שפק והעיר הגדולה

בניו יורק טיימס מקדישים כתבה לד"ר אלי לנדאו וספר מתכוני החזיר שלו • בישראל, לפחות לפי הנתונים בכתבה, לא ממש מתלהבים מהספר

"כל סופר נאלץ להתמודד עם ביקורות רעות, אבל מה עם זעמו של האל?" במילים האלה נפתחת הכתבה הלא קטנה שהקדישו בניו יורק טיימס לספר מתכוני החזיר של ד"ר אלי לנדאו. בטיימס מצליחים לשמור על איפוק ולא נופלים לקלישאות שחוקות על "סערה בישראל" וכו' – בעיקר כי הם עיתון רציני ויודעים שהספר של לנדאו באמת לא עורר כאן כל (או קול) סערה.

שמונה חודשים חלפו מאז ראה "הספר הלבן" אור, ולא ברור למה בטיימס נזכרו בסיפור דווקא עכשיו. על פי הפרסום הנוכחי הספר מכר עד כה 1,100 עותקים מתוך 2,000 שהודפסו. גם אם המספר הזה מדויק (ותחושת הבטן שלי אומרת לי שהוא קצת מוגזם כלפי מעלה) מדובר במספר נמוך יחסית לשוק ספרי הבישול בישראל, אולם אסור לשכוח שמדובר בספר נישה, בעל עיצוב בעייתי ולא סטנדרטי ובתמחור גבוה יחסית לתמורה.

או שאולי אסור לשכוח שלמרות הכל, ולמרות ההתקדמות של השנים האחרונות, ולמרות שבהרבה מאוד מקומות אפשר להשיג היום חזיר – מי שכבר כן אוכלים חזיר בבית עדיין יסתפקו לתחושתי בצלעות, פילה ואולי סינטה וצוואר. את הדברים המורכבים יותר – בטן, שוקיים שלמות, נתחי ראש – קשה לראות מחוץ למסעדות (וגם אז מדובר בעיקר בשרקוטרי או ביועזר).

לנדאו טוען שאנשים לא אוכלים חזיר כי הם חוששים לעבוד איתו או לא יודעים להכין אותו, אבל כאכלן חזיר מושבע לי יש תחושה שהרבה אנשים בארץ לא אוכלים חזיר כי הם לא רוצים: כי הם מכבדים את ההורים או המסורת שלהם, כי זה ניראה להם דרך חשובה להגדרת הזהות היהודית שלהם, או סתם כי זה לא טעים להם. בשונה למשל מתחום פירות הים, שהפך בשנים האחרונות להרבה יותר מרכזי ונפוץ במטבח הישראלי – לדעתי יעברו עוד הרבה יותר מ-20 או 30 שנה (כפי שלנדאו חוזה) עד שחנויות עם נתחים מובחרים של בשר חזיר לבישול יהיו מחזה נפוץ ברחובותינו. כי אם אפילו בקבוצת החברים הקרובה שלי (שמורכבת כולה מצעירים חילונים לחלוטין, אוכלי שרצים ושוברי צום כיפור) יש כמה שלא יכניסו בשר לבן הביתה (כל אחד מסיבותיו שלו) יש לנו עוד דרך ארוכה לעבור. לנו הכופרים הגמורים זה קצת חבל, אבל בינתיים אני מסתדר עם מה שיש, וחייב לומר שזה לא הדבר שהכי מפריע לי בכל נושא הכפייה הדתית-מסורתית. חוץ מזה, תמיד אפשר להסתדר עם ייבוא אישי:

חמון, לומו, סלסיצ'ה ושני סוגי פואט. השלל שההורים שלי הביאו מספרד

ואפרופו יועזר, חבל שבטיימס לא הצליחו לבדוק כמה עותקים מהספר של לנדאו נמכרו או חולקו ללקוחות ומקורבים שם במסעדה. פשוט כי יש מצב שהספר, שנמכר שם בהנחה, הוא הדבר הכי זול בתפריט…