בכיכר דיזנגוף קם לו טאפאס בר ישראלי • זה אומר שהמנות קטנות (וכך גם המחירים) • חומרי הגלם מקומיים וטריים והטיפול בהם מקורי • וההשראה? היא, כמו כל הדברים הטובים, מגיעה מירושלים
אין יותר מדי אירועים היסטוריים שבגינם עשוי אדם לזכור את התאריך שישה במאי. אסון הינדנבורג הוא כנראה המפורסם שבהם, אולם אפשר לציין גם את תאריך עלייתו לכס המלכות הבריטי של ג'ורג' החמישי, או את פתיחתו לקהל של מגדל אייפל בשנת 1889. אם מאחורי "6 במאי" היו עומדים תל אביביים, נניח, אז יכול להיות שהם היו חושבים שזה נורא מתוחכם ומגניב לפתוח מסעדה צרפתית ולקרוא לה, נניח, על שם תאריך הפתיחה של מגדל אייפל (ממש כמו לקרוא למסעדה ברחוב קינג ג'ורג' על שם כינוי החיבה של המלך ג'ורג', נגיד). אבל למרבה השמחה הבעלים של המקום החמוד הזה הם הכי רחוק שאפשר מתל אביבים מתחכמים.
הבעלים של "6 במאי" הם ירושלמים. יש להם כבר מקום מוצלח מאוד בעיר הקודש, בלב שוק מחנה יהודה, שנקרא "5 במאי" – לוקיישן אידאלי להפסקה לאספרסו טוב או בירה מיוחדת מהחבית באמצע סיבוב בשוק או להתערבבות עם היפסטרים מקומיים בשעות הלילה. גם במקרה של השם המקורי, אגב, ולמרות החג המכסיקני / לטיני שנושא את אותו השם (Cinco de mayo) – אין שום קשר למאורעות היסטוריים – או לפחות לא כאלה שמוכרים לציבור הרחב. 5 במאי, כך מסתבר, הוא יום חג כלשהו שנקבע באופן שרירותי על ידי חברי הקומונה הירושלמית ששניים מחבריה הם בעלי המקום. עם ההתרחבות לתל אביב הם החליטו להרחיב גם את השם, וכך 5 הפך ל-6.
מדובר במקום שגרם למהממת ולי תחושה שכבר הרבה זמן לא הרגשנו במקום חדש בתל אביב – תחושה של צער עמוק על כך ש"6 במאי" לא נמצא בשכונה שלנו (הווה אומר ביפו) אלא במרכז תל אביב. כי זה לא שחסרים לנו מקומות כיפיים ביפו (בעיקר לא מאז הפתיחה של "ראס אל חנות"), אלא שמעטים המקומות שקולעים כל כך נכון להגדרה החמקמקה של "דרינק ונשנוש". וזה המקום להדגיש חזור והדגש – לא מדובר במסעדה. אם מחפשים הגדרה אז כנראה שמדובר באחד הפיצוחים המוצלחים ביותר או ההתאמות של מטבח ישראלי לז'אנר הטאפאס בר.
