הולכים לבחירות – מזנון הכנסת

ט"ו בשבט של תש"ט היה מהימים החשובים בהיסטוריה הישראלית – היום שבו נפתחה אסיפת הכנסת הראשונה • 62 שנה אחרי התרחש בכנסת אירוע מכונן נוסף: יהונתן ואני הגענו לאכול צהריים

יהונתן: ט"ו בשבט שמח, עמית!

עמית: קשה לי להגיד שיש לי רגשות לט"ו בשבט. זה אולי החג שמאבד הכי הרבה מהמשמעות שלו ברגע שמסיימים את בית הספר.

יהונתן: אז לא לשאול כמה קיבלת בחשבון ובהבנת הנקרא?

עמית: אצלי תמיד הכל היה טוב מאוד. חוץ מספורט. אתה רוצה להגיד לי שאנחנו צריכים ללכת עכשיו לקושש פירות יבשים?

יהונתן: יש לי רעיון יותר טוב. לא הרבה יודעים זאת, אבל ט"ו בשבט הוא גם חגה של כנסת ישראל. כך שאין יותר ראוי מלציין אותו בארוחה חגיגית במזנון הח"כים במשכן.

עמית: זה חלום שמתגשם, ללא ספק.אני יכול לשים עניבה?

יהונתן: בוא נשמור את החליפות לביקור במזנון הקרמלין או בית הנבחרים האמריקאי. מה שכן, הייתי מוותר על הטישרט עם ההדפס המעט מעליב של עמיר פרץ בתור צ'ה גווארה.

ט"ו בשבט של שנת תש"ט היה מהימים החשובים בהיסטוריה הישראלית – זהו היום שבו נפתח המושב החגיגי הראשון של האסיפה המכוננת, הלא היא הכנסת הראשונה. 62 שנה עברו מאז, וכעת עומדת הכנסת ה-18 של ישראל בפני אירוע מכונן נוסף.

עמית: אנחנו מכירים לא מעט אנשים שעובדים או עבדו בכנסת – עיתונאים, עוזרים, אפילו ח"כים. כל מי ששיתפתי אותו בתוכנית הקולינרית שלנו אמר שאנחנו הולכים לסבול.

יהונתן: אין ספק שלמזנון הכנסת נקשרו הרבה כתרים, אבל אף אחד מהם לא קשור למזון משובח או עילאי.

עמית: אם זה מספיק טוב לח"כים זה מספיק טוב לנו. יש איזה נבחר ציבור שהיית רוצה במיוחד לאכול איתו, אפילו לא במזנון?

יהונתן: קודם כל פואד, כמובן. זו בטח חוויה מרתקת. באופן כללי ניראה לי שליברמן יודע ליהנות מהחיים. וודקה, דג מלוח, כאלה. ואתה?

עמית: הנטייה האוריינטליסטית האוטומטית אומרת שחנין זועבי בטח מכירה אחלה חומוסיות. אבל אני בטוח שגם ליעקב ליצמן, למשל, יש כמה טריקים בשרוול הקולינרי שלו. קיגעל, צ'ולנט של חמישי בלילה. יש לי תחושה שכמו במשא ומתן על תקציבים, גם בצלחת החרדים לא פראיירים.

יהונתן: בטח גם אצל ח"כ אורלי לוי בבית אוכלים טוב, וזה עוד לפני שדיברנו על הדגים החריפים שהולכים בש"ס.

עמית: אתה מתרגש לקראת הכניסה לבית המחוקקים שלנו?

יהונתן: לא, אני רעב. חשבת פעם מה זה אומר עלינו, שמה שצריך כדי להביא אותנו לכנסת זה ארוחה? יש אנשים שחולמים להגיע לכנסת כדי להשפיע, לשנות, לפעול. ואנחנו? רבע עוף.

הכניסה למזנון הח"כים מותרת בעיקרון רק לחברי הכנסת, עוזריהם, עיתונאים נבחרים ומוזמנים. מי שהתנדב לארח את עמית ויהונתן ולהגשים להם את החלום הביזארי של הארוחה במקום הוא ח"כ נחמן שי מסיעת קדימה. למרות שמדובר ביום עמוס בכנסת מצליח ח"כ שי, בין הצבעה לנאום, גם לארח את השניים ולהסביר קצת איך באמת עובדים הדברים במזנון הכי מפורסם במדינה.

ח"כ שי: ברוכים הבאים למזנון הכנסת. אתם תגלו שקשה מאוד להתרכז פה באוכל.

עמית: ולמה זה?

ח"כ שי: כי אף פעם לא באמת רק אוכלים כאן. זה המקום לכל המפגשים הלא פורמליים – בין הח"כים, העיתונאים, הפעילים. לאכול כאן זה קצת לעבוד. תמיד צריך לפקוח עין על מה שקורה במליאה, ולפעמים לרוץ באמצע הביס כדי לא לפספס הצבעות חשובות. אני קורא לזה מנות קרב.

יהונתן: אם כבר מנות קרב, כמי שהיה דובר צה"ל ומכיר חדר אוכל צבאי או שניים – איפה האוכל יותר טעים?

