את העיצוב לא בטוח שיהיה לכם קל לעכל • אבל על איכות ארוחות הבוקר במלון הבוטיק שבכרם התימנים יהיה קשה להתווכח • כי מי יכול להתווכח עם חלמון נוזלי, הולנדייז מושלם ובייקון פריך
החיפוש אחרי ארוחת בוקר טובה דומה מאוד לחיפוש אחר מישהו שראוי להצביע עבורו בבחירות. כי בין ארוחות בוקר מפונפנות לבין פוליטיקאים, אולי לא ידעתם, יש לא מעט מן המשותף. הפוליטיקאי וארוחת הבוקר פועלים שניהם בתוך מנעד ידוע מראש – בין שמאל לימין, בין אגז בנדיקט לבין, נניח, בורקס פינוקים. אי אפשר לצאת יותר מדי מחוץ לקופסה, כי יש כללים מסוימים ומוסכמות מסוימות שצריך לעמוד בהם. כמו פוליטקאים, שמוכרים לנו הבטחות לעתיד טוב יותר, גם ארוחות בוקר מבטיחות הרבה מאוד – מקוריות, מגוון, שפע, פינוק. כולן מבטיחות, אבל נדיר למצוא כאלה שבאמת מקיימות.
במסגרת ההתקדמות הכללית של התחום הקולינרי בארצנו (טוב נו, בעירנו תל אביב) המשימה של מציאת ארוחת בוקר ראויה הפכה, על פניו, לפשוטה הרבה יותר. ביצים עלומות, למשל, שפעם היו בגדר חלום רחוק שבשבילו היה צריך לנסוע לניו יורק, נמצאות היום בצורה זו או אחרת בכל קפה שכונתי. גם בייקון, סלמון מעושן או רוטב הולנדייז. פעם לאכול בראנץ' כהלכתו – עם בשר ואלכוהול – היה בגדר חלום רחוק. היום זה משהו נגיש מאוד. למרבה הצער, לצד השפע המבורך הגיע קושי מסוג אחר – ברגע שבו עוד ועוד בתי קפה ומסעדות למדו מה אנשים רוצים בארוחת הבוקר שלהם הם התחילו להפוך דומים אחד לשני. כולם למדו לשים ממרחים בצלוחיות קטנות, להגיש זיתים ומגוון לחמים, לפנק במשהו מתוק ליד הקפה, להציע מנות בוקר שחורגות מהסטנדרט של ארוחת הבוקר הישראלית ולמזוג מימוזה או בלאדי מרי. וכך, למצוא ארוחת בוקר מקורית ומדויקת באמת הפך להיות האתגר. אתגר שכיף למדי לקחת בו חלק אמנם, אבל עדיין – לא משימה פשוטה לגמרי.
במסגרת החיפושים הגענו בסוף השבוע האחרון, המהממת ואנוכי, לכרם התימנים. אמנם מבחינת המהממת כל יום יכול (שלא נאמר צריך) להיפתח בג'חנון עם רסק וביצה, אבל המטרה שלנו הייתה אחרת לחלוטין – לבדוק את השמועות על ארוחת בוקר יוצאת דופן במיוחד שמוגשת בלוקיישן יוצא דופן במיוחד – מלון הבוטיק "עדן האוס פרמייר" שברחוב ישכון, ממש באמצע כרם התימנים. למרות המיקום, הכוונה כאן היא ל"עדן" במובן של הגן, לא במובן של עיר הנמל התימנית.
