לא מחכה להם – Shake Shack, London

אימפריית ההמבורגרים האמריקאית Shake Shack פתחה סניף ראשון בלונדון, והשמחה רבה • ליאור פרידמן, האיש שלנו בבריטניה, עמד בתור, וקיבל בסוף קציצה וצ'יפס שממש לא גילו לו את אמריקה

"אירופה לאירופאים, אמריקה לאמריקנים"
(ג'יימס מונרו, הנשיא החמישי של ארה"ב)

זה לא סוד שהבריטים מנהלים מערכת יחסים מורכבת עם הקולוניה לשעבר מהצד השני של האוקיינוס. גם מבקרים לרגע לא יתקשו לזהות את חרחורי הבוז (המוצדקים בחלקם) של הלונדונים הוותיקים מול התוצרים ההמוניים (בחלקם) של התרבות האמריקנית, שגזלה מהם את ההובלה העולמית והתהילה הנלווית. אבל כשזה מגיע לאוכל, כל אנגלי גדל עם רגשי נחיתות מול אמריקה הגדולה, ובעצם מול רוב אומות העולם.

בלונדון הקוסמופוליטית, שמרבית תושביה יכחישו מיידית כל קשר בינם לבין הממלכה שמסביבם, השכילו להבין את החיסרון הזה ולהפוך אותו ליתרון. במקום לצאת למלחמה על יוקרת המטבח המקומי, למה לא לאמץ את הדברים הטובים והנכונים שמסביב? וכך, העיר הגדולה באירופה הפכה לשדה ניסויים של כל טרנד קולינרי איפשהו בעולם הנאור: מטבח מולקולרי – צ'ק, משאיות אוכל – צ'ק. ועכשיו, היישר מניו יורק, לונדון חווה את פריחתו המחודשת של ההמבורגר, שכאן מעדיפים לקרוא לו גורמה-בורגר.

האמת היא שיש בלונדון המבורגרים טובים כבר די הרבה זמן (פירוט בהמשך), אבל הפלישה הגדולה התחילה בסוף השבוע האחרון. בזמן שהגויים מאמריקה חגגו עדיין את יום העצמאות, שתי מעצמות המבורגר מייד אין דה USA כבשו את לב הקונצנזוס הלונדוני בקובנט גארדן, בין יורקי האש והפסלים האנושיים לשוק התיירים המוכר. לפני כחצי שנה פתח כאן המסעדן קית' מקנאלי את הנציגות הלונדונית של בלתזאר הניו-יורקית, מקום שהוא אביו-מולידו של הבראסרי התל-אביבי. כעת, ברדיוס של פחות מ-150 מטר, נמצאות בווסט אנד של לונדון שתיים מרשתות ההמבורגרים החשובות בעולם.

בקרוב אצלנו? לא הייתי בונה על זה

הראשונה היא Five Guys, מזללה שהתחילה בוושינגטון הבירה והפכה לשם דבר בייחוד בזכות הלקוח הקבוע ברק חוסיין אובמה (למעוניינים - הפייבוריט של הנשיא זה צ'יזבורגר חלפיניו). אבל עם כל הכבוד למפקד העליון, אין ספק שהכניסה הדרמטית האמיתית היא של Shake Shack –מקדש הפאסט פוד של מסעדן העל דני מאייר. מה שהתחיל ב-2004 בתור דוכן במדיסון סקוור פארק הוא היום מפלצת שמנונית אך חיננית שאי אפשר להתחמק ממנה כשמבקרים בארה”ב. Shake Shack היא כנראה האחראית לכך שלמרות שתמיד אכלנו המבורגרים, עכשיו פתאום החלטנו שהם הפכו לטרנד.

