חמש השנים הטובות – זוני

צריך המון אומץ כדי לפתוח בירושלים מקום לא כשר בעליל, חו"לי במובהק, שעובד מסביב לשעון • מזל שהבעלים של הזוני לא פחדו • חמש שנים אחרי, גם לבירת ישראל יש בראסרי שראוי להתגאות בו

עמית: היום נתפוס שתי ציפורים במכה. נתפנק עם צהריים איכותי ונפרגן לאחד המקומות החביבים עלי בעיר שחוגג בימים אלה יום הולדת חמש –הזוני כמובן.

יהונתן: בעולם נורמלי חמש שנות קיום של מסעדה הן ממש לא דבר יוצא דופן, אבל בסצינת מסעדנות קשה ומורכבת, יש שיגידו אף לא נורמלית, כמו בירושלים זה מרשים.

עמית: מרשים שבעתיים כשמדובר במקום לא כשר, שפתוח 24 שעות ושמסרב להתפשר אפילו על הדברים הקטנים.

יהונתן: אין ספק שמדובר במקום חשוב. כל עיר צריכה את הביסטרו שלה – מקום שנושם מסביב לשעון ומגיש תפריטים משתנים לקהל משתנה – המתפנקים של הבוקר, אנשי העסקים של הצהריים, ובעיקר הבליינים הלומי האלכוהול של השעות הקטנות.

עמית: מדויק, רק איפה אנחנו משתלבים בתיאור הזה?

יהונתן: לא בטוח. באיזה שעה אוכלים הנודניקים הקטנוניים?

בשונה מיתר מסעדות נחלת שבעה, שפונות בצעקנות לרחוב עם שלטים גדולים ותפריטים לעיון התיירים, הזוני כמעט נחבא אל הכלים. שלט בודד בפינת הסמטה מסגיר את נקודת הציון. הדלת נפתחת, ומאחוריה מסתתרות מדרגות שמובילותלעולם כמעט אחר. תאורה רכה, אוויר קריר, בר עץ כהה ומאחוריו תצוגת בקבוקים מרשימה, תאי ישיבה מרופדים וריהוט קלאסי.

עמית: אני אוהב מסעדות שצריך לעלות אליהן במדרגות. יש בהמתנה לראות מה מסתתר בראש גרם המדרגות משהו יפה בעיני.

יהונתן: קצת כמו המדרגות המיתולוגיות של הדיוטי פרי. באמת יש פה איזה תחושת חו"ל מסוימת. זו לא רק העובדה שיש כאן הרבה תיירים. יש פה משהו מאוד נעים ורגוע ואחר באוויר.

עמית: אין עוד מקום כזה בירושלים, זה בטוח. אולי כי לא הקימו אותי ירושלמים. הרבה מסעדנים מהעיר שלנו חולמים על להצליח בגדול ולרדת לתל אביב, אבל הבעלים של הזוני, ענת ודן קירש, עשו את המסלול ההפוך – מהחוף אל ההר.

יהונתן: מי שמכיר את הבראסרי בתל אביב יגיד שזה בעצם חיקוי, אבל גם לבראסרי בתל אביב אין ממש זכות ראשונים על העיצוב והתפריט מהסוג הזה של ביסטרו מודרני. אני חושב שכל המקומות האלה מבוססים בעצם על "בלתזר", אולי הבראסרי הכי צרפתי שיש בניו יורק.

עמית: השאלה היחידה היא האם יש מספיק ירושלמים כדי להחזיק מקום כזה בחיים. כשזוני נפתח הייתי פסימי, אבל הנה, חמש שנים חלפו והם עדיין איתנו.

מלצרית אדיבה וחייכנית מגישה ליהונתן ועמית את התפריטים, שתואמים את קו העיצוב. זה תפריט שדומים לו תמצאו בכל בראסרי מודרני בעולם, עם מנות שנעות על הציר הקלאסי שבין מרק בצל, סלט קיסר ופסטה עם פירות ים לבין המבורגר, סטייקים וכמה דגים בטיפול מינימלי. המלצרית מבשרת כי בזוני אמנם אין ארוחה עסקית מובנה, אך יש דיל מפתה לא פחות – 30 אחוז הנחה על כל התפריט.

