מבצע סבתא – גפילטע פיש

28 תגובות על מבצע סבתא – גפילטע פיש

1. מאת גל‏:

   13/10/2011 בשעה 23:42

   יופי של סדנה. אני מת על הקציצות האפורות האלו, ועם אותה חזרת בדיוק
   יש לי קינק לגירסה התעשייתית בצנצנות, אבל אני לא מעיז להשוות אותן לאלו שהכנתם. זה נראה פשוט נהדר!
   מה לגבי טחינת העצמות? אני יודע שטוחנים אותן ביחד עם הדגים כדי להשיג את אותו ג'לטין ולא ראיתי שהתייחסת לזה. פשוט מוותרים?

   להגיב
   • מאת עמית אהרנסון‏:

     15/10/2011 בשעה 18:24

     גל, אני לא שמעתי על טחינת העצמות. אבל מניח שזה עניין של כל אחד ודרכו שלו…

     להגיב
   • מאת משה זוכמיר‏:

     01/12/2016 בשעה 22:01

     טחינת העצמות עם הבשר היא בסך הכל טריק נכלולי של מוכרי הדגים, כדי להמנע מהעבודה הלא פשוטה של ניקוי בשר הדג מעצמות. חוץ מזה, אין הן מניבות קריש דווקא כשהן בתצורה של גרגרים מעצבנים בין השיניים כשלועסים קציצה.

     אם תשים לב טוב – ברוטב (שהופך לקריש) יש את אידרות הדג, וראשו החצוי – זה לא עצמות? זה בדיוק מקור הקריש. מעט העצמות שבבשר הדג לא ישפיעו הרבה על הקריש, אבל יקלקלו הרבה את המרקם.

     עדיף לעבוד קצת, לנקות היטב את בשר הדג, ואת העצמות הדקות – לפח.

     להגיב
2. מאת מרקוביץ'‏:

   13/10/2011 בשעה 23:54

   אני חושב שכל נושא החזרת נשכח בצד, וראוי לפוסט נפרד משל עצמו.

   אבל חוצמזה, עמית, אתה מבין כמה התמונה האחרונה מרגשת, נכון?

   להגיב
   • מאת עמית אהרנסון‏:

     15/10/2011 בשעה 18:24

     יאללה מרקוביץ', תביא איזה פוסט חזרת למופת ונשלב כוחות

     להגיב
     • מאת יוכי שיין‏:

       28/10/2011 בשעה 0:00

       עמית היקר,
       אני אורחת חדשה באתר האוכל שלך וריגשת אותי מאד. אימי שהלכה לעולמה השאירה לי מתכון אחד ויחיד – גפילטע פיש. ולאמיתו של דבר דומה מאד לזה של סבתך רחלה תבדל לחיים ארוכים. ואולם נושא החזרת עלה בדעתי מיד כשראיתי את הכותרת, ותהיתי אם תתן מתכון גם לחזרת. לשמחתי אוכל לסייע כוון שאני זוכרת את אותה פולניה קטנה ( אמי …) טוחנת שורש חזרת וסלק במטחנת הבשר כשהיא מרכיבה משקפיים, לשמור על העיניים, ומהר אוספת הכל לצנצנת זכוכית. מתבלת במעט חומץ מים מלח וסוכר. חלום של טעמים עם הדגים הממולאים. הכמויות כדלקמן: שורש חזרת 200 גרם קלוף חתוך לקטעים קצרים בצנצנת מים במקרר ללילה (שיהיה פריך ויטחן כולו), 2 סלקים בינוניים קלופים, טוחנים דרך הרשת הגסה של מטחנת הבשר, 2 כפות חומץ, 2 כפות מים, שליש כפית מלח ורבע כפית סוכר. מערבבים , מסתכנים וטועמים ומתקנים טיבול.
       נכתב באהבה, לזכרה של אימי, טיטי הקטנה.
       *** אני ממליצה להרכיב משקפת שחיה בשלב הטחינה ולהפעיל מאוורר לפיזור החריפות שבאויר…

       להגיב
3. מאת רוני‏:

   14/10/2011 בשעה 1:32

   הגפילטע של רחלה כבשו אפילו את בעלי העיראקי שעד אתמול לא נהנה כל כך מביס של המאכל ״האפרורי״ הזה ואתמול היתה לו ממש הארה! כמו גם בתי בת השנתיים שביקשה עוד ועוד
   ראוי לשבח גם הקומפוט גויאבות של רחלה, עמית תצ׳פר גם במתכון הזה

   להגיב
   • מאת עמית אהרנסון‏:

     15/10/2011 בשעה 18:25

     רוני, המתכון של קומפוט הגויאבות הוא הבא בתור בפרויקט… הצילומים כבר מוכנים. בטח במהלך השבוע הזה או הקרוב הוא יגיע

     להגיב
4. מאת עלמה‏:

   14/10/2011 בשעה 7:18

   גם אני באתי לומר שהתמונה האחרונה מרגשת כל כך, אבל מרקוביץ' הקדים אותי

   להגיב
5. מאת קלקל‏:

   14/10/2011 בשעה 8:07

   גם כל השכנים והקרובים הלא-אשכנזים מתים על הגפילטע פיש (הלא מתוק, כמובן) של אמא שלי…

   להגיב
6. מאת אבי‏:

   14/10/2011 בשעה 9:46

   נו יופי, ואחרי השקעה כזאת, חזרת תעשייתית של פיאו ???!!! מגיע לנו יותר. אני משוכנע שבערבות אוקראינה הקפואות משהו, לא ממש הכירו את פיאו. אנא ממך, מקצה שיפורים בנדון. חוץ מזה, בעקבות הפוסט, אני שוקל להתגייר ולהיוולד מחדש בתור פולני.