בלונדון אנשים יותר אדיבים, וגם לא דוחפים בתור לקציצה

הנוהל בשייק שאק לונדון נראה ומרגיש בדיוק כמו בסניפים מעבר לאוקיינוס ומתחיל, כמובן, בעמידה מתישה בתור. רצה הגורל והסניף נפתח באחד הימים הבודדים החמים באמת שיש בלונדון בשנה. אולי בגלל זה, ואולי בגלל הפתיחה החגיגית יצאו העובדות עם כוסות לימונדה קרה לממתינים, ובכך הבטיחו שלא נתייאש. מספיקה היכרות קצרה עם בריטניה כדי להבין עד כמה סוג כזה של תודעת שירות לא קיים כאן – שיחוק לכל הדעות. רוב האנשים שעמדו מסביבי בתור היו תיירים, שדווקא לא הגיעו מארה"ב.

גרפיקה פשוטה, מוכרת ואהובה. ככה עושים מותג

קריאה בתפריט בזמן ההמתנה מלמדת שמאייר עשה כמה התאמות לשוק הבריטי, בעיקר בבשר (100% מסקוטלנד) ובקינוחים שכוללים שיתוף פעולה עם מאפיית סנט ג'ון האהובה ממזרח העיר. כדי להשוות כמו שצריך הלכתי על הזמנת השייק שאק הקבועה שלי, שנדגמה לאחרונה לפני פחות מחודש בתפוח הגדול: ShackBurger (המבורגר הבית), צ'יפס ופיפטי/פיפטי – חצי לימונדה וחצי תה קר (סה"כ 10.75 ליש"ט). ניצלתי את העובדה שזה היום הראשון, וביקשתי גם טעימה קטנה של מילקשייק וניל. הקופאי, במפגן לארג'יות חריג שעלול להביא לשלילת אזרחותו, נתן לי חצי כוס און דה האוס. גם יתר העובדים בשרשרת החיול הפאסט-פודית היו אדיבים ומתקתקים על גבול המעצבנים, כמו שרק הדוד סם יודע לשבט.

"לא אדוני, אני מצטערת, אבל אי אפשר להוסיף שעועית להמבורגר. וגם לא מארמייט". קופאיות מתמודדות ככל יכולתן

למרות העומס היחסי ביום הראשון, הפרוצדורה הייתה מהירה למדי. כמה דקות אחרי ההזמנה הביפר רעד והמגש נאסף. השולחנות, ייאמר לשבחם, נמצאים ממש בלב השוק של קובנט גארדן, מתחם שבו תיירים בדרך כלל משלמים מחיר מופקע רק בשביל הזכות לשתות כוס קפה בישיבה. והנה, עכשיו אוכלים כאן ארוחת המבורגר שלמה ב-10 פאונד. לא רע. האוכל, לעומת זאת, לא גורם לך להרגיש שההמתנה הייתה שווה את זה. הקציצה הדקיקה והלא רעה של שייק שאק אמריקה קיבלה טוויסט צמיגי באדפטציה הבריטית, והצ'יפס עבר תהליך דומה בהשראתה. מי שהצילו את המצב היו הלחמנייה (בריושית ורכה) והמילקשייק הסמיך, שאולי היה יותר ערב לחיך בגלל שהגיע בתור צ'ופר. בלי קשר, אני מנצל את הבמה הזאת לקרוא למקומות בארץ להכליל את הפיפטי/פיפטי כמשקה לגיטימי בתפריט וכמצנן מעולה לקיץ.

סלחו לי, כן? אבל צ'יפס מסולסל זה הכי בורגר ראנץ' כבר לפני 20 שנה. הארוחה של ליאור

וגם הקציצה, בואו נודה על האמת, לא נראית משהו. וכן, זו לגמרי הקינאה שכותבת מגרוני את הכיתובים האלה

שייק שאק מומחים ביצירת ההייפ הנדרש. בדרך החוצה הסועדים מוזמנים להצטלם עם הידיים השמנוניות בתא פוטו-רצח המכונה SnapShack, כדי שחס וחלילה אף אחד מהחברים והעוקבים לא יפספס את תחנת החובה החדשה לתיירים. גם הרציניים בעיתוני בריטניה לא עמדו בפרץ ויצאו לדווח, ובאינסטגרם ובפייסבוק היה קשה להתחמק מתמונות של חברים לונדוניים שהיו חייבים להחתים דרכון בצ'יפסר החדש בשכונה.

