חייכי לי בסירים – מפגש רחל

עד הכרם באנו, יהונתן ואני, בחיפוש אחר מזון לנשמה • במפגש רחל גילינו שורת סירים מלאים באושר • זה נגמר בסופריטו כבש, בשר בחצילים אורז עם מנגולד וגם סחוג אלוהי, כמתחייב מהשכונה

יהונתן: בכל שבוע אנחנו מנהלים כאן בפתח המדור שיחת חולין קצרה, מגלגלים רעיונות, ובסוף אני נותן לך להחליט מה אוכלים. היום זה לא ייקרה.

עמית: אתה נשמע נחוש.

יהונתן: ככה זה איתי. פעם בכמה זמן זה קורה, בדרך כלל אחרי יותר מדי מקומות של נקניקיות גרמניות, אוכל תאילנדי, מפגשים הזויים עם רגליים קרושות ועוד. הנשמה שלי רעבה לאוכל נשמה עמית. זועקת לתבשילים ביתיים.

עמית: קורע לב ממש. בפעם שעברה זה נגמר בקובה המדהים של ישראל בשכונת התקווה, ומה הפעם?

יהונתן: גם שכונה, אבל אחרת – השכונה הראשונה שבה התגוררתי בתל אביב, ובתוכה המסעדה הראשונה שהצלחתי לראות בה בית. אחרי לכרם התימנים, אחרי למפגש רחל.

הימים הם ימים סוערים ברחבי העולם הערבי. מצרים, טוניסיה, לוב, סוריה – וגם תימן. בבוקר הביקור של יהונתן ועמית בפונדק רחל התפטרו שגריר תימן בסוריה ובירדן, והודיעו על הצטרפות לכוחות המורדים הפועלים להחלפת השלטון במדינה. למרות זאת ,בשגרירות תימן הלא רשמית בישראל, הלא היא שכונת הכרם, לא ניכרת תכונה מיוחדת.

הצלחות נחתו, השיחה הופסקה. ככה זה, יש דברים יותר חשובים מהעבודה

יהונתן: אין בכלל תחרות. זו השכונה שאני הכי אוהב בעיר.

עמית: וכמו תמיד אצלנו מה שאתה אוהב אני משום מה לא ממש מכיר, על אף פטיש קל שהיה לי בתיכון לעדה התימנית ומנהגיה.

יהונתן: כל כך הרבה דברים נפלאים צמחו כאן בסמטאות – קבוצת הכדורגל שמשון תל אביב, המוזיקה התימנית של דקלון, חופני ואהובה עוזרי, השוק החביב. מעל הכל, יש כאן אווירה של שכונה. קצת מזכיר את שכונת נחלאות בירושלים, רק שבמקום גן סאקר וחגיגות האליפות של בית"ר פה בשיפולי השכונה נמצא חוף הים.

עמית: שזה עדיף לכל הדעות. ובוא לא נשכח את שני הדברים הכי חשובים – יש פה חנייה, בעיקר בלילה, וכמובן לא מעט אופציות קולינריות.

יהונתן: תשמע, למרות המוניטין וריבוי האופציות לדעתי הרמה ברוב המקומות כאן לא באמת גבוהה, והם עושים מרקים או שיפודים ותבשילים קצת סתמיים. מה שכן, יש פה כמה מקומות שהם לא סתם טובים, אלא מעולים: שמעון מהמרקים, פיתה נהדרת עם קבב באמצע השוק, ומעל כולם החומוס של הסורים.

עמית: גם שם, למרבה הבושה, טרם אכלתי.

יהונתן: מה יהיה הסוף איתך תגיד לי?

מפגש רחל שוכן כבר 45 שנה בפינת הרחובות מל"ן והכובשים – עורק החיים המרכזי של הכרם. למרות שמדובר בשכונה של תימנים, המסעדה אמונה דווקא על מטעמי המטבח הסורי. ריהוט פלסטיק פשוט וגזירי עיתונים המשבחים את המקום הם כל התפאורה שצריך. תפריטים אין, אלא רק שורה ארוכה ארוכה של סירים ובהם הבישולים היומיים. כל אורח מוזמן לבחור, והמשימה אינה פשוטה כלל ועיקר: בשר או עוף בחצילים, כבש בתפוחי אדמה, סינייה בעגבניות, גולש בקר, תרד עם חומוס, אורז, שעועית ירוקה ועוד ועוד ועוד.