יהונתן: מזל שבאנו בצהריים, אחרת היינו חורגים מהתקציב שלנו בגדול. המחירים פה לא קלים…

עמית: בעיני זו תמיד היתה נקודת התורפה של המקום. אני חושב שמקום שמציע 30 אחוז הנחה בצהריים מכריז בכך בעצם שהוא יקר מדי בשעות האחרות. 65 שקל למנה ראשונה של שישה שרימפס זו הגזמה פרועה, או 92 שקל לנקניקיות חזיר.

יהונתן: בוא ננצל רגע את הטכנולוגיה ונשווה את המחירים לבלתזר שבניו יורק.

עמית: רעיון מעולה.

יהונתן: שמע, צ'יזבורגר שם עולה פחות מאשר פה. ומרק הבצל זול יותר במנהטן מאשר בירושלים. הדולר נמוך, אבל אין סיבה שזה יהיה ככה. חבל, כי לדעתי זה מרחיק מפה בשעות הערב את הקהל שמחפש בילוי אמצע שבוע חביב וסולידי.

עמית: נכון שזה מקום שעובד בסטנדרט גבוה של מסעדנות – הלחם והפסטות תוצרת בית, חומרי גלם טובים, אבל עדיין, אפשר להיות מעט יותר נגישים.

אחרי התלבטות ארוכה מול התפריט הלא קצר מצליחים המבקרים לגבש סוף סוף את ההזמנה. עמית בוחר במנה מתריסה כשרותית של קורדון בלו – חזה עוף במילוי גבינה ונקניק מעושן, ואילו יהונתן פונה לאגף הפסטות וננעל על טורטליני כבד עוף. המנות הראשונות שנבחרו –קרוסטיני עם תבשיל בקר ושרימפס בלימון כבוש וארטישוק, מוגשות כעבור המתנה לא קצרה. יחד איתן, על חשבון הבית, סלט שורשים צבעוני ורענן.

עמית: קרוסטיני משובחים. לחם הבית הטעים קלוי לנקודה הנכונה, ממרח של שעועית לבנה – סוג של חומוס אירופאי אם תרצה – ועליו המון חוטי בשר שפונדרה מתבשיל כבד וטוב.

יהונתן: הניגוד בין הפריכות של הלחם לתבשיל מאוד מוצלחת. טעים לאללה, גם אם לא המנה הכי מתאימה למזג האוויר שהולך והופך קיצי. מזל שסלט השורשים קליל ומרענן.

עמית: אחלה סלט הא? חמצמץ ולעניין, כשהחתיכות הקטנות של הגבינה הכחולה שמפוזרות עליו נותנות מדי פעם טוויסט. איך השרימפס?

יהונתן: מנה טעימה שמבוצעת נכון: השרימפס פריכים, הרוטב חמאתי, אבל קצת חסר לי משהו. הארטישוק קצת הולך לאיבוד תחת החמיצות החזקה של הלימון הכבוש והשום.

עמית: אלה פשוט שלוש מנות ראויות. בבראסרי כמו בבראסרי אתה לא תמיד מצפה לחדשנות או למנות שיפילו אותך מהכיסא, אבל כל מה שיש כאן על השולחן עשוי ללא דופי, גם אם לא מרגש.

הראשונות מפונות מהשולחן, הפירורים מנוקים, מפיות וסכו"ם מוחלפים ומים צוננים נמזגים לכוסות. הכל נעשה ברוגע ובשקט. ההמתנה הלא קצרה למנות העיקריות מלמדת שהזוני אינו מקום לארוחה עסקית זריזה, אלא יותר לפינוק של צהריים. כאן אוכלים כמו בצרפת – נותנים כבוד לאוכל, לא גומרים הולכים. העיקרית של עמית – גלילת חזה עוף שמנמנה ופריכה, מוגשת בתוספת קערה עמוקה של מקלוני צ'יפס דקיקים וזהובים. אצל יהונתן כמות נאה של כיסוני פסטה במילוי כבדי עוף שמשתכשכים ברוטב עדין של שום, פטרוזיליה ומעט חמאה ויין.

עמית: אני חושב שזה ממש לא אלמנטרי שאפשר לשבת במרכז ירושלים, לשמוע אדית פיאף וליהנות ממנה של חזה עוף במילוי נקניק חזיר מעושן וגבינה. טומי לפיד היה גאה.

