על חורבות הבטי פורד קם לו בשקט בשקט, בלי הרבה יחצ"נות, מקום חדש ומבטיח • קוראים לו קפה 48 • לשף שלו קוראים יהונתן בורוביץ' • והאוכל שלו מגוון, מדויק, טעים וגם לא ממש יקר
במציאות שבה כל מסעדה חדשה נפתחת בצעקה המונית, עם יחצ"ן, עמוד בפייסבוק, טוקבקים מטעם והפצה ויראלית, יש משהו מעורר כבוד בשף שמחליט לפתוח את המקום שלו כמעט בלחישה. זה מה שעשה יהונתן בורוביץ', השף של קפה 48 החדשה שתפסה לא מזמן את החלל שפינה הבטי הפורד. למרות היותו בחור צעיר למדי, בורוביץ' זה מאמין כנראה בלעשות דברים בדרך הישנה והטובה: לעבוד קשה, להגיש אוכל טוב, ולתת לשמועה להתגלגל.
בכלל, ניראה שבורוביץ אוהב את השקט שלו ומעדיף לדבר מהמטבח. הוא בשטח כבר לא מעט שנים, אבל חוץ מכמה מתכונים מעוררי תיאבון שפרסם באתר וואלה לפני כמה שנים, לא הצלחתי למצוא יותר מדי אזכורים תקשורתיים שלו. מה שכן אני יודע עליו זה שהוא עבר הכשרה ב-FCI בניו יורק, אחד מבתי הספר היותר נחשבים לבישול.
למקום החדש שלו קוראים קפה 48, וכמו שנאמר בפרסומת ההיא, גם פה (כמו בקופי בר ובקפה רוטשילד 12) הקפה הוא רק תירוץ. זה ממש לא בית קפה, אלא יותר בר-מסעדה. אם היחצ"נים היו מתעקשים הם לדקק את זה לקונספט או הכרזה צעקנית כלשהי זה בטח היה ניראה משהו כזה: "קפה 48 – גסטרו-פאב בהשראה ניו יורקית מודרנית עם קריצות אסיאתיות וטפטופי טחינה". עכשיו אני גם מבין אולי למה בורוביץ' מעדיף לא לעשות יח"צ…
לבבות זה יופי של דבר, ויופי שסוף סוף מישהו מכניס אותם למסעדה אמיתית
החלל עצמו נותר פחות או יותר כמו שהיה בימי הבטי פורד בשינוי אחד משמעותי – כל הקיר שהפריד בין הבר לבין המטבח הוסר, וכעת המטבח פתוח לגמרי לחלל המסעדה. הוא גם החלק הכי מואר, וכשיושבים על הבר הניגוד בין התאורה האפלולית של חלל המסעדה לבין האור הבוהק מהמטבח יוצר תחושה של צפייה בתמונה או סרט (האפלוליות של המסעדה גם מסבירה את הטשטוש הקל של התמונות – אני פשוט מתנגד עקרונית לשימוש בפלאש במסעדות, אבל ניראה לי שיצא די בסדר).
התפריט מחולק לשלוש קטגוריות של מנות – טאפאס קטנים, שמתומחרים בין 20 ל-30 ₪, מנות קטנות (30-40 פחות או יותר) ובינוניות (50-60). אין ראשונות עיקריות, אין הפרדת ים יבשה ויש הרבה דברים שנשמעים מפתים מאוד, שלא את כולם הצלחנו (קסיאס, אשתו ההריונית ואני) לדגום.
מסתבר שאפילו "טוסטונים עם פטה כבד" יכולים להפוך למשהו מעניין
כשהגעתי באיחור קל הסתבר שקסיאס ואשתו ההריונית לא התאפקו (הם בהריון, מותר להם) וכבר הזמינו טוסטונים עם פטה כבד. הם הגיעו בדמות שני משולשי לחם פריכים ועליהם ממרח כבד טעים וחתיכת כבד עוף צלויה בדיוק לדרגה הנימוחה והטובה. יחד איתם הוגש לשולחן גם לחם עם קרום פציח וטעים לצד ממרח זיתים שחורים טחונים.
לסיבוב הראשון בחרנו בפלמידה צרובה, סלט פירות ים קר וסלט עוף תאילנדי. שלושת המנות היו טעימות ביותר, כל אחת בדרכה. הפלמידה היתה המוצלחת מכולן לדעתי: נתחים עבים ובשרניים של פלמידה אדומה שנצרבה, נפרסה והוגשה ברוטב מתקתק של סויה יחד עם סלט רענן של שערות שעועית ירוקה.
