הפלישה מנורמנדי – סוזט

כאילו שהחום והלחות לא מספיקים, הנחיל הצרפתי שוטף את חופינו • מסעדת הקרפים החדשה "סוזט" אמנם נראית ככזו שפונה בעיקר לאותם רפאלים וגבריאלים • בפועל, מדובר במקום חמוד למדי

יהונתן: בונז'ור עמית, מון אמי!

עמית: לפחות זה לא מון אמור. מה קשור צרפתית על הבוקר?

יהונתן: הבט בלוח השנה ידידי. יולי כאן, על כל המשתמע מכך.

עמית: משתמע שאני צריך, לפני הכל, לבקש תעודת זהות מכל בחורה שאני מתחיל איתה בים. שלא יהיו פדיחות.

יהונתן: עם מתקפת התיירים הצרפתים המסורתית שצפויה על חופי ארצנו, יכול להיות שיותר הגיוני לבקש דרכון. היום, עמית, אנחנו הולכים לאכול בבוגרשוב, ובבוגרשוב יש לנהוג כצרפתים.

עמית: זה אומר שאנחנו הולכים להסתובב ברחוב בבגדי ים בגיזרת סליפ ולצעוק בקולי קולות במבטא צרפתי  "איפה זה דיזנגוף? אני קוראים לי רפאל בלילא, פה זה כשר?", אני מניח.

יהונתן: אני ממש מעדיף שלא תבוא בבגד ים. בכל מקרה, אנחנו הולכים לאכול קרפים, במקום חדש שנקרא סוזט. יש לי תחושה שהוא יותר מבונה על נחיל פליטי הוואקאנס שמתקרב לחופי ארצנו.

במשך שנים ארוכות מאוד בתל אביב נשלטה ממלכת הקרפים באופן בלעדי על ידי דוכן "הנרי'ס" שפעל בכיכר דיזנגוף. לפני כמה חודשים תלה הנרי את מחבת הקרפים שלו ופינה את הלוקיישן לטובת מסעדת "לה-שוק", וחובבי הקרפים המקומיים נותרו כשחצי תאוותם בידם. בדיוק לתאווה הזו מקווים לפנות הבעלים של סוזט – אנשים שיודעים דבר או שניים על מסעדנות והטעם התל אביב, ומפעילים כבר שנים בהצלחה את סושיית "מון" הסמוכה.

עמית: איכשהו בכל יעד תיירותי סביב לים התיכון אוכלים קרפים. בעיקר קרפים מתוקים. זה משהו כזה שכאילו רק בחופשה הגוף שלך יכול להתמודד איתו.

יהונתן: אילת, יוון, ספרד – חופים עמוסים בתיירים שזופים מדי אכן מתקשרים גם בזיכרון שלי לקרפ.

עמית: ובמיוחד לקרפ עם שוקולד נוטלה ובננה.

יהונתן: קלאסיקה אמיתית. דווקא בגלל הים תיכוניות השמשית הזו יפתיע אותך אולי לשמוע שהקרפרייה הטובה ביותר בעולם, לפחות בעיני, נמצאת בכלל בלונדון. מקום אדיר בשכונת המפסטד שבצפון לונדון, ממש מול תחנת האנדרגראונד המקומית.

עמית: איך לעזאזל הגעת לאכול קרפים בצפון לונדון?

יהונתן: קיבלתי המלצה מבוכריס.

עמית: והלא מן הידועות היא שבהמלצות של אדם, גם אם אלמוני, ששמו בוכריס, אסור לזלזל לעולם.

יהונתן: בטח שלא במקרה הזה. מדובר באמת במקום מיוחד: שני דוכנים נפרדים, אחד לקרפים מתוקים ואחד למלוחים, שפתוחים מתשע בבוקר עד שש בערב, ולאורך כל הזמן הזה משתרר מולם תור. La Creperie de Hampstead קוראים למקום, וכדאי לך לזכור את השם לקראת הנסיעה הבאה לממלכה.

את העיצוב ב"סוזט" אפשר להגדיר קודם כל כ"אירופאי". הצבע הלבן שולט, ריהוט עץ ומפיות משובצות בכחול ולבן. בתוך המסעדה טורח במרץ בחור בעל שפם מפואר על הכנת קרפ שמפיץ את ריחו הטוב בחלל. יהונתן ועמית תופסים מקום על המרפסת, בצל הגגון, ומקבלים את התפריטים מידי מלצרית חייכנית ועליזה.

