ארטישוק, ירושלמי – בין הכדורגל למטבח

לנסוע לקריית גת כדי לראות את הקבוצה שלך חוטפת שער שוויון בדקה ה-90 זה מבאס רצח • מזל שבדרך חזרה אפשר להצטייד בארטישוקים מהממים, שדאגו להמתיק את הטעם של סוף השבוע

להיות אוהד הפועל ירושלים בכדורגל זה לא עסק קל משום בחינה. על הפן הספורטיבי לא נדון כאן, אבל שתדעו שזה גם עסק לא פשוט קולינרית. בליגה הלאומית וליגת העל עוד יש מדי פעם משחקי חוץ טעימים, בעיקר באזור הצפון, שמאפשרים לעצור באל-באבור או דיאנה. אבל בשנים האחרונות, בליגות שמורכבות מקבוצות מאזור הדרום, המצב קשה עד קשה מאוד – סוג של שממה קולינרית עם מעט מאוד נקודות צבע שמפיחות חיים בשגרה האפורה של משחקי החוץ. אבל לפעמים, בכדורגל וגם בקולינריה, המזל מנצח.

ביום שישי האחרון זכיתי להדרים עד קריית גת כדי לראות את הקבוצה שלי חוטפת שער שוויון (מגול עצמי!) בדקה ה-93 ומאבדת שתי נקודות יקרות. אז איפה המזל פה? המזל הוא שבדרך חזרה מהמשחק, בשיא הבאסה, צד את עיני ממש במקרה השלט שמפנה למושב ניר בנים ומתחתיו שלט שמפנה למקום החמוד שנקרא "הארטישוק של נועם".

ככה, אם לא ידעתם (ואני לא ידעתי) ניראה ארטישוק כשהוא צומח

נועם הוא נועם יעקובא, שעם 300 דונם של ארטישוקים במשק שלו נחשב לאחד המגדלים הגדולים בארץ. עוזר השופטת שהצטרף אלי לנסיעה ידע לספר שאת הארטישוקים של נועם הוא כבר מכיר מדוכן הירקות החביב עליו בשוק מחנה יהודה, ושמדובר בסחורה משובחת.

נועם טוען שאין הבדל משמעותי בטעם בין הזנים. אני הלכתי על השמאליים הירוקים

נועם, באופן מאוד לא ישראלי יש לציין, מפעיל בסככת המיון שלו עמדת שירות עצמי – מגיעים, משלשלים את סכום הכסף המדויק לקופה, ולוקחים ארגז ארטישוקים, שמן זית או שקית צימוקים מצוינים שמיובשים בשמש. למרבה השמחה, ביום שישי אחר הצהריים, כשאנחנו הגענו לניר בנים, נועם עוד היה במקום. מסתבר שבסופי שבוע הוא ומשפחתו הופכים את סככת המיון והאריזה למסעדונת חביבה עם שולחנות ארוכים וספסלים, ומגישים שם בראנצ' כפרי על טהרת מתכוני הארטישוק. הבראנצ' אמנם הסתיים, אבל נועם שמח לתת לנו לטעום קצת ארטישוקים שהוא חלט בציר ירקות לימוני ומצוין, וגם להסביר לי את טכניקת קילוף הארטישוק שלו, ששונה מאוד מזו שאני מכיר (הטכניקה של סבתא רחלה, שאתם יכולים לראות בפוסט על מתכון הארטישוקים המיוחד שלה).

נועם מדגים את הטכניקה שלו לקילוף. באתר שלו יש גם וידאו נחמד שמראה איך עושים את זה כמוהו

עונת הארטישוקים נמצאת עכשיו בשיאה, וערימות הפרחים הירקרקים, המבריקים והסגורים היטב לא הותירו אדיש. גם המחיר לא הותיר אותי אדיש. במקום מוכרים ארגז שמכיל 18 ארטישוקים יפהפיים ב-30 ₪. גם עכשיו, עם ירידת מחירי הארטישוקים בשווקים, מדובר במציאה מטורפת, בטח בהתחשב ברמה של הסחורה. שני ארגזים הועמסו לאוטו, וניתן האות לסופ"ש ירושלמי בבית ההורים – סופ"ש שרובו הועבר בקילוף, ניקוי בישול ואכילת ארטישוקים.

זה מה שהבאתי לאמא במקום פרחים לשבת. תגידו לי שאני לא ילד טוב

קודם כל סלט חי של ארטישוקים: פרסתי שני לבבות לפרוסות דקות מאוד, שעליהן פיזרתי מלח, מעט שמן זית והרבה לימון. אחרי בערך רבע שעה של כבישה הפרוסות התרככו מאוד, ועורבבו בקערה עם שערות דקיקות של בצל סגול, פלפל ירוק חריף ומעט עלי כוסברה קרועים. תענוג פריך ומרענן (שחוסל עוד בטרם צולם).

