המזרח הקרוב – טעימות לונדוניות

את לונדון המגניבה באמת תמצאו היום במזרח העיר • עם שוק אוכל מקסים וקניון מעצבים ראשון מסוגו • עם אוכל פקיסטני, פיצה איטלקית או צ'יזבורגר לפי הספר • ועם קוקטייל צ'כי ביד (והיפסטר על יד)

פקיסטן זה כאן: ביום שישי בצהריים אזור Whitechapel ניראה כמו טריטוריה שבה איתי אנגל היה מרגיש בנוח. המוסלמים נוהרים לתפילת הצהריים במסגד הענק של מזרח לונדון ומסביב מעין שוק רחוב מאולתר שבו אפשר למצוא פאנלים לטלפון, פירות וירקות אקזוטיים ובגדים שנמכרים לפי משקל. האזור כולו מנוקד בעשרות, אם לא מאות של מסעדות הודיות, פקיסטניות, ערביות ועוד שלכולן מכנה משותף בולט – הן חמושות בשלטים, מדבקות ופלאיירים שבכולם נטען שהן נבחרו מתישהו, בתחרות כלשהי ועל ידי מגזין כלשהו, למסעדה הטובה ביותר מסוגן בלונדון לשנת X  או לחודש Y. חלקן ריקות, חלקן ריקות פחות, אבל כמעט אף אחת מהן לא הייתה עמוסה כמו המסעדה שאליה אנחנו כיוונו.

Tayyab's היא מסעדה לא קטנה, שלא נאמר ענקית, שקיימת כבר יותר מ-40 שנה ומתמחה במטבח של חבל פונג'בי, איפשהו על הגבול שבין הודו לפקיסטן. מאז שכתבנו בלונדון עבר להתגורר בעיר אני שומע ממנו אחת לכמה שבועות דיווחים עסיסיים על האוכל כאן – על צלעות הטלה האגדיות, על הצ'אנה (תבשיל החומוס) ועל המנגו לאסי. אחרי הסעודה שם אני מבין לחלוטין למה הוא התכוון. צלעות הטלה מוגשות כמנה ראשונה על מחבת ברזל לוהטת – 4 יחידות עסיסיות וחריפות. לצידן טעמנו גם סמוסה צמחונית מעולה, שהייתה שונה קצת מהסמוסות ההודיות המוכרות (בצק פריך ודק יותר) וגם 5 חתיכות של עוף טיקה. למנות עיקריות תבשיל החומוס היה נהדר וכמוהו גם דאל ג'וש – תבשיל של בשר כבש ועדשים. המנות היו פיקנטיות אבל לא חריפות מדי ובעיקר שונות זו מזו – אפשר היה לדעת שמדובר במנות שיצאו מאותו מטבח ומאותו אזור, אבל הן לא סבלו מ"אפקט המסעדה ההודית" שבה להכל יש אותו טעם.

כנראה שזו הגירסה הפקיסטנית למרק שעועית. בשר עם עדשים

קינחנו בלאסי מנגו שהוגש בכוס מתכת גבוהה והיה כל כך קליל ולא מתוק עד לרמה שהצלחתי להבין איך יש אנשים ששותים את המשקה הזה כליווי לאוכל. אני טעמתי גם את הקולפי, הגלידה המקומית – מעין שלגון פיסטוק קטן וטעים. המחירים, במונחים מקומיים,  מצחיקים, ועל פי כתבנו בלונדון אי אפשר לצאת מכאן ביותר מ-30 פאונד לזוג (שזה בדיחה). השירות מהיר מאוד, המנות גדולות וחשוב לדעת שבמקום לא מגישים אלכוהול (אבל אפשר להביא בירות מבחוץ בשיטת BYO). לא רחוק משם נמצאת גם הגלרייה לאמנות של Whitechapel, ומדובר בנקודת סיום אידאלית לסיור בצד המזרחי-מוסלמי של העיר.

Tayyab's, 83-89 Feildgate street, London E1 1JU

וככה נראית מנה ראשונה. 4 צלעות, 5 חתיכות ענקיות של עוף. לכו תשאירו ככה מקום לעיקריות...