לא כותבים שירים, אבל משוררים סירים. מפגש רחל

עמית: איזה תענוג. ככה צריכה לעבוד מסעדת פועלים. בלי תפריט, עם מטבח פתוח והכל מבושל במקום.

יהונתן: הבעיה היחידה היא ההתלבטות… איך אפשר לדעת במה לבחור? הכל ניראה ומריח נפלא.

עמית: טוב די ברור שאני אוכל משהו עם חצילים. חושב שבקר. עם תוספת של אורז לבן ותבשיל חומוס ותרד.

יהונתן: התרד קנה אותי. ואל מול חתיכות הכבש והעצמות שנראות כצפונות בחובן מוח עצם אני לא יכול להישאר אדיש.

עמית: ומה לגבי איזה חומוס קטן?

יהונתן: בוודאי. החומוס כאן הוא תוצרת בית כמובן. למעשה, המקום פועל בסוג של שני סבבים – משעות הבוקר המוקדמות עד סביבות 11 מוכרים כאן בעיקר חומוס ופול. אחר כך התבשילים תופסים את מרכז הבמה.

בזמן שצמד המבקרים ממשיך להתלבט נחלץ אחד מעובדי המקום לסיוע – הוא מרכיב עבור כל אחד מהם צלחת טעימות: בקר בחצילים וסינייה לעמית, סופריטו כבש ותבשיל בקר ליהונתן. החומוס מוגש לצד צלוחית סחוג ביתית ומעט חמוצים ופלחי בצל, וצלחת עם סלסה חריפה מעגבניות טריות, שום ופלפל חריף. הניגובים מתחילים, ומיד אחר כך מגיעות שתי צלחות ענק מעלות אדים ומפוצצות באוכל.

קשה לספור כמה פעמים בלעתי רוק בניסיון לחשוב על כיתוב לתמונה הזו. סופריטו כבש ואורז עם שעועית ירוקה

עמית: וואו, כמה אוכל בצלחת אחת. כמה לוקחים פה על מנה כזו, אתה יודע?

יהונתן: 38 שקל, תאמין או לא.

עמית: מדהים. זה פחות ממה ששילמנו לא מזמן על מנה אצל פרידה הכט, ושם האוכל היה בינוני עד מאוד. להבדיל אלפי הבדלות, זה גם בערך המחיר של פיתה אחת במזנון של אייל שני. בקיצור – זה מאוד זול.

יהונתן: ברגע שתואיל בטובך לשתוק ולהתחיל לטעום תבין שאפילו אם המחיר היה כפול הוא היה שווה את זה. איזה אוכל נהדר. התבשיל חומוס ותרד הזה, מאוד מיוחד.

עמית: ומפתיע. אני מכיר תבשיל חומוס ותרד דומה לזה, אבל שמגיע בכלל מהמטבח הבולגרי.

יהונתן: אל תשכח שבבולגריה, כמו בסוריה, שלטו העותמאנים, שהותירו אחריהם מורשת קולינרית מפוארת.

עמית: ובראשה השימוש המגוון והמבורך בחצילים. תבשיל הבשר בחצילים הזה הוא אחד הדברים הכי טעימים שאכלתי בעיר הזו לאחרונה. פשוט שלמות. אני יודע שאתה שומר את טעימות החצילים שלך לאירועים מיוחדים. ניראה לי שזה אחד כזה.

יהונתן: מופת. פשוט מופת.

עמית: גם שאר הטעימות שקיבלנו פה לא פראייריות – הבשר של הסינייה דחוס מאוד ומתובל באיפוק מרשים, הגולש מעולה, אפילו האורז מרגיש טעים וטרי יותר מבמסעדות אחרות מהסוג הזה.

כיאה למסעדת פועלים, השיח השולט במקום הוא ספורטיבי. במפגש רחל עובדים ארבעה – אחד אוהד הפועל, אחד אוהד מכבי, אחד אוהד חיפה ואחת בחורה (שאינה מזוהה קבוצתית). האוהד הצהוב שבמטבח, מכביסט מבוגר, מזהה מיד  את יהונתן כדמות מעולם הספורט,  אבל מחליט שמדובר דווקא באלון נתן ששיחק כחלוץ אצל הצהובים אי שם באמצע שנות השמונים (ומבוגר מיהונתן ב-10 שנים לפחות). יהונתן משתף פעולה ושב לעסוק בסופריטו הכבש שלו, תוקף את העצמות אחת אחרי השנייה.