פעם, לפני שכל מקום היה מסעדה ובר ים תיכוניים, כל המקומות היו טאפאס ברים, או לפחות ניסו להיות. יש בזה מן ההיגיון, כי תרבות הטאפאס בהחלט מתאימה לנו לכאן – אלכוהול, אוכל קטן שסופג אותו, בילוי מתמשך. החלוצים בתחום הזה, שגם הצליחו לשמור על נאמנות מרשימה למקור הספרדי, היו הבעלים של "לה צ'אמפה", שרכבו נהדר על גל הורדת מחירי הקאווה ושינו, במידה רבה, את תרבות הבילוי התל אביבית אי שם לפני שבע שנים. מאז הרבה דברים השתנו (בעיקר כי אנשים הבינו שקאווה זה משקה אכזרי כשצורכים אותו בכמויות גדולות) וברוב המקרים מאחורי המילה "טאפאס" נוצרו מקומות שמכרו מנות מוקטנות במחירים מוגדלים, בלי קשר לספרד ובטח שבלי קשר לישראל. במובן הזה יש משהו יפה בעיני בעובדה ש"6 במאי" מאכלס כיום את החלל שבו שכן בעבר סניף הכיכר של "לה צ'אמפה". כי מדובר, בסופו של דבר, בטאפאס בר ישראלי (לפחות כרגע, כששעות הפעילות הן בערב בלבד. בהמשך צפויים לפתוח שם מהצהריים ולתפקד גם כבית קפה לכל דבר ועניין)
אז טאפאס זה אומר, לפחות בעיני, המון מנות קטנות במחירים נוחים, שיורדות טוב עם אלכוהול. מנות כמו המבורגר קטנטן, בלחמנייה קטנטנה עם איולי שומי ומצוין, שמספיק בדיוק לשני ביסים ומשאיר אותך עם טעם של עוד (15 שקל). מנות כמו מיני סטייק וצ'יפס (26 שקל) – משהו כמו 80 גרם של פילה לצד ערימה קטנה של תפוחי אדמה ופנכה של אותו רוטב איולי מוצלח שליווה גם את הבורגר. מנות כמו סנדוויץ' משתי פרוסות חלה מתקתקה שחובקות גרבדלקס כבוש במקום, פרוס עבה כמו שצריך, גבינת ברי, אגוזים ומעט עלי רוקט (34 ש"ח – המנה היקרה בתפריט). החלה, בגירסה קלויה קלות, שימשה בסיס גם לביס חמוד של שרימפס, איולי ובצל ירוק (21 ש"ח). טאפאס זה אומר שיחד עם שתי כוסות קטנות של בקס מהחבית (18 ש"ח לשליש) וכוס "גדולה" של קריק (תכל'ס זה היה רבע) בתמחור מרגיז של 34 שקל, שילמנו על ערב כאן 224 שקל. ויצאנו שבעים. מאוד.
אז זה לגבי הטאפאס. עכשיו לגבי הישראלי – ישראלי זה אומר, לפחות בעיני, שהמטבח צריך להתבסס על מרכיבים מקומיים. לא בהכרח טחינה ועגבניות ופלפל חריף וטלה, אבל גם לא כל מיני קופסאות שימורים גנריות שמגיעות מכל העולם ושכמותן תמצאו בכל העולם. פשוט דברים טריים מהשוק – בצל ירוק, למשל, אחד הירקות הצנועים והפשוטים, הופך כאן אחרי חליטה קצרה לנשנוש אדיר יחד עם קצת שמנת חמוצה ומעט גרידת לימון (10 ש"ח). הבמיה עוברת חריכה קצרה במחבת לוהטת ומונחת על תלולית של לבנה חמצמה עם כמה פרוסות של צנונית ועלה נענע (15 ש"ח). הדניס, אותו דג בריכות משעמם, נפרס עם העור לקוביות קטנות שטיגון קצר הפך לפריכות ואז הונח על אותה לבנה מוצלחת של הבמיה. סלק חי ושלל עלים ירוקים שימשו כרבולת רעננה וחמצמצה לסלט חמים של שלושה סוגי אורז שתובל בעדינות ראויה להערכה – כזו שאיפשרה לאורז לבטא את הטעם הטבעי שלו ולא התפתתה למסך אותו תחת ערימות כמון, למשל. ביצה קשה מבושלת בדיוק למידה הנכונה וקצת גבינת סלוגוני גיאורגית השלימו סלט נהדר ולא קטן בכלל (32 ש"ח).
בכל המנות המרכיב המורגש ביותר היה הטריות. פרוסות המלפפון שלצד הבורגר הקטן, הסלק, הצנוניות – כולם נפרסו ברגע ההגשה ותובלו בעדינות בשמן זית, מלח ומיץ ליים (כי עכשיו זו העונה שבה הלימונים גרועים והליים נהדרים). אפילו במנה שהכי פחות אהבנו – מעין "שערות" רחבות של זוקיני חי בלימון ושמן כמהין – הטריות זעקה לשמיים (חייב להודות שאני מפתח סלידה משמן כמהין לאחרונה).
