אל דנטה – פרק 6 – עוגת קלמנטינות והל

על מה שפודיז אמיתיים מוכנים לעשות כדי להשיג אבקת אפייה • על חתולה וכלב שעשו את הדרך מאריזונה לפיימונטה • ועל עוגה עם ריח של קלמנטינות, תבלינים וחורף • בקיצור: מתכון פשוט וטעים

פקידי ההגירה והמכס בארצות הברית הם לא אנשים שאתה רוצה להסתבך איתם. חוש הומור אין שם יותר מדי, וגם לא שום נכונות להקשבה או לקבלת הסברים. יש שחור ויש לבן, יש נהלים ויש למלא אחריהם בדייקנות. זה נכון שבעתיים לגבי מי שמנסה להיכנס לאמריקה, אבל גם המקומיים מודים שביקורת הדרכונים והבידוק הביטחוני שלפני טיסות הם מהדברים הכי מלחיצים בעולם עבורם. לכן, לא ברור לי מה חשבו לעצמם ג'ניפר ובריאן, זוג אמריקאים חביבים, כשניסו לעלות לטיסה כשבאחת המזוודות שלהם צנצנת קטנה ובה אבקה לבנה דקה מאוד ומעט גבישית. איש הביטחון לא אהב את מה שהוא ראה, עיכב אותם לבדיקה, וזה נגמר, איך לא, בזה שהם איחרו את הטיסה. מצד שני, הם איחרו את הטיסה בידיעה שהעוגות שלהם באיטליה לא יתפקששו.

האבקה המסתורית שנחשדה כקוקאין או סם אחר לא הייתה אלא אבקת אפייה. מצרך אחד מיני רבים שג'ניפר (להלן: ג'ן) שלומדת איתי ובעלה בריאן סחבו לכאן כל הדרך מטוסון שבאריזונה – עניין של משהו כמו ארבע טיסות שונות שנמשכות על פני כיממה. וזה לא, אגב, שאין באיטליה אבקת אפייה. יש, אלא שמדובר באבקה חלשה יותר (ובטעם וניל!) מזו האמריקאית והם העדיפו ללכת על בטוח מאשר שיתחרבנו להם כל העוגות הראשונות. חוץ מאבקת אפייה הם סחבו איתם חמאת בוטנים, שיבולת שועל, את הסכינים שלהם, מכתש ועלי, בלנדר מוט, ועוד כמה גאדג'טים. הם גם הביאו איתם את הכלב והחתולה שלהם (אבל זה לא קשור, אני מקווה ומאמין, לתחום הבישול). בקיצור, אפשר להבין שמדובר באנשים שלוקחים את האוכל שלהם ברצינות. עדות ראשונה לכך קיבלתי כשהם סיפרו לי כמה קשה היה להם להסביר לקצב המקומי שהם זקוקים לעצמות כדי להכין ציר בקר. עדות נוספת הגיעה בדמות פירה מדהים וגס של תפוחי אדמה ורוזמרין בתוספת בצלצלי שאלוט מבושלים בשמנת שהם הכינו לארוחת חג ההודיה (אנחנו, כמובן, קפצנו על צירוף המקרים שניפק לנו לוח השנה העברי והכנו לטקעס של סבתא רחלה). אבל הנוק-אאוט, לפחות בינתיים ולפחות מבחינתי, היה עוגה שחומה וריחנית שג'ניפר הניחה על מזנון הקינוחים בארוחת הבאניה-קאודה המשותפת של כל הסטודנטים (באניה קאודה זה הגירסה הפיימונטזית לפונדו. עוד נגיד גם לזה). זו הייתה עוגה עם ניחוח מושלם של חורף – כזה של פירות הדר ושל תבלינים (או יותר נכון תבלין אחד – הל). עוגה שכדי להפסיק לאכול ממנה צריך פשוט להוציא אותה משדה הראייה (ורצוי גם משדה ההרחה).

