הודו כי טוב – ארוחת חג ההודיה

איזה כיף שיש לך חברים שיכולים להאכיל אותך הודו, פאי דלעת ולחם תירס כמו באמריקה • המידווסט זה כאן, וגם אתם יכולים לנסות לטעום קצת אמריקה • המתכונים בפנים

אוכל אמריקני הוא לרוב ענין די מזוויע. מתוק, גס, שמנוני ולא מזמין. אבל פעם בשנה אפילו הינקיז מוציאים תחת ידיהם ארוחה מיוחדת ושונה, בעיקר כעושים לה קצת אדפטציות ים תיכוניות. כמו בכל שנה הזמינו אותי חבריי היקרים נעמי (ילידת ויסקונסין) והד (יליד ישראל, למרות השם המיוחד) למשתה שלהם. היה יפה (מאוד – ככה זה כשאוכלים על הסרוויס של סבתא), ובעיקר טעים. אז תפרגנו לכם טעימה מאמריקה, אפילו בלי החג. זה לגמרי שווה, והמתכונים לא כאלה מסובכים.

הדבר העיקרי הוא כמובן ההודו (הד התעקש שמדובר בהודיה, אבל ברשותו נתייחס לציפור בלשון זכר). בהתאם למיקום הים תיכוני, ההודו היה ממולא בכל טוב הים התיכון: שום, עשבי תיבול והמון לימון. זו היתה מפלצת של שמונה קילו (הכי קטן שיש בחנות, הכי גדול שנכנס לתנור הביתי) שהיתה הכל חוץ ממה שהודו אמור להיות: לא יבש, לא סיבי, ולא משעמם.

הרגו את הטורקי, עכשיו אפשר לנוח. הודו שחום להפליא

טוב ציפור אחת ביד וכו וכו...

אז הודו זה נחמד ואפילו די טעים, אבל התוספות הן שעושות את הסיפור הזה לחגיגה. היו שם פילאף של אורז בר (בייבוא אישי משמורת האינדיאנים בוויסקונסין) עם גזר וסלרי , פירה תפוחי אדמה עם שומר צלוי (שלמרות שהיה לא חלבי היה קרמי וטעים), וגם שעועית ירוקה פריכה עם שקדים ובצל סגול.

פילאף אורז פראי לצד שעועית תרבותית. הוא הציק לה כל הערב

מעל הכל מושל בכיפה הדבר המושלם שנקרא אצל האמריקאים dressing או stuffing, אבל הוא רחוק מאוד מלהיות רוטב. מדובר במין תערובת ריחנית ומטריפה של לחם תירס, ירקות שורש צלויים, פטריות, שום ועשבי תיבול. יש מצב שזה מתכון שדורש קצת התעסקות (אפייה מוקדמת של לחם תירס, צלייה בתנור של הירקות) אבל תאמינו לי שזה שווה את זה. זו תוספת מדהימה שמכילה כל הטעמים הטובים של הסתיו והחורף.

לחם תירס וירקות שורש צלויים. אין דברים כאלה

מי שרוצה את המתכון יכול למצוא אותו באתר האוכל הנפלא epicurios. תנסו את זה פעם אחת ותתמכרו, באחריות: מתכון ללחם תירס וירקות צלויים.

מסורת זה מסורת. פאי דלעת ולחם דלעת ותבלינים

מה עוד אוכלים בחג ההודיה? עוגות דלעת כמובן, לחם דלעת, בטטות אפויות מתוקות (עם סירופ טופי – קצת יותר מדי אמריקאי לטעמי) וגם רוטב חמוציות מקופסת שימורים, כל כך מוצק שאפשר להעמיד עליו צלחת.

נעמי נאבקת ברוטב החמוציות. בסוף היא ניצחה, אגב

יגידו הצדקנים שזה חג אמריקאי, ושזה פתטי שיש ישראלים שמציינים אותו, ושתיכף גם נכניס עץ כריסמס הביתה. תרשו לי לחלוק עליהם. מלבד העובדה הפעוטה שחג ההודיה הוא ממש לא אירוע דתי אלא אזרחי לחלוטין (גם היהודים בארצות הברית חוגגים אותו בשמחה), עבור מי שחי בארץ זו בסך עוד הזדמנות לארגן ארוחת ערב חגיגית ומיוחדת עם טעמים קצת אחרים. קצת כמו להחליט נגיד על ארוחה תאילנדית לכבוד יום הולדתו של המלך (התאילנדי, לא זוהר ארגוב).

בעיני זו מסורת מקסימה, והזדמנות להגיד תודה: לא על השפע שאלוהים הרעיף עלינו בקציר, לא על איך שהצליינים דפקו את האינדיאנים, ולא על זה שיש לנו אומה נפלאה של 51 מדינות. זו פשוט הזדמנות להגיד תודה על החברים שיש לך, ועל הזכות הגדולה לשבת ביחד, לאכול אוכל טוב, לצחוק, לשתות יין ולהנות.

אז תודה, הד ונעמי, ודיר באלאק אתם חושבים על לוותר על השנה הבאה.

ברכותיי הד ונעמי, נולדה לכם מפלצת של 7 קילו בשר עסיסי וטעים

והנה עוד כמה מתכונים נפלאים שנעמי השכילה לבחור ולבצע היטב. ממליץ לכם לא לפחד מהעבודה עם קמח תירס, ופשוט לנסות. ואם אתם מנסים, תזמינו אותי לטעום או תשלחו איזה קופסה… בתיאבון.

הודו צלוי בלימון ועשבי תיבול עם רוטב שום לימון

לחם תירס וחמוציות

פאי דלעת מצטיין

וככה הטורקי ניראה אחרי. טבח נראית כמו מילה מתאימה משום מה