למה לאבי הגיע לנצח • למה לאליהב הגיע להפסיד (ולמה הוא לא צריך לקחת את זה קשה) • למה צריך לתת לרושפלד להתפרע • ולמה כל המילים שנשפכות (גם כאן) לא באמת משנות (רמז: הרייטינג)
1. המנצח: מתחילת העונה ותוכניות האודישנים היה לי ברור ששני אנשים הולכים להגיע לנבחרת וגם רחוק מאוד בתוכנית: אלה היו אליהב ושי, שגם זכיתי לטעום את העבודה שלהם במסגרת ערב הכרת הנבחרת והתרשמתי מאוד לטובה. את מסגרת ה"סמדי בומבה" הייתי בטוח ששלה תאייש עד לשלבי התחרות הגבוהים, וגם משה (שאולי מארץ נהדרת / איש הפול) עשה קולות של דמות שהיא כאן להישאר. איכשהו, אבי קצת חמק לי מתחת לרדאר, אולי מתוך תחושה שהוא הגיע לאן שהגיע בזכות הסיפור האישי שלו ולמרות מנת אודישנים שנראתה חלשה מאוד. אבל ככל שהעונה התקדמה והטיפוסים הצבעוניים נשרו היה ברור שהירושלמי החביב הולך להגיע רחוק. האמת? אי אפשר שלא להתאהב באיש הגדול הזה, שניראה שיש לו לב ענק ויותר מכך ידיים טובות לאוכל. מנת הלחם הממולא בעוף וביצים קשות שהוא הכין הייתה, בלי שום ספק, המנה המחרמנת ביותר שראיתי לאורך כל שתי העונות. גם חוץ ממנה, ולמרות כל הבדיחות (גם שלי) על זה שכל מה שהוא מכין זה קציצות, בשורה התחתונה היו הרבה פעמים שאמרתי לעצמי שיותר משהייתי שמח לטעום את האוכל של אבי, הייתי שמח לאכול אותו. וזה בעיני המבחן הכי חשוב. אבי הוא מנצח ראוי ביותר לא רק כי האוכל שלו ניראה מאוד טעים. הוא מנצח ראוי בעיני מכיוון שהוא אחד הבודדים שאני חושב שיש סיכוי שבאמת יעשה משהו עם ההצלחה שלו במאסטר שף – בין אם זה יעביר סדנאות בישול לפגועי סמים ובין אם זה ייפתח מסעדה ביתית ב(אני מקווה) ירושלים. לא אליהב ולא עמנואל ולא (למשל) גילי יכולים להפוך לדעתי את הבישול למקצוע ולדרך חיים ובוודאי שאינם זקוקים לו. אבי כן, ולכן כל כך מגיע לו.
קצת כמו מויאל וסקעת (או נינט ושירי מימון). אבי זוכה, אליהב מפרגן
2. המפסיד: יותר משאבי ניצח אני קצת מרגיש שאליהב הפסיד. הוא פיקשש את משימת הגמר שלו עם מנה שנראתה מגובבת ולא קשורה ואפילו לא ממש יפה. הוא היה קרוב לפקשש כבר בסיבוב הראשון של הגמר, כשחזר להעדיף את הלוק על פני הטעם (עם מנת דלעת הערמונים) וקיבל שיעור מעמנואל כיצד עושים זאת נכון. ההפסד לא משנה את העובדה שמבחינת כישרון נטו אני לא חושב שהייתה בעונה הזו תחרות אמיתית לאליהב, וראו את זה הרבה פעמים גם בתגובות של השופטים. היכולת שלו להמציא פרזנטציות ובתוך כך להמציא מנות מחדש היא נדירה מאוד בעולם שבו בסופו של דבר מגוון הצירופים האפשרי הוא מוגבל, ושבו כמעט כל דבר שתעשה נעשה כבר קודם על ידי מישהו אחר. היחיד שאולי התקרב אליו במקוריות, ברעיונות, בהכרת החומרים ובתעוזה היה שי, ושניהם סבלו מאותה בעיה של חוסר יציבות. מה שכן, אליהב לא צריך לקחת את ההפסד הזה קשה מדי ובעיקר הוא צריך לזכור שגם בכוכב נולד הרבה פעמים מי שמגיעים למקום השני הם הרבה יותר מוכשרים מהמנצחים (שירי מימון וסקעת, למשל)…