לבי במזרח: אז אם להאמין לכתבנו בלונדון (ואני מאמין לו, כי בכל זאת – הוא כתבנו בלונדון), החלק הנכון בעיר הוא נכון להיום המזרח. האזורים של Brick Lane, Shoreditch, Hackeny וסביבתם הפכו למשהו שבתל אביב אולי היו קוראים לו פלורנטין, אבל הוא הרבה יותר קרוב לברוקלין של ניו יורק. שם תמצאו קפה נורמלי, חנויות מעצבים צעירים, גלריות מגניבות ואווירה הרבה יותר סימפטית ופחות תיירותית מזו ששולטת במרכז המתויר של העיר – אזור הסוהו, אוקספורד, הקובנט גארדן ועוד. שם תמצאו שם, למשל, את ה-Box Park שהוא קניון הפופ-אפ הראשון בעולם. מדובר בערימה של מכולות, פחות או יותר, שחוברו יחדיו במשטחי עץ והפכו למרכז קניות. את המכולות מאכלסות חנויות קונספט מהממות ביופיין – החל מחנות של Nike ID, שמאפשרת לכל אחד לעצב לעצמו את הנעליים, עבור בחנות של ממתקים מטופשים מכל העולם ועד חנות של הוצאת הספרים המופלאה Phaidon – שם תוכלו לרכוש, למשל, את הספרים של מסעדות כמו Noma ו-Mugaritz.

Boxpark, 2-4 Bethnal Green Rd, London E1 6GY

לונדון אולי לא מחכה לי, אבל אני מחכה לבוראטה הזו. מתי כבר יביאו גבינה כזו לארץ???

לוקיישן מומלץ לעצירת תדלוק קולינרית באזור הזה הוא הפיצרייה Pizza East, שכבר זכתה לדיווח נפרד כאן באתר. אלא שעכשיו, אחרי שטעמתי, אני יכול לעמוד מאחוריו בפה מלא גבינת בוראטה ונקניקים משובחים. הארטישוקים המטוגנים פריכים ונהדרים והפיצות לא פראייריות בכלל. אמנם למי שבא מעיר פיצות ראויה כמו תל אביב אין בהן בשורה, אבל עדיין – יופי של פיצות. אני טעמתי שתי גירסאות – אחת עם רוטב עגבניות מיוחד שמבוסס על עגבניות סן מרצאנו וגבינת עזים, ואחת עם תרד, שפק וגבינת Scamroza (גבינת בקר שדומה מאוד למוצרלה). מחירי הפיצות נעים בין 10 ל-13 פאונד, שזה לא מעט במונחים ישראליים אבל לא הרבה במונחי לונדון.

Pizza East, 56 Shoreditch High st, London E1 6JJ

הסגנון - נפוליטני. בצק עבה בקצוות דק במרכז, עם התנגדות נעימה בחיך

ועוד לוקיישן סודי במזרח, שבכלל לא בטוח שתצליח למצוא אבל הוא לגמרי שווה את המאמץ (רק אל תגלו מי סיפר לכם). Lounge Bohemia הוא בר קוקטיילים מדוגם בהשראה צ'כית שמכין לעצמו וודקות בטעמים מופרכים ומתהדר באווירה אולטרא-היפסטרית ובתפריט קוקטיילים מופרע למדי (כולל משקה אחד שכולל ברווזון פלסטיק כמו באמבטיה). אין מוזיקה ברקע, יושיבו אתכם ליד אנשים שאתם לא בהכרח מכירים (אבל הם בטוח מעניינים), יגישו לכם בצלצלים כבושים ודגים על תקן נשנוש ליד הדרינק ותוך כדי השתייה תוכלו לעיין במגזינים של עיצוב או סתם לנסות למצוא את הדרך לשירותים (וזה לא שהמקום גדול. הוא קטן. הם פשוט מוחבאים ממש טוב). חובה להזמין מקומות מראש בהודעת סמס או בטלפון, אבל זה לגמרי שווה.

Lounge Bohemia, 1E Great Eastern st, London EC2A 3EJ

ארון המשקאות. כל הבקבוקים השחורים ברקע הן וודקות מתובלות תוצרת הבית

אצא לי השוקה: כשמדברים על לונדון ועל שווקים חושבים באופן אוטומטי על Borough Market, השוק הגדול של העיר שנמצא בגדה הדרומית של התמזה, לא רחוק מגשר לונדון. הוא נהנה ממיקום אידאלי, לפחות עבורי, שכן הוא נמצא בדיוק באמצע הדרך בין שני מוזיאונים נהדרים – הטייט מודרן מצד אחד ומוזיאון העיצוב מן הצד השני. ולא שאני מבין באמנות או משהו, אבל אם אתם מגיעים ללונדון בשלושת החודשים הקרובים, שלא תעזו לפספס בשום פנים ואופן את התערוכה של דמיאן הירסט בטייט מודרן. פשוט אין דברים כאלה (התערוכה פתוחה עד 9 בספטמבר, מומלץ להזמין כרטיסים מראש כדי להימנע מתור בכניסה).

