באנו למילויים – פלפלים ממולאים בלחם

כשהטמפרטורות מטפסות הגוף מתחיל לדרוש אוכל פשוט • זה הזמן להיפרד מהממולאים הקלאסיים, עם הבשר והבישול הארוך, לטובת וריאציה ים תיכונית • הברקה קלילה ו(ממש במקרה) גם חלבית

יש שילובים שקשה מאוד לטעות בהם. קחו בצק, קצת רוטב עגבניות שומי מתובל באורגנו, תוסיפו מוצרלה טרייה ורצועות פלפל קלוי. מה קיבלתם? נכון, פיצה עם פלפלים קלויים. קלאסי. עכשיו תקחו את אותם מרכיבים בדיוק, רק שבמקום להשתמש בבצק בתור פלטפורמה לנשיאת הטעמים, תהפכו אותו לשחקן משנה, ותכניסו אותו יחד עם כל שאר החברים לתוך הפלפל.  מה יוצא? פלפלים ממולאים – אבל בקטע אחר.

בהמשך לדיון שפתחתי פה על השראה מול העתקה וחיקוי (במתכון לסלט הפול החם עם הטחינה) אני מבצע סוג של גילוי נאות. את היוזמה למלא פלפלים בלחם אימצתי מאייל שני האחד והיחיד. אני חושב ששני הוא באמת גאון אוכל בהרבה מאוד מובנים. רובם, אגב, מובנים בסיסיים. המטבח שלו מבוסס על כמה טריקים די פשוטים אבל מאוד נכונים – כאלה ששווה גם לכם לאמץ. תנסו לקרוא פעם כמה מדורים של שני ברצף ותבדקו כמה מהם מסתיימים בשלולית של טחינה או שלולית של יוגורט (רמז: חוץ מהמתוקים – די הרבה). תנחשו בכמה מהם מעורבים גרעינים של עגבנייה ובכמה מהם מנוצלים ירקות בטיפול מינימלי כשחקנים מרכזיים (כרובית אפויה בפיתה, מישהו). זה לא שאייל שני  חוזר על עצמו, ממש לא. זה פשוט שהוא מזמן הבין שכמעט כל דבר בעולם שתטביע אותו בטחינה או ביוגורט באמת יהיה יותר טעים, ושירקות טובים לא צריכים כמעט שיציקו להם.

טכניקת אפיית החצילים של שני, למשל, היא בעיני הברקה יוצאת דופן. יש מי שמטגנים חצילים, יש מי שקולים אותם על אש פתוחה או בגריל. עד המאסטר שף והיציאה שלו אני בחיים בחיים לא חשבתי על לאפות חציל פרוס עבה במשך כמעט שעה וחצי בחום נמוך, עד שהטעמים שלו מתרכזים והוא מקבל מין מעטפת פריכה שמגנה על תוך מתקתק ורך.

אז גם הממולאים האיטלקיים התחילו מרעיון במוחו הקודח  של שני. אצלו העסק היה פשוט הרבה יותר, כזה שנותן בעיקר לפלפל וללחם לדבר. אני הוספתי כמה דברים (מוצרלה ואורגנו, בעיקר) ושברתי את ההגה של המתכון חזק לכיוון איטליה. התוצאה היא סוג של דקונסטרוקציה על פיצה, ומנה שתוכל להפוך אתכם בקלות למסמרי הערב של ארוחת השבועות שלכם. כי מי בעצם יכול לחשוב על למלא פלפל בלחם (חוץ מאייל שני כמובן)?

