סוף עונת הרימונים – קלמרי ממולא

בזמן שתותים עולים 100 שקל לקילו, אפשר וכדאי להסתפק בפרי אדום וחושני לא פחות • היתרונות הבריאותיים הם רק פלוס נוסף של הרימון, שמשתדך כאן מצוין לקלמרי במילוי בורגול

אין הרבה פירות שאהובים עלי יותר מהרימון. הגרגירים שלו, שמזכירים יהלומים או אבני אודם יקרות, הם משהו שקשה לי לעמוד בפניו, ולא סתם מנה עם רימונים מעטרת את ראשו של הבלוג. בעונת הסתיו תמיד יש במקרר קופסה של גרגירי רימון פרוטים ומוכנים לשימוש (מסתבר שבעברית יש מילה מיוחדת לחילוץ גרגרי הרימון – פריטה). הם נכנסים ליוגורט בבוקר, לסלט הירקות בערב ובהזדמנויות חגיגיות יותר, כמו בארוחת שישי, הם מצטרפים לסלט טבולה פיקנטי שעטוף בקלמרי עסיסי.

הדרך הטובה ביותר לפרוט את הרימון היא לחצות אותו לרוחב, ואז לחבוט בקליפה עם כף עץ או עם החלק הרחב של להב הסכין. תוך כדי מסובבים את הרימון, והגרגירים נופלים החוצה בלי שום מאמץ. עכשיו שיש לכם כלי של גרגירים מוכנים לעבודה אפשר להמשיך.

יש לכם לפרוט במקרה? אבני אודם מוכנות לאכילה

המתכון הזה הרבה יותר פשוט מאיך שהוא נראה בסופו של דבר על הצלחת, בעיקר כי הצורה הטבעית של הקלמרי הופכת אותם אידאליים למילוי – לא צריך לרוקן, לשטוף או להתעסק עם כפות פריזיאן. כל מה שצריך זה קלמרי גדולים, נקיים ויפים (אפשר להשתמש בקפואים, אבל להפשיר לאט, בעדינות ובמקרר), רימונים, ומרכיבים לסלט טבולה בסגנון חופשי.

מרכיבים בסגנון חופשי בדרך לסלט טבולה

משרים בורגול גס בהרבה מים עד שהגרגירים מתנפחים ומתרככים. זה יכול לקחת משהו כמו שעה, אבל מי שממהר יכול להשתמש במים רותחים, שיקצרו את התהליך. אחרי שהבורגול רך מסננים וסוחטים אותו היטב ומערבבים עם גרגירי רימון, עגבניה נקייה מגרעינים וקצוצה, פלפל חריף ירוק טרי, ועשבי תיבול – הפעם השתמשתי בפטרוזיליה, אבל כמובן שאפשר להוסיף כוסברה, בצל ירוק, נענע וכל מה שאתם אוהבים. מתבלים בשמן זית, מלח פלפל וזרזיף של רכז רימונים.

טעים גם בתור סלט. מילוי הקלמרי

ממלאים את הקלמרי, דוחסים מעט את המילוי אבל מקפידים להשאיר מרווח קטן בחלק העליון כך שאפשר יהיה "לתפור" את הקצה. סוגרים את הקלמרי בעזרת קיסם כדי למנוע ממנו להיפתח בזמן הצריבה.

חושבים על הסועד: אחרי שאוכלים לא צריך לקום לקחת קיסם

מורחים מבחוץ במעט שמן זית, רכז רימונים, מלח ופלפל. מחממים מחבת ברזל כבדה ויבשה, וצורבים את הקלמרי מכל הכיוונים. צריך לשים לב שלא לייבש אותם, כי אז מקבלים בדיוק את מרקם הגומי המבאס והמוכר.

חשוב שהמחבת תהיה מאוד חמה. צורבים קלמרי

אם רוצים אפשר לזגג את הקלמרי ברוטב של מעט רכז רימונים, דבש, מים או יין, אבל זה באמת לא חובה – אם המחבת חמה הם ייצאו מאוד יפים גם ללא זיגוג. כשהקלמרי מקבלים סימני חריכה מעבירים אותם לצלחת ומגישים. אפשר סתם ככה, אבל יותר נחמד לתת על הצלחת מריחה של יוגורט סמיך או (במקרה שלי) טחינה.

אפשר עם יוגורט, אפשר בלי כלום. כאן על טחינה

תזכרו שכמו ברוב המתכונים, קלמרי ממולא הוא בסך הכל עקרון שאיתו אפשר לשחק: מילוי חריף יותר עם לימון כבוש ואריסה למשל, צ'וריסו מעושן קצוץ עם תירס, שרימפס קצוצים ואפילו הקלמרי עצמם. רק צריך לשחק.

טעים יפה, ואפילו קצת בריא. אה, וגם מרשים (את האורחים)