דרושות עבודות שירות – הקצב

בר האנטרקוט החדש ברחוב קרליבך מציע (כמה מפתיע) בעיקר בשר: קצוץ, טחון, או פרוס, בכריך או בצלחת • המחיר והטעם בסדר, השירות מבולגן, והבדיחות על חשבון נשיא כלשהו מתבקשות

עמית: שמע יהונתן, אני לא יודע מה איתך, אבל בימים שבהם מרשיעים את נשיא המדינה לשעבר בעבירות מין חמורות אני קצת מאבד את התיאבון.

יהונתן: אני מבין אותך, אך עם זאת, אני רעב, והשליחות העיתונאית מחייבת.

עמית: אני מפנטז על ביקורת אוכל בכלא מעשיהו כשירות לדייר העתידי מספר אחת.

יהונתן: יש לי הרגשה שזה יהיה קצת בעייתי, אבל למה שלא נעשה שירות לקוראים וניראה איך האוכל אצל הקצב ברחוב קרליבך?  חבריי תושבי השכונה מדווחים על מזללה חביבה עם בשר ראוי.

עמית: נשמע נחמד. האם בעקבות האירועים הם משנים את שמם, ולו באופן זמני ל"האנס"?

יהונתן: זו הולכת להיות בדיחה חוזרת בטור השבוע, הא?

עמית: אין לך מושג כמה.
מסעדת הקצב השתכנה לפני כמה שבועות בקצה רחוב קרליבך בואך אבן גבירול, ממש מול רחבת הסינמטק. עוד תוספת לאזור קולינרי שלעולם לא קופא על שמריו. השילוב בין אוכלוסיה צעירה והרבה משרדים מייצר כאן כבר שנים תחלופה סוערת, כשרק החזקים מצליחים לשרוד.

יהונתן: זה אחד האזורים הראשונים בתל אביב שהתוודעתי אליהם, ואני חייב להודות שאני מחבב אותו. למרות שזה אזור עסקים בעיקרו אני חושב שיש כאן לא מעט אופי.

עמית: אופי אולי יש, אבל אוכל טוב זה עניין אחר. כבוגר בית מעריב אני זוכר את ההתרגשות בכל פעם שבית אוכל חדש היה נפתח פה בבלוק, ואז, בדרך כלל את האכזבה.

יהונתן: אני רואה את זה אחרת ממך, ומסתכל דווקא על המוסדות ששורדים כאן לאורך שנים: שניצל יוגי, קפה אילן, טל בייגל'ס, וכמובן הבר המיתולוגי והאניגמטי קרליבר. אם אני לא טועה זה אחד המקומות האחרונים בתל אביב שעדיין מאמין בנסורת על הרצפה.

עמית: נסורת על הרצפה בפאב תמיד עושה לי קונוטוציה לכלוב של אוגרים, אבל אני מניח שהבעיה היא בי.

יהונתן: כמו תמיד. בתקופת שירותי הצבאי, שהועבר ביחידה סודית שעליה אסור לדבר ושאינה בשום צורה זרוע של דובר צה"ל, יצא לי להסתובב כאן לא מעט. במקום שבו אנחנו הולכים לאכול שכנה במשך שנים ארוכות שווארמה נוראית באמת, ששרדה בניגוד לכל הגיון.

עמית: אני זוכר בתור חייל את התחושה שהייתה כשנתקלתי בחיילים כמוך. אתה יודע מה זה לצאת לאפטר בתל אביב באמצע שבוע מפרך ולראות חיילים במדים יושבים באמצע היום בשמש ושותים קפה? מקומם יהונתן, מקומם.

יהונתן: תזכיר לי מה עשית בצבא?

עמית: גלי צה"ל. יפו. לא קל. בעיקר לא התור באבו-חסן אחרי יומן צהריים עם עדי טלמור ביום שישי.