העובדה שמדובר במקום יוצא דופן בולטת כבר מהשנייה הראשונה. הבניין המשופץ בולט בחריגותו בין הבניינים המתפוררים של רחוב ישכון. שלוש מדרגות מובילות לדלת, וברגע שבו חוצים את המפתן נכנסים לעולם אחר – עולם של נברשות מוגזמות, טפטים ורודים, ריהוט ויקטוריאני מצועצע, פסלי שיש מזויפים והמון המון המון פרחים מפלסטיק. אם הייתי מחפש השוואה קולנועית אז להיכנס למלון הזה אחרי טיול בסמטאות כרם התימנים זה קצת כמו לעבור בשנייה אחת מ"פארק היורה" ל"מולאן רוז'". ציור שמן ענק של בעלי המלון מקדם את פני הבאים מעל לספה פרחונית וכבדה, בסוג חינני למדי של סימון טריטוריה. בחדר האוכל עצמו מזנון עתיק משמש כדלפק הגשה, צלחות חרסינה מקושטות תלויות על הקירות מחופי הטפטים והחלונות מכוסים בווילונות שמבטיחים ניתוק מושלם מן העולם שבחוץ – קצת כמו לאכול בתוך בית בובות שהוא חלומה של כל ילדה.
אז על העיצוב הסופר-מצועצע אפשר בהחלט להתווכח. על האוכל, קצת פחות. כי ארוחות הבוקר שמציעים כאן הן בדיוק מהסוג שאותו כולם (או לפחות המהממת ואני) מחפשים – הן נעות על הציר המוכר כל כך, אבל מצליחות לעשות זאת בחן, עם הרבה מקוריות. זה מתחיל כבר בלחם ובממרחים – סלסלת מתכת ובה לחמניית חלב (שהרגישה ביתית) ושני סוגי לחם (שהרגישו ביתיים פחות) הוגשה כלי חרסינה מעוטרים ובהם ארבעה ממרחים שונים: עגבניות מיובשות, תרד, פרמזן עשבי תיבול. ממרח התרד, על בסיס גבינת מסקרפונה, היה מענג במיוחד – קליל ובעל טעם מובהק של ירק. גם ממרח הגבינה, שהיה מלוח במידה ועם נוכחות עמוקה של פרמזן, היה נהדר. אז הנה, אפשר לפתוח ארוחת בוקר בלי שום זכר לשמן זית או פסטו או לבנה עזים.
מנת האגז בנדיקט (60 ש"ח) הייתה אחת הטובות שבהן נתקלתי בעיר. בבחירה שבין שינקין, בייקון סלמון או תרד בחרנו ללכת על האופצייה החזירית והפריכה, על אף שאינה בהכרח זו הקלאסית. המלצרית הבטיחה לנו שמדובר בבחירה נכונה, ועמדה במילתה. הביצים העלומות היו עשויות בצורה מושלמת, עם חלבון מוצק וחלמון נוזלי וחם. הלהיט היה רוטב הולנדייז צהבהב, עתיר גרגרי חרדל וסמיך. קצת שבבי עירית ירוקים וסיבוב של פלפל שחור טחון טרי (ממטחנת ענק שהובאה לשולחן על ידי המלצרית) השלימו מנת ביצים שבשבילה שווה להתחיל ליטול תרופות נגד כולסטרול.
מנת הבליני (58 ש"ח), עם קרם פרש וביצי סלמון הייתה מדויקת פחות, אך עדיין מוצלחת. לביבות תפוחי האדמה (היו ארבע, למרות שהתפריט הבטיח חמש) היו קצת דלות במלח. אני מניח שזה נובע מההנחה שביצי הדגים שמעל אמורות לספק את מרבית המליחות במנה, אבל האיזון לא היה מספיק במקרה הזה. הפרנץ' טוסט (56 ש"ח) שנבחר על תקן קינוח החזיר את האיזון על כנו. בין שתי פרוסות של חלה נמרח מילוי עשיר של מסקרפונה ופירות יבשים. החבילה כולה טוגנה בחמאה והוגשה תחת ערימה של סלט פירות טרי וזילופי סילאן. בעיני המבחן החשוב ביותר למנות כאלה הוא מבחן המתיקות, או ליתר דיוק, מבחן עודף המתיקות. הפרנץ' הזה היה לא מתוק בעליל, בעיקר הודות לתוספת הפירות. אחלה מנה.
