בתפוח הגדול הבינו שלהתחייב זה מעפן • אז במקום מסעדות נוהרים שם עכשיו לפוד קורטס גורמה • הרעיון? כמו מתחם מזון בקניון, רק עם האוכל הכי שווה בעולם • דיווח חם מניו יורק מאת רונה מוזר
מה שיפה בתעשיית האוכל בניו יורק (כאילו, חוץ מזה שהיא מגלגלת תשעה מיליארד דולר בשנה) זה שבכל רגע נתון היא מצויה בשיאו של טרנד קולינרי כלשהו, אבל באותו זמן משמרת את כל הקלאסיקות. ככה זה: לכולם ולהכל יש מקום, בייחוד כשזה נוגע לאוכל: המבורגר מושלם, מסעדת שף מכוכבת או סיור בעקבות האוכל היהודי בלואר איסט סייד. שננו לעצמכם שבניו יורק הכל אפשרי, ושימו לב לכמה תחנות עצירה שוות ומיוחדות.
טוד אינגליש הוא הבראד פיט של עולם האוכל – בניגוד לג'יימי אוליבר, אותו באמת הייתם רוצים לראות בעירום. אחרי שפתח כמה מסעדות טובות בחוף המזרחי, הבן אדם הפך למכונה של ספרי בישול, פתיחות מסביב לגלובוס וכמובן מלא מלא תמונות מחמיאות (בפרופיל).
קצת לפני שמריו בטאלי חנך את Eataly, האימפרייה האיטלקית שלו, אינגליש עשה משהו דומה עם הישראלי מספר אחת בניו יורק, יצחק תשובה. אינגליש הפך את המרתף של הפלאזה לאחד היעדים הקולינריים המועדפים על אנשי המידטאון והנשים שלהן, אלה שעושות קניות בשדרה החמישית. הטריק שלו הוא היעדר המחויבות – בחלל יש 80 מקומות ישיבה, ומוצעים בו בין היתר מזנון סושי, בר אויסטרים, פיצה על לבנים, דים סאם, שרקוטרי ועוד. אבל לא צריך לבחור, כי לא משנה איפה מתיישבים מקבלים תפריט שמכיל את כל האופציות. מושלם לאנשים שאוהבים מבחר או למשפחות עם ילדים דומיננטים מידיי. מה שהיה יכול להיגמר במקום רועש ומחזה של מלצרים מתעופפים ממקום למקום, דווקא עובד יופי ויוצר אווירת אכילה מאוד פתוחה ונעימה, אולי זה בגלל שטוד עצמו מסדר את הריבות על המדפים (ראיתי במו עיני!!!) ואולי בגלל שזה עוד עיסקה טובה של תשובה. כך או כך, זה מחזיר את הכבוד לפלאזה ולסצנות מתוך "שכחו אותי בבית 2" עם מקולי קאלקין, כך שאל תתפלאו אם הרבה מהאנשים שם יהיו בדיוק כמוכם – תיירים.
הבא בתור לנסות את כוחו בסטארט אפ של היכלי אוכל קולינריים הוא ג'פרי צ'ודורו – אחד המסעדנים הידועים והבעייתים של ניו יורק. זה האיש שהמציא את מסעדת "Asia de Cuba" ומאז לא הפסיק לייצר מסעדות האחרונה שבהן היא "Bar Basque", שמציעה אוכל ספרדי טרנדי קצת יותר מדי. צ'ודורו ראה כי שעניין היכלי האוכל עובד והחליט לעלות הילוך עם Foodparc – פארק אוכל עתידני, או במילים אחרות, מזללת פאסט פוד שנראית כמו אפליקציית אייפון. כל מה שצריך לדעת הוא שמי שעיצב את המקום הזה אחראי גם ללוק של הסרט "בלייד ראנר".
מסכי מגע רחבים מזמינים את הסועדים להזין את הבחירות שלהם בהתאם למזנונים הקיימים, כשגם פה שולט החוק של "בלי מחויבות". במקום יש ארבע תחנות אוכל, כל אחת עם טריק אחר. בראשונה תמצאו את השילוש המקודש של המבורגר, בייקון ובירה (או מילקשייק למי שמרגיש ילדותי באותו יום). ההמבורגרים מוגשים בלחמנייה קטנה עם רוטב סודי, בצל חי,שבבי בצל קריספי וגם גבינה ובייקון למי שרוצה. מדובר באחד ההמבורגרים הכיפיים והרעשניים שיצא לי לאכול.
בתחנה האסייאתית מציעים דאמפלינגס חלומיים מבית היוצר של "Chinatown Brasserie" – מקדש דים סאם בפני עצמו. בתחנה האיטלקית דווקא לא מגישים פיצה אלא סוג של פוקאצ'ה שטוחה מאוד ועליה מבחר סלטים או פסטות. הכל נאפה יחד שוב בתנור עד שמה שיוצא יוצא. ואיך יודעים שהאוכל מוכן? פשוט מקבלים הודעת טקסט לטלפון הנייד, אוספים את המגש מהעמדה המתאימה ומתיישבים באזור שממש לא מזכיר את השולחנות של מקדונלדס. לקינוח יש עמדת קפה, שמציעה "בראוניז בלונדיז", שהתגלו אולי כהכי טובות בעיר. אם ככה נראה פאסט פוד בעתיד, יש למה לחכות.