איך אפשר לא לקנא באומה שזו אחת מארוחות הבוקר המועדפות עליה? איך? כריך בייקון ורוטב HP

אחרי שהפרות המנוסרות ופוחלצי הכבשים של הירסט יפתחו לכם את התיאבון תמשיכו לשוק ותוכלו ליהנות מאחד הכריכים הכי טעימים בעולם. זה לא מפתיע להיתקל בכריך טוב באנגליה, אומה שהמציאה את הכריך ושהוא הפך בה לסוג של מאכל לאומי. זה כן מפתיע שמדובר בכריך כל כך פשוט. לחם, בייקון, רוטב HP – וזהו. קוראים לזה Bacon Butty, ותוכלו להצטייד בכזה בדוכן של מסעדת Roast שנמצא באמצע השוק. מעבר לכך אני חייב להודות שלא נפלתי מהרגליים מ-Borough Market. יכול להיות שזה בגלל השיפוצים שנעשים כעת בחלקו, אבל בשורה התחתונה הוא הרבה פחות הרשים אותי משווקי הרחוב בפריז למשל (מבחינת היצע חומרי הגלם ורמת הסחורות). ועדיין זו סוג של תחנת חובה לכל פודי.

כפי שכתבתי כבר באינסטגרם - הצופה אייל שני מתבקש כעת ללכת ולהביא טישו. עגביות בבורו מרקט

גם בתחום השווקים שווה לפנות למזרח העיר. שם, באזור שנקרא London Fields נערך מדי שבת השוק המקסים שנקרא Broadway Market. השוק נמצא במה שמבחינה תחבורתית הוא סוג של חור תחת (קצת רחוק מכל תחנת רכבת תחתית, אבל אין בעיה להגיע באוטבוס) – אבל הוא לגמרי שווה את הטירחה. כי אפשר להעביר שם בכיף חצי יום. השוק הוא שילוב בין דוכני חומרי גלם לבין דוכני אוכל, כשמסביב צצים גם שווקים של עתיקות, תכשיטים, ביגוד וינטג' ועוד שלל דברים שניתן לכנות תחת כותרת הגג של "שוק פשפשים".

חוץ מזה שהשמיים לא כחולים, זה מקום די מושלם. שוק ברודווי בשבת

באמצע השוק ישנו בית קפה מצוין בשם La Bouche שבו אפשר לפתוח את הסיבוב עם זריקת הקפאין המתחייבת. לא כדאי להתמלא יותר מדי כי כמויות הפיתויים שהשוק הזה מציע הן מאוד גדולות – בקצה אחד שלו נמצא גסטרו פאב בשם The Cat & Mutton, עם אוכל נהדר ועם אופציה מפתה מאוד להצטייד בקנקן של קוקטייל Pimm's קלאסי שאותו אפשר לקחת לפארק הירוק והיפה שמול השוק.

עזבו אותכם מבירה. גברים אמיתיים שותים פימס (סתם. זה שקר וזה משקה של כוסיות. אבל זה טעים רצח)

בין הדוכנים אני הצלחתי לאתר מקום שמוכר כריכים וייטנאמים וגם דוכן שהתגאה בחזיר שלם צלוי על האש ממנו נפרסו נתחים שחומים ופריכים. אבל הכל מתגמד לעומת דוכן המבורגרים קטן שנקרא Lucky Chip. מדובר בהמבורגר אדיר ממש בסגנון קצת מזכיר מקומות אמריקאיים כמו Corner Bistro או להבדיל Shake Shack. לחמנייה רכה מאוד, גבינה רכה, לא מעט חסה ורטבים. התוצאה היא המבורגר שבו הבשר משתלב במכלול הכולל והוא לא בהכרח השחקן הראשי, אבל הביס המאוזן הוא מושלם. הצ'יפס ניראו לי בהתחלה קצת חשודים ורופסים, אבל טעימה אחת העמידה אותי על טעותי. פריכים, מתקתקים, פנטסטסיים. אם יש לכם שבת פנויה בלונדון אל תוותרו על ברודוויי מרקט. תבואו רעבים מאוד ותצאו שבעים, מרוצים ובעיקר תרגישו ממש מגניבים על זה שביליתם במקום שהוא עדיין כמעט בגדר סוד של המקומיים.