פלמידה ושעועית ירוקה פריכה. עוד מנה שבשבילה אני אחזור
הסלט התאילנדי היה, כמו שכל דבר תאילנדי צריך להיות כשהוא מוכן כהלכה, מפוצץ בטעמים מנוגדים – קצת חריף, קצת מתוק וקצת חמוץ, עם קוביות עוף שהצליחו להיות עסיסיות ככל האפשר. זה בדיוק מסוג הסלטים שאני מוכן לשתות את הרוטב שלהם עם קשית.
סלט עוף וירקות פריכים תאילנדי
סלט פירות הים הקר הציג שרימפס טריים מאיכות מצוינת וקלמרי טובים מאוד שנחלטו והוגשו ברוטב שקצת הזכיר רוטב טרטר במינוני השום, עם עוד כמה דברים טובים. עולם הטעמים פה, לעומת שתי המנות האסיאתיות, היה הרבה יותר ים תיכוני, ולטעמי קצת עדין מדי.
למרות השימוש בשרימפס טריים (ולא קפואים) התמחור לא קפץ. סלט פירות ים קר
על חשבון הבית הגיעה עוד מנה קרה – נתחים כבושים של בורי עם סלט תפוחי אדמה, בצל כבוש, זיתים, פלפל אנגלי ועלי דפנה. זו כבר הייתה מנה מעדות אשכנז לחלוטין, ששימחה אותנו (ובעיקר את ההריונית) עד מאוד. קשה להגיד לא לשילוב של דג מלוח ותפוח אדמה.
אני נשבע שהמנה הזו דיברה . היא אמרה לי: "תשתה איתי וודקה". סלט בורי כבוש
בשלב הזה החלטנו לעבור לדברים קצת יותר בשרניים: כריך של תבשיל שפונדרה בלחמניית "קייטנה" היה מנה מקסימה ומלאת הומור: לחמניית מכולת פשוטה עם סומסום, עמוסה בשערות שפונדרה שבושלו ברוטב אסיאתי מתקתק עם קצת ירקות כבושים. חברי הטוב יהונתן כהן, שטעם את המנה בהזדמנות אחרת, טען שמדובר בהומאז' ברור לכריכים של דיוויד צ'אנג ו"מומופוקו" הניו יורקית שלו. אני טוען שמדובר במנה שיכולה בכיף לתת פייט ל"המבורגר ההשראה היפנית" של רושפלד, ואפילו לנצח.
לא מומלץ עם שוקו. לחמניית שפונדרה עם ירקות כבושים
לבבות עוף צלויים הוגשו על טחינה עילאית, אבל למרות שבתפריט הובטח "סחוג חם", היו לא חריפים בכלל. אחרי עוד קצת פיין-טיונינג (טיפה יותר תיבול בלבבות, יותר חריף) המנה הזו, עם הפיתה הקטנה והבצל הירוק ליד, תהיה כזו שבשבילה אני אחזור לקפה 48. יש משהו אמיץ בהחלטה להגיש במקום כזה לבבות עוף, נתח ששמור בדרך כל לשיפודיות ומעורב ירושלמי, וגם על כך מחמאות למר בורוביץ'.
כמנה שלישית המלצרית המליצה בחום על הלזנייה, אבל אנחנו, שנזהרים תמיד מהבנאליה, אמרנו שאנחנו מעדיפים שהשף יבחר עבורנו עוד מנה. הוא בחר, כמה מפתיע, בלזנייה. כשהיא הגיעה לשולחן גם הבנו למה. זו היתה תבנית לא גדולה עמוסה בגבינה ורוטב עגבניות מבעבע, שהוגשה כל כך חמה עד שהיא נראתה כאילו היא חיה ונושמת. לא היה שם הרבה: שכבות פסטה, גבינה, רוטב על בסיס עגבניות טריות. עדין מאוד, נפלא מאוד. אפילו קסיאס, שמנהל מסעדה איטלקית מוכרת, נפל שדוד.
הלזנייה מעלת האדים. היו נסיונות להסריט אותה בווידאו, אבל הם כשלו
לקינוח ביקשנו טארט שוקולד וטופי מלוח, שהיה חביב (אם כי הבצק היה מעט ספוגי), וקיבלנו גם פנקוטה קורנפלקס – עוד מנה שמראה על חוש הומור במטבח. הפנקוטה עצמה היתה קצת דחוסה וכבדה מדי, אבל (כמו כל דבר שהוגש לשולחן) חוסלה עד תומה.