לקינוחים, למרבה הצער, כבר לא היה לנו מקום. והסתפקנו במקומם בצ'ייסרים של בחרובקה על חשבון הבית. קודם לכן, לפני תחילת הארוחה, קיבלנו מיניב הברמן גם צ'ייסרים של אפרטיף לבחירה. לקמפרי שלי הוא סחט מעט מיץ תפוז מפלח טרי, ואילו למרטיני של המהממת הוא הוסיף עלה נענע ומעט מיץ לימון. אלה פינוקים קטנים של תשומת לב שגורמים אוטומטית לחוויות הבילוי להיות אחרת, ושיחד עם החרסינות הצבעוניות (שזהות לאלה שמעטרות את סניף המקור במחנה יהודה), גרמו לי להרגיש קצת כאילו אני לא נמצא בתל אביב.
עכשיו, מי שמצוי בסצינה הקולינרית העירונית של תל אביב בוודאי יודע שהדברים הכי טובים בעיר הזו הם אלה שהצליחו לעלות את הקסטל בצד אחד, לרדת מהצד השני ולהתגלץ' מההר הקריר אל החוף המיוזע. המשפט "הדברים הכי טובים בתל אביב מגיעים מירושלים" בהחלט נשמע על פניו מעצבן, פסקני וכאילו נלקח מקבוצת הפייסבוק "ירושלמים עילאיים ומתנשאים", אבל אין מה לעשות – הוא פשוט עומד פעם אחר פעם במבחן המציאות. הפיצה הכי טובה בתל אביב? ירושלמית (פי בריבוע). השפים הכי טובים בתל אביב? או לפחות רבים מהם? ירושלמים (אביב משה, רפי כהן, יובל בן נריה, ירון שלו). הפסטה הטרייה הכי זולה וכיפית – ירושלמית (פסטה בסטה). ארוחות בוקר שוות? ירושלמיות כמובן (בנדיקט)- ואם כבר בנדיקט, אז החבר'ה שם חתומים גם על עוד כמה מקומות בילוי לא רעים בכלל. אני יכול להמשיך, רק שאני חושב שכבר הבנתם את הנקודה שאני מנסה להבהיר. ואם עוד לא הבנתם, אז תנו קפיצה לכיכר דיזנגוף. אחרי ערב ב"6 במאי" כבר תסכימו איתי.
6 במאי, בן עמי 13 (כיכר דיזנגוף), 072-2410551
מה ואיפה זה ראס אל חנות?
פשוט מקסים.המון תודה! לך ולמהממת
ראס אל חנות זה מקום חמוד להפליא ברחוב מרגוזה ביפו, צמוד למסעדת ה"פלימרקט". מין בר מעדנייה חמוד של אלכוהול ונשנושים כיפיים.
תודה
השדרוג הוא שבירושלים המקום כשר, ובתל אביב השמיים הם הגבול. חוץ מהמגבלה הזאת החמישה במאי זה מקום מעולה, וכל זה בשטח עבודה של מטבח שלא היה מבייש את טוב-טוב הגמד.
שפתיים ישקו…ושוב פעם. נראה מעולה :-))
מכירה אותם מירושלים. מצויינים! גם אורחים מחול אהבו את המקום ואת האווירה. מומלץ בחום!
מוכרח לציין שאני וחברתי ביקרנו שם אתמול.
אנחנו מבקרים בהרבה מסעדות, חלקם ידועות יותר חלקם פחות.
מהביקורת שלך נשמע שהמקום מחייב ביקור.
הזמנו את קוביות הדניס, הבצל ירוק, גרבלקס סלמון מיני המבורגר ומיני סטייק.
ואיך לומר, לא עפנו.
האוכל היה בינוני, השירות בסדר והאוירה קצת מבולגנת.
חבל
הייתי כבר 3 פעמים, מקום יפה, שירות מצויין, מנות קטננות ומיוחדות במחירים קטנים, נהנינו מכל רגע, מבטיחה לחזור
היינו בחמישי ערב, קבוצה של חברים. השירות היה מזעזע. לא פחות. הכי גרוע שנתקלתי בו בתל אביב.
האוכל לא היה מספיק טוב בשביל לגרום לנו להנות עם שרות כל כך גרוע.
כנראה שהתחילו לזהות אותך עמית, אחרת אני לא יודע להסביר את הפער בחווית השרות.
חבל, באנו להנות וסבלנו.