בתחום הנוזלים, שמהווה שתי צלעות מבין שלוש שמרכיבות את משולש היסוד של ארוחת הבוקר, נרשמה הצלחה – מיץ התפוזים היה סחוט במקום והקפה היה טוב. אין לי מושג באיזה קפה מדובר, היות שהוא הוגש, כמובן, בספל חרסינה פרחוני. הדבר היחיד שהיה חסר לי בתפריט הוא סקצייה של קוקטיילי בוקר – בלאדי מרי, מימוזה, אולי איזה משהו על בסיס קמפרי. זה לא שאין כאן אלכוהול, אבל הוא פשוט לא חלק מובנה כל כך מהעסק (או לפחות לא על פני השטח). אני ביקשתי לצד מנת הבליני צ'ייסר של וודקה. למרות המוצא הרוסי של בעלי המקום המלצרית קצת הרימה גבה (לא ברור למה, השעה הייתה שתיים בצהריים, שזה כמובן הרבה אחרי השעה הרשמית שבה מותר להתחיל לשתות), אבל בסופו של דבר הבקשה נענתה על הצד הטוב ביותר – כוסית זכוכית דקיקה של וודקה צוננת מאוד (כמו שצריך – לא קפואה) שהייתה ליווי מושלם לשומניות העדינה של הגבינה וביצי הדגים.
השירות, כמתחייב מהלוקיישן, היה מסוג שכבר כמעט ולא פוגשים, בטח לא במקדשי ארוחות בוקר למיניהן. שירות קשוב מאוד, מקצועי, קורקטי אבל מחויך. כזה שתואם באופן מלא את התפאורה וגורם למשל, לספסל הקטן שעליו נשים אמורות להניח את התיק, להיראות כמו תוספת הגיונית לצד השולחן. זה שירות שמסתדר מאוד עם העובדה שלאורך רוב זמן השהות שלנו בחדר האוכל / הקפה של מלון עדן היינו פחות או יותר היחידים שדיברו עברית. שמענו אנגלית, שמענו רוסית, שמענו קצת צרפתית. ולמרות הלוקיישן, לא שמענו בכלל תימנית. שילמנו בשמחה, כולל טיפ נדיב, משהו כמו 200 ש"ח (עבור שלוש ארוחות בוקר) וסיכמנו שלרשימה המצומצמת של יעדי ארוחת הבוקר הראויות אפשר להוסיף סוף סוף עוד מקום. הלוואי שבפוליטיקה היה כל כך פשוט למצוא אופציות.
עדן האוס (פרמייר), ישכון 11 (כרם התימנים), 03-5455900
פשוט מדהים! המחיר גם לא בשמיים.
הגעתי למלון דרך המלצה של חברים, יש לציין שהמיקום שבו נמצא המלון מכניס אותך לאווירה של חו"ל, סימטאות של ביינים ציוריים ובין כל זה הניין היפה של מלון עדן האוס, כבר בכניסה יש ראיה שניתן צומת לב בחירה של הפריטים, צבעים ודאגה לכך שהנמצא במלון ירגיש את האווירה מהרגע הראשון שנכנס, צוות המלון מדהים ושרותי מאוד במיוחד בעלי המלון המקסימים שנותנים מענה בכל השעות, הארוחות במלון מדהימות, מוקפדות, בחירת חומרי גלם ברמה גבוה, תענוג לאכול כל מנה ומנה.
המקום, האווירה והצבעים / הטעם, השרות והאנשים / כל מה שעושה מקום למיוחד ונעים / יש ב"עדן האוס" – בכרם התימנים!!!
שעות פתיחה?
בעיקרון אין כמו ארוחות בוקר בבתי מלון בחו"ל. אבל כשאתם בארץ ממליץ לכם לנסות את רשת קפה לנדוור. אותה רמה כמו של חול רק בארץ.