טארט שוקולד. שימו לב למלח הגס במרכז. ברקע: פנקוטה עם שוגי. בחיי, ראיתי את הקופסה במטבח
מתוך חוסר תשומת לב ושכרות קלה שכחתי לאסוף איתי את החשבון המפורט. אני כן יכול לומר לכם שבסך הכל, שילמנו 650 שקל, מתוכם בערך 350 על השתייה – שני בקבוקי יין חביבים (יראון של הרי גליל וקמ"ש של יתיר, שניהם בתמחור הולם של כ-150 ש"ח) וקצת שתייה קלה. זה אומר שעל האוכל שילמנו 300, שזה אחלה אחלה של דיל תמורת המנות הבאמת מקופדות וטעימות שקיבלנו. קפה 48 נראית בינתיים כמו אופציה להתמכרות – בדיוק מסוג המקומות שאני אוהב, ושחסרים כל כך בעיר הזו. אוכל טוב, לא יקר מדי, שנופל בדיוק למקום של "דרינק ונשנוש". אם היה לקפה 48 עמוד בפייסבוק, כבר מזמן הייתי עושה לייק (עדכון: מסתבר שיש להם עמוד חדש בפייסבוק…). בכל מקרה, אני כבר מחכה לפעם הבאה.
פינגבאק: Tweets that mention פוטנציאל התמכרות גבוה – קפה 48 | מדבר מהבטן -- Topsy.com
איזה מזל שיש לנו ילד שמוצא את כל המקומות השווים ושהמלצה שלו היא תמיד נר ל. . .פינו.
בטוח שווה ביקור!!
לגמרי הומאז' ללחמניות של מומופוקו (בדיוק כמו המנה של רושפלד).
נראה מצויין. כתובת?
נחלת בנימין 48. הם פתוחים רק בערב.
ואכן מצוין.
עשית לי חשק לקפוץ לשם בהזדמנות הראשונה. נראה מקום כלבבי.
נראה שווה ביקור….
Yehonatan , the gifted talent… Can't wait to come and explore myself.
בביקור הבא בתל אביב אני שם, ולו רק בשביל הלזניה המהממת הזאת
זו ממש לא הסיבה היחידה. גם על האנטרקוט עם הוויניגרט התאילנדי שמעתי טובות, והיו עוד כמה וכמה מנות שקרצו מהתפריט שלא הספקתי לטעום.
היינו השבוע – היה מעולה – ממש מקווה שלא יתקלקל
שמחתי לקרוא שנהנית/ם.
מזמן לא הסכמתי עם דיווח בצורה כל כך גורפת כמו עם הדיווח שלך.
אמנם אכלתי מנות אחרות בהנאה רבה (דיווחתי עליהן בביקור הראשון שלי שם) אך אנסה את המנות שהמלצת בפעם הבאה שתהיה בקרוב מאד.
מקווה שהמקום יצליח לשמור על הרמה גם בעתיד.
תודה על הדיווח והבלוג המהנה.
היי בוב,
לכבוד הוא לי לראות אותך כאן, ועוד יותר מכך לדעת שקלעתי לדעתך.
גם אני אוהב מאוד את מה שאתה עושה. קראתי את הדיווח שלך עוד לפני שביקרתי שם, לפתיחת התיאבון…
מקום מעלף מומלץ בחום חשיבה על כל הדברים הקטנים
וואו, חייבת ללכת לשם בהזדמנות הראשונה.
תודה, נראה שאתה לגמרי צודק, בהחלט נראה כמו מקום להתמכרות חדשה.
והוא גם בסביבה טובה…
הייתי שם אתמול בעקבות ההמלצה שלך. היה מעולה!
יופי, שמח מאוד לשמוע.
היינו ביום ששי שעבר-ישבנו יותר משלוש שעות כמו שאנחנו אוהבים-שתינו, אכלנו המון מנות ונהנינו מאד.
בטוח נחזור! מקום כייפי מאד!
רק חזרנו משם. כל מילה שלך אמת – נהננו מאוד. יופי של מקום, וכל המנות היו מעולות – תודה
המסעדה הכי טובה בעולם. השף הטוב בעולם. נקודה. אין מילים. אין עוד מסעדה כזו בכל העולם.
ואני ממש לא מקורב לשף. ואפילו לא הייתי שם
סקירה מעולה!
עשית לי חשק אדיר.. אולי היום?? !
תודה רבה,
אביעד.
קראתי על המקום השבוע בבלוג שהגעתי אליו בטעות והתמונות גרמו לי לרוץ לשם עוד באותו הערב.
הסיבה שהגעתי לכאן לכתוב את זה עכשיו היא כי עשיתי מחקרון בשביל הסיקור שלי והבלוג הזה קפץ בין התוצאות.
אגב, בדיוק כמו שכתבת, אין להם שום יחסי ציבור, ולמעשה אם לא הייתי מחפש בגוגל את המילים "פפרדלה זנב שור" לא הייתי מוצא את הבלוג שציינתי וכלל לא הייתי שומע על המקום – אפילו שעברתי לידו עשרות פעמים מאז תחילת השנה הנוכחית.