3. המתמודדים האחרים: לקראת העונה הבאה מאסטר שף חייבים לשים לב טוב יותר לליהוק הנשים. העונה הזו הייתה גברית בצורה כמעט מוחלטת, ללא אף דמות נשית שתיחרט בזיכרון, אולי פרט לגילי. זה עזר בעיקר לאיריס, שהייתה צריכה לעוף הרבה יותר מוקדם לדעתי אבל נשארה – אולי בשם האיזון ההורמונלי על המסך. את יתר הנשים מהעונה הזו: שלה, השחומה ששמה נשכח ממני (קיבלתי כעת תיקון שמדובר בג'ניפר), ההיא הבכיינית עם המבטא המעצבן ששמה גם הוא נשכח ממני ואליסיה (שאני זוכר כי היא חמודה מאוד) – אני לא חושב שמישהו יזכור מחר (או כבר היום). הן היו ברובן מתמודדות חלשות, חדגוניות ומשעממות. גילי, לעומת זאת הייתה נקודת אור נשית והצליחה להיות גם דמות חזקה ומעניינת וגם בשלנית מרתקת ומקורית. מופע הפרידה המעט גרוטסקי שלה אמנם היה מיותר ומוגזם, אבל הוא בדיוק מה שעושה את מאסטר שף לאימפריה שהיא. מסחטת רגש דביקה, מיומנת ומדויקת שמתבלת את הדמעות בקצת אוכל טעים. זה שונה מאוד ממאסטר שף ברוב בעולם, שם האוכל – ולא הרגשות או ערכים כמו "חברות" הם שעומדים במרכז – אבל כנראה שזה מה שעובד כאן בארץ. אחרי הכל, הגמר אמש היה המשדר הטלוויזיוני הנצפה ביותר בישראל מאז שהחלו למדוד כאן רייטינג לפני כמעט 15 שנה. יותר ממשדרי בחירות, יותר ממכבי תל אביב. איך שלא מסתכלים על זה, זה פשוט פסיכי.
גברים בשחור. שלישיית הגמר
4. השופטים: בסך הכל ובדרך כלל מוצלחים למדי. רושפלד, בעיני הוא התגלית הגדולה של העונה הזו והמרוויח הגדול ביותר ממנה מבחינת יחסי ציבור. היו לו כמה יציאות באמת מבריקות ("זה הולך נהדר לפני הפוגרום", על ארוחת הבוקר הרוסית, למשל או "מנה יפה וטיפשה") ולדעתי אם יישאר לעונות הבאות ויצליח להשתחרר עוד קצת כולם ירוויחו, כי אני יודע שמדובר באיש חד ומצחיק. אנסקי, אולי בגלל היעדר ההורמונים של ההיריון שהציפו אותה בעונה שעברה, הייתה הרבה יותר מוצלחת השנה. אמנם יהיה קשה לשכוח את מתקפת ההיסטריה שלה במהלך טעימת הביצים הממולאות של סבא זוהר, אבל מעבר לכך אני הרגשתי שמיכל הפכה לשופטת טובה יותר, ובעיקר לדמות טלוויזיונית נעימה ומקצועית יותר. חיים כהן, לעומת זאת, נחלש השנה וכמעט נעלם בצלם של רושפלד ושל אייל שני. למרבה המזל, מכיוון שמדובר בחיים כהן זה לא באמת משנה. את טייטל המאמי הלאומי לעולם לא ייקחו ממנו, ובצדק, והתהליך הטבעי שהתחיל העונה יהפוך אותו לדעתי בסופו של דבר ליותר ויותר "מנחה" ופחות ופחות "שופט". ומה עם אייל שני? אין מה להוסיף. בין מבריק למגוחך, בין מאולץ לכנה, בין מעורר מחשבה למשחרר צחוק ובסך הכל תענוג אמיתי ואחת הדמויות שהכי כיף לראות על המסך (ואל תתבלבלו – מדובר בדמות לכל דבר ועניין). בעונה הבא הייתי רוצה לראות מהם קצת יותר ביקורת עניינית וקצת פחות אישית, ובעיקר יותר עקיצות, רוע ונחרצות. מותר להגיד על אוכל "לא טעים". מותר להיות קצת קוטלים מדי פעם. לא הכל צריך להיות מתובל בקורטוב של "הדרך שאתה עושה" או "האמת שלך". לפעמים מנה היא פשוט חלשה, לפעמים צריך פשוט להגיד למישהו "פיקששת" (כמו שהיה ראוי לומר אמש לאליהב על מנת הדלעות שלו).