בהתאם לרוח הפאסט פוד התל אביבי המודרני, המילה הראשונה שעולה בראש למראה מסעדת "הקצב" היא מיתוג. הלוגו צהוב, גדול ובולט למרחקים משני צדי העסק, ואפילו חזית הבניין הישנה עברה טיפול קוסמטי קל כך שתתאים לעיצוב המסעדה. בפנים מקדם מקרר בשרים מבהיק ועמוס בנתחי אנטרקוט משוישים את פני הבאים, ומאחורי הדלפק מעלה עשן גריל פחמים גדול ממדים. קשה שלא להבין שמדובר בבר אנטרקוט.

עמית: אני חייב להודות שמעולם לא התחברתי לקונספט התל אביבי הזה של האנטרקוט בר. במילים אחרות: בחיים לא אכלתי בקרנף.

יהונתן: קדחת הטורטיות היא בהחלט מהטרנדים הקולינריים היותר ביזאריים שהעיר הזו ידעה, ואין אלא לברך על דעיכתה.

עמית: היא דעכה?

יהונתן: לפחות לפי מה שהולך פה ניראה שכן. בר אנטרקוט זה כן, אבל טורטיות, למרבה השמחה אין. בוא נאכל.

התפריט של הקצב אינו גדול. הוא כולל הטרדות מיניות חוזרות, אונס, שקרים ומניפולציות. חייבים להפסיק עם ההומור הזה. ניסיון נוסף: התפריט של הקצב אינו גדול, ומבהיר שהחבר'ה שמאחורי המקום סומכים על הבשר שלהם. תמצאו כאן אנטרקוט בארבע גירסאות: קצוץ לקבב, טחון להמבורגר, פרוס לרצועות או פשוט בתור סטייק שלם על הגריל. לצמחונים או מחפשי מנת בריאות יש פרגיות וגם סלט ירקות קצוץ טרי.

עמית: שמעתי טובות על ההמבורגר, כך שאני חושב שזו הבחירה המתבקשת שלי. במידת עשייה מדיום.

יהונתן: זה קצת מוזר לי להזמין סטייק בכזה מקום, אבל הם כל כך מתגאים בבשר שלהם כך שאני חושב שזו חובה. נחמד שאפשר לבחור את הגודל ומשלמים לפי המשקל, כמו שנהוג בהרבה מקומות של בשר היום.

עמית: ומה עם איזה טעימת קבב, לא נלך על זה?

יהונתן: נלך, נלך. הטור הזה עוד יוריד את הגזרות של שנינו ביגון שאולה. חייבים להפסיק להזמין כמויות אוכל שיכולות לפרנס משפחה קטנה.

האוכל בקצב מגיע בקצב (היי, בדיחת קרש) מעורר השתאות ובסדר מעורר תמיהה. הסטייק הוגש ראשון, ממש דקות כמה דקות,ואחרי עיכוב קצר הגיעו גם הקבבים. אחר כך לחם ותוספת צ'יפס וסלט, ואחרונה חביבה דווקא השתייה.

עמית: נתחיל מהדברים הטובים – הבשר עצמו טעים.

יהונתן: אני תוהה מי מזמין סטייק כזה במקום כזה. זו לא בדיוק המנה הקלאסית לאיש עסקים שממהר בין פגישה לפגישה. אבל באופן באמת מפתיע זה יופי של סטייק. עסיסי, צלוי נכון. הבצל השרוף כתוספת נחמד.

עמית: חשוב לציין שהסטייק הזה, בשונה מיתר המנות כאן, לא זול. אבל ככה זה, לבשר איכותי יש מחיר.

יהונתן: מה אתה אומר על הקבבים?

עמית: טחונים גס מאוד, ולטעמי קצת עדינים מדי בתיבול. מה שכן, אני חייב לפרגן להם על העבודה עם גריל פחמים, שבהחלט משדרגת את הטעם. עכשיו אפשר לעבור לדברים הפחות טובים.

יהונתן: כמו מה, שלמקום קוראים על שם נשיא מדינה שהורשע בעבירות מין?

עמית: הלו! אמרנו שמיצינו. חוץ מזה, בדיחות סרות טעם במדור זה התחום שלי.

יהונתן: ידוע, ובגלל זה אתה עדיין רווק.