   להגיב
7. מאת רונה‏:

   14/10/2011 בשעה 15:33

   איזה פוסט, מזכרת, מיסמך, מתכון, ירושה מדהימים עשית כאן!!!! אני דורשת פוסט שבועי של רחלה!!!

   להגיב
8. מאת פיית מרציפן‏:

   14/10/2011 בשעה 15:42

   איזה יופי של מבצע תיעוד , בישול ומתמטיקה בגרסת הסבתא

   להגיב
9. מאת אלכס‏:

   14/10/2011 בשעה 22:45

   איזה געגועים….. באמת היה חסר גפילטע בחג הזה.

   חג שמח

   להגיב
10. מאת נעמי‏:

    15/10/2011 בשעה 17:39

    עמית יקר, היה כיף ומעורר תאבון לקרוא את כתבת הגפילטע שלך ושל סבתא רחלה – חברתי האחת, היחידה והמיוחדת. כל הכבוד! שנמשיך בבריאות ובשמחה ונהיה לראש ולא לזנב… חג שמח ושנה טובה! נעמי

    להגיב
11. מאת אמאשך‏:

    16/10/2011 בשעה 0:17

    בנושא החזרת, אני זוכרת את סבא יוסף [האבא של סבתא רחלה שלך] עומד במטבח, מגרד שורש חזרת ועיניו
    דומעות מהחריפות-אולי רחלה תוכל לעזור לך בנושא של מתכון לחזרת.
    כרגיל ריגשת אותי מאד עם הכתיבה והצילומים! ! !

    להגיב
12. מאת דודי כליפא‏:

    20/10/2011 בשעה 18:25

    אני מת על הסבתא הזו

    להגיב
13. מאת ציטרוס‏:

    22/10/2011 בשעה 0:14

    אני יודע שזה קצת פוגע בכל האפיל האשכנזי אבל בתור אוהד נלהב של חזרת גיליתי אחרי שדגמתי הרבה סוגי צנצנות מהמדף בסופר שזו של "תבליני יוחאי ביטון" היא המצטיינת ביותר… גם נושכת כמו שצריך וגם בעלת מרקם נעים ולא נוזלי ומדי. תנסו גם למרוח את זה על טוסט מלחם שיפון עם פסטרמה טובה ומלפפון חמוץ בצד… אפשר גם להוסיף כוס בירה

    להגיב
14. מאת מאיה‏:

    21/11/2011 בשעה 17:40

    היי עמית,
    גם אני, בדומה לך, החלטתי ללמוד להכין גפילטע.
    אמנם אני בת 24, אבל החלטתי שכדאי לתרגל כבר מעכשיו. גם ככה גפילטע מכינים רק בראש השנה ובפסח…
    הפוסט שלך יפה מאוד, והתמונות עם סבתא מרגשות.
    אצלנו אמא מכינה גפילטע, וזה נראה דומה מאוד. השוני המהותי הוא בצבע- אמא מוסיפה גם פרוסות סלק לציר, מה שנותן אח"כ לג'לי צבע אדום פסיכודלי. וגם, אמא תמיד מזכירה לשים עלה דפנה ופלפל אנגלי לקראת סוף הבישול.
    מי יתן ונמשיך לשמור על המסורת (לצד פיוז'ן עם קצח כמובן).
    מאיה.

    להגיב
15. מאת שרית-ב‏:

    18/09/2012 בשעה 16:41

    היי עמית , שנה טובה וחג שמייח

    אתה ידוע ומוכר בתור עמית מדבר מהבטן , כך למדתי להכיר ולאהוב אותך ואת הדברים שבאים מהבטן …………

    אבל היום , קבלתי " ליטוף " חזק ומיוחד בבטן שלי והרגשתי שאתה לא רק מדבר מהבטן ……. אלא , מדבר גם ……… מהפה שלי . הצלחת כ"כ לרגש אותי וכהרף עין , בעזרת הכתבה שתיזכר לעולמי עד לדורות הבאים , שיש עוד סוג דג מעבר לחריימה , סלונה ועוד , עם כל הכבוד להם ….החזרת אותי במנהרת הזמן שנים רבות לאחור כשאני ילדה קטנה עומדת ליד אמא ז"ל ורואה איך היא מכינה גפילטע פיש ועדיין לא מבינה את הקשר לגפילטע ולדגים שרגע קט לפני עוד שחו באמבטיה ……………….. השנים עברו הקשר הובן והיתה תקופה שלא יכולתי להסתדר עם הגפילטע , האמבטיה תמיד חזרה אם רציתי או לא ונקשרה לגיפילטע ……….

