האם סוף סוף אפשר יהיה להשיג אוכל ראוי בחופי תל אביב? • מה הדרך הכי קצרה מספרד ליוון? • כמה הנחה תקבלו במסעדה אם תסכימו לעזוב את הסלולרי? • ומי טבח האטריות הכי יעיל בסין?
רגע לפני שקמנו (בקושי רב) מהשולחן במסעדת רוטשילד'ס שאלתי את דוד, בעל הבית, כמה זמן המקום קיים. "ארבע שנים", הוא השיב. מכיוון שהתשובה קצת הדהימה אותי לא היה לי נעים לשאול באותו רגע אם הוא לא התבלבל והתכוון לארבעים. כשהגעתי הביתה ניגשתי למחשב ובדקתי. הוא לא טעה, האדון רוטשילד. המסעדה שלו, שנראית כאילו שיגרו אותה במכונת זמן היישר משנים אחרות לגמרי, שמזכירה שילוב בין אולם אירועים באייטיז לתפאורה של המסעדה הגדולה (עם נגיעות של קרובים קרובים), שנמצאת בתחנת דלק במקום שבו הכי פחות הגיוני למצוא מסעדה כמוה – המסעדה הזו היא ילדונת מבחינה כרונולוגית, אבל מנוסה מאוד קולינרית. להמשיך לקרוא
המון זמן עבר מאז הפעם האחרונה שפרסמתי כאן מתכון מהמטבח הביתי שלי. זה לא כי לא בישלתי בזמן הזה, חס וחלילה, דברים טעימים. ממש לא. זה קרה כי לא בישלתי משהו שניראה לי מספיק מעניין או מיוחד עבורכם. הרבה פעמים קורה לי שאני נכנס למטבח כדי להכין משהו, ואז שואל את עצמי – רגע, אולי נתעד את זה לבלוג. אבל אז אני חושב עוד קצת ומגיע למסקנה שאתם לא באמת צריכים עוד מתכון למוקפץ אסיאתי של ברוקומיני ונתחי עוף ברוטב שעועית שחורה, או לשוקי עוף בציפוי פריך או לכריך יפואי מושלם של דג מעושן. כי וואלה, זה כולה סנדביץ' או כולה עוף – טעים, איכשהו מוכר וידוע. וככה במשך חודשים, אולי גם בגלל הקיץ, התהלכתי בהרגשה שאין לי שום רעיון מקורי וחדש לפעילות במטבח. מעיין ההשראה יבש. מזל שיש את ירושלים, שפתחה לי את הפקק. להמשיך לקרוא
כמי שגדל בירושלים ועדיין מבלה ועובד בה לפחות פעם בשבוע, הרעיון של חופשה בעיר היה נשמע לי בתחילה קצת מוזר. אבל אז המהממת קיבלה ליום הולדתה שני לילות במלון לבחירתה והחליטה שנמאס לה להסתפק בסיפורים שלי על הדוכנים הטעימים בשוק ועל העיר העתיקה ועל המקומות המגניבים שיש בעיר שלי ושלא פתוחים כשאנחנו מגיעים לביקור אצל ההורים שלי בסופי השבוע. אז נסענו לירושלים לשלושה ימים באמצע השבוע, הכי כמו תיירים שרק אפשר. ועד עכשיו אני לא מאמין כמה זה היה כיף. אז מה עושים תיירים קולינריים בירושלים? הנה כמה רעיונות – על רובם כבר קראתם כאן בקונסטלציה זו או אחרת, אבל אני מניח שתמיד נחמד להיזכר שוב, וגם לקבל את כל ההמלצות במקום אחד מרוכז. ומי שרוצה עוד טעימות מהטיול מוזמן לאלבום המלא של כל המנות בדף הפייסבוק של "מדבר מהבטן" (שאם עוד לא עשיתם לו לייק, הנה ההזדמנות שלכם). להמשיך לקרוא
לא מזמן שאלתי את אחד מחבריי שעובדים בתחום האוכל מתי היה הרגע שבו הוא הפסיק לראות בעצמו טבח והתחיל לקרוא לעצמו שף. הוא אמר לי שהוא חיכה הרבה מאוד זמן עד שהרגיש שיש לו משהו שייבדל אותו מן היתר (או מן העדר). משהו שיהפוך את האוכל שלו לשונה, בצורה זו או אחרת, מהאוכל שעמיתיו הרבים למקצוע עושים. הוא קרא לזה, ובצדק, שפה. כי היכולת לדבר, להתבטא, לייצר משמעויות חדשות וייחודיות ממילים מוכרות (או חומרי גלם מוכרים) היא אולי התכונה החשובה ביותר לאדם שרואה בעצמו יוצר, וזה לא משנה בכלל אם הוא שף, מוזיקאי, סופר או אפילו עיתונאי. בלי שפה משלך וקול משלך קשה לך מאוד לבלוט מתוך העדר, וזה נכון גם לגבי מסעדות. להמשיך לקרוא
לא מעט זמן לקח לי להגיע ללכתוב את הדיווח על הארוחה הזו. כמעט חודש, למעשה. זה די הרבה זמן לזכור בו פרטים וטעמים, אבל אני חושב שבמקרה של כתית לא הייתה לי ברירה. החלטתי לחכות כי הבנתי שאני לא רוצה לכתוב על סאגת "מאיר אדוני – ליידי גלובס" וספיחיה השונים. אין לי עניין כי אני מאמין שאף אחד לא יוצא טוב מהסיפור הזה – לא ליידי גלובס, לא מאיר אדוני ולא ניב גלבוע, שזרק את עצמו משום מה לקלחת בתגובה הזויה. למעשה, אני חושב שכולם יוצאים ממנו רע במידה זו או אחרת. ומכיוון שאין לי עניין לחפור בעסק הזה שוב – למצוא את האמת האחת שאולי ישנה ואולי אינה, ולהצליב גרסאות ולנסות ולנטרל ספינים – אני מעדיף לעזוב את זה. כי בואו לא נשכח שמדובר בסופו של דבר, בסך הכל, באוכל. ואין סיבה שבשביל לכתוב על אוכל יהיה צריך לגייס למערכה את וודוורד וברנשטיין. להמשיך לקרוא