ניו יורק, בטח כבר שמעתם, אובססיבית לגבי ההמבורגרים שלה. יעיד על כך הבחור שישב לידי באוטובוס בדרך לעיר ובמשך ארבע שעות תר את כל הבלוגים והרשימות של ההמבורגרים הטובים בתפוח הגדול.
אז כבר אמרנו שבפודפארק יש המבורגר טוב, וכמובן שיש את המזללות המיתולוגיות, כמו Corner Bistro שבגריניץ וילג' או Burger Joint (שמדליקה אנשים בגלל שנכנסים אליה דרך מלון מכובד במידטאון). אבל יש כבר גם מסעדות של ממש שלא מפחדות לתת להמבורגר לעמוד לבדו במרכז ולעשות את העבודה.
מקום אחד כזה הוא "Burger and Barrel" שנימצא בקצה של שכונת סוהו, גאסטרו פאב איכותי שלא עושה יותר מידיי רעש וצילצולים, אבל מגיש קומפורט פוד אמריקאי משובח, בין אם זה טאקו עם בשר ספייריבס נימוח או עוף מטוגן, כשגולת הכותרת היא ההמבורגרים. קלאסיים, גדולים ונוטפי עסיסיות, הם מגיעים עם שתי טבעות בצל שמנמנות (בדיוק המנה הנכונה בגודל). גם בקינוחים שומרים על המורל האמריקאי ומגישים סאנדיי עם קוביות בראוניז וחתיכות של קרמל עם מלח. יותר טוב מגרין קארד.
בקצה השני של סקאלת הבורגרים נמצאת "Minetta Tavern" שבפאתי וושינגטון סקוור. גם היא נותנת את מרכז הבמה להמבורגר, אבל אצלה גם תשלמו. מינטה היא המסעדה האחרונה של אשף המסעדות קית' מקנאלי, האיש שרקח את "Balthazar" (עדיין אחד הבארנצ'ים הטובים בעיר) וגם את "Pastis" (לא, לא של אייל לביא…) למרות שהטברנה הזו פתוחה מעל לשנתיים הזמנת מקום היא עדיין בגדר ספורט תחרותי.
אם כבר הצלחתם להיכנס פנימה ולקבל שולחן, התפריט יציע לכם שני המבורגרים: אחד שמו "מינטה" ומחירו 17 דולר והשני שמו "בלאק לייבל", ומחירו 26 דולר. המחיר האסטרונומי הזה יקנה לכם גם את הזכות לאכול המבורגרים מעולים חשוב מכך – את הזכות לספר על זה. ובניו יורק הרי זה מה שנחשב.
מי שמיצה את המרדף אחרי הקציצה המושלמת מוזמן לנסות את השיגעון החדש-ישן שבתוך לחמנייה – Chicken Parm (עוף בפרמזן) של מעדניית "Torrisi". בטוריסי, בין מיכלי עגבניות מרוסקות, קופסאות שימורים ענקיות וחבילות פסטה מתנוססת תמונה ענקית של בילי ג'ואל, לפני הקרחת והוויסקי.
החלל הקטן בשכונת נוליטה מציע אוכל איטלקי מלוכלכך, Dirty Italian, שזה סוג של מחמאה לאוכל איטלקי שעבר התאמה לחיך האמריקאי, מטריף את הניו יורקרים והפך לנושא ציוצים בטוויטר של כל המי והמי בתעשיית האוכל. טוריסי הפך לאבן שואבת לכל אוהבי הצ'יקן פארם, למרות שזה די פשוט: לוקחים שניצל, מכסים ברוטב עגבניות ומוצרלה ואופים עד שהכל מבעבע ומתאחד. ואז, בטוריסי, דוחפים את זה בבאגט. יש גם אנטיפסטי חמודים וצבעוניים ובראשם חציל בפרמזן (Eggplant Parm), שבגירסה המקומית מזכיר יותר לזנייה צמחונית – אבל לזנייה צמחונית הכי בת זונה שתמצאו בניו יורק.
גזור ושמור – פנקס כתובות
(Torrisi – 250 Mulberry street (@ prince
FoodParc – 6th Avenue @ 29th street
(Burger & Barrel – 25W Houston (off mercer street
(Minetta Tavern – 113 McDougal street (betw Bleecker & W 3rd street
The Plaza Food Hall – The Plaza
וודיברנו על זה שאין תוכן טוב? שאפו!
איזה יופי של תמונות. ממש מעורר תיאבון. לא את הכל שם הייתי שמחה לאכול, אבל מדף הקינוחים בהחלט עושה חשק.
פינגבאק: Tweets that mention ביס מכל דבר – New York State of Mind | מדבר מהבטן -- Topsy.com
כתבה מדהימה! קולחת, צבעונית ובעיקר מעוררת תיאבון. בדיוק כמו הכותבת שלה…
אני מיד מכניסה לפנקס הכתובות…
איזה יופי של פוסט…. תודה על השיתוף . בטח שומרת!!!!
פינגבאק: ארמי אֹבד אבי (משורר בניו יורק) / עמיחי חסון – מדריך ניו יורק למתקדמים « שירה אכילה