הנאים הלבבות בעיניכם? נאים, נאים. בדרך לסלט ארטישוק חי ופריך

שלב שני בהשראה ספרדית – ארטישוקים מטוגנים. לדבר המופלא הזה נחשפתי בפעם הראשונה בברצלונה, שם קוראים לזה alcachofas fritas ומגישים את זה בכל טאפאס בר שמכבד את עצמו. מדובר, באחריות, באחד הדברים הכי טעימים שאי פעם ייצא לכם לאכול. זה קצת מזכיר את הקרצ'יופי א-לה ג'ודאיה של יהודי רומא, אבל לא בדיוק.

יש לי תחושה שזה מה שיחליף אצלי את הגרעינים בפעם הבאה מול ליגת האלופות. צ'יפס ארטישוק

בשביל המנה הזו צריך להשאיר לארטישוקים קצת יותר מהחלק העלי הרך שלהם בשלב הניקוי, ואז לפרוס אותם לחצי ולפרוסות דקות (באתר הזה מצאתי וידאו מצוין שמדגים איך לנקות את הארטישוקים – הוא בספרדית אבל מבינים בקלות). את הפרוסות מטגנים בשמן זית עמוק (כן, שמן זית) עד שהן משחימות והופכות פריכות. מוציאים לצלחת עם נייר סופג, בוזקים מלח וקצת פלפל שחור, מחכים קצת שיתקרר (וגם יהפוך פריך), ומחסלים תוך שניות. זה יותר ממכר מגרעינים הדבר הזה, אז תיזהרו.

צ'יפס ארטישוק ממכר. ברקע: עוד מומחיות ספרדית נהדרת בשם טורטייה דה פטטאס. בקרוב המתכון

ולקינוח, כי בכל זאת אחרי כל הנשנושים האלה צריך לאכול משהו, אז הכנתי גם ארטישוקים ושרימפס ביין לבן וזעפרן. אז הנה סוג של מתכון (זה היה די מאולתר, אז תרגישו חופשיים):

מה שצריך:

• 4 לבבות ארטישוק פרוסים לרבעים
• שרימפס כאוות נפשכם, קלופים
• לימון אחד
• בערך כוס יין לבן יבש
• קמצוץ חוטי זעפרן מושרים במעט מים רותחים
• חצי פלפל ירוק חריף
• כמה שיני שום פרוסות דק
• 50 גרם חמאה
• שמן זית
• קצת פטרוזיליה קצוצה דק

חולטים את לבבות הארטישוק במים רותחים על אש קטנה בערך 10 דקות ומעבירים לצינון במי קרח. במחבת רחבה מחממים מעט שמן זית עם טבעות דקות של פלפל ירוק חריף. כשהשמן חם מאוד מוסיפים את השום הקצוץ ואת השרימפס. ממליחים ומפלפלים.

הארטישוקים היו כל כך צעירים שאפילו החלקים הירוקים לא היו באמת קשים וסיביים. מבשלים

צורבים את השרימפס מכל הכיוונים ומוסיפים גם את רבעי הארטישוק. מקפיצים כמה דקות ומוסיפים למחבת בערך כוס יין לבן (כוס רצינית, לא כוס בנפח כוס יין), את חוטי הזעפרן עם מי ההשרייה שלהם, מיץ מחצי לימון וקליפת לימון מגורדת.

קליפת לימון זה דבר מצוין ממש, שתדעו

עובדים על אש חזקה ונותנים לרוטב להצטמצם בצורה משמעותית. טועמים ומתקנים תיבול. מקטינים את האש ומוסיפים את החמאה ליצירת רוטב במרקם קרמי, חלק ומבריק. מפזרים מעל פטרוזיליה קצוצה דק, נותנים הקפצה אחרונה ומגישים יחד עם הרבה לחם שיספוג את הרוטב. אחלה מנה, אחלה ארטישוק (ולטענת נועם מהמשק זה אפילו בריא, אז בכלל הרווחנו). בתיאבון.

מנה של טעמים עדינים, צבועה בכתום של זעפרן

ומכיוון שבכדורגל פתחנו, בכדורגל נסיים. הערב ייערך באצטדיון טדי משחק העונה של ליגה ב' (מחוז דרום ב') שבו תארח הפועל ירושלים (בגלגולה המחודש כהפועל קטמון, קבוצת האוהדים הראשונה בישראל) את השנייה בטבלה, מכבי שעריים. ניצחון יבטיח לנו (ירושלים) את העלייה לליגה א'. מי שמתעניין אפילו קצת בכדורגל ישראלי מוזמן להגיע ב-19:00 לאצטדיון טדי (כרטיס יעלה 20 ₪ בלבד), ולקבל חווית כדורגל באמת מיוחדת עם הקהל המרגש בארץ. יאללה הפועל.