יום כתום – מאפינס דלעת, פקורינו ובייקון

עם שילוב בין גבינה לבשר (חזיר!) המתכון הזה יעצבן כנראה לא מעט אנשים • אז צמחונים, טבעונים ושומרי כשרות: צאתכם לשלום • לכל השאר: ברוכים הבאים למתכון שיפתח לכם את הסופ"ש עם חיוך

עד לפני כמה חודשים הרעיון שאני אעז לתת פה מתכון למאפה כלשהו היה ניראה לי כמעט מופרך.  אבל אז הגיע מיקסר חדש הביתה והפחד מאפייה הלך והתפוגג לו. אחרי כמה ניסיונות מוצלחים בתחום החלות והעוגות (מישהו אמר עוגת בננות הפוכה?) הגיע גם האומץ לשחק מעט עם מתכונים ולשלב בהם רעיונות משלי. אני עדיין טוען שאפייה ובישול הם שני עולמות נפרדים לחלוטין ויודע באיזה מהם אני חש יותר בנוח, אבל מדי פעם, כשריח פרמזן ובייקון ממלא את הבית ומהתנור יוצאים דברים כמו המאפינס הכתמתמים האלה, אני מבין על מה מדברים כל המכורים לאפייה.

המתכון הזה, כמו הרבה אחרים, נולד מהמון נקודות קטנות שהתחברו להן ביחד. המהממת, שעוסקת בעיצוב גרפי, חשפה אותי לא מזמן למונח "לוח השראה", שמשמש נקודת מוצא לכל פרויקט עיצובי פחות או יותר. אוסף של אובייקטים מכל הסוגים שאמורים להצטרף זה לזה, כל אחד תורם משהו, ולסייע לך להרכיב או לייצר את הרעיון הסופי שלך.

לוח ההשראה למתכון הזה, אם כך, ניראה פחות או יותר ככה: קודם כל, דגלת ארצות הברית. אמריקה הייתה השבוע בכותרות בעיקר בגלל הבחירות אבל גם בגלל ליל כל הקדושים ושלל פרצופי (ומתכוני) הדלעת שהוא הציף לאוויר (ולרשת). זה עשה לי חשק עז להכין משהו מלוח מדלעת, אבל לא מרק או פשטידה. משהו יותר "חטיפי" כזה, שאפשר לנשנש מול משדר הבחירות תוך כדי סינון קללות חרישיות בגנותו של מיט רומני (כי מאפינס מלוחים, כידוע, זה של שמאלנים, שלא נאמר סוציאליסטים). דלעת ובייקון, בקיצור.

ליד דגל אמריקה נעוצה ההשראה מהמקרר שלי, שבו המתינו יפה לתורם שני המוצרים האחרונים שהבאתי מאיטליה ועדיין שרדו – גוש מפואר של גבינת פקורינו ניחוחית וחתיכה שמנמנה ומפולפלת של פנצ'טה.

השילוב המושלם שבין בשר לבין שומן לבין חתיכת סחוס פריכה ומענגת. הפנצ'טה

 את ההשראה המעשית למאפה דלעת מלוח ואת הרעיון לאדות את הדלעת קיבלתי מאחד מבלוגי האוכל העבריים החביבים עלי – דברים בעלמה – שם מצאתי חלת דלורית שבטח אנסה גם בקרוב. ואת התפירה הכוללת הרכבתי אחרי שיטוט בין כמה מתכונים מייצגים מארצות הברית ואוסטרליה.

אז בסוף יצא משהו שהוא שילוב של כל האלמנטים על הלוח. במקום בייקון נכנסה פנצ'טה, עם חיזוק של פקורינו (אני מניח שגם גבינת צ'דר הייתה הולכת פה נהדר ומזכירה יותר את אמריקה), בצל מטוגן (שהחלטתי להוסיף בשם המתיקות) ורקע של דלורית מאודה. כן, אני יודע שבכותרת כתוב דלעת, אבל עדיף מאוד להשתמש בדלורית, שאמנם סובלת מיחסי ציבור פחות טובים אבל היא טעימה הרבה יותר. דלעת נוזלית יותר וחסרת טעם לעומת המתיקות הנעימה שיש לדלורית (שלא במקרה נקראת באנגלית Butternut squash).

התוצאה הסופית, כמו שקורה לי הרבה פעמים, הפתיעה אותי לטובה. אמנם בשונה מהרבה מתכוני מאפינס אחרים, שגדולתם בפשטותם ובחוסר הצורך בהכנה מוקדמת, פה תצטרכו להשקיע קצת – לבשל מראש את הדלעת, לגרד את הגבינה ולצלות את הבייקון בסבלנות. אבל זה באמת משתלם, וכשתפתחו את סוף השבוע שלך עם מאפין חמים כזה ולידו סלט קטן, אתם תודו לעצמכם שלא התעצלתם.