יהונתן: כשאני רואה שאדם בעל שפם מכין את הקרפים אני אוטומטית מסיק שמדובר במקום רציני.

עמית: אני חושב שזה תקף לגבי רוב סוגי המזון. אנשים עם שפם הם פשוט רציניים יותר.

יהונתן: לכאורה שיא תפארת הקרפ הייתה בשנות השמונים, יחד עם החותלות ואורי פיינמן. למרות זאת, המקום הזה, מבחינת לוק ותפריט, מרגיש מעודכן, אסתטי, נעים ונכון.

עמית: והגיע באמת הזמן שיהיה מקום שיחזיר את הקרפים למרכז הבמה. זה אולי המקום לעמוד על נקודה חשובה – קרפ מלוח, או גאלט בלשון המקור, וקרפ מתוק, הם שני דברים שונים לחלוטין.

יהונתן: קרפ מלוח מסורתי מכינים מקמח כוסמת ומים בלבד, מה שיוצר קרפ כהה ובעל טעם מובהק וייחודי.

עמית: קרפ מתוק, לעומת זאת, עשוי מקמח חיטה, חלב, ביצים וחמאה.

יהונתן: המבחר של הקרפים המלוחים מאוד יפה, וניכרת מחשבה. יש פה את הקלאסיקות המתבקשות בסגנון הצרפתי, אבל ברור שמנסים להפתיע בתוספות מקומיות, כמו נקניקיות מרגז למשל.

עמית: ניראה לי שחלוקת העבודה, או ההזמנה, במקרה הזה, ברורה מאליה. וטוב שכך.

עמית בוחר, בהמלצת המלצרית, בקרפ במילוי כרישה, בייקון פריך וגבינת גרוייר מותכת. יהונתן, נאמן לסקרנות ולפטריוטיות, מהמר על מילוי מקומי יותר של טלה טחון, טחינה, צנוברים וקונפי שום. עסקית הצהריים כוללת מנה ראשונה לבחירה: מרק גספאצ'ו עגבניות קר לעמית וסלט קטן של שומר, מלפפונים, צ'ילי פיסטוקים ועוד כמה ירקות ליהונתן.

עמית: איזה פרזנטציה חמודה. המון מקומות שמציעים מרק או סלט בעסקית עושים את זה כדי לצאת ידי חובה. פה ניראה שהשקיעו מחשבה באיך שהדברים נראים. אני אוהב את הטוסט הקטן ליד הגספאצ'ו שעליו סלט קצוץ קטן.

יהונתן: גם הטעם של המרק עצמו די מזכיר סלט, או אולי את המיץ של הסלט. קצת דליל.

עמית: נכון. זה גספאצ'ו דליל מדי. חבל, כי מבחינת הטעמים הוא בכיוון הנכון.

יהונתן: בסלט שלי ניכרת השקעה גם כן: הירקות חתוכים יפה מאוד לאורך וההרכב מקורי. אבל חסר קצת עוקץ בתיבול– עוד לימון, אולי עוד קצת חריף. בקיצור, אני רוצה שפיץ.

לעומת הזריזות שבה הוגשו המנות הראשונות, למנות המרכזיות בסוזט לוקח דקות ארוכות להגיע. כשהמלצרית שבה סוף סוף לשולחן מסתבר כי היא הביאה ליהונתן את המנה הלא נכונה – קרפ ובו ברזאולה וגבינת רוקפור ואגסים, במקום הקרפ המזרח תיכוני המבוקש. איכשהו, אולי בשל האופי החיובי של המלצרית ואולי בשל האווירה האירופית הנינוחה, זה לא מאוד מפריע לצמד המבקרים.

עמית: אתה מרשה לי להתחיל עד שהמנה שלך תגיע, נכון?

יהונתן: אני יודע שמסוכן מאוד לנסות ולהפריד בינך לבין מנות שמכילות בייקון ומוצריו, ולכן אני אפילו לא חושב על לבקש ממך לחכות.

עמית: מזל. יש פה יופי של שילוב טעמים בקרפ הזה. מאוד מאוד נכון. המליחות והפריכות של הבייקון, המתיקות של הכרשה המטוגנת, ונגיעות של גבינה מותכת שמעדנות את הכל. יש סיבה ששילוב של בייקון וגבינה הפך לקאלסיקה. מנה מאוד טעימה, גם אם לא ממש קלילה.

יהונתן: זה מריח נהדר, אבל מדובר בשילוב בשר וחלב קצת מובהק עבורי ולכן אני אתן לך ליהנות.