5. הגמר: בשונה מרוב העונה הזו, שהייתה משמעותית טובה מקודמתה, הגמר סבל מרוב התחלואים שממנו סבל גם גמר העונה הקודמת, הוא שב והוכיח שתוכניות גמר הן באופן עקבי החוליה החלשה של תוכניות ריאליטי. כל קטעי הבישול והמשימות היו מוקלטים מראש, כך שלמעשה הצידוק היחיד לקיום הגמר בשידור חי הוא רגע ההכרזה והיכולת לנופף בכתובית "שידור חי". התוצאה הייתה, כמו בעונה שעברה, משדר ארוך מדי, מייגע מדי, עם תחושה ששום דבר לא באמת מוכן במקום ובתוספת בונוסים מעייפים בדמות אינספור פרומואים לשלל התוכניות החדשות של קשת. היה גם חידוש: בפעם הראשונה בהיסטוריה (לדעתי) קיבלנו פרומו להפסקת פרסומות "ראשונה מסוגה" שתעזור לנו לבנות את הארוחה המושלמת. נו באמת. הייתי אומר שקצת צניעות עוד לא הרגה אף אחד, ושלהתהדר בהפסקת פרסומות זה קצת מביך, אבל לנוכח המספרים המדהימים של הרייטינג אין בעצם (שוב) מה לומר. קשת, גיל הפקות וכל מי שעבד בהפקה המדהימה הזו שיחקו אותה בענק והרימו עונה ראויה ביותר: מעניינת, סוחפת ואפילו קצת מרגשת לפרקים. טלוויזיה (מסחרית) במיטבה, ואני לא מתכוון לזה במובן הקלישאי. האוכל אמנם עדיין לא מספיק במרכז והרגש שחקן מרכזי מדי, אבל אני מניח שמדובר בחלק מאבולוציה טבעית של התוכנית, ויהיה מעניין לראות האם העונה השלישית תהיה מקצועית וקולינרית יותר או פחות. אני יודע מה אני הייתי מעדיף לראות (יותר אוכל, פרקים יותר דינמיים, יותר אתגרים ופחות קונדיטוריה), ודי בטוח שייקרה ההפך. בכל מקרה, מאסטר שף תמשיך כנראה להיות מה שנקרא "Must see TV". ובמדינה פסיכוטית כמו שלנו העובדה שהמשדר שאף אחד לא מעז לפספס עוסק, בסופו של דבר, בממולאים וברוטב מרוקאי, היא בעיני נקודה קטנה של שפיות מבורכת. נתראה בעונה הבאה.
מישהו בכלל זוכר שפעם היה כאן רפי אדר? ומה עם להביא שופט שאינו שף או בשלן? מבקר, למשל?
לא הייתי יכולה לומר את הדברים טוב יותר!
יפה כתבת.