יהונתן: לי קשה עם מנות בשר וחלב כל כך מובהקות, אבל בלי קשר למה שאתה טוחן אני מסכים איתך. זו נקודה קטנה של איכות ונהנתנות בעיר, וחשוב לשמור עליה.

עמית: אתה בטוח שלא תטעם? יצא להם מאוד מוצלח. למרות שהגלילה עבה מאוד הטיגון היה בחום נכון ואחיד, ככה שחזה העוף נותר עסיסי, הגביה שבפנים הותכה כראוי והציפוי נעשה פריך. אני מת על קורדון בלו.

יהונתן: מהצ'יפס שלך, לעומת זאת, כדאי לך להזדרז ולטעום לפני שאני מחסל את כולו. יופי של צ'יפס, ניראה לי שסוף סוף מצאנו מישהו שנותן פייט למקלוני תפוחי האדמה של אייל מפורטונה בשוק.

עמית: מדויק מדויק. אני חושב שהמנה שלך לא פראיירית בכלל. הבצק  לא עבה מדי ויש הרבה מילוי. אני חושב שכיסוני הפסטה עברו אחרי הבישול הקפצה קצרה שהפכה אותם פריכים.

יהונתן: יש לי בעיה עם מנות כבד – אחרי כמה ביסים הן פשוט משעממות אותי. זה עניין אישי לגמרי, כמובן, וברמה האובייקטיבית מדובר במנת פסטה טובה בהחלט. כמו שאמרת – אוכל קלאסי.

סיום האוכל נותן את האות למעבר מחלל המסעדה לעבר הבר, שם מותר עדיין לעשן. יהונתן מצית סיגריה ולוגם אספרסו. עמית תופס פיקוד על תפריט הקינוחים ובוחר בפאי חמאת בוטנים ושוקולד ובמקיאטו כפול להבטחת עירנות לאחר הארוחה הכבדה.

עמית: אתה יודע שאני לא מאנשי המתוקים, בדיוק כמוך, אבל פאי חמאת הבוטנים הזה הוא אחד מכמה קינוחים בודדים בארץ שאני באשכרה חולם עליהם מדי פעם.

יהונתן: זה נהדר. אני חושב שמדובר במנה הכי טובה שאכלנו היום. המנות כולן היו עשויות היטב, אבל פה יש משהו שמפתיע – השילוב הזה בין המתיקות של השוקולד למליחות הבוטנים, ואני אפילו לא אוהב חמאת בוטנים.

עמית: אז איך אתה מסכם את החוויה?

יהונתן: אני חושב שזוני כבר הפך למוסד בעיר ובצדק. יש פה משהו שמרגיש מאוד מאוד אחר, אבל מאוד נכון. האוכל טעים מאוד, ובצהריים הוא אפילו משתלם.

עמית: אין ספק שאחרי ההנחה הארוחה הזו היא דיל מצוין. 200 שקל לזוג על שתי ראשונות, שתי עיקריות וקינוח. אבל עם עוד 100 שקל לחשבון ועוד בקבוק יין, נניח, כבר היינו מגיעים לאזור ה-450, וזה כבר קצת יותר מדי.

יהונתן: ולמרות זאת?

עמית: למרות זאת אני אוהב מאוד את המקום הזה, ואני חושב שלמרות כל מה שאומרים, הוא היה יכול להתמודד בכבוד ובלי בושה מול הבראסרי התל אביבי, ואפילו לגבור עליו במקומות מסוימים. כיף פה, טעים פה והשירות מצוין. בוא נאחל לזוני שניפגש שוב ביום ההולדת העשירי שלהם.

יהונתן: בשמחה. אם תבטיח לי פאי חמאת בוטנים אני משריין מעכשיו את התאריך.

זוני, יואל משה סלומון 15 (בסמטה), 02-6257776. © צילומים: מגד גוזני

תביאו חשבון: קרוסטיני בקר (52 ש"ח) + שרימפס קטן בלימון כבוש (65 ש"ח) + קורדון בלו (75 ש"ח) + טורטליני כבד עוף (75 ש"ח) + פאי חמאת בוטנים (39 ש"ח) – 30% הנחת צהריים (92- ש"ח) = 214 ש"ח.