אני מודה שכשאני הייתי במקום ישבתי על הבר בשעת ערב מוקדמת כשהמקום היה ריק למדי, כך שקיבלנו תשומת לב מלאה למדי מהברמן. אני מבין מעוד כמה דיווחים שקיבלתי שלמקום יש בעיה בשירות – אני מקווה ומאמין שהם יידעו לשים לכך לב ולשפר. מצד שני, אני גם חושב שאנשים חייבים לקחת בחשבון שזו לא מסעדה ואין מה לצפות לשירות של מסעדה. זה פאב / קפה / טאפאס באווירה משוחררת.
המקום כנראה באיזה סוג של הרצה או שזה אותו שירות סטלני מירושלים ירד לת"א.
כרגע הם לא בקטע של שירות- אולי בהמשך.
ראה תגובתי הקודמת… שירות סטלני ירושלמי זו הגדרה לא רחוקה מהמציאות כנראה…
חבר'ה מגניבים מהשוק, מעניין אם יתפוס גם באוירה התל אביבית..אני קצת בספק.
עמית, אין פירוט על האוטואוכל וסנדביץ ריפרף?
גם אני קצת בספק, אבל מקווה לטוב…
לגבי הכריך – אתה יכול לקרוא את מה שכתב אסף גברון היקר באתר של אוטואוכל – אני כשלעצמי לצערי לא העלתי על זה דיווח לכאן בעיקר כי הייתי עסוק בלהכין כריכים במהלך האירוע.
את זה אני יודע,התכוונתי לחוויה שלך…אני זה שחפר לך על איטליה
מקום אסתטי ונעים. השירות היה כיפי, מלצרית מתוקה ממש, והאוכל……
בתור צימחוני היה לי ממש אחלה, תפריט אקלקטי ובאמת מאפשר אפילו לצימחוני לשבוע בטעם טוב.. ושמחתי לראות שדאגו לכמה מנות טיבעוניות.
תודה על חוויה מוצלחת! תצליחו.
קפצנו שלשום לסניף המקורי בשוק(דקה מהדירה), החליטו ללכת על ערב טאפאס: ארטישוק קונפי עם גבינה גרוזינית, סלק עם לבנה, ברוסקטת סרדין, וסלמון עם שמנת ובצל ירוק..היה גם חריימה בפרוסה ותפו"א אפוי בשמן זית חריף….עם כוס בירה צוננת ואוירה פשוטה וכיפית…טעים (זול) וקולע!
פינגבאק: על פי תהום – סיכום שנת תשע"ג | מדבר מהבטן
אפילו לא מצחיק.
כן זה זול. נו אז מה?
הזמנו כמה מנות קטנות (סטייק, המבורגר, סלט אורז פרא, כריך סנט מור חם וקינוח בריוש בננות) ואני מודה שהגעתי
רק בזכות הביקורת כי בינינו לא ממש נעים לשבת על כיכר דיזנגוף אל מול תחנת הדלק והקולנוע.
למה לכתוב על מקום כזה? לא היה באף מנה שם דבר ששווה כתיבה ו/או התייחסות מיוחדת למקום.
מאות מקומות אחרים בתל אביב מגישים מזון אכיל. גם פה האוכל היה אכיל
להשקיע בסוף 200 ש״ח לזוג, יש מקומות הרבה אבל הרבה יותר נחמדים, טעימים וראויים.
מסוג המקומות שהיום הם שם ומחר כבר לא וכנראה אף אחד לא ירגיש.
מודה שמביך אותי אפילו לרשום ״ביקורת״ מקצועית על מקום כזה של כמה חבר׳ה נחמדים שלעניות דעתי יכלו להשאר מתחת הרדאר וכל ביקורת מסוג כזה או אחר גורמת להם עוול.
מצטער.
התמונות האלה לא עושות עימם חסד.
בימינו אוכלים קודם כל עם העיניים, מומלץ להשקיע מעט יותר בפרזנטציה…
מוותרים על ביקור הפעם
הייתי אתמול עם חברה (יום שישי, שעות הצהריים המאוחרות), ומאוד נהנינו מהמקום, מהשירות (המלצר היה מקסים) ומהאוכל. בטוח נחזור!
שנה וקצת אחרי תקופת ההרצה.. האוכל מעולה (!) והשירות השתפר מאוד מאוד. גם האלכוהול ברמה גבוהה.
בקיצור – אני מאוד אוהב את המקום!