ח"כ שי: חד משמעית בצה"ל.

עמית: טוב, אחרי כזה בילד-אפ חייבים לטעום סוף סוף.

ח"כ שי: בבקשה. תצטיידו לכם במגשים, השירות עצמי לחלוטין, ושיהיה לכם בהצלחה.

ביום רביעי בצהריים מזנון הח"כים עמוס מאוד. עמית ויהונתן ניגשים לתור, ובינתיים סוקרים את הפרצופים המוכרים. בשולחן אחד שר התחבורה ישראל כ"ץ עם שורת פעילים. שר התקשורת כחלון והשר לבטחון פנים אהרונוביץ' מסתודדים בשולחן פינתי. ח"כ יוחנן פלסנר סועד עם נדב פרי מערוץ 10, ולימור לבנת מנצלת את הארוחה לעדכונים עם הדובר מאיר ברדוגו. התור מתקדם ויהונתן בוחר, איך לא, בשניצל עם תוספת של קוסקוס, ובטעימה של מרק עדשים. עמית הולך על האופציה ההרפתקנית– פרגית במילוי פטריות בתוספת אורז ובמיה, ודוגם גם את החומוס והחמוצים. מכיוון שהצילום במזנון הח"כים אסור בתכלית האיסור עמית מגניב צילום של המנה באמצעות הטלפון הסלולרי.

עמית: תגיד נחמן, תמיד כל כך עמוס פה? זה נכון שאפשר להסיק לפי המצב במזנון מה המצב הפוליטי?

ח"כ שי: זה מאוד נכון. בשבועות האחרונים, למשל, יש עלייה קבועה ומשמעותית בכמות הפעילים הפוליטיים שמגיעים לאכול. ואתם יודעים מה זה אומר?

יהונתן: האמת שלא אבל בגלל זה אתה פה.

ח"כ שי: זה אומר שאנחנו בדרך לבחירות חברים! חלק מהפעילים באים מרצונם החופשי, חלק באים כי מזמינים אותם הח"כים, אבל כולם באים כי הם מרגישים חוסר יציבות מסוים, ורוצים להישאר קרובים למרכז ההשפעה.

עמית: אתה רואה מה זה יהונתן, באנו לחפש במיה ויצאנו עם כותרת פוליטית. לא רע.

יהונתן: זה באמת המקום שממנו נולדות הכותרות?

ח"כ שי: הרבה פעמים כן. כשאריק שרון למשל, או רבין, היו נכנסים למזנון, מייד הייתה נבנית סביבם חבורה, מיני פרלמנט כזה, של עיתונאים, פעילים, מקורבים. היום זה קצת פחות קורה – ביבי כמעט לא מגיע לפה, ושרים לפעמים יחשבו פעמיים לפני שהם נכנסים, כי ברור להם שיותר מדי לאכול הם לא יצליחו.

ח"כ שי חוזר למליאה ואת מקומו בשולחן תופס חברו הוותיק של עמית מגלי צה"ל, כתב הכנסת של ערוץ 2, עמית סגל (שייקרא להלן סגל). בשנה וחצי האחרונות שהה סגל בלונדון, כשליח חברת החדשות באירופה, וכעת הוא מנסה להסתגל מחזרה לביצה המקומית.

יהונתן: סגל, ברשותך רגע לפני שנתפנה אלייך, אנחנו חייבים לטעום סוף סוף מה קורה פה בצלחת.

עמית: לגמרי. גם ככה הכל כבר קר למדי. הפרגית הממולאת הזו סבירה למדי. לא מאוד יבשושית, כמו שקורה הרבה פעמים עם מנות עוף, והרוטב המתקתק נחמד.

יהונתן: גם השניצל סביר. ותוספת הבמיה על הקוסקוס והאורז אפילו מפתיעה לטובה. רק מרק העדשים באמת איום ונורא. איפה הימים שבמזנון הכנסת היו מגישים גפילטע פיש וחזרת.

סגל: לכנסת המקורית, בית פרומין, קפה טעמון ברחוב קינג ג'ורג' בירושלים שימש בתור מזנון. ב-66', כשעברו לכאן, באמת עוד היה גפליטע. המהפך, גם במטבח, התחיל ב-77', ומאז יש הרבה יותר מנות מזרחיות.

עמית: כמו בכל המדינה, גם בכנסת החומוס והחריף ניצחו מזמן. אין ספק, אגב, שבמיה זה שיחוק יפה, וזה גם הדבר הכי מוצלח שטעמנו פה.

יהונתן: המבחר מאוד מרשים. שלוש מנות עוף, מנת בקר, דג. רק תחום התוספות החמות קצת דל: אורז, במיה וקוסקוס עם מרק ירקות. אני חושב שלנבחרי הציבור שלנו מגיעות יותר תוספות.

עמית: אז תגיד סגל, אם האוכל פה לא כזה איום כמו שאומרים, והוא לא – למה שמענו עליו כל כך הרבה דברים רעים?

סגל: תראו, אתם פה רק יום אחד. תחשבו מה זה לאכול כאן שלושה ימים בשבוע במשך קדנציה שלמה, או, במקרה של פואד 20 שנה רצוף. תאמינו לי שאחרי חודש אתם רוצים למות. אין שום גיוון.

