בתערוכת הבישול הגדולה בארץ • חידושים והפתעות לא גילינו יותר מדי, אבל בעיני זו דווקא מחמאה גדולה

אין הפתעות: הדבר שהיה הכי בולט בעיני בתערוכה הוא שכמעט שום דבר בה לא הרגיש כאילו הוא מחדש לי (וליהונתן, שהתלווה אלי) משהו. כשאתה מגיע לתערוכת מזון או בישול אתה מצפה לפגוש טכניקות חדשות, מוצרים שטרם נתקלת בהם, משהו שיגרום לך להגיד "וואו – כזה עוד לא ראיתי". במבשלים 2011 זה לא ממש קורה. יש אנשים שיגידו אולי שזה אומר דברים לא טובים על התערוכה, אבל אני חושב בדיוק הפוך.

זה שאין בתערוכה הזו משהו שעדיין לא נתקלתם בו אומר לדעתי דברים מצוינים על הקולינריה בישראל, ועל ההתקדמות העצומה שהתחום הזה עשה בשנים האחרונות. אין בתערוכה הזו שום דבר שעדיין לא ראינו, פשוט כי התרגלנו לטוב – התרגלנו לראות בארץ הכל.

הגבינות הנחמדות של משק יעקבס. עוד סממן להתקדמות הקולינריה המקומית

עד לפני כמה שנים היו המון מוצרים שאי אפשר היה להשיג בישראל. קניית סכינים במאות ואלפי שקלים או מטבחים וציוד מטבח בעשרות אלפי שקלים הייתה משהו בלתי נתפס כמעט. היום, לעומת זאת, אפשר להשיג בארץ כל מה שרק תחשבו עליו בתחום הקולינריה – מתנורי עישון מקצועיים, עבור בחומרי גלם מיובאים ומשובחים מכל העולם, וכלה בתוצרת מקומית מצטיינת של יינות, שמן זית, גבינות ירקות ועוד ועוד. לזה תוסיפו לזה את ההתעניינות שרק גוברת והולכת בתחום, את קדחת תוכניות הבישול ואת תרבות הסלבריטי שפים. עכשיו תבינו למה גם אם אין בתערוכה הזו גימיקים יוצאי דופן, עצם הקיום שלה, בגודל כזה ועם נפח קהל כזה, הוא ההפתעה הגדולה והחשובה מכולן. כזו ששווה אפילו איזה "וואו" קטן.

יקום קטן של פטריות מקומיות. עד לא מזמן זו הייתה פנטזיה בלבד

ובכל זאת יש הפתעות: אפילו שני הרפתקני אוכל כמו יהונתן וכמוני מצאנו בין הדוכנים של מבשלים כמה דברים חמודים להפליא שלא הכרנו. קודם כל, הקוויאר הצמחוני של חברה שנקראת "סודות האוקיינוס". מדובר בכדורי קטנים שעשויים מתמיסת אצות ואלגינט בטכניקה מולקולרית (זו שמשמשת במסעדות ליצירת "ספירות" של יוגורט למשל). זה ניראה בדיוק כמו הדבר האמיתי. גם הטעם אגב, בעיקר של הקוויאר הכתום שמדמה ביצי סלמון, ממש לא רחוק מהמקור. את השחור פחות אהבתי, אבל אין ספק שמדובר בשיחוק חביב ביותר כתוספת לעיצוב וגימור מנות, וגם למי שלא יכול לאכול קוויאר משיקולי צמחונות.

ניראה כמו ביצי סלמון עם טעם של ביצי סלמון, אבל לא ביצי סלמון. הקוויאר הצמחוני

עוד הפתעות חביבות היו תורמוסים ענקיים שמגיעים מספרד וטעימים משמעותית מאלה שאני מכיר מהעיר העתיקה והמעדניות, צימוקי עגבניות שרי מתוקים וטבעיים שישתדכו נפלא לדעתי לגבינת עזים בצורת מאפה או על פסטה, סדרת רוטבי חזרת חביבים שלא הכרתי קודם ושיעבדו יפה מאוד בכריכי בשר (או על גפליטע פיש, חילול הקודש), ועוד ועוד.

