נקניק מדליק – La Maison

בירה קפואה, הרינג למתקדמים, סלט תפוחי אדמה מצוין, ומעל הכל: נקניקים ופאטה מעשה ידי אמן • אלה רק חלק מהסיבות לרוץ לטשרניחובסקי פינת אלנבי ולהרגיש קצת פריז בלב הפיח והרעש

ברשותכם, נתחיל עם הדבר הבעייתי העיקרי, אולי היחיד, ב-La Maison, לפחות מבחינת הכתיבה. אני מתכוון כמובן לשם המקום. זה שם שפשוט אי אפשר לתרגם לעברית. "לה מזון"? "לה-מיסון"? "המיזון"? לא עובד. משהו מהניחוח האירופאי ביתי של השם פשוט הולך לאיבוד בשפת הקודש – אולי כי מקומות מהסוג של La maison לא באמת שייכים לפה, בטח שלא לאזור רחוב אלנבי המאובק.

La maison, שמוגדרת כ"מסעדנייה", הוקמה על ידי בן תדהר ואילן דובשני, שניים מבוגרי סיירת יועזר. יפה לראות איך כמו מתי ורותי ברודו, שהפכו לפס ייצור למסעדנים ונותני שירות מצטיינים ומקצועיים, הפך גם שאול אברון והמסעדה שלו לספק מצטיין של אנשי אוכל. ככה בדיוק צומחות מסורות קולינריות אמיתיות, ככה אפשר לדעת שמגמת הצמיחה שחווה הקולינריה הישראלית בעשור האחרון רק תימשך.

ממש כמו הבאסטה, גם ב-La maison ניכרת טביעת האצבע היועזרית, שמיתרגמת לאהבה בלתי מתפשרת לחומרי גלם, בדגש על כל מה שטעים ולא בריא: בשר מעושן, כבוש, מיובש ומבושל לסוגיו השונים (בדגש חזרזירי כמובן), שומן מומס, חמאה ומיונז ביתיים, פטריות כמהין, בירה יין ומעט מאוד ירקות. אלא שבשונה מהבאסטה, על מחיריה המקוממים ואווירת הבוהמה המרגיזה לעתים, ב-La Maison – לפחות בשעת הצהריים שבה ביקרתי במקום – ניכרת תחושת צניעות ביתית וסימפטית, וזו כבר נקודת זכות גדולה.

אחת התצוגות המפתות בעיר. מקרר הנקניקים

מקרר הבשרים העמוס תופס את רוב החלל של המסעדניה, ומפריד בין אזור הסועדים למטבחון הקטן. את כל הנקניקים והבשרים שכאן מכינים השפים בן ואילן בעצמם, כמו גם את הסלטים, הממרחים, והתוספות. הדבר היחיד, פחות או יותר, שאינו מוכן במקום, הוא הלחם (המעולה), שמגיע ממאפיית "לה-מולאן" (המעולה).

גם את זה נצטרך לבדוק מתישהו. כריך רוסטביף

מעבר לזכוכית קרץ אלינו כריך רוסטביף מהמם שאילן התקין לאחת הלקוחות וניראה מפתה מאוד, אבל אנחנו החלטנו להתמקד בנקניקים, והזמנו לנו פלטה קטנה לצד שתי כוסות של גולדסטאר מהחבית. הבירה נמזגה לכוסות קפואות במיומנות והיתה פריכה ומרעננת. יכול להיות שהבעיה היא בי, אבל ליד אוכל כיפי כזה אני כמעט תמיד אעדיף את הגולדסטאר הפשוטה שלנו, ולא איזה שיכר מנזרים בלגי – למרות שגם כמה משובחים כאלה תמצאו שם.

שיהיה עם מה להוריד את כל הטוב מהמקרר. קיר הבירות

בזמן שהמתנו למנה הספקנו לבחון את תפריט הערב, שמוגש במקום רק אחרי השעה 19:00 וניראה מבטיח מאוד. נקניקיות, תבשיל או שניים, סטייק לבן ועוד הרבה דברים טובים. פלטת הנקניקים שהגיעה במהרה היתה אדירה. היו שם פרושוטו אווז עדין, ז'מבון מעושן, קופה ושני סוגי פאטה: אחד כפרי וגס ואחד חלק ועדין יותר על בסיס עוף וכבדי עוף בניחוח מורגש של כמהין. לצד כל אלה ניצבה בגאווה תלולית של רייט מבשר חזיר ושומן ברווז – אושר כולסטרולי צרוף ומזוקק. יחד עם לחם, חרדל וחמוצים ביתיים (כרוב מצוין, זיתים טעימים, מלפפונים טעוני שיפור) זו יופי של דרך להעביר את הצהריים.

הדיאטה ע"פ סיירת יועזר: בירה, חמוצים ושומן

מכיוון שהבנו שבשביל הנקניקיות נצטרך לחזור בערב עברנו לאגף הימי, עם צלחת של הרינג בבצל וצלחת סרדינים כבושים. דגים כבושים ביתיים הם לא עסק למתחילים, ואלה של La Maison עמדו במשימה בכבוד רב. לצדם הגישו לנו צלחת ובה פלפלים כבושים מוחמצים, סלט תפוחי אדמה מעלף (דומה מאוד לזה שמוגש ביועזר) וגם שני שוטים של סטולי קפואה ומענגת, על חשבון הבית.

דגים קטנים אוהבים לשחות במים קטנים. הרינג, סרדינים וקצת וודקה

אפרופו סטולי – זה המקום לפרגן לבן ואילן על מחירי האלכוהול שלהם. 18 שקל לחצי גולדסטאר, 30 שקל לבקבוק קטן של שימאיי בלו נהדרת, ו-65 שקל (פחות או יותר, אל תתפסו אותי במילה) לבקבוק גדול של סיידר אגסים צרפתי משובח (ששמו ברח פתאום מזכרוני, אבל את טעם השמרים הטבעי שלו קשה לשכוח אחרי שטועמים). זה תפריט אלכוהול שמעודד לשתות בכיף, ושמראה בבירור שב-La Maison יודעים שלשטוף את האוכל שלהם פנימה עם מים זה פשוט חטא.

שילמנו 154 שקל (צלחת נקניקים קטנה 50 ש"ח, הרינג וסרדינים 25 ש"ח לצלחת ו-3 חצאי גולדסטאר), וחזרנו להמולה התל אביבית. באחד השולחנות שבחוץ ישבו שלושה חברים והתענגו על פלטת נקניקים עצומת ממדים. הם ביקשו שאצלם אותם כדי להראות כמה הם נהנים. אז צילמתי. והאמת? יש מצב שבאמת רואים כמה הם נהנים. אנחנו, בכל אופן, מאוד נהננו. אני כבר מפנטז על הביקור לפה בשעות הערב, כדי לבדוק את הבישולים והנקניקיות. איזה כיף שהחורף מגיע.

החיים הטובים גירסת טשרניחובסקי