 זה מה שצריך:

• דלורית אחת גדולה ובשלה (בסביבות הקילו)
• 100 גרם פקורינו (או פרמזן, או כל גבינה קשה, חריפה וטעימה)
• 150 גרם בייקון (או פנצ'טה, או חזה אווז, או כל דבר מעושן וטעים שהיה פעם חי)
• בצל אחד בינוני
• 2 ביצים
• 1.5 כוסות קמח תופח
• 2 כפות סוכר (דמררה, במקרה שלי)
• חצי כוס חלב
• רבע כוס שמן
• מלח, פלפל שחור גרוס טרי

בספרו "משה חוואטו והעורב" כותב קובי אוז על "לעשות לדלעת שחי". אני חושב שזה תיאור מושלם

מתחילים באידוי הדלורית – קולפים היטב את כל הקליפה הקשה, חותכים לקוביות גדולות ומאדים בשושנת אידוי בתוך סיר עם מים רותחים. מי שאין לו שושנת אידוי, כמוני למשל, יכול בהחלט להשתמש במסננת בתוך סיר. האפקט זהה. מאדים את הקוביות משהו כמו שעה עד שהן מחליפות צבע לכתום עמוק והופכות רכות מאוד.

יש חיים על מאדים, מסתבר

בזמן שהדלורית מתאדה לה קוצצים את הבייקון לקוביות קטנות (פחות מס"מ כל צלע). מטגנים את הקוביות במחבת טפלון (או כל מחבת נון-סטיק אחרת) על אש בינונית. לאט לאט הבייקון יתחיל להפריש את השומן שלו, הקוביות יצטמקו מעט והריח ייעשה מטריף. בסוף התהליך, אחרי משהו כמו רבע שעה, הקוביות יהיו שחומות מאוד ובמחבת יהיה המון שומן. זה השלב לגרוף החוצה את הבייקון ולהניח אותו בצד על נייר סופג. לא תאמינו כמה פריך (וטעים) זה.

משמאל לימין: התחלה, אמצע וסוף של טיגון בייקון. גם הריח מתגבר משמאל לימין

בשומן שנותר במחבת מהבייקון מטגנים בצל אחד קצוץ לקוביות, עד לגוון שחום. עד שהבצל ישחים אפשר לגרד את הגבינה דק דק ולבדוק האם הדלורית כבר מוכנה. היא צריכה להיות רכה מאוד מאוד, כמעט להתפורר למגע אצבע. אם כן, מועכים אותה היטב למחית במזלג ומניחים במסננת לשעה לפחות כדי שתגיר את כל הנוזלים המיותרים שאתם לא רוצים במאפינס שלכם. אחרי הסינון יהיה לכם מעין גוש חומר כתום ומתקתק, שיעשה לכם חשק להכין ממנו עוד דברים (ניוקי אולי?).

orangr cake. סימפטית הרבה יותר מהעוגה הצהובה שעליה מדברים כל הזמן בחדשות

אחרי שיש בייקון ובצל מטוגנים, גבינה מגורדת ומסת דלורית כתומה אפשר לחמם את התנור ל-170 מעלות ולהרכיב את המאפינס עצמם. בקערה גדולה מניחים את מסת הדלעת ומוסיפים שתי כפות סוכר, שתי ביצים, את הבייקון והבצל המטוגנים, גבינה, חלב, ושמן. מערבבים קצת (בכף, ביד. אין צורך במיקסר), רק כדי לשבור את הביצים ולהאחיד מעט את העסק, ומוסיפים את הקמח (אחרי ניפוי), מלח (מעט! הבייקון והגבינה מלוחים מאוד) ופלפל שחור. מערבבים ביד עד לאיחוד החומרים, לא יותר. אם התערובת נראית לכם נוזלית אפשר להוסיף עוד קצת קמח, ואם יבשה מדי – עוד קצת חלב. בסופו של דבר אתם אמורים לקבל בצק רך מאוד אבל לא נוזלי.

אני כותב את זה גם שוב - תיזהרו מאוד עם המלח, כי הבייקון מלוח וגם הגבינה. ואל תשכחו סוכר לאיזון התערובת

אם משתמשים בתבנית שקעים ממתכת, משמנים אותה היטב (סיליקון לא באמת צריך לשמן, מה גם שהתערובת שומנית למדי). יוצקים את הבצק לשקעים כך שהם מלאים לגמרי ואופים ב-170 מעלות (חום עליון ותחתון) למשך כ-20 דקות, או עד שהמאפינס מזהיבים יפה וקיסם שננעץ במרכז יוצא עטוי פירורים.

אפויים ולא אפויים. בפעם הבאה אני אניח בראש כל מאפין לא אפוי עלה מרווה, או טבעת בצל. או עוד קצת גבינה

כשהמאפינס מוכנים כדאי להעביר אותם לצינון מחוץ לתבנית או פשוט לשחרר אותם מהתבנית אחרי שהתקררו מאוד כדי שהאדים שנוצרו בינם לבין התבנית יוכלו להשתחרר ולא יהפכו את המאפים שלכם לספוג.

אפשר גם להעביר את המאפינס לרשת צינון. משחררים את האדים

זהו, יש לכם את זה. עכשיו תכינו סלט קטן על יד, תפתחו בקבוק יין לבן או בירה, ותתפנקו. וכן, העניין של הבירה והיין תקף גם אם אתם אוכלים את המאפינס האלה לארוחת בוקר. וכן, אפשר גם להקפיא ולחמם. שיהיה בתיאבון.

שילוב ממכר של מלוח עם רקע מתקתק והמון "טעם של עוד", שלא נאמר אומאמי, מהגבינה החריפה. שבת שלום