על פי ג'ן, קלמנטינות הן הפרי האידאלי לעוגה, אבל כל פרי הדר אחר יכול בהחלט לעבוד (תפוזים או מנדרינות, למשל). מדובר, לטענתה, בעוגה / לחם בסגנון מאוד מאוד חופשי, כשהכי חשוב הוא לשים לב לתערובת ולפעול לפי מה שמרגיש נכון – כמו שעושים הרבה פעמים עם עוגות בחושות. גם עניין הסוכרים אינו תורה מסיני, ואפשר בהחלט לשחק עם היחסים שבין הסוכר הלבן לבין סוכר הדמררה או להשתמש בכלל בסוכר חום, שייתן טעם מודגש יותר של מולסה. לגבי החלק של חימום החלב עם מקל הווניל– אני מניח שאין בעיה להשתמש בתמצית וניל איכותית, אבל אני גם מודה שקצת פחדתי לשאול אותה לגבי קיצור הדרך הספציפי הזה. והנה משהו שאלאניס מוריסט בטח הייתה מכניסה לשיר המיתולוגי שלה – דווקא בעוגה הזו, שאותה ג'ן  ובריאן הכינו כבר כמה פעמים מאז שהגיעו לאיטליה, אין בכלל אבקת אפייה. אירוני, אתם לא חושבים?

מה שצריך:

• 1.75 כוסות קמח
• 3 ביצים
• 180 גרם חמאה
• כוס סוכר לבן
• חצי כוס סוכר דמררה (או סוכר חום)
• רבע כוס חלב
• שתי קלמנטינות גדולות
• חופן תרמילי הל
• חצי מקל וניל
• 2 כפות שמן זית
• מלח

לא יודע למה, אבל אפילו דוכני הקלמנטינות בסופר פה יותר יפים מבארץ. יש מצב שזה העלים?

שמים בסיר קטן את החלב ומגרדים לתוכו את הגרגירים מחצי מקל וניל. שמים גם את המקל עצמו בפנים ומחממים על אש קטנה רק עד שהחלב חם וניחוח הווניל מורגש. מניחים לתערובת להצטנן בצד ובינתיים מכינים את הבצק.

קיצור דרך אפשרי לשלב זה – שימוש בתמצית וניל שתחסוך לכם, מן הסתם, גם את שלב החימום

מקציפים יחד (במיקסר או ביד, אם עוד מתחילים כשהחמאה בטמפטורות החדר) את החמאה עם שני סוגי הסוכר עד לקבלת תערובת תפוחה ואוורירית. מוסיפים שתי כפות שמן זית ובוחשים היטב. מוסיפים לתערובת החמאה שלוש ביצים, ובוחשים היטב בין כל ביצה לביצה.

באיטליה אין לנו מיקסר, ועדיין, הכל עבד כמו שצריך. אולי בגלל זה קוראים לזה עוגות בחושות

מרוקנים את הזרעים מחופן של תרמילי הל טריים וטוחנים היטב במכתש ועלי. כמות התבלין שמתקבלת צריכה להיות בין כפית לשתיים, בהתאם לכמה שאתם אוהבים הל (אם אתם ממש לא אוהבים הל זה נס שהגעתם עד כאן, ואולי זה הזמן שלכם ללכת ולחפש מתכון אחר).

שני הדברים היחידים, כנראה, שבלעדיהם המתכון הזה לא יעבוד – פירות הדר והל. שילוב חורפי מושלם

מוסיפים את ההל, מעט מלח וקמח לבן. מגרדים פנימה את הקליפה של שתי הקלמנטינות ולאחר מכן סוחטים אותן ומוסיפים את המיץ. מוסיפים את החלב המתובל בווניל ומערבבים היטב רק עד קבלת תערובת אחידה והיעלמות כל כיסי הקמח.

כתום ומשגע. עוד מעט יגיע הריח

מחממים תנור ל-170 מעלות. מוזגים את הבלילה לתבנית אינגליש קייק גדולה או לתבנית לחם משומנת. אין בעוגה חומרים מתפיחים, כך שהמפלס שאליו הבצק מגיע הוא פחות או יותר הגובה של המאפה שיתקבל בסופו של דבר. אופים במשך כשעה, כשאחרי 45 דקות אפשר וכדאי להתחיל ולבדוק שהקצוות לא משחימים מדי והכל לא מתייבש. האפייה לוקחת לרוב באזור ה-60 דקות או אפילו קצת יותר, אבל תסמכו על תחושות הבטן שלכם ותבדקו מדי פעם.

הצעת טרום הגשה – להכין קפה, שיהיה על יד

מוציאים מהתנור ומניחים להצטנן מעט לפני שמעבירים סכין חדה בין התבנית לבין המאפה ומעבירים לרשת צינון. הולך נהדר עם קפה או תה, לארוחת בוקר או ארוחת ארבע. בתיאבון

וזו כבר הצעת הגשה של ממש, ליד קצת קלמנטינות מזוגגות בסירופ של קמפרי ודבש