    היום לשמחתי ניתן לרכוש דג קרפיון מפולט ללא עור ועצמות שנטחן מול עיני , פעם או פעמייםז לפי בקשתי זכרון האמבט מעט דעך … ובא לציון וגם לי גואל ……

    יש לך אחלה סבתא , גם יפה ואצילית , לבטח גם אופה ומבשלת ומכינה גפילטע פיש " קים אל פו " = כמו שצריך …. התמונות מרהיבות ומרעיבות ……… בגזרת החזרת הייתי מציעה מקצה שיפורים ………..

    אני מכינה חזרת במו ידי בעזרת המיכשור החשמלי שבמטבחי , אבל מסכימה עם ציטרוס שכתב על יוחאי ביטון שהחזרת שלו מעולה , כנראה שליוחאי היתה מורה טובה ולא אתפלא בכלל …….. שזו איזו סבתא אשכנזיה ………..

    BIG BIG BIG BIG BIG LIKE על הפוסט המדהים הזה אהבתי !!!

    שרית-ב
    ♥

    להגיב
16. מאת Calvin‏:

    19/09/2012 בשעה 12:37

    רציתי להוסיף שהחזרת של "יוחאי ביטון" בהחלט משובחת, ושבקריאה נוספת פתאום ראיתי שלסבתא שלך יש מיקסר קנווד כמו של אמא שלי (המיקסר שלה יותר וותיק ממני, יליד 1975, ועדיין כוחו במותניו) וזה רק מרגש עוד יותר.

    להגיב

17. פינגבאק: האם גם אתם חיפשתם מתכון גפילטע פיש פולני של אמא | מתכונים

18. מאת דנה‏:

    14/03/2014 בשעה 12:47

    בצער רב נפטרה אימי וכשחיפשתי מתכון לגפילטע פיש רגשתי כמו בבית אימי תודה לך שהעלת מתכון ומזכרת כל כך יפים אני אשתמש ואדאג לעשות כמו שצריך כפי שאמא היתה רוצה

    להגיב
19. מאת שולה‏:

    11/04/2014 בשעה 16:54

    גם אימי , ניצולת שואה נפטרה ואני יושבת ומחפשת איך לשחזר את הגפילטע שלה שאף פעם לא רציתי ללמוד. ( תמיד אמרתי ״ תהיי בריאה ותכיני לנו…) הכנתי עכשיו את הדג ויצא מדהים … מאד התרגשתי בזמן ההכנה למרות שאין לי שום בעיה להכין כל מאכל אחר. האמת , אולי ייצא מלוח מידי … בגלל הדמעות… ושוב תודה על המתכון

    להגיב
20. מאת טלוש‏:

    12/09/2015 בשעה 15:38

    אז יש לי קטע מוזר, אבל אני ממש אוהבת לשים דבש על הגפילטע החם…. טעים לי!

    להגיב
21. מאת רעיה‏:

    21/04/2016 בשעה 12:22

    הי עמית נראה טעים מאוד.
    אם אני רוצה לשים קמח מצה במקום חלה כמה כפות לשים?
    אין לי מטחנה. האם אפשר לטחון במעבד מזון? במתכון אחר אמרו "בשום פנים ואופן!"

    תודה

    להגיב
22. מאת בת שבע אביב‏:

    19/03/2018 בשעה 5:50

    אינני יודעת אם השאלה הגיעה אליםך ולכן חוזרת שנית

    בחנות הדגים מלפלטים וטוחנים את 2 הדגים.
    האם אפשר לרסק במגרדת או במגימיקס את הבצל ולערבב אחר כך ביחד עם הדג?
    כמה קמח מצה פחות או יותר?

    להגיב
23. מאת ידידיה‏:

    31/10/2019 בשעה 8:35

    שלום עמית,
    איני יודע אם 8 שנים אחרי …. אבל אולי עוד פעיל. הבעיה הגדולה – ואני זוכר את אמי תבדל"א – מפלטת את הקרפיון ומפרידה את הנתח המפולט מהעור. גם אמך כנראה עושה זאת. לא מצאתי "דייג" שעושה זאת. במרכולים מוכרים דגים מתים כבר כמה שנים אבל לא מפלטים אותם. האדרות הקטנות הן המחייבות טחינה והגדולות + הראש, מהן יגיע הג'לטין.
    חותני המנוח – ואיני רוצה גזענות – היה אומר, כשמשהו, בעיקר נכדים, היה מעקם אף ו""לא טעים" חותני היה אומר שישאר לו יותר. אז אם יוצאי לא אירופה לא רוצים אפור ורוטט, ישאר לי יותר. אגב, (אם כבר מדברים על פולנים) תקף גם לרגל קרושה.
    האם משהו/י יודע/ת על "דייג" שמוכן לפלט??

    להגיב