עמית: יש לזה הסבר, לבינוניות הקולינרית הזו של הכנסת?

סגל: יש שתי סיבות. הראשונה היא שהאוכל במשכן חייב להיות מספיק כשר עבור כל 120 הח"כים. זה אומר כשרות חרדית מחמירה, כשרות מוסלמית מחמירה לא פחות. יש אפילו מאבקים בין ש"ס לבין אגודת ישראל בנושא. זה לא מאפשר יותר מדי מרחב תמרון בחומרי הגלם.

עמית: כבר ציפיתי לאיזה קונספירציה פוליטית…

סגל: לא צריך. רק הגיון. תחשוב שהכנסת עובדת 3 ימים בשבוע, שמונה חודשים בשנה. גם הקדנציות התקצרו ויש יותר בחירות. זה לא באמת משתלם להפעיל פה את המזנון, בטח שלא במחירי הרצפה שצריך לגבות על האוכל.

יהונתן: המחיר פה באמת מצחיק. מנה בשרית, תוספות, סלטים, מרק, לחמנייה ושתייה – פחות מ- 35 שקל. די מגוחך.

שר האוצר קוטע את השיחה ומגיע לטפוח על השכם של הכתב שחזר מלונדון. גם אחמד טיבי עוצר לומר שלום. ח"כ מירי רגב מבחינה ביהונתן (מבוגריה המצטיינים של יחידת דובר צה"ל) ומגיעה להעניק חיבוק חם, ואילו עמית מעלה זכרונות מדסק החוץ של גלי צה"ל עם ח"כ ניצן הורביץ.

עמית: סגל, מה עם כל השמועות, על ח"כים שצברו חשבונות ענק?

סגל: הכל אמת. היו אפילו כמה ח"כים שמאוד מפורסמים ב"יושרם הפוליטי" שהעדיפו להימנע מתשלום במזנון. היום כל שיטת החשבונות השתנתה, ואנשים קונים מראש קרדיט לחשבון.

עמית: והאם זה עדיין המקום שבו נרקמות ומתקבלות ההחלטות החשובות באמת?

סגל: הרבה פחות. הכנסת הפכה במרוצת השנים לבניין ענק. היום יש חלקים באגף החדש שצריך ללכת מהם דקות ארוכות כדי להגיע לכאן. גם נתניהו כמעט ולא מגיע. זה לא שרון שהיה יושב פה על בסיס קבוע ונהנה מהשואו. ביבי מגיע לפה כשיש קצת בלגן, חוסר יציבות, וצריך לשדר עסקים כרגיל.

יהונתן: ושאלה אחרונה, הכי חשובה – זה נכון מה שאומרים על פואד והמזנון?

סגל: עם פואד הכל נכון.

יהונתן ועמית עוזבים את מזנון הח"כים ויוצאים לסיור רגלי בין כותלי המשכן. באגף החדש הם נתקלים בקפטרייה החלבית שפתוחה לכל הציבור ומחליטים לבחון גם אותה. גם כאן ההמולה שולטת, בעיקר בזכות קבוצות התלמידים שמגיעות לסיור במשכן. צלחת גדולה של דג וצ'יפס ותוספת של שקשוקה מועמסת על המגש, תמורת 15 שקל ו-20 אגורות.

עמית: טוב, זה כבר באמת לא כל כך טעים.

יהונתן: לדג יש איזה טעם לוואי לא ברור. כנראה שזה מה שנקרא טעם לוואי של דג.

עמית: צ'יפס תעשייתי, ושקשוקה שראתה ימים יפים יותר. לעומת האוכל הזה מה שקיבלנו במזנון הח"כים היה כמעט בגדר גורמה.

יהונתן: באמת לא היה כל כך נורא. מה שכן, אני מאוד מבין מה שנחמן אמר על חוסר היכולת ליהנות. פשוט אין פה אווירה של אוכל במשכן הזה. אי אפשר להתרכז בו. זה אוכל כמזון, כדלק לגוף, לא כהנאה אמיתית. משהו שאתה אוכל כשאתה מביט כל הזמן לצדדים ומעבר לכתף, עם יד אחת על הסלולרי.

עמית: אולי עדיף ככה. ככל שהאוכל יהיה יותר בינוני ככה הח"כים יהיו עסוקים יותר בדברים אחרים חשובים יותר. אז מה, בט"ו בשבט עוד שנה אנחנו שוב פה?

יהונתן: רק אם באופן לא ברור נהפוך איכשהו לחברי כנסת. עם הפוליטיקה הישראלית זה אפילו לא ניראה כזה מופרך.

מזנון הכנסת, כנסת ישראל – קריית בן גוריון, 02-6753333. © צילומים: מגד גוזני

תביאו חשבון: 2 X ארוחה מלאה (מזנון הח"כים, 58.60 ש"ח) + דג וצ'יפס בצלחת (מזנון חלבי, 15.20 ש"ח) + פחית שתייה קלה (5 ש"ח) + שתייה קלה חצי ליטר (8 ש"ח) = 86.80 ש"ח