יש מצב שלתמונות כאלה אייל שני היה קורא פורנו. חומרים גלם במיטבם

כמו תמיד הכל פתוח לשינויים ותוספות, אבל זה מה שנכנס אצלי בדרך כלל למתכון:

• 8 פלפלים מאורכים גדולים וישרים. האדומים הכי טעימים ובשרניים, אבל אפשר גם כל צבע אחר
• פלפל ירוק חריף
• חצי כיכר לחם פשוט – אחיד שחור או חלה
• 3 עגבניות
• חופן עלי אורגנו טריים (עלים מ-3-4 ענפים)
• שן שום אחת
• 2 כדורי מוצרלה טריים (או חבילת כדורי בייבי מוצרלה)
• שמן זית
• פס רחב מקליפה של לימון (החלק הצהוב בלבד)

מכינים את המילוי: קורעים בידיים את הלחם לחתיכות לא ענקיות, אבל גם לא קטנות מדי. אין צורך להסיר את הקשה.

אפשר להשתמש בלחם קצת ישן, אפשר אחיד ואפשר לבן. אבל שיהיה פשוט, בחייאת

קוצצים לקוביות זעירות את הפלפל החריף (מרחיקים גרעינים ועוקצים), קליפת הלימון, האורגנו והשום. את המוצרלה קורעים לנתחים גסים (בערך כמו הלחם) ואת העגבניות מגרדים על פומפיה.

מוזגים שמן. אין ממש חשיבות לסדר הוספת המרכיבים, אבל אני משתדל להוסיף את העגבניות בסוף יחסית

מוסיפים את כל המרכיבים לקערה עם חתיכות הלחם. מזלפים מעל שמן זית בנדיבות ומוסיפים מלח וקצת פלפל שחור.

עגבניות ומוצרלה. מכאן מה שלא תעשו יהיה טוב

מערבבים (ברור שבידיים) את כל מרכיבי המילוי בעדינות, כדי שלא למעוך את הלחם יותר מדי. לחם אחיד ישמור על נפח יותר מאשר חלה למשל, אבל זה יוצא טעים כך או כך.

קצת כמו סלט פנצנלה שעמד כמה שעות. בטוח שתמצאו את עצמכם מנשנשים

קוטמים את ראשי הפלפלים (את הכובעים אפשר לשמור בצד בשביל קישוט), ובעזרת סכין קטנה או אצבעות מסלקים החוצה את הגרעינים. ממלאים את הפלפלים בתערובת הלחם בערך עד שני שליש מגובהם. המילוי לא צריך להגיע עד הקצה מכיוון שהוא תופח בצורה משמעותית בזמן האפייה.

האבולוציה של הפלפל הממולא. משמאל לימין: קטום וגרעיני, פעור וריקני, ממולא וססגוני

מחממים תנור ל-180 מעלות (חום עליון ותחתון, בלי טורבו). מניחים את הפלפלים בתבנית אפייה (אפשר לרפד בנייר או לשמן מעט את התבנית בשמן זית, אבל לא חייבים) ומכניסים לתנור החם.

לממולאים האלה חיים משלהם, ובמהלך האפייה הם יסירו מעליהם את הכובע

אחרי בערך 15 שעה התנור יתחיל לשחרר לכל הבית ניחוח משכר של פלפלים נקלים. מילוי הלחם יתחיל לטפס אט אט החוצה עד שיפרוץ מתוך הפלפלים וישחים גם הוא. אין זמן אפייה מדויק ממש, אבל כשהפלפלים מתחילים לקבל סימני חריכה שחורים (חצי שעה בערך) ובועות גדולות בקליפה – זה מוכן.

אם קלמרי ממולאים היו משודרים בצבע, יש מצב שזה היה הצבע שלהם...

מוציאים מהתנור ונותנים לעסק להתקרר קצת ולהתייצב לפני שאוכלים.  הפלפלים יתאימו יופי בתור מנה ראשונה או חלק מפלטת אנטיפסטי מושקעת (מישהו אמר ארוחת חג שבועות?). אם במקרה יש בשטח ילדים שלא מתלהבים מהרעיון תמכרו להם את זה בתור פיצה פלפל. אם הם ייקנו את זה, הרווחתם, ובעצם גם אם לא – ככה יהיו יותר ממולאים לעצמכם. בתיאבון.

מומלץ לרווח קצת יותר ולא לצופף את התבנית. במקרה המצולם הדבר נבע משימוש בתנור צר מידות (שאינו שלי)