לאקי הוא מי שזוכה לאכול את ההמבורגר הזה והצ'יפס האלה. ללא ספק בכלל

ואחרי זה אומרים שטבעונים נהנים יותר. כן, ממש

דים-סאם לקינוח: כל מי שיבקש ממישהו מעולם הקולינריה המלצות למסעדות בלונדון צפוי להיתקל בשם הזה במוקדם או במאוחר. ולא, אני לא מתכוון ל-Belgo חביבת הישראלים (למרות שאני מודה שממש התפתתי ללכת ולבדוק מה קורה שם במסעדה הזו שיש לי זכרונות ילדות מצוינים ממנה). אני מדבר על Yauatcha, אחת ממסעדות הדגל של אימפריית המסעדות של אלאן יאו. ברחוב Wardour עמוס המסעדות בלב הסוהו כמעט כל בית עסק שלישי הוא מסעדה של יאו. הוא הוא האיש שהקים את רשת Wagamama, שכבר מזמן הפכה לסוג של ג'ירף, ומאז שלח זרועות גם למטבח התאילנדי (Busaba) ואפילו האיטלקי (Princi). מעל כולם תמיד ריחפו שתי המסעדות הסיניות העיליות שלו – Hakkasan ו-Yauatcha.

מלפפונים כבושים, שני סוגים של רוטב חריף, בירה קרה כקרח. כעת, הבו לי דים-סאם!

למרבה הצער ל-Yauatcha הגעתי לבדי, כך שמנעד הטעימות שנפתח בפני לא היה גדול מדי. החלטתי להתמקד בדים-סאם גם כי אני חולה על הכיסונים המאודים האלה, גם כי זה מה שהמליצו לי וגם כי ככה אפשר לטעום כמה דברים. זה התחיל לא משהו – כיסא הבר היה לא נוח בצורה על גבול הבלתי אפשרית והמנה הראשונה שבחרתי – Venison Puffs (כיסוני בצק עלים במילוי בשר צבי) הזכירה לי בעיקר, לא נעים לומר, בורקס בינוני מיפו. כיסוני Wonton במילוי בשר חזיר בסגנון סצ'ואן כבר היוו שיפור. הם היו חריפים מאוד, הבצק היה דק והמילוי מתובל וטעים. אבל עדיין – לא דים סאם משנה חיים כמו זה שהכינו אותי לקבל בשיחות המקדימות שערכתי לפני הנסיעה.

כופתאות חזרזיר בנוסח סצ'ואן. פה לא היה צורך ברוטב החריף, למרבה השמחה

אבל אז, כמו שאומרים, הגיעה המנה ששינתה את הכל. מנה שבאמת יש סיכוי שרק בשבילה אני אחזור למסעדה הזו בביקור הבא שלי בלונדון. Cheung fun הם סוג של קנלוני סיניים – מעין אטריות אורז ארוכות ענקיות שממולאות בכל טוב. במקרה שלי הכל טוב הזה היה קוביות של שרימפס פריכים וטופו רך וטרי (מה שנקרא Bean Curd). הכל שחה במעין רוטב סויה קליל על בסיס סויה. זו הייתה מנה מדהימה לחלוטין, בעיקר הודות למשחקי המרקמים שבין הפריכות של השרימפס לקרמיות של הטופו לנגיסה העדינה עדינה של אטריית האורז. אל תפספסו.

Cheung fun. לדעתי זה לא מקרי שבשם המנה הזו יש מילה שמשמעותה "כיף". מוי כיף אפילו

מחלקת הקינוחים המקומית מפורסמת מאוד גם היא, אבל איכשהו שלל עוגות הקרם לא משכו אותי בכלל. אני לא איש של מתוקים ולא מצאתי סיבה לבזבז על עוגה מקום שיכול ללכת על דים-סאם. אז קינחתי עם Char sui Bun – באן קצת דביקים ממולאים בבשר חזיר מתקתק. זה היה יותר מוצלח מכל קינוח.

Yauatcha, 15-17 Braodwick street, London W1F 0DL