עמית: ולעניין הקרפ עצמו – נאמן למקור בצורה מעוררת הערכה. בתור מי שלא סובל כוסמת בימים כתיקונם אני לא יכול להתעלם מבת הטעם המאוד מובהקת שיש לבצק. באופן מפתיע היא לא מפריעה לי. אני מבסוט. קרפ כזה וכוס יין לבן קר בהחלט יכולים להפוך לארוחת ערב קלילה ביום קיץ.

הקרפ ההרפקתני של יהונתן סוף סוף מגיע: על מצע קרפ מונחת תלולית מפוארת וריחנית של בשר קצוץ, ועליה זרזופים של טחינה וכמה עלים ירוקים. שיני שום צהבהבות ומבריקות משובצות בחופשיות במנה.

יהונתן: בשונה מהקרפ שלך, פה טעם הכוסמת מרגיש הרבה יותר חזק משום מה. אכלתי קרפ מלוח אחד או שניים בחיי, אבל כאן הטעם מאוד מובהק. לא בטוח שכל הישראלים יאהבו את זה.

עמית: איך המילוי?

יהונתן: אפשר ממש לראות שלא מזלזלים פה בשום פרט. המרכיבים טובים מאוד, לבשר יש טעם חזק וטוב של טלה, הטחינה טעימה, השום מתקתק. זה שילוב טעים בסך הכל של חומרי גלם איכותיים, רק שלא בטוח שמקומו הראוי הוא על קרפ כוסמת. בתוך לחמניה של סודוך זה היה מרגיש הרבה יותר טבעי…

עמית: כנראה שיש דברים שבהם צריך לדבוק בקלאסיקות. מזל שאנחנו מתקרבים לקינוח.

הלוקיישן והשם לא מותירים לעמית ויהונתן הרבה מקום להתלבטות. השניים מזמינים קרפ סוזט, שמוצע בשעות הצהריים במחיר מוזל למי שבוחר בארוחה עסקית. לשולחן מגיע איש הקרפים המשופם כשהוא חמוש בצלחת ובכלי קטן שבו ליקר תפוזים, לביצוע טקס הפלאמבה המסורתי. אמנם אור היום הבהיר מונע צפייה בלהבות הכחולות, אבל ניסיון להצית מפית מוכתר בהצלחה ומגלה שמדובר בפלאמבה לתפארת.

עמית: כמה שאני אוהב קרפ סוזט. זו מנת קינוח מושחתת ונהדרת שפשוט נעלמה מהמסעדות למרבה הצער. כיף להיתקל בה ככה בצהריים.

יהונתן: סבתא שלי ז"ל עשתה קרפ סוזט נהדר.

עמית: אמא שלי עדיין עושה קרפ סוזט נהדר תוך הקפדה על כלל ברזל: לא יותר משני קרפים לאדם, כדי שיישאר טעם של עוד, ואחד בשביל המחבת, בשביל שיהיה על מה לריב.

יהונתן: אני מוכן לריב איתך על המנה הזו. טעים מאוד מאוד. הבצק דקיק ועדין, הרוטב מתוק בדיוק במידה הנכונה. פשוט קינוח פרקפט.

עמית: או כמו שבטח עוד יגידו פה בקרוב "מאניפיק".

יהונתן: אני לא בטוח. יש לי תחושה שלמרות השם הצרפתי ולמרות ההתמחות בקרפים זה לא ממש מקום שנפתח מתוך מחשבה של פנייה לתיירים.

עמית: מסכים. זה פשוט מקום יוצא דופן וראוי להערכה שמחפש לרענן מעט את ההיצע הקולינרי המוכר בעירנו, ועושה את זה בצורה חביבה להפליא.

יהונתן: ולגבי המטרה המקורית של הטור, בוא ננצל את השבועות הקרובים של החופש הגדול והוואקאנס כדי לבדוק כמה מקומות שפונים במובהק לתיירים. למרות שיש מצב שנצטער על זה.

עמית: הוצאת לי המילים מהפה. מה לא עושים בשם השליחות העיתונאית…

סוזט, פינסקר 30, 03-6034422. © צילומים: שי בן אפרים

תביאו חשבון: עסקית קרפ כרישה ובייקון (49 ש"ח) + עסקית קרפ בקר טחון (54 ש"ח) + קרפ סוזט (28 ש"ח) + אספרסו (8 ש"ח) = 139 ש"ח