יהונתן תוקף את הסופריטו לפחות באותה מיומנות שבה אלון נתן היה תוקף את שער היריבה. דומים או לא?

יהונתן: אמרתי שהשכונה הזו מזכירה לי את נחלאות בירושלים, והנה מצאנו סופריטו כמו שצריך, שלא היה מבייש את אחרונת הבשלניות הירושלמיות.

עמית: זכית בעצם עם מוח?

יהונתן: אין לך מושג כמה. מוח עצם מתוך תבשיל שמונח על גבי אורז לבן עם קצת רוטב. לא צריך יותר מזה בחיים.

עמית: הייתי מבקש לטעום, אבל אני יודע שמדובר בהקרבה גדולה מדי עבורך. אמא שלי תמיד מספרת שהיא הבינה את המשמעות של להיות הורה בפעם הראשונה שהיא ויתרה עבורי על המוח עצם מהמרק שעועית של סבתא שלי.

יהונתן: צריך לעצור ולהגיד שאפילו הדבר הכי בסיסי, החומוס, טעים מאוד.

עמית: הרבה פעמים במקומות כאלה החומוס הוא בסך הכל ליווי, אבל אני ממש רואה את עצמי חוזר לכאן בשעות הבוקר בשביל לטעום את החומוס פול שלהם. ואולי גם את העוף עם החצילים. הייתי הולך עליו עכשיו כקינוח, אבל אין מצב שאני מפרק עוד צלחת כזו עכשיו.

המזלגות מונחים, וצמד המבקרים מנצל את סיום הארוחה ואת הרגיעה המסוימת בתנועת הסועדים לקבלת מענה על כמה שאלות בוערות. עמית מגלה שאת הסחוג הירוק שהוא אכל פחות או יותר בכפית מכין אחד משכני המסעדה. יהונתן, שתמיד מפגין סקרנות עיתונאית בריאה יותר, בחר להתמקד בדברים קצת יותר משמעותיים וגילה שהמקום נקרא מפגש רחל על שם בעלת הנכס הקודמת, שתיפעלה במקום מזנון כריכים אי שם לפני עשרות שנים. הסבא של בעלי המסעדה הנוכחיים החליט לשמור על השם כמחווה, והשאר היסטוריה. תגלית חשובה נוספת היא שמדי פעם מכינים במקום דגים חריפים.

חומוס שהוא יותר מסתם ליווי. לא בתמונה: הסחוג המסתורי שהגיע מאחד השכנים ומצדיק את שם השכונה

עמית: בדרך כלל אחרי ארוחה במקומות כאלה אומרים 'שרק לא יישתנו'. אני חושב שאחרי 45 שנה אפשר להעריך שמפגש רחל כבר לא יעבור שינויים.

יהונתן: כמה מסעדות בתל אביב כבר אפשר למצוא שיש להן היסטוריה של שלושה דורות? לא יותר מדי. וכנראה שזה סוד הקסם. זה לא אותנטי בשם הגימיק, זה אותנטי פשוט כי האנשים האלה יודעים בדיוק מה הם עושים טוב, ולא מתיימרים לשום דבר מעבר.

עמית: אני שמח שהבאת אותי לכאן. ניראה לי שזו שיטת פעולה שאנחנו יכולים לאמץ – אני אסחוב אותך למסעדות חדשות, דוכנים ממותגים ושאר הנפצות תל אביביות, ופעם בחודש, שיקפוץ לך הפיוז, אתה תיקח אותי למסעדת נשמה כזו.

יהונתן: עשינו עסק.

מפגש רחל, מל"ן 4 (פינת הכובשים), 03-5101790. © צילומים: מישל גבינט

תביאו חשבון: 2 X מנה בשרית (76 ש"ח) + חומוס (17 ש"ח) + 2 X שתייה קלה (14 ש"ח) = 107 ש"ח

טוב מראה עיניים ממראה תפריט. מתלבטים במטבח של מפגש רחל