בתמונה: אנשים שלא מספיק להם להתלהב מעצמם באינסטגרם

ל-Five Guys החדשה, שמקבלת ביקורות לא רעות, טרם יצא לי להגיע. אבל אני חייב לציין (שוב) שגם ללא סיוע אמריקני, התחושה היא שסצינת ההמבורגרים בלונדון התפתחה באופן עצמאי לשוק שנותן פייט ראוי בהחלט לכל אורח זר. הנה כמה דוגמאות שאף אחד מהן לא תאכזב אתכם בביקור הבא בעיר:

Byron – רשת המבורגריות מצוינת שגדלה בצורה מטאורית, בשנים בודדות, לעשרות סניפים בלונדון ובבריטניה. חביבה על שר האוצר המקומי ג'ורג' אוסבורן, אדם שבניגוד לאובמה דווקא עשוי להבריח לקוחות. בכל זאת, בביירון יש תפריט פשוט ולא מתוחכם, מלצרים ידידותיים ומגניבים באמת, תוספות יצירתיות ליד (קישואים מטוגנים, למשל) ודגש על חומרי גלם ברמה גבוהה.

MEATliquor – בעיני זו הקציצה הטובה בעיר. העסק התחיל ממשאית המבורגרים (MeatWagon) שהייתה במשך תקופה הסוד הכמוס של חובבי הבשר. מאז החברים התגלגלו למסעדה סמוך לבית הכלבו סלפרידג'ס ברח' אוקספורד, ולמסעדה אחות במזרח לונדון. גם כאן רצוי להתכונן לעמידה בתור ולהצטייד במלאי מפיות מהמלצרית.

Haché – טוויסט צרפתי מצוין שזכה לחותמת איכות של השף גורדון רמזי. מבחר עצום של קציצות מסוגי בשר שונים ובקונפיגורציות שונות של ממרחים ותוספות, כולל אפילו אופציה לבחור בין לחמניית בריוש לג'בטה.

Burger and Lobster – עוד מוסד לונדוני חדש ומדובר. בתפריט הבינארי של ברגר אנד לובסטר אפשר לבחור (ניחשתם) רק בין מנת סרטן לבין המבורגר. המחיר זהה (20 ליש"ט), כך שהלובסטר נשמע לכאורה כמו תמורה טובה יותר לכסף, אבל הקציצה הגדולה והעסיסית שלהם תגרום לכם לחשוב שוב.

Lucky Chip – משאית ההמבורגרים הזאת היא מעין פטה מורגנה שמפציעה כשמתחשק לה, בעיקר ב- Netil Market שנמצא במזרח העיר ופועל בשבתות. התור ארוך, הכיסאות לא נוחים, הצוות לפעמים מעצבן וההמתנה להזמנה ארוכה להחריד. ועדיין, ההמבורגר והצ'יפס (וגם הנקניקיות) של לאקי צ'יפ ממכרים, והם מהטובים ביותר שיש (הערת העורך: ליאור התעקש לסחוב אותי למקום הזה, ואני מודה לו על כך מעומק לבי. המבורגר וצ'יפס פשוט מעולים).

כל השמות הנ"ל הרוויחו ביושר את המעמד שלהם בזירה הקולינרית הלונדונית, והם שווים ביקור עוד לפני שהולכים לעשות צ'ק אין בסניפים המקומיים של הרשתות המבוססות מארה”ב. זה אמנם המבורגר, ואנחנו יודעים מאיפה הוא הגיע, אבל אם כבר הגעתם ללונדון, אין לכם שום סיבה לחפש את אמריקה.

ליאור פרידמן, לונדון (liorf@)

וזה כבר ההמבורגר של לאקי צ'יפ כפי שאני (עמית) צילמתי בביקור האחרון. תודו שהוא ניראה יותר טוב