Saladitos - תורמוסים שמגיעים מספרד. טעימים מאוד עם לימון

אולי לא לגפילטע, אבל בהחלט לסנדביץ' עם פסטרמה חמה. רטבי חזרת נחמדים ששכחתי את שמם

צבעוני זה הכי: הימים של מטבחי עץ, כלים לבנים וסירים בצבעים טבעיים של מתכת כבר הרחק מאחורינו. מה שהולך עכשיו, אם לשפוט לפי ההיצע והתצוגות בתערוכה, זו צבע, והרבה. תעיפו מבט למשל ביצירות האמנות (סוג של) של SMEG – משטחי כיריים צבעוניים, מקררים ומדיחים שקועים בכל הצבעים, ותבינו. גם מכשירי החשמל, מבלנדרים ומיקסרים ועד מכונות קפה – מגיעים היום בכל צבעי הקשת. למגיפה הצבעונית הזו מצטרפת גם קדחת מחבתות וסירי הפלא הבריאותיים מעדות האקולון, שמשום מה פשוט לא מגיעים בצבע שחור. עושר הצבעים הוא כל כך גדול עד שמבט חטוף ומהיר על כמה דוכנים כלים ברצף יכול להזכיר תמונה של קנדינסקי. בקיצור – לא מומלץ להגיע ל"מבשלים" אם לקחתם קודם אקסטזי.

כל כך יפות (או יפים?) שבא לבכות. כיריים צבעוניים של SMEG

איטליה זה כאן: אם למישהו היה עוד ספק לגבי העובדה שהמטבח האיטלקי הוא הנוכח והמשפיע ביותר על הבישול בישראל, הרי שתערוכת מבשלים תסיר אותו. בערך חצי מאולם התצוגה השני, אולם חומרי הגלם, מוקדש למוצרים באוריינטציה איטלקית ומכונה בהתאם "טוסקנה הקטנה". שניים מהדוכנים הגדולים שם, זה של חברת טומין וזה של הפרומז'רי, מציעים כל אחד בנפרד את הטופ של הסחורה הים תיכונית.

טוסקנה הקטנה. הדוכן האיטלקי הטעים של טומין

מי היה מאמין שהצרכן הישראלי יוכל לבחור בין שני סוגים של פסטה יבשה מצטיינת (די צ'קו מצד אחד, לה מוליזנה מצד שני), שני מותגי אנשובי וטונה מצוינים, שימורי ארטישוק, צלפים, עגבניות משומרות ועוד ועוד ועוד. תוסיפו דוכן של פסטה טרייה מבית פסטה דלה קזה, עוד דוכן או שניים של ממרחים איטלקיים, המון שמן זית, ואולי באמת תטעו לחשוב שמדובר בטוסקנה.

לבשל כמו שף איטלקי. תצוגת כלי המטבח של מריו בטאלי

גם באולם התצוגה הראשון, של הציוד והמטבחים, רואים את ההשפעה האיטלקית עם יותר ויותר תנורי פיצה והדגמות של פיצות ופסטות. אפילו את מאריו בטאלי, אחד השפים האיטלקיים הכי גדולים שפועלים היום בארצות הברית, הישראלים כבר לומדים להכיר, ובתערוכה תוכלו למצוא תצוגה מרשימה של כלי המטבח שלו, כולל אחד חמוד במיוחד שמשמש לשליית רביולי וניוקי ממי הבישול.

ואפילו להתנגב אפשר כמו שפים. מגבת מטבח מבית היוצר של מריו בטאלי

ולסיום: תערוכת מבשלים תינעל מחר, יום חמישי ה-7.4, בשעה 22:00, כך שמי שעדיין לא ביקר ורוצה יכול להספיק לתת קפיצה. שווה בעיקר כדי להתרשם מההיצע האדיר, ואולי גם כדי לקנות כמה דברים נחמדים למטבח. אולם התצוגה השני, של חומרי הגלם, מעורר תיאבון ברמות אחרות, וגם מציע כמה דילים נחמדים (כמו למשל מארז של חמש חבילות פסטה מעולה של לה מוליזנה + בסיסים לרוטב במחיר של 70 ₪ אם אני לא טועה). אצלי זה נגמר בשתי קופסאות של אנשובי מצוינים בשמן זית, קופסה קטנה של צ'יפוטלה משומרים, קצת בצלצלים כבושים בבלסמי וגם רביעיית בקבוקי יוגב קברנה-פטי ורדו, שהוא אחד מהיינות הפשוטים והאהובים עלי. את קניית מעשנת הבשר ותנור הפיצות היצוק ב-20 אלף שקל אני דוחה בינתיים – עד שיהיה לי בית עם חצר (או מנדף ממש חזק בסלון)…

יהונתן מתרשם ממכשיר לבישול ביתי בוואקום