עמית: אולי די? ולענייננו: קצת חבל שמקום שמגיש בשר איכותי כל כך מגיש לצידו חרדל של היינץ בשקיות חד פעמיות וקטשופ מעפן. חרדל דיז'ון למשל, היה מתקבל בברכה.

יהונתן: וגם סדר ההגשה צריך להיות יותר מתוכנן וחכם. אני מבין את הרצון להיות פאסט פוד, אבל לא הגיוני ששנינו הספקנו לחסל סטייק עוד לפני שהקבבים הגיעו, ושהלחם הגיע אחרי הכל. באופן כללי יש פה קצת תחושה של בלגן.

עמית: אפרופו לחם, מה לדעתך קרה עם ההמבורגר שלי?

בירור קצר מול צוות המסעדה מעלה שהזמנת ההמבורגר נפלה כנראה בין הכיסאות. לאחר התנצלות מובטח כי ההמבורגר יהיה על חשבון הבית. ככה צריך. בינתיים, כדי שלא יהיה משעמם, יהונתן ועמית מזמינים כריך של רצועות אנטרקוט, ובודקים את היצע התוספות.

יהונתן: סלט הירקות הקצוץ ממש מוצלח. מרגיש כאילו קצצו אותו ממש על המקום.

עמית: יש מצב. הטחינה מצוינת. סמיכה, מפוצצת בכמון. היתה הולכת טוב עם הקבבים, אם רק לא היינו מחסלים אותם לפני שהיא הגיעה…

יהונתן: בינתיים הדבר שאני הכי מבסוט ממנו כאן, לא נעים להגיד, זה הלחם. טרי, פריך, לבן ולא בריאותי העליל – אבל ממש טעים. יחד עם הצ'ימיצ'ורי הנחמד הכריך אנטרקוט שהרכיבו לנו יוצא לא רע בכלל.

עמית: זה בדיוק מה שמבדיל בין המקומות האלה לפני חמש ועשר שנים לאלה שנפתחים היום – הדברים הקטנים. לחם איכותי, צ'ימיצ'ורי ביתי, טחינה טובה. תטעם למשל את הממרח זיתים הזה.

יהונתן: אוי, נפלא. עמוס בקוביות קטנות של לימון.

בסופו של דבר זה קורה: ההמבורגר המיוחל מגיע. מדובר בקציצה של 220 גר', ולצידה צ'יפס מהזן התעשייתי. עמית פוצח בהרכבה – מורח מיונז, קטשופ וטבסקו, מסדר את הבצל הקצוץ והמטוגן, מרכיב את החלק העליון ומחלק חצי ליהונתן וחצי לו. ביס גדול מכל צד.

עמית: אני אוהב המבורגרים מאוד, כמעט בכל מצב, והקציצה פה בהחלט לא מביישת.

יהונתן: מסכים איתך. בוודאי שלא ביחס למחיר. גם בתוספת צ'יפס ושתייה זה יוצא יותר זול מרוב האופציות הקרובות בתחום ההמבורגרים, ולא פחות טעים.

עמית: אז מה נגיד, נחזור לפה?

יהונתן: אומר זאת כך עמית – לא במיוחד. מי שעובר, עובד או מתגורר כאן בסביבה – עבורו הקצב היא תוספת מבורכת למתחם. להגיד שהייתי מטריח את עצמי לכאן מצפונה או מדרומה של  העיר נגיד, זו קצת הגזמה.

עמית: אני דווקא חושב שבפעם הבאה שיבוא לי המבורגר, אני אשקול לקפוץ לפה. התרגשות גדולה מהאוכל אין, אבל אופציה ראויה לצהריים זריז או מאנץ' לילי – בהחלט.

הקצב, קרליבך 39, 03-5615030. © צילומים: מישל גבינט

תביאו חשבון: סטייק אנטרקוט 260 גר' (86 ש"ח) + קבב בצלחת (36 ש"ח) + המבורגר בלחמנייה (42 ש"ח – לא חויב) + כריך רצועות אנטרקוט (45 ש"ח) + 3 X שתייה קלה (24 ש"ח) = 233 ש"ח