(ג'ניפר)
אגב, המתמודדת לא היתה אתיופית
אין ספק שמבחינה טלוויזיונית, מאסטר שף עושה את העבודה.
ואני חייב להגיד שאני משתאה ומוקסם מהעובדה שתחרות בישול (שהיא אפילו לא ריאלטי) כובשת בסערה את טבלאות הרייטינג כבר עונה שנייה ברציפות.
אבל…
הדבר הראשון שמפריע לי בכל החגיגה הזו, הוא שממש לא ברור לפי מה שופטים את המתמודדים.
כלומר, יש פה תחרות שלא מוגדרים הקריטריונים לזכייה (או שהם מוסתרים היטב).
על פי מה מוחלט אם מנה היא טובה או לא? על פי הטעם? העיצוב? המקוריות? האיכות שלה ביחס למתמודד?
וחוץ מזה, התוכנית בוחרת ללכת (בכוונה) על המכנה המשותף הנמוך מבחינה קולינרית.
בניגוד לקרב סכינים, למשל, שהציגה אוכל ברמה מופלאה ומרתקת (ומן הסתם הצליחה הרבה פחות ברייטינג), פה נשארנו עם הקציצות של אבי (כבודן במקומן מונח), ומעט רעיונות קולינריים לקחת הביתה. אני חושב שאפשר בהחלט, בעונות הבאות נניח, להעלות את הרף הזה, עדיין להישאר עם מיליוני צופים, ולהפוך את הטלוויזיה לטיפה יותר אינטילגנטית.
אה, ולסיום, אני מצטרף לשאפו על השופטים, רושפלד ואייל שני הם פשוט שני גאונים שקשה לי להישאר אדיש מולם.
זהו, הוצאתי את זה
WELL SAID
I really enjoyed this post
Even Though it was fun to see the elaborate and creative desserts like the "glass bubble" I too would like to see a little less confectionery next season
thanks for a super great post
ביקורת מדויקת וקולעת … הגמר תפס אותי קצת משתעממת . היה צפוי.
תודה
חיה
איפה לעזאזל ראית פה ביקורת? אם לסדרה של התלקקויות לשופטים (מסיבות ברורות) את קוראת ביקורת, אני חושב שאת מלעונה. ודי עם המקהלה העלובה הזו שמלווה את כותב הטור כמו זמרות ליווי גרועות ושקופות.
בושו והיכלמו לכם!.
המנות שהוא ייצר היו בעיקר חריימה בצורות שונות, שקדי עגל וקציצות ברוטב עגבניות בצורות שונות – בסיסי לחלוטין. המנה שהעלתה אותו להתמודות מול אליהב ואשר גברה על עמנואל היתה סיגרים ממולאים בפיסטוקים תקועים בקצף ביצים וזה היה הרגע המביך ביותר בעונה לראות איך השופטים מתמוגגים מקצף ביצים, איך הם מגייסים סופרלטיבים תלושים לחלוטין לתאר את הקצף הזה, מביך. ממש דחפו אותו קדימה.
אחרי שבמהלך כל העונה הטיפו השופטים למתחרים שיגלו יצירתיות והעזה בבחירת המתכונית=ם כי זה מה שיביא אותם לגמר היה קצת מוזר שהבשלן הבנאלי ביותר, אשר נעדר תעוזה ותחכום וללא כל יצירתיות זכה בגמר. מה המסר לעונות הבאות? תביא סיפור טוב ולא חשוב מה תבשל?
לכן, אבי היה צריך לזכות במשהוא שדומה לפרס על "מפעל חיים" והמסטר הוא אליהב או עמנואל שעמדו ביעדים שהציבו השופטים.
מהות התחרות, למיטב הבנתי, היא למצוא את הבשלן הטוב ביותר בישראל ולא לייצר קריירה קולינרית לניזקקים ולכן הטיעון שלך שאבי היה צריך לזכות כי כך הוא יפתח בקריירה קולינרית והאחרים לא גורם לכך שהתוכנית היא למעשה טלהנובלה ולא תחרות בישול.
אני, יצאתי מאוכזב.
הקטע הטוב ביותר בעונה לטעמי היה "כיתת האומן" של רושפלד למתחרים (יום שישי)….פשוט להתמוגג מהידע והיכולת.
אני חייבת להסכים איתך מאיר.
). תוכנית כמו מאסטר שף אמורה להיות תוכנית קולינרית ברמה אחרת, אני מבינה שסה"כ זו תוכנית לבשלנים, לא מקצועיים, שאוהבים אוכל, לבשל ולנסות דברים חדשים. אבל לא חידשו לי שם כלום. ואם אלא הקריטריונים, להכין חריימה ולקינוח זבן (קציפת ביצים), גם אני יכולתי לזכות במאסטר שף, רק שלי אין סיפור עצוב של סמים, וחיים קשים(לא שאני מזלזלת באבי) אז כך שירדו לי הרבה נקודות להגיע לגמר.
אבי לא חידש לי כלום לאורך העונה. עצם זה שאני באה מבית מרוקאי, לא עשה לי את זה שבכל תוכנית הוא בישל מאכל מרוקאי שכולם אוכלים בבית אמא לארוחת צהריים אחרי בית ספר, רק בוריאציות שונות.
שאני רואה תוכנית כמו מאסטר שף אני מצפה להגיע למקבילה של גורדון רמזי, שם יש מנות שלא בהכרח היית רואה כל יום, במיוחד לא אצל רחמו בנחלת שבעה.
אני מצפה לקבל כלים מסוימים לדברים שלא ראיתי ולא ידעתי להכין בעבר. לדוגמא תוכנית של ג'ימי אוליבר לפני כמה ימים לימדה אותי להכין פילה לברק מעולה ברוטב לימון ושום יחד עם סלט סלק חם ושמנת חמוצה ביתית.(כמובן שאת הרכיב המרכזי של השמנת קניתי במכולת
התוכנית נחמדה מאוד, אבל הרמה שלה לא כמו שיציפיתי, ולא מה שרציתי לראות. את המתכונים המעניינים שלי אני שואבת מתוכניות בישול מחו"ל וזה חבל, כי יש לנו פה כל כך הרבה חומר גלם מיוחדים שרק מחכים שמישהו ילמד אותנו איך להשתמש בהם.
מסכימה איתך עמית, תוכנית מצויינת מבחינת טלוויזיה – מעניינת, מרתקת, מקצועית. מבחינה קולינרית – מאוד משעממת ושמרנית.
שוב ושוב מנת חלבון שחייבת להיות מהחי (מבעלי חיים) ולידה מנת פחמימות מסורתית.
למה לא המבורגר מקציצות עדשים עם פיטריות ברוטב טריאקי למשל, או צלי סייטן ברוטב חמוץ מתוק? גם כל התוספות שיגרתיות, מחומרים בנאליים, כשסולת, גרגרי פשתן טחון, קמח אורז, קמח חומוס, צ'יה ועוד ועוד מצרכים בריאים, טעימים ומקוריים, נשארים מאחור.
כך גם כל מה שאנחנו כבר יודעים על שומן מהחי, מחלות לב, החשיבות לאכול הרבה ירקות לא בא לידי ביטוי במשימות או בבישולים (ואם מישהו הכניס ירקות, אז כמעט תמיד הם צלויים בתנור בצורה הפשוטה ביותר או מופיעים כרוטב בצורה מרומזת או משנית).
מעבר לזה, וזה משהו שצר לי עליו מאוד, אבל הוא בא לידי ביטוי בחיים כולם ולא רק בתוכנית – האמפטיה שמובעת כל כך כלפי כל בני האדם, אינה מובעת כלל כלפי בעלי החיים שבצלחות.
אני מאמינה ומקווה שבתוכניות האחרות הדברים ישתנו לטובה.
שנה